צ'יינה טאון (נודלס)

.

זה לא מעכשיו החולשה הזו שלי לחלק הזה של העיר, זה אפילו הרבה לפני ימי מנהטן , בהם הייתי נוסעת במיוחד לחלקו הדרומי של העיר בכדי לחטט בחנויות תבלינים זרות, למצוא כלים מעוטרים וכלי אידוי של במבוק, לקנות דגים טריים ולאכול דים סאם. יש משהו בחלק הזה שעושה לי טוב.

.


בצ'יינה טאון של אוקלנד, עשר דקות מהבית, אין תיירים. אולי בגלל זה אין בה חנויות פיצ'פקעס מלאות בשעוני חיקוי זולים וכל מיני דברים שעולים מעט ומתפרקים אחרי יומיים. מה שכן יש בה זה סינים- מלא מלא מלא סינים. סינים מקומיים אמיתיים, לא סינים צעצוע. סינים שאנגלית לא שגורה בפיהם, סינים שעושים קניות הביתה, סינים שפוגשים סינים אחרים ומדברים איתם בסינית קולנית ומתנגנת, סינים זקנים וסינים ילדים. מלא מלא סינים.

מרגיע לי בחלק הזה של העיר, למרות שאין לי מושג מה אומרים מסביבי וגם לא מה עושים עם כל הדברים האלו שמוכרים שם- עלים ירוקים שאת שמם לא יודעת, שורשים חומים ושעירים, דגיגונים מיובשים מדיפי ריחות

.

אני הולכת לשם בעיקר בגלל הנודלס ותמיד תוהה איך זה שאני לא עושה את זה יותר.

בחנות הנודלס הנפלאה אני בוחנת כמו תמיד את כל הגדלים והמינים כאילו שבסוף, ליד דלת היציאה, יש מבחן שחייבים לעבור. מסביב חולפות אותי סיניות מיומנות, שולחות יד זריזה לשקית מוכרת, ממשיכות ימינה למדפי הטופו. יש נודלס עבים ודקים וכאלו עבים נורא. יש נודלס ביצים, שהן פסטה לכל דבר ויש נודלס שלא היו כאן עד כה, עם תרד.  וכולם טריים, מפתים, ארוזים בשקיות לוחשים לי 'הביתה'. 2 דולר קרוב יותר לגן עדן, זה מה שהנודלס האלו.

.

 

לא מבינה כלום אבל מבינה לגמרי את הזקנה שלידי שמצקצקת בבוז לעבר הנבטים התשושים- היא בנתה עליהם והם אכזבו אותה בזוויותהם העכורות ובגבם הרכרוכי. גם אני בניתי וגם אותי הם אכזבו וציקצוקים סיניים אני כנראה ממש מבינה.

.

.

בקופה, בפעם המאה לא מתייאשת ומנסה שוב לחקור איך באמת עושים הסינים. אני שואלת את הקופאית זריזת הידיים, בדיוק כמו ששאלתי את זו בפעם הקודמת ואת זו בפעם שלפני ומחכה לצחקוק סיני מבויש ותנועת נפנוף ידיים. אבל הפעם זה מצליח:  תבשלי שתי דקות, היא אומרת מהר ומגומגם, ותשטפי טוב במים. ותשימי שמן. רגיל. אח"כ שמן סומסום וסויה. ג'ינג'ר? אני שואלת ומשלמת. רק ככה היא אומרת וכבר מתקתקת את הלקוח הבא.

.

כשמסיימים לקנות נודלס (תמיד הרבה יותר ממה שבאמת צריך), הולכים עוד כמה צעדים לחנות הדים סאם הקטנה.  זהו מן חור בקיר עם דלפק ועליו כיסנים שמנוניים כראוי. זה לא דים סאם מהודר או מעודן, זה כזה פשוט פשוט של רחוב- כיסוני תרד עטופים במעטפת שקופה וחלקה של אורז, חצילים מטוגנים ממולאים בתערובת שרימפס. עם סויה וחריף, זו אהבת חיי.

.

.

נודלס של הסינית מצ'יינה טאון

איך שלא מסתכלים על זה, אי אפשר לקמץ כאן בשמן. ז'תומרת, אפשר אבל לא יצא כמו שאמור. מפוצצים בגזר ובירוקים ומתפללים לטוב.

מבשלים את הנודלס (טריים לוקחים 2-3 דקות, יבשים לפי ההוראות שעל העטיפה), שוטפים היטב במי ברז קרים, מסננים ומערבבים עם מעט שמן.

בווק או מחבת, מקפיצים בשמן רגיל: מקלות גזר דקים, בצל ירוק קצוץ, בוק צ'וי או ירוקים אחרים. אם יש צורך ויש, מוסיפים טיפונת מים. כשמוכן- מוסיפים את הנודלס, שמן שומשום והרבה סויה. מערבבים ומטגנים עוד קצת, שיספגו הטעמים- הנודלס צריכים להיות חומים, מבריקים ומלאי טעם. אם לא, מסיקים מסקנות ומוסיפים מה שצריך.

ככה גם יופי להכין את כל מיני הירוקים כמו הבוק צ'וי והברוקולי הסיני.

.

Yuen Hop Noodle Compamy

824Webster St

.

Sum Yee Pastry

918Webster St

אם לא ממהרים נורא, אפשר להרחיק מעט יותר לכוך הדים סאם היותר מעודן-

Tao Yuen Pastry

816Franklin St

27 תגובות

מתויק תחת ביסים מהחיים, ברקלי שלי, ירקות, פסטה

27 תגובות ל-“צ'יינה טאון (נודלס)

  1. לנה

    פשוט מקסים.
    הרגשתי כל מילה וכל תמונה.

  2. גלית א

    הייתי בסין 3 פעמים מופלאות (נסיעות עבודה). זה עולם אחר. האוכל מעולה והשווקים מרתקים. "צ'יינה טאונים" זה ממש דומה אבל בקטן יותר.
    בביקור הראשון (לפני 14 שנה) הייתי כל כך מצוננת ולקראת הסוף איבדתי את חוש הטעם והריח (סוג של עונש בשבילי…), אז פשוט נכנסתי למטבח המסעדה הקבועה שלנו בכפר וצפיתי בהם מכינים את המנות — זה היה וואו ! (לא יודעת למה סיפרתי את זה… סתם עשית לי חשק והעלת לי ניחוחות 🙂 )

  3. kay

    איזה כיף – פעם גרתי בלונדון עם בחורה מהונג-קונג – ללכת איתה לקניות בצ'יינה טאון ולבשל איתה הייתה חוויה בלתי רגילה 🙂
    אגב יש פה סדרה חדשה של שף אהרוני וגידי גוב שעושים טיול קולינרי בסין – מאוד חמוד – מראים איך מכינים נודלס מכל הסוגים
    פוסט מקסים והתמונות שלך נהדרות 🙂

  4. עידית

    אין מילים לתאר את היופי הזה….
    הכתיבה שלך, הצילומים מדהים!

  5. מיקי

    אני כל כך אוהבת את צ'יינה טאון! אין ביקור בניו יורק שאני לא מגיעה לשם להריח, להביט, לקנא בשפע הלא מוכר הזה. מתה על האוכל הסיני ועל הכלים הסינים (ה"אותנטיים"). איזה יופי של כתיבה/צילומים הצלחת להעביר את הטעמים והיופי הזה.

  6. אפרת כרמלי

    איזה פוסט משובח
    ודים סאם- זה הכי טעים בעיני
    אם היו שולחים אותי לאי בודד ונותנים לי רק סוג אוכל אחד לשארית חיי- זה היה דים סאם.

  7. מיכל

    אוי הילה, צבטת לי בלב. כמה אוהבת עולם שלישי של ריחות, טעמים ורעשים באמצע העיר. כמה געגועים לדים סאם.

  8. שרי

    תודה על הפוסט הנהדר ועל הבלוג המופלא, המסקרן, השימושי, שגורם לי לא פעם לרייר על מתכון ולא להירגע עד שאכינו (ושוב ושוב).
    שאלת בק צ'וי – איך ניגשים אליו? אני מסתכלת על הירק והוא עלי ויחסיינו לא מתקדמים לשום מקום (מלבד הפח).

    • הילה

      קודם כל אומרים שלום. צריך להיות מנומסים.
      שוטפים. את הקטנים אני מכינה בדרך הזו. את הגדולים חולטת במים לפני כן. די פשוט בעצם..

  9. שרי

    אופס – אני מתנצלת אם פיספסתי פה משהו, אשמח לתקן. עם זאת, משהפיספוס פוספס אני מסתובבת פה כפיל בחנות חרסינה ויש לי בק צ'וי במקרר בדרכו לשום מקום, ממשיכה ושואלת לגבי שלב אחד קודם בבק צ'וי – פרוס? מופרד לעלים? שלם? (טרום האידוי/הקפצה)

    • הילה

      הבנתי
      אם הם קטנים (ואת יכולה לראות בתמונה אצלי) תשאירי שלמים. בכלל, שלמים זה יותר יפה ולכן אני מעדיפה לאדות בשלמות
      כמובן שאם מאד גדולים ולא אכפת לך המראה את יכולה לחצות או להפריד לעלים. לא לקצוץ- חבל עליו

  10. שירי

    נראה מעולה! יש לך גם המלצות למקומות ספיציפיים בצ'ינה טאון בניו יורק, במקרה?
    תודה!!

    • הילה

      על אוכל לא אעיז להמליץ- את יודעת איך זה, אני לא גרה שם כבר שבע שנים ואין לדעת מה נהיה בינתיים
      וממילא, את הביתית שלנו סגרו כבר..

  11. נעה

    תגידי, אפשר לשאול איפה אתם אוכלים שם עם הילדים? 🙂
    תודה!

  12. איילה

    אוח, את עושה לי טעם.

  13. אוי, הילה, זה עבורי מסע בזמן, 17 שנה אחורה לצ'יינה טאון של סן-פרנסיסקו….
    אני כ"כ אוהבת את הבישול הזה. עוד הספקתי לשמחתי לאכול פעמיים אצל ברברה טרופ ב China Moon Cafe שלה בה היא שילבה בין בישול סיני לצרפתי ואפילו קצת יהודי (אני יודעת שלימים היא הוציאה סיורי פודיז לצ'יינה טאון) – היה שווה ביותר. את נמצאת במקום מעורר השראה קולינרית ואני מקנאה (-:

    אה, כן, הצילומים, כרגיל משהו.

  14. איזה יופי. כאן באזור התחנה המרכזית בתל אביב יש כמה מסעדות סודניות ואריתראיות עם פול חריף ונפלא וכל מיני מנות שאף פעם לא דמיינתי עד שאכלתי שם.

  15. גם הלימונים במתכון וגם הלימונים שעד לא מזמן היו בתמונה בכותרת הזכירו לי את לימוני המאייר שהפלגת בשבחם.
    סקירה קצרה גילתה שבארץ קשה עד בלתי אפשרי להשיג כאלו (מזרע עד גרידה).
    בקיצור, חרצנים יתקבלו בברכה 🙂

  16. טרי

    מתה על זה – תודה

  17. ואו, בתור מי שפעם הייתה בסין לא מעט…וכבר קרוב לשמונה שנים מאז הביקור האחרון…עשית לי חשק היסטרי לאוכל שלהם, לצקצוקים, לירוקים, לשפה להכל!
    אולי תשקלי להביא איתך בדרך לפה את הצ'יינה טאון?..:)

  18. Naomi

    היי הילה, אני בדרך כלל לא מגיבה בבלוגים אבל הפעם לא יכולתי להתאפק. אני חייבת לומר לך שהסיבה שהסינית הזו אמרה לך להוסיף רק שמן, זה בגלל שהיא כנראה באמת שמה רק שמן בבישולים שלה. פעמים רבות באוכל סיני, הם מקפיצים ירקות ירוקים (הם קוראים לזה צ'ינג צאי) רק בשמן, קצת שום ומלח. אנחנו תמיד מצפים שאוכל סיני יהיה מאוד מתובל, לפחות בסויה, אבל לפעמים באמת אין צורך, כי הטעם של הירקות פשוט טעים כשמקפיצים אותם:). אם כן רוצים לתבל אז באמת מוסיפים קצת סויה, פלפל לבן וזה מספיק. אגב, הבלוג שלך ממש מהמם ונראה שהמתכונים פה באמת טובים! מבטיחה להתחיל להשתמש בו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s