זוכרים את הקציצות, אלו מתבנית המאפינס?! זוכרים שנשאר קצת ואמרתי שאחזור איתו?! אז הנה אני חוזרת.

 

 

בשבוע שעבר החלטתי שהן יהיו במרק עם הרבה עשבים. חיפשתי קצת ומצאתי 'חורשט סבזי' שזה מרק פרסי שאויה לבושה, מעולם לא טעמתי. ודוקא יש לי לימונים פרסיים ששלחה לי מישראל הגיסה. אז עשיתי מן מיש- מש ירוק של פרסי עם לא ממש פרסי ויצא חמצמץ, מיוחד וטעים נורא.

 וכמו שאמרה חברתי : "זה פשוט מ ע ו ל ה  אבל לא הייתי מכינה את זה לאורחים!"

 

 

ועוד קציצות לעיונכם:  קציצות מטוגנות, מיט בולז, קציצות כרובית, קציצות בשר סיציליאניות

 קציצות דגים מטוגנות, קציצות דגים ברוטב אדום

בשוונג הארטישוקים כי עכשיו זו העונה – 'וואלה!' של השבוע שעבר:

בתור מישהי שמבשלת כחלק משגרת החיים, חוסר החיבה העמוק שלי לטיגון הוא על גבול המוזרות . אף פעם לא אהבתי את זה והרגישות שלי לריחות שדבקים בבגדים, רק הלכה והקצינה במהלך ערבי הסטאז' הארוכים מהם הייתי נפלטת לסאבווי באישון לילה מריחה כמו צ'יפס. ושלא תבינו אותי לא נכון, צ'יפס זה יופי רק שלא בתור בושם. אמא שלי תמיד פוטרת אותי ב: 'את עם השטיקים שלך מריחות' אבל האמת היא, שמעבר להיותי מסניפת כביסה נקיה ידועה, יש משהו בבתי העץ כאן, שסופג ביתר- שאת את ריחות הבישול. בישראל מטגנים, פותחים חלון או שניים והכל נעלם.  אצלנו – טיגנת שניצלים בבית? אחר- כך כל הבית יתרחץ עם זה וגם ישן עם זה יום-יומיים.

 

לכן אם אומר לכם שאתם חייבים לטגן את הארטישוקים האלו- האם תאמינו לי? כדאי באמת ובתמים! חובב ארטישוקים אמיתי שטרם טעם אותם מטוגנים, לא יודע שמחת בית השואבה מהי… ארטישוק מטוגן צופן בתוכו עולם של נפלאות- העלים החיצוניים הופכים לדפדפים קריספיים מתפצפצים והלב, כמו שלב ארטישוק יודע להיות- מענג בצורה מופלאה. אם בנוסף גם עמלים דקותיים ומכינים רוטב איולי מפוצץ בשום שילך עם זה, צפויה לכם חויה מרנינה ואולי אף אעז לומר, מרגשת. אם לא בא על האיולי, אפשר סתם כך רק עם מעט מלח או עם רוטב שמן-חומץ, זה שבדרך- כלל מלוה ארטישוקים מבושלים במים.

 בעת הקניה, חפשו את הארטישוקים הגדולים ביותר שיש- קחו בחשבון שמורידים להם חלק מן העלים החיצוניים הקשים. חברתי האיטלקיה, שהוזמנה לחגיגת הארטישוקים שלי,  סיפרה לי שארטישוקים מטוגנים נחשבים למאכל רומאי יהודי מסורתי. האיטלקים קוראים להם: "Carciofi alla Giudia" שזה בתרגום חופשי 'ארטישוקים בסגנון יהודי' (הנה עוד הוכחה שאנחנו משו-משו) ואם במקרה אתם נמצאים ברומא, היא ממליצה בחום על ביקור במסעדת:  Giggetto al Portico d'Ottavia , שמתמחה בכאלו- ענקיים ונהדרים.

 

 

ויש גם-   סלט ארטישוקים קטנים  , אנטיפסטי ארטישוקים

 

 

כמו בתקופות של פיקאסו, כך גם הטבע שמסביבי יוצר לו תקופות צבע משלו.

השנה, כך נדמה, החורף השתגע לגמרי. גשם, שמש, רוח, נעים, קר- יום ככה ויום ככה. ובתמורה, הצמחים שקצת התבלבלו להם גם – מהססים לפרוח, מאחרים ללבוש צבעים. 

ופתאום בבום אחד הכל נהיה

 אז החלטתי לנסות ולבשל בצבעים

 

ארטישוקים זו חיה כזו שאו שנורא אוהבים או שממש לא. מי שאוהב- משוגע על זה- ואז יש לו שתי אפשרויות: הראשונה היא הארטישוק הרגיל, שחופן בתוכו אושר גדול אבל הדרך אל האושר, חתחתים היא. האפשרות השניה היא הארטישוק הירושלמי, שכולו כברו- טעם גן-עדן.

אלא  שהירושלמי, שבא אגב, ממשפחת החמניות ולא ממשפחת הארטישוקים, גורם לבטן להתהפך ולהשתגע. אני מכירה אנשים רבים שממש מאוהבים קשות בשורש הזה אבל לא מסוגלים לאכול אותו בגלל כאבי הבטן שהוא מעניק להם כקינוח. אני עצמי התנסתי בכך בשנה שעברה, בה זינבתי בסיר מלא, עקב סירובה של משפחתי להצטרף להוללות. באותו הערב אמרתי לאיש בעודי שקועה ביסוריי: 'לך, מצא לך אישה נחמדה שתאהב את הילדים'.

כך חלפה לה שנה ושוב החלו להציף את עיני הארטישוקים המדהימים האלו בחנויות. פעם, פעמיים התעלמתי עד שבסוף נשברתי והבאתי כמה איתי הביתה. אז מה נעשה אתכם? חשבתי ואז נזכרתי במשפט מעולה שאני מרבה לומר לילדי וממעטת לבצע : הכל במידה.

כך הגעתי למרק הזה, שבסיסו תפוחי-אדמה וטעמו ארטישוק והוא חלק וקטיפתי וארטישוקי עד מאד. שלושה- ארבעה  ארטישוקים בסיר מלא, נותנים טעם חזק ומספק.

והכאבים? כנראה שכשהכל במידה- הם הולכים למקום אחר.

 

 

ובפינת הנוסטלגיה – עוף עם ארטישוק ירושלמי ורוזמרין

בשעה בה כל בית ישראל עמל על הכנת אוזני המן (כאן תמצאו מתכון שלי משנה שעברה)

עמלתי אני על פיצוח סוד עוגת הפרג האגדית

על 'עוגת הפרג האגדית' למדתי ממירי כבר לפני מספר שנים. האגדית היתה גבוהה, מלאה באגוזים וללא קמח. מושלמת. יש רק בעיה  אחת קטנטונת והיא, שהבית של העוגה הזו הינו בית קפה הונגרי -רוסי עם בעלת בית/אופה חמורת סבר ולא סימפטית ובעלה המדוכא-איך-לא, אשר על הקופה.  מי שעוקב אחר מתכוני, הבחין כבר בודאי באובססית העוגות הבחושות שלי. כבר בערך שנה שאני מנסה לצקת לתבנית עוגת פרג אשר תדמה לזו של ההונגריה המשופמת והפעם, אולי לכבוד פורים ואולי בגלל יומולדתה העגול של יעל, חולת פרג ידועה, נדמה לי שהצלחתי.

זוהי עוגת פרג לחה ועסיסית עם שברי אגוזים קטנים וקרום מתפצפץ. וכן, בכדי לדעת לתת לה את הכבוד הראוי, צריך מאד לאהוב פרג. יעל ומירי שהתענגו עליה אתמול עד מאד, הודיעו לי שהחיפושים תמו. הגענו לנחלה.

אז הנה היא שלכם כעת – מתאימה לפורים וגם לפסח

חג שמח!

אחרית דבר:

אחרי שציקצקנו עוגת פרג ותה עם נענע על מכסה המכונית, נסענו שלושתנו לחגוג יומולדת מיוחד לילדה מיוחדת. בחרנו ב- Ubuntu שבנאפה ולא יכולנו ליחל לבחירה טובה מזו. איכותית  ומרגשת עם מנות קטנות שמושקעות בהמון דמיון ומחשבה. שווה נסיעה מיוחדת.

 

מכירים את הרגעים האלו, שלא קורים ת מ י ד וממש שלא בכל יום, בהם אפיתם או הכנתם משהו והוא מתברר כממש ממש מוצלח?!  ניסוי חדש, שחיברתם סתם כך ולא ציפיתם שיעלה כל-כך יפה?! רגע שכזה עלה במטבחי השבוע, עת הוצאתי מן התנור מאפה פטריות ובצל… חתכתי, הרמתי, הרחתי – זה נראה מעולה אבל כלום לא הכין אותי לרגע הקסום הזה, בו החיך פגש את החמימות מלאת הטעמים והמרגשת הזו שקרתה אחר-כך.  כמה ט ע י ם!

לא איזשהוא חידוש מהפכני, רק מפגש משמח בין בצל מטוגן קלות עם פטריות והדבר הנפלא הזה, שנקרא קרם פרש, מעורבב עם מרוה וגרירת לימון. נכון, לא הכי דיאטתי בעולם אבל אוