*

ביום רביעי ירד האסימון על גודלו של האסון- השערות של איש הדשא שלי לא צמחו!

ב כ ל ל.

את איש הדשא הכנתי כדוגמית עבור עדר הקטקטים בגן של צעיר הבית, לרגל מסיבת פרידה קטנה מהגן. לא יודעת אם זה סוג הדשא הספציפי שבחרתי, שהבטיח צריכת מים מועטת בכ- 1/3 או שמא ככה זה תמיד אבל להביא דוגמית קרחת לילדים בני ארבע, זה לא זה. בחמישי שעטתי למשתלה לקנות עציצי חרס ושתילים ובשישי בבוקר צבענו, הדבקנו ושתלנו.

כל שנשאר עכשיו זה להתחיל לגרוב גרביונים.

.

שלושה ילדים נבטו לנו בגן הזה- חמש שנים של מסיבות וחגים וימי הולדת ורגעים מרגשים ומסיבות סיום וגננות אהובות.  גן שנעים להכנס אליו ואפילו יותר חשוב מכך- גן שנעים לצאת ממנו בידיעה שהילדים שלך בידיים טובות. גן שיש בו רוגע.

משהו להוסיף לרשימת הגעגועים.

.

מעזיזה הגננת האפגאנית, למדתי להכין את הדלעת המעולה הזו והתמכרתי. מסוג הדברים הכה פשוטים שתמיד משמח למצוא כשפותחים את דלת המקרר ומציצים פנימה בתקוה לגאולה. וכשהיא עדין חמימה וטריה, עם נגיעות היוגורט הקר והחמצמץ והשומי הזה והאורגנו הטרי- היא פשוט נפלאה.

         *

.

.

.

.

זה לא מעכשיו החולשה הזו שלי לחלק הזה של העיר, זה אפילו הרבה לפני ימי מנהטן , בהם הייתי נוסעת במיוחד לחלקו הדרומי של העיר בכדי לחטט בחנויות תבלינים זרות, למצוא כלים מעוטרים וכלי אידוי של במבוק, לקנות דגים טריים ולאכול דים סאם. יש משהו בחלק הזה שעושה לי טוב.

.

בצ'יינה טאון של אוקלנד, עשר דקות מהבית, אין תיירים. אולי בגלל זה אין בה חנויות פיצ'פקעס מלאות בשעוני חיקוי זולים וכל מיני דברים שעולים מעט ומתפרקים אחרי יומיים. מה שכן יש בה זה סינים- מלא מלא מלא סינים. סינים מקומיים אמיתיים, לא סינים צעצוע. סינים שאנגלית לא שגורה בפיהם, סינים שעושים קניות הביתה, סינים שפוגשים סינים אחרים ומדברים איתם בסינית קולנית ומתנגנת, סינים זקנים וסינים ילדים. מלא מלא סינים.

מרגיע לי בחלק הזה של העיר, למרות שאין לי מושג מה אומרים מסביבי וגם לא מה עושים עם כל הדברים האלו שמוכרים שם- עלים ירוקים שאת שמם לא יודעת, שורשים חומים ושעירים, דגיגונים מיובשים מדיפי ריחות

.

אני הולכת לשם בעיקר בגלל הנודלס ותמיד תוהה איך זה שאני לא עושה את זה יותר.

בחנות הנודלס הנפלאה אני בוחנת כמו תמיד את כל הגדלים והמינים כאילו שבסוף, ליד דלת היציאה, יש מבחן שחייבים לעבור. מסביב חולפות אותי סיניות מיומנות, שולחות יד זריזה לשקית מוכרת, ממשיכות ימינה למדפי הטופו. יש נודלס עבים ודקים וכאלו עבים נורא. יש נודלס ביצים, שהן פסטה לכל דבר ויש נודלס שלא היו כאן עד כה, עם תרד.  וכולם טריים, מפתים, ארוזים בשקיות לוחשים לי 'הביתה'. 2 דולר קרוב יותר לגן עדן, זה מה שהנודלס האלו.

.

 

לא מבינה כלום אבל מבינה לגמרי את הזקנה שלידי שמצקצקת בבוז לעבר הנבטים התשושים- היא בנתה עליהם והם אכזבו אותה בזוויותהם העכורות ובגבם הרכרוכי. גם אני בניתי וגם אותי הם אכזבו וציקצוקים סיניים אני כנראה ממש מבינה.

