מהממת ברצלונה זאת, נותנת לך הרגשה שאתה צעיר וקול, גם אם אתה כבר לא ממש צעיר וגם לא ממש קול.
עוטפת אותך באהבה וברוחב לב של צבעים, קולות וריחות. מכניסה בחיבוק לרחובותיה הצרים והקסומים של העיר העתיקה ולשווקי האוכל, מרחיבה את ליבך בנוף הגבעות, מלטפת ברוחות הים.
האמת היא שלא זכרתי אותה כל כך מקסימה…
ך
נומי נומי
תשמעו, מסתבר שכלכלנים זה עם מגניב ומדליק אש ורק אני לא ידעתי. אז איך זה שפתאום אני יודעת? כי הכלכלנים הספרדיים שאירחו את האיש, בחרו לשכנו דוקא במלון קטן ומגניב עד מאד- Chic and Basic . מסתבר שיש כמה כאלו בספרד (ואחד באמסטרדם) וכל אחד מהם מעוצב אחרת. בעוד שבאחרים שולט הצבע הלבן, שלנו היה עטור מחרוזות ארוכות שיורדות מן התקרה ומשנות צבעים.
למי מתאים? למי שרוצה להרגיש מגניב ומדליק, שמח לשנות צבעי תאורה בחדר (יש שלט מיוחד), רוצה להתקלח באקוריום זכוכית הממוקם במרכז החדר ולא צריך תפנוקי מותרות.
למי לא? למי שחפץ באמבטית קצף או לחילופין חייב שתהיה לו דלת בחדר האמבטיה. למי שצריך ארון בגדים. למי שאוהב רום סרויס וטלויזיה שאפשר לראות בה יותר מחמישה ערוצי ספורט דוברי ספרדית בלבד.
במלון של המגניבים שומעים הרבה אותה – קוראים לה Ayo.
נוע תנוע
אז גילינו שבעצם כל כלי התחבורה עומדים כאן לרשותו של התייר: אופניים שניתן לקחת ולהחזיר במקומות שונים בעיר, מכוניות מיניאטוריות בעלות מושב זוגי ומכשיר נווט משוכלל ו- טוסטוס! בחרנו באחרון ובמשך יומיים הפלגנו ברחבי העיר וגבעותיה על וספה אדומה. האיש חזר לימי נעוריו, רוח בשערו ולהט בעיניו. אני חזרתי לימים שמעולם לא היו. חויה מתוקה ומומלצת, ללא שום צורך ברישיון לטוסטוס (אבל עם עדיפות לרשיון נהיגה בינלאומי).
הצבא צועד על קיבתו
(הצבא, לא אני. אני בקושי אכלתי משהו)
כמו בכל עיר גדולה, אפשר לאכול בסדר ואפשר לאכול ממש ממש טוב. מספר עצות שימושיות קיבלתי מפרנק (חבר שנולד וגדל בעיר) וממגזין ה'טיים אאוט' הבלתי מנוצח. פראנק הסביר שכדאי להקדים את מבול הקטלנים הרעב, בכדי להצליח להכנס למקומות הטובים. לכן רצוי להתחיל את ארוחת הצהריים לא יאוחר מהשעה 13:00 ואת הערבית לא יאוחר מ- 20:00. ברוב המקרים בצענו ושמחנו.
Kaiku
Plaça del Mar, 1
082 219 932
מסעדה פשוטה למראה, השוכנת ממש לפיתחו של הים ומגישה מנות (בעיקר מאכלי ים) מוקפדות, פשוטות ועשויות היטב, המבוססות על דגה ושווקים מקומיים. תחת פיקוחו של השף בעל עיני החתול הכחולות, אכלנו שם פאייה טעימה להפליא של אורז מעושן, פירות ים וארטישוקים וגם צלחת של שרימפסים אדומים (gambas), שהם גאוות הקטלנים וטעמם מתקתק וחמאתי. הקהל מסביב מורכב בחינניות ממקומיים אנינים, תיירים שקראו באותם מקומות שאני קראתי וגם פשוטי עם, שאוכלים דברים שלא מוזכרים בתפריט – כנראה צהריים עיסקית סודית.. בקיץ כדאי להזמין שולחן בחוץ.
La Cova Fumada
C/Baluard 56
061 214 392
על המסעדה הזו קראתי במגזין הטיולים AFAR, בכתבה מקסימה שהתפרסמה על השכונה הצמודה אל הים Barceloneta. זוהי שכונה בה יש מקבץ מסעדות 'מורשת', שמתקיימות כבר שנים רבות על אותו תפריט ואותן שיטות הבישול המסורתיות. יש להם אפילו תבשילים אופיניים לשכונה עצמה- כאן למשל, הומצא ה'בומבה'-כדור מטוגן של תפוחי אדמה ובשר, המוגש בלוית רוטב חריף.
