ביסים

תשורת חג אחרונה ממני, בטרם אעלם לי לשבוע וקצת.  פשוט האיש ואני חשבנו אולי כדאי לשרת את האדונים עם נוף לים ואולי אולי, גם תהיה קצת מנוחה. אני נוסעת על ארבע אך מקוה לחזור מקשקשת בזנב.

זהו עוד סלט שנולד מפטפוט עם אחותי והגיע מרינה. וריאציה נחמדה לסלט של סלק טרי. חובה לרסק במג'ימיקס, ככה כל האדום הזה נשאר בפנים ולא מטנף את כל המטבח. אפילו יותר טעים למחרת.

  יאללה חברים, שיהיה המשך פסח נעים ותכתבו כמה יצא לכם טעים שיהיה נעים לחזור. 

 הילה.

עוד על סלק:  בריאות בצלחת ,  סלק אפוי

לפני מתכון עוגתי הפיסחית שפורסמה ב'וואלה!', מזכירה לכם את  המצות המופלאות בקראמל  משנה שעברה וגם את הממתקים היפים של חיתל . לשם הולכת כל החמאה שחסכתם בעוגה…

כשהיינו קטנות,  קיבלנו אחיותי ואני בכל שנה בחג הפסח בגדים חדשים וחגיגיים. חוץ מזה, מאחר וחגגנו עם המשפחה המורחבת, זו שלא ראינו לעיתים קרובות, היינו מקבלות מתנות גם מהם ואלו הפכו באחת את החג למלהיב יותר. בנסיון שימור המסורת הנושנה הזו, החלטתי גם אני להעניק לכם מתנת חג – עוגה.

אפיה, בניגוד לבישול, היא מדע מדויק ומחושב. בעוד שבבישול אתה יכול לזרום עם החשקים ולהשתולל עם היצירה, באפיה לכל מרכיב יש תפקיד מוגדר וכל שינוי קטן בתהליך עצמו, בחומרים המשתתפים או בכמויות, גורם מיידית לשינוי במרקם, בצורה ובמוצר הסופי. במובן מסוים, ליצור עוגה יש מאין,  זה כמו להקים מעבדה קטנה ולהתחיל להתנסות ולראות- מה יקרה אם אחליף את סוג האגוז, מה ישתנה אם אוריד בכמות השומן והאם ישנה לעוגה אם אוסיף את השוקולד לפני החלמונים…

חמש עוגות עברו כאן בבית השבוע! המישהי הזו שהיא אני, היתה חייבת תשובות מהירות ולא יכלה להתאפק. הראשונה היתה עם אגוזי קשיו ופתיתי קוקוס, השניה כללה פיסטוק ירקרק ומי ורדים. היתה אחרת עם אגוזי פקאן אבל בלי שמן וקקאו ועוד שתיים שבהם היו נסיונות שיפור עדינים. נסיון חמישי כלל גם קרם שוקולד חמים מעל, והוכתר על-ידי האופה ובן-זוגה (עבודה קשה לטעום עוגות…) כמועמדת מתאימה לשאול את הקושיות.

כן, לכולנו יש המוני מתכונים של עוגות פסח במחברות ובספרים וחלקן בודאי טובות ועשירות מזו- אבל זו הנחמודת מתהדרת במרקם לח ודחוס, טעם שוקולדי עמוק, שלבי הכנה מהירים וקלילים ואף לא טיפה של חמאה, מה שהופך אותה לפרוה. כן, מה אומר? אני גאה בה כמו ברוזה הגאה באפרוחיה.

אז הנה העוגה שלי, ממני אליכם, בצירוף איחולים לחג משפחתי ושמח

צעיר אפרוחי הבית חוגג החודש  3 אביבים ובראש היה לי פוסט יומולדת אחר לגמרי. יש בערך משפט אחד בשפת היידיש כולה, שאני יודעת לומר כמעט נכון: 'מנש לאכט אונד גוט טראכט !'-  האדם מתכנן תכנונים והאלוהים צוחק לו. כמה נכון- היו תכנוני תכנונים ודברים להספיק היום אבל במקום חגיגת יומולדת בגן (טוב שאני דוחה הכל לרגע האחרון  ועדיין לא התחלתי עם העוגה), חתן השמחה התהדר בחום ונשאר בבית. 

פעם הייתי מתבלגנת אבל היום אני  מנסה להסתכל על זה כעל יום במתנה- בעיקר כשזו מסוג המחלות שמתרככות עם קצת כימיקלים בטעם של מסטיק. כמה שעות בפארק שמתחת לבית- מקום רגוע ויפיפה, שכמעט ולא יוצא לי לבקר כי תמיד יש דברים דחופים יותר. ראינו ברווזים ואפרוחים וצפורני חתול ומקלות של סבא וזרקנו אבנים לאגם ושיחקנו בחול. יום במתנה.

בבית השתלט  עלי הדחף הבלתי נשלט לסיר מרק עוף מרפא חולים וכשזה היה מוכן אך החולה עוד ישן, התפנתי לחפש את מתכון הקניידלעך האגדיים של בלנקה, אמא של אורי.  

אפשר לומר שפקעת המתיקות ושמחת החיים הזו, הצליח לצ'פר לא רק את אחיו שהוריד ארבעה עיגולים בדרך לכדורגל ואת אחותו שלגמה כמעט את כל הסיר, אלא גם אתכם..

(אהמ… אני מקוה ששמתם לב לשיחוק שבסגירת המעגל בין המתכון והמשפט שדפקתי כאן ביידיש)

.

שיחות הטלפון שלי עם אחותי, מסתיימות כמעט תמיד בפניה מהירה שלי לכיוון המטבח וקולות שקשוק קערות וסירים. כי אחותי, מעבר להיותה רופאת הילדים הצמודה שלי, הפכה בשנתיים האחרונות לאחד ממקורות ההשראה המרכזיים שלי לאכילה יותר בריאה ונכונה. חוץ מכל אלו היא שפן מצוי. כמות הירקות שעוברת אצלה במטבח היא אינסופית ואין ירק שלא זוכה לטיפול ולכירסום. בעוד שבמקרר שלי תמיד ניתן למצוא ירקות בהמתנה למשהו שיקרה, אצלה תמיד אפשר למצוא סלט או שניים או אפילו שלושה כבר מוכנים לעת הרעב הגדול.

השיחה של היום, כבר מן ההתחלה היתה מועדת לפורענות. למה? כי נפלתי על שעת הבישולים של הבית וכך בעודנו מלהגות, היא קצצה שומר, הקפיצה כרובים, ליחכה לפת ובדקה את העוף בתנור. אחר- כך היא סיפרה לי על סלט הסלק המעולה שהתחילה להכין ונתנה את מהלומת המחץ עם סלט הגזר של רינה: 'מעולה', היא חרצה בלהט, 'את חייבת לנסות!'

איך שסיימנו את השיחה, פתחתי את דלת המקרר. מצאתי כרוב סגול שבישלתי עם תפוחים, גיררתי סלק חי וקצצתי שומר. אבל השוס הגדול היה סלט הגזר- פשוט, רענן ומלא בטעמים. עוד ביס ועוד ביס ונהייתה לי ארוחת בוקר של גזרים.

הסלט הזה לא רק טעים אלא גם ידידותי למשתמש. בניגוד לסוג הסלטים ה'נובלים', שיש לאכול מיד לאחר ההכנה, זה נשמר מצוין יום- יומיים. מעולה לאירוח כשצריך להכין מראש. אפשר להשתמש בפקאנים מסוכרים אבל מאחר ואין כאלו במחוזותי, קיבלתי טיפ להכנת שקדים מסוכרים בשתי דקות. אם רוצים להכין מראש, מתבלים את הגזר ומאחסנים במקרר. את השקדים מוסיפים ברגע האחרון, בכדי שישמרו על מקרמם הפריך.

שנים, שנים שלא אכלתי סלט תפוחי -אדמה. זוכרים את ההוא, שהיו לוקחים לפיקניקים בציידנית לצד הוולדרוף?! אז בטיולי משפחות, אמא שלי תמיד היתה אחראית על שני אלו מ'המטבח באהבה'. 

את סלט תפוחי האדמה האחרון שלי אכלתי דוקא בבית הספר לבישול. אחת מעוזרות ההוראה, מרים, הכינה לארוחת ערב ואני זוכרת אותו עד היום. עברו הרבה שנים, תאמינו לי ואני עדיין זוכרת כמה טוב הוא היה. מאז, כל פעם שאני מכינה מיונז ( היו כאן המבורגרים מ ע ו ל י ם  בסופ"ש), אני חושבת עליו והשבוע סופסוף מצאתי גם זמן וגם כמה כוונות. ואויש אויש חברים, אם סלט תפוחי אדמה- אז זה הסלט. וכשאוכלים אותו חמים, נהיה כיף בבטן והראש נשטף בזכרונות רחוקים של פיקניקים ביערות ירושלים, עם החברים של אבאמא, עם ההוא שמנפנף על הסטייקים עם המכנסיים שיורדות קצת יותר מדי מאחור והחום והוולדרוף עם המיונז… מהמטבח. באהבה.

אין כאן הרבה חוכמות חוץ מכמה עניינים קלים:

תפוחי האדמה

כ"כ הרבה סוגים וכ"כ הרבה מרקמים- זה אפילו די מבלבל. כשתפוח אדמה הוא בבסיסו טוב, אז אפילו אחרי בישול במים וזהו- הוא פשוט נפלא. זה מה שקרה לי עם אלו והיה צריך להצילם מידיים זוממות. אני אוהבת הכי את  אלו (לא מצאתי את שמם החלוצי), שקליפתם דקיקה, חלקה וצהבהבה ולאחר הבישול הם נימוחים ומתקתקים. הכי טוב לנסות עד שמוצאים זן שאוהבים ולהיטפל אליו.

באופן אופטימלי, רצוי שיהיו אחידים בגודל. אם הם לא, יש להוציא את הקטנים כשמוכנים ולתת לגדולים יותר עוד זמן בישול. הכי חשוב, לא לבשל יותר מדי! זה לא פירה. תבדקו עם קצה סכין – צריך להכנס למרכז התפוח עם טיפונת התנגדות. הם עוד ימשיכו טיפונת להתרכך עד שיתקררו לגמרי.

ביצים

ביג דיל- כולה ביצה. אבל ביצה צריך לדעת לבשל. אם מרתיחים לה את האמא, היא מקבלת פס ירקרק לא סימפטי מסביב לחלמון ומרקם חנק. ביצה מקסימה היא רכה מעט, צהובה וחייכנית. מה עושים?! מכניסים את הביצים הדרושות לסיר קטן, מכסים במים עד לכדי כיסוי ולא יותר, מביאים לרתיחה ומרגע הרתיחה מחכים דקה ומכבים את האש. נותנים לביצים עוד חצי דקה במים ואז מרוקנים את הסיר ומזרימים עליהן מים קרים. מוכן.

מיונז

אם קנוי עושה לכם את זה- בבקשה, סבבה. אם לא, תעשו טובה ותנסו להכין מיונז בבית. כל-כך פשוט וכה מתגמל. נכון, יש חלמון לא מבושל אחד בסיפור וצריך ביצה טריה בכדי שלא לקבל רעלת. וכן, יש שם כוס שמן אבל כף אחת מהדבר הזה עושה את ההבדל. אוקיי- כף של שמן.

ועכשיו-

אם שאלתם את עצמכם 'מהיכן הקערות המהממות האלו שיש לה??',  שאלתם יפה כי למזלכם ממש השבוע, חברתי מיכל הקדרית עורכת מכירה לקראת פסח! זה הזמן להצטייד בקערה- שתיים וגם במתנות.

'ביסים' עובר למתכונת פסח קפדנית ולא יגיש חמץ עד לצאת החג!

מי מכם שיציץ לתוך המקפיא שלי יחשוב שמישהו מתכונן כאן למלחמה או לפחות לסופת שלגים חמורה ואוגר. לא משנה כמה פעמים אני מבטיחה לעצמי לדאוג למקפיא שיש בו מעט מקום איחסון, איכשהו זה לא קורה- לפעמים כי רואה משהו ממש מגרה וחושבת שחובה לקנות אותו, לפעמים כי תכנונים לא יוצאים לפועל וחבל לזרוק ולפעמים הצורך הבסיסי והפשוט הזה- ש י ה י ה בבית. הבעיה עם מקפיא מפוצץ היא, שמספיק שהוצאת משהו ולא קימבנת את הכל בסדר מופתי בחזרה וכבר הדלת אינה נסגרת טוב. זאת אומרת נסגרת אם נשענים ודוחפים עם כל הגוף אבל נפתחת שוב בקלות כשמשהו נותן לה זבג קטן. ככה גיליתי היום בבוקר, את דלת המקפיא פתוחה רק טיפונת אבל מספיק בשביל להפשיר כמעט לגמרי, במשך הלילה, את חיילי המקפיא שעמדו בחזית.

את הבוקר פתחו הילדים עם עוגת גזר (צהלות נשמעו כאן כאילו לא אכלו  עוגה בחייהם), הבעל יצא מהבית עם שניצלים לארוחת הצהריים, אני גרסתי מספר טוסטים  שממש לא הגיעו לי לארוחת הבוקר (אמא שלי תמיד טוענת שארוחת הבוקר הכי חשובה אבל אני טוענת שהיא רק פותחת את התאבון ליום שלם של כמיהות) ומה שנותר מופשר למחצה וללא דורש היו 800 גרם של פרגיות עוף. וכך נולד לו המתכון הזה – עשרים דקות של הכנות הולידו סיר מלא וגדוש שהועבר אחרי כשעה על הכיריים אל התנור, מאחר שהייתי צריכה ללכת.

כמה שעות בחום נמוך יצרו בתוכו קסם… טעם של חמין!  איך עוף, עדשים ומעט חמוציות מרגישים כמו חמין שנאפה כל הלילה אין לי מושג אבל בעודנו מתענגים על החום החם הזה בערב, חשבתי שיש כנראה דברים שלא נורא אם ישארו לא פתורים. העיקר שהם כאן.

הפטנט שלי בכדי לשמור על עסיסיות הפרגיות הוא לחבק אותן בין שתי שכבות הקטניות התובלות. הגריסים נותנות את הקראנצ' הלעיס, העדשים נותנות את הרכות המפנקת והחמוציות מלוות טיפונת של מתיקות.  איכשהו הכל יחד- תענוג. 

בזמן האחרון, עקב הגידול המשמעותי של קוראי הבלוג, מרגיש לי קצת לא נעים לקטר.

נו כן, אז נפל ומת לי המחשב החדש עם כל החומר שהיה בו והגיבויים לא תפקדו ועדיין יש לי חתיכות פאזל חסרות ותוכנות חדשות להתרגל אליהן והלוא אני כל- כך לא אוהבת חדש… אז מה?! שום ביג דיל.  לא אקטר לכם כאן על האיש שלא מזמן חזר מ'ייל' ושוב נסע עד שבת. גם לא אקטר על גמילת הקטקט מחיתוליו, שאיכשהו לא נראת מובנת יותר או מסובכת פחות גם כשאתה עושה את זה בפעם השלישית וממש תמוה בעיני הדבר שאין פטור או לפחות איזושהי הנחה משמעותית במשפחות מרובות ילדים. לא ולא, לא אקטר.

גם לא תשמעו ממני מילה על הטיול של הגן המג'ייף של הנגמל, שיצא לי ללות היום. על זה ששלוש גננות + סייעת אחת, לא יכולות לנהל טיולון קטן של 11 ילדים בעצמן ומזעיקות הורים עסוקים לעזרה, אחרת אי- אפשר. על זה שהולכים 15 דקות בתוך הקמפוס היפיפה הזה, פריחת מגנוליות ושבילים ירוקים ומגיעים לבנין שבו מאובני דינוזאורים עצומים ומדהימים והן לא אומרות דבר לילדים חוץ מ: 'ביג דיינזור'! אבל מה כן, כל הזמן אומרות מה לא. לא לרוץ. לא לצעוק. לא לקפוץ. מה הבעיה לפתוח ספר, להגיד לילדים: דיס איז טי-רקס,  דה סטרונגסט דיינזור אבר. האמת, למה להתקטנן- אחת מהן, הראשית, דוקא תרמה: כשראינו בחוץ כלב, היא שאלה את הילדים מי יודע איזה כלב זה?! וציינה בגאוה: מיני דוברמן!  ילדים, מה למדתם בטיול היום, חוץ מזה שאמא של יותי היא ישראלית פרימיטיבית שנתנה לו לקפוץ פעמיים מאבן בגובה עשרים ס"מ וגם עזבה לו את היד בדשא וחטפה על זה גערה? על מיני דוברמן!

זהו שלא אקטר… כי אני יש לי קלאסה. ואני לא קוטרית.

במקום זה חברים וחברות, אדווח לכם, שניה לפני שהפסח מגיע וכולם נכנסים לכוננות חמץ, על עוגיות הגזר הנפלאות שהכנתי מספר מיושן שמצאתי בספריה השכונתית, בעת שהילדים היו עסוקים בשלהם. כי אם עוגת גזר ומאפינס גזר, אז באמת למה לא עוגיות גזר?!  במתכון הזה, הגזר והצימוקים עוברים בישול קצר במיץ תפוזים שעוזר להם להתרכך ולספוג טעמים.  הן יוצאות טעימות להפליא ביחוד מעט אחרי האפיה, כשתוכן רך ועדיין חמים והבחוץ שומר על קריספיות נעימה. 

רואים, פוסט שלם בלי אף קיטור. ככה אני.

שקשוקה

היא מן משו כזה

שמספק לאדם- במעט מאד זמן ועבודה

הרגשה

של

ארוחה חמה וביתית

 וכן, יש מליוני שקשוקות בעולם כולו ולכל אחת יש את הסגנון והאופי שלה אבל זו של אמיר, שבאה להתארח כאן בשבוע שעבר, היתה מעולה שבמעולות – עם הרבה כמון וכוסברה וחריף בדיוק כמו שאני אוהבת.  וכמובן לא לשכוח חלה ליד ואם יש קצת סחוג אז בכלל חגיגה.

ולכם שכבר בארץ, מוקדש הטור הזה- של שקשוקה אדומה, כמה נשיקות ותודה לאל אף כותרת המונית אחת

ועוד מתכון:   שקשוקה בעשבי תיבול