.

.

בקופה, בפעם המאה לא מתייאשת ומנסה שוב לחקור איך באמת עושים הסינים. אני שואלת את הקופאית זריזת הידיים, בדיוק כמו ששאלתי את זו בפעם הקודמת ואת זו בפעם שלפני ומחכה לצחקוק סיני מבויש ותנועת נפנוף ידיים. אבל הפעם זה מצליח:  תבשלי שתי דקות, היא אומרת מהר ומגומגם, ותשטפי טוב במים. ותשימי שמן. רגיל. אח"כ שמן סומסום וסויה. ג'ינג'ר? אני שואלת ומשלמת. רק ככה היא אומרת וכבר מתקתקת את הלקוח הבא.

.

כשמסיימים לקנות נודלס (תמיד הרבה יותר ממה שבאמת צריך), הולכים עוד כמה צעדים לחנות הדים סאם הקטנה.  זהו מן חור בקיר עם דלפק ועליו כיסנים שמנוניים כראוי. זה לא דים סאם מהודר או מעודן, זה כזה פשוט פשוט של רחוב- כיסוני תרד עטופים במעטפת שקופה וחלקה של אורז, חצילים מטוגנים ממולאים בתערובת שרימפס. עם סויה וחריף, זו אהבת חיי.

.

.

Yuen Hop Noodle Compamy

824Webster St

.

Sum Yee Pastry

918Webster St

אם לא ממהרים נורא, אפשר להרחיק מעט יותר לכוך הדים סאם היותר מעודן-

Tao Yuen Pastry

816Franklin St

 .
.

את הגינה ששתלנו החליט מזג האויר לשגע. מזג האויר הזה, יש לו משחק כזה של שיגועים ובכל פעם שנדמה לך שהבנת את החוקים, הוא ממציא אותם מחדש. הנה- סוף יוני והעגבניות אפילו לא התחילו להראות סימני פריחה, הגזרים תקועים עמוק באדמה בתנוחה עוברית והפסיפלורה, מצמיחה עלים ירוקים ללא אף פרי כי קר לה.

.

.

מזל שיש קישואים, כי אלו גדלים למרות כל השיגועים.

וכשהגינה שלך אוהבת קישואים- את שותלת בה קישואים, קוטפת קישואים ומבשלת קישואים

בסוף, את אפילו לומדת לאהוב קישואים.

.

.

.

.

פורסים את הקישואים בעזרת קולפן ירקות לפסים דקיקים. את הסוף שלא מצליח אוכלים.

מעבירים לקערה ומוסיפים: חופן ארוגולה, נענע קצוצה, מעט צ'ילי טרי קצוץ דק, מיץ לימון וקצת גרירה, מלח פלפל ושמן-זית . מערבבים היטב עם הידיים. מעבירים לצלחת. זורים מעל צנוברים קלויים, מגלפים מעט פרמז'ן עם קולפן ואוכלים מיד.

*  *  *  *  *

.

.

.

.

את המתכון הזה שהכנתי עבורכם לרגל חג השבועות, פגשתי לראשונה בבראנץ' אצל לימור.  זה היה לפני עידן ועידנים אבל הטעמים ורכותו האינסופית של הלחם, נותרו לנגד חיכי כאילו אך חלפו להם כמה ימים.

העובדה שמישהי כמוני, מאותם אנשים שמתקשים לרוב לחשב כמה צעדים קדימה ובכלל זה תכנון תפריט חג מבעוד מועד, יגעה ומצאה מתכון חילופי לזה שאבד עם הזמן, רצוי לה שתעורר שמחה והערכה בליבותכם או לפחות תפיח רצון עז לחוש ולנסות בהקדם-

.

.

Strata היא התשובה האמריקאית  לפריטטה או קיש- מדובר במאפה מקסים, העשוי משכבות של לחם, ירק, גבינות ותערובת ביצים וחלב (או שמנת)- סוג של בראד פודינג מלוח.  אין כאן עבודה סבוכה- רק סך מרכיבים שעובד מצוין יחד. הלחם סופג את הנוזלים ומקבל מרקם רך ונימוח ובשילוב עם התרד והגבינות, מתקבל במעט מאמץ מאפה ריחני, מפנק ומשביע.

את התרד הטרי ניתן להחליף בקפוא (יש לסחוט היטב מכל הנוזלים) או בכל ירק שיעלה על דעתכם. את הירקות יש להעביר בישול קצר וניתן לשלב בהם נותני טעם כמו עשבי תיבול שונים ושום. באגף הגבינות השמיים הם הגבול- רק תנסו. וכן, ספרו אם יצא טעים..

.

חושו אחים ואחיות, חושו

 /

.

.

כבר חודשים שאני מנג'סת לאיטלקיה שתכין לי ריזוטו אבל היא בשלה:  הילה , היא  אומרת לי, ריזוטו זה משעמם!

לשמוע משעמם ממישהי שגדלה על זה ואכלה את זה כל יומיים- שלושה, זה לא ממש אמין.  אני אכין הכל, אמרתי לה, את רק תעשי ככה עם הכף..  אז בסוף היא נכנעה.

.

.

כנראה שהקארמות השליליות שלה באו בריזוטו- כי הוא יצא כצפוי משעמם. למרות ציר העוף והסלק המושקע שרקחתי עבורו בבוקר, היין ותועפות הפרמז'ן. למרות הפול הטרי שנצנץ בירקרק עליז בינות לגרגרי האורז המבריקים ונבטוטי הסלק היפים.  שלא תבינו אותי לא נכון, זה לא שהיה לא טעים אבל רבאק- כמה עבודה! הבאת לו ת'עצבות , אמרתי לה באנגלית מעוברתת אחרי שנברנו בו בתוגה, צריכים משהו אחר.

.

.

משארית הפול הטרי והירוק ומחופן של אפונה ירוקה שזה עתה לוקטה מתרמיליה,  הכנו לנו ברוסקטות נוטפות שום ושמן זית. כידוע לכולנו, לחם מתפצפץ בטעמים של שום ובמראה מלבב, הוא תמיד דבר מעודד. גם מכשלונו של ריזוטו…

.

.

.

ימי ראשון הפכו לימי לימוד עברית- נוסעים, מורידים, מחכים, מחליפים ומחכים שוב. המורה אפרת מדווחת התקדמויות ונותנת מתנות קטנות (אמא, נכון שהיא כזו של ילדים?!) ומשם יכול להתחיל היום.

הפעם, בזמן שאנחנו מחכים, הבנים ואני פורקים סקוטרים ומנווטים לשוק האיכרים הקרוב. הם מוצאים בליטה במדרכה והופכים אותה לראמפה מענגת של קפיצות שיכולות להגמר באסון. אחר-כך,  הם עוצרים ליד אח ואחות בפתח ביתם מוכרים לימונדה, שזה המון סוכר וקצת לימון וזה נ ו ר א טעים. יום חם, בדיוק מתאים ללימונדה ואמא של הילדים יוצאת מהבית לראות מי בא- יש לה מבטא חזק  שמסגיר, קוראים לה שטפני והיא מגרמניה. ואת? היא שואלת, מישראל.  יש שניה של שתיקה באויר, מסוג השניות האלו שחולפות כהרף אבל קיימות לנצח.  אני, כמה שאני מתאמצת, לא מצליחה לגרש לגמרי את החישובים של מה עשה סבה בשנים ההן. מה עשה אבי.

אבל הבנים כבר שוב מתגלצ'ים על הבלוטה של המדרכה.

אני משאירה את שטפני וילדיה ואת הלימונדה, יום השואה בפתח, והולכת.

.

.

בשוק אני מגלה שיש לי רק שטר אחד בכיס ולכן צריך לבחור בקפידה. אני קונה ביצים מקסימות בעלות קליפה דקה בצבעים שונים וחלמון כתום, סלסלה של תותים אדומים אדומים, שקית של אפונים שאוכלים כמו ממתקים ושומר. אני מתארת לעצמי שרבים ירימו גבה על סדר העדיפויות הזה שלי אבל אני נורא אוהבת שומר וקל מאד לשמח אותי בו. אם צולים אותו בתנור עם מעט מלח ושמן זית, הוא מתקרמל ומעגל טעמים. אם הוא טרי במיוחד, פורסים  אותו דק דק  ומתבלים בשמן-זית, מלח והרבה לימון או מוסיפים לסלטים ואז מקבלים את הקראנצ'יות הממכרת שלו ואת הטעם האניסי הנפלא שהוא אוגר בתוכו.

.

.

הסיפורים על השומר של אבא של תומי הזכירו לי את המתכון הזה, שהולך איתי מימי התיכון. הוא שייך לעדה קרדו- בשלנית נפלאה ואמא של יעל, חברת הילדות האולטימטיבית שלי.  אפשר לומר שגדלתי עליו.

.

.

.

את המרק הזה יצא לי להכין לפני הרבה שנים והוא היה נפלא. עכשיו הכנתי שוב והוא יצא רק נחמד. אופס. אחרי כמה שינויים שלי, הוא עדיין רק נחמד אבל גם רענן וסימפטי. הוא לכאלו שאוהבים מרקים קלילים ושאוהבים שומר.

 .

על האוטו שעמד לפני ברמזור היתה מדבקה:

Things that matter the most in life aren't things

מי שהמציא את המשפט הזה היה חכם וצדיק (ועל בטוח גם גבר) אבל הוא לא ראה את התשורות להן זכיתי השבוע ביום האם, דברים שאף אישה לא יכולה בלעדיהם:

.

אף אישה לא יכולה בלי ספרון שלם על עצמה המפרט בתמימות הורסת את מעלותיה הטובות. ואפ'חת לא יכולה בלי שיציירו אותה לפחות פעם אחת כוסית-על עם כנפיים

.

אף אחת לא יכולה בלי תיק קנבס אופנתי, שהולך 'עם כל דבר לכל דבר'

.

ואף אחת אבל אף אחת, לא יכולה בלי סט אבנים מצוירות. אל תשאלו למה. פשוט תסמכו עלי.

.

*   *  *  *  *

  .

לא רק ביום האם ובמתנות משובחות זכיתי השבוע כי אם גם ביום שלם בו עבד האיש מ ה ב י ת!  אני נורא אוהבת שהאיש נשאר לעבוד מהבית, כי אז אני יכולה להפריע מדי פעם בשאלות ובהגיגים סתומים.  והכי כיף, אפשר לאכול צהריים ביחד!

כשדמיינתי הפעם את ארוחת הצהריים שלנו יחד, באו שם חומוסים עגלגלים ורכים עטופים בניחוחות תבלינים, צהבהבים מנגיעות של כורכום. היה שם תרד בדמיוני והיתה דלעת וכמובן, קציצות שמנמנות ועסיסיות. לא משנה למה דוקא אלו באו לי בדמיון, מה שחשוב הוא שיצא תבשיל מספיק טעים בשביל לרוץ ולספר לחבר'ה. והחבר'ה זה אתם- אז הרי מתכון:

.

.

.

פססס.. 'סתכלו כאן משמאל- יש לי פייסבוק ואתם כולכם מוזמנים!

.

כנראה זו העונה שעושה לי לרצות ירקות כל הזמן.

כנראה,  אחרת איך אסביר את העובדה, שמסיבת המינגול הפרטית שלי נראתה יותר כמו גינת ירק מאשר מנגליה?! כמובן שהיו שם סטייקים נאים (שהלמו נהדר את שארית הרוטב הירקרק הזה) וגם עוף אבל חוץ מאלו היו הרבה הרבה ירקות-

.

בטטות תינוקיות שנצלו בתנור באיטיות (שמן-זית-מלח) עד שהתקרמלו היטב והוגשו עם הרבה עירית קצוצה ושמנת חמוצה

.

 
יפות יפות שבא לבכות אבל עדיף פשוט להתאפק ולהכניס לאיזשהו סלט:

.

אני קצצתי ויעל הכינה רוטב: נבטי חמניה, קולורבי, צנוניות, שקדים ואגוזי לוז קלויים ומעוכים   רוטב: שמן-זית, מיץ לימון, חרדל גרגרים בנדיבות, מלח-פלפל

.

שלל תפוחי אדמה קטנים. אחרת אי אפשר לחיות

.

סלק צלוי בשמן-זית-מלח, חום בינוני הרבה זמן עד שרך מאד. ועלי אורגנו מהגינה

.

סלט עגבניות צבעוני ופשוט

.