הגענו ב- 13:00- טעות איומה. המקום היה מ פ ו צ ץ. למחרת הקדמנו והגענו ב- 11:30 עם תאבון בריא ורצון לאכול כמו המקומיים. זה בדיוק המקום לכך! לכאן באים אם רוצים לאכול פשוט ואמיתי כמו השכן מהשכונה. היה ריק למדי, האמהות הבשלניות ישבו לנוח וללהג בספרדית מתגלגלת ליד המטבח לפני הבום הגדול של הצהריים והדור השני התנהל (לא קשה להבין מתווי הפנים מי הבן של מי) בעצלתיים עם מעט הלקוחות שיש. ישבנו ליד ספרדי מקומי חסר שיניים, שעזר לנו בפנטומימה מצחיקה להבין את מנהגי האכילה. לא, את הבומבה לא מחזיקים ביד, הוא גער בי בתנועות ידיים. חותכים עם המזלג וטובלים ככה..
דוקא הבומבות והארטישוקים המטוגנים, שטוגנו מראש והיו קרים, לא ריגשו. אבל הצ'וריסו הביתי החריף היה מעדן וכמו כן הדג שראיתי אצל מישהו אחר בצלחת והצבעתי גם, שדמה לחריימה- שוחה ברוטב אדום כהה שמחכה ללחם. ובכלל כל החויה- מומלצת מאד.
Bar Mut
C/Pau Claris 192
338 174 932
המנות גדולות יותר משל טאפאס באר סטנדרטי וכך גם המחירים. אבל הכל נוטף איכות ומורכבות טעמים- נתח טונה שבושל בטכניקה כה נהדרת עד כי נדמה שהוא בכלל בשר, שרימפסים ברוטב חלמוני צהוב ורטבים מעודנים. התפריט משתנה, כך שזה לא ממש משנה אבל האיכות נפלאה. בצהריים אפשר לשבת בשמש הרחוב עם בירה ונשמה שמחה.
Taperia Lolita
C/Tamarit 104
231 245 934
עד לא מזמן המקום נשא שם אחר (Inopia ,עיצוב מעט שונה וגם כלל את 'האח של' (אנדריאה פארן)- אבל גם אחרי הפירוד, המקום הזה כה שוה ביקור.
אל תתנו לפשטות המראה להטעות אתכם- טעים כאן! יושבים על הבאר עם כוס בירה קרה ומזמינים מיני צלחות קטנות מתובלות בשמן-זית ספרדי שלא מתבייש מאף אחד. סופסוף לחם קלוי בעגבניות ושמן-זית בדיוק כמו שצריך- מתפצפץ ונוטף (בניגוד לאלו הרכרוכיים שמוגשים בכל כך הרבה מקומות בעיר), הרבה אנשובי, חמון פרוס דק ומנות טאפאס קטנות ומדויקות. טעם שנשאר: לחם קלוי היטב, יוגורט סמיך, פרוסת סלמון חי טרי וטפטופי דבש כמהין. נשמע כמו בלאגן אבל זה הו, כה טעים! רק בשביל זה הייתי נוסעת שוב..
dos palillos
C/ Elisabets, 9
Casa Camper
513 040 933
המלצרית הקטלנית היפה בלוליטה המליצה לנו על המקום הזה, אמרה שלשם היא אוהבת ללכת- אז ברור שהלכנו גם. שילוב של טאפאס באר ואוכל אסיאתי מעודן. יש מסעדה בחדר האחורי, בה תפריט שף קבוע של כ-12 עד 17 מנות אבל אנחנו ישבנו על הבאר ודגמנו מנות קטנות של פירות -ים, פטריות וכיסנים – הכל עשוי ברגישות ובעדינות רבה ומשאיר בפה טעם של עוד.
La Paradeta
מספר מקומות בעיר
יש כמה סיבות לבוא לכאן אבל השולטת מבינהם היא האוירה! המוני צעירים קטלניים מפצחים פירות ים ואוירת מסיבה אחת גדולה. מה עוד?! תור ענק (זה כי פעם אחת לא הקשבת לפראנק ובאת- 21:00), שבסופו אתה ניצב מול באסטת פירות ים טריים, חלקם עדיין רוקדים. הבחור שממול, יקבל הוראות, ימלא גלילי נייר עיתון בבחירות וישקול. אנגלית מצרך יקר אבל הוא יעזור לך להתאים צורת בישול (טיגון, אידוי, צליה על הפלאנצ'ה) ורוטב לכל שרץ ומשם לקופה. מחלון המטבח הצר נקראים מספרים וכשזה שלך נשמע- יש אוכל. אצלנו, היאוש תקף אותם והם בצלחת השלישית החלו למלמל באנגלית. באופן מוזר ב י ו ת ר אין תיירים.
הכל טרי טרי וזול- שרימפסים אדומים חמאתיים ומתקתקים, צדפות עגולות ורייזר ברוטב חמאה ושום, קלאמרי מסוגים שונים וגדלים שונים על הפלאנצ'ה. תענוג חוייתי במחיר מצחיק.
ף
ביסים 