ועוף

(שגם ילדים אוהבים)

.

.

ארטישוק הוא ירק אינטימי

מתוסבך כזה, מפונק, דורש תשומת לב נסיכית, קוצני רך מורכב טעמים

.

.

יש לי איזו טראומת קילוף ארטישוקים נושנה, זכרונות דהויים של ניקוי ארגזי ארטישוקים שלמים בתחילת דרכי ולא משנה שזה היה מזמן וגם לא שזה הפך אותי למנקת ארטישוקים מיומנת.

לכן, ארטישוק היה ונשאר עבורי הכי אינטימי, כזה שמבשלים למי שאוהבים באמת.

.

.

כשקונים ארטישוקים, מחפשים את אלו שתפרחתם סגורה וגבעולם מוצק וטרי.  הוראות כלליות לניקוי הארטישוק מתפרחתו הקוצנית וסיביו הזיפיים, הראתי כבר פה ושם  ואני בוטחת לחלוטין בכשרון הזפזוף  והלמידה שלכם*.  אל תתנו לי להפחיד אתכם, ניקוי ארטישוק זה בעצם לא כזה דבר מסובך – זה רק עניין של רצון.

את הפסטה האביבית ורעננת הטעמים הזו, מכינים כשרוצים לפנק מישהו

.

.

דוקא כשהיו לי מחשבות כפירה בעניין שתילת גינת הירק, באה זאתי ובילגנה לי הכל-  חשבתי לעצמי, יש לנו פרויקט אחד רציני שמתקרב הקיץ ועוד כמה סמי-רציניים וממילא הילדים נותנים לי בסוף לעשות את כל העבודה.  אבל  ב ד י ו ק אז, כשכבר סגרתי עם עצמי את הקצוות, הגיעה הילדה ואמרה: נו אמא, מה עם הגינה? צריך לשתול. אמרתי אה בה. אמרה נו בבקשששההההה. אמרתי טוב..

.

הפשלנו כולנו שרוולים . כולנו זה אני והדרדסים כי אצל אב הבית, גינה נמצאת באותה משבצת עם מטבח ותיקונים תחת הכותרת 'לא מומלץ'.

אתם יודעים איך זה ילדים- כל אחד עושה מה שבא לו מתי שבא לו. הקטן עסוק בלדחוף משאית עם עפר שאסף באיזשהו מקום לא חוקי ולדרוס בדרך שתילים ורגליים של אחרים ובשארית הזמן עסוק בריכוז בחפירת בורות במיקום אקראי ואף מזיק. "יותם תפססססססיייק! אממממא הוא הורס!!!", נמברטו עסוק בללחום במשאית מאחוריה ניצב אחיו הצעיר, לחפור בורות במיקום אקראי ואף מזיק ולהתעקש להרים מעדר ששוקל בערך כמוהו וילדתי עסוקה כתמיד בלהיות דומיננטית, צודקת ובעלת המילה הראשונה והאחרונה ( של מי הגנים האלו, של מי?!) (מי שאמר שהם שלי מתבקש לעזוב את המקום ברגע זה) (נו נו אני לא צוחקת)

וכך  אנחנו שותלים, אמא אחת ושלושה ילדים, גינת ירק קטנה- ארבעה סוגי עגבניות, קישואים, אפונה, מנגולד וחסות.  וגזרים, כמו אלו ששותלים בכל שנה ואף פעם לא מגיעים אליהם לפני החפרפרות.  מכניסים לגומות, מהדקים ומשקים. בינתיים הם כאן. בינתיים הכל בסדר. תזכרו לשאול אותי מי בועד גינה בעוד חודשיים-שלושה.

.

.

כששותלים עגבניות נהיה תמיד חשק עצום ורב לאכול עגבניות, במיוחד כשהשווקים מתחילים להתמלא באלו האדומות והמתוקות ובאלו הצבעוניות ועוד יותר במיוחד כשיעל מספרת לי על סלט הבורגול שהכינה, שהוא מן בן דוד של ה'טאבולה' עם טעמים מוכרים וטריים של סלט עגבניות. מסוג הדברים האלו שלא ממש מצריכים מתכון מסודר אבל כיף ונעים להזכר בהם ועוד יותר לאכול אותם.

.

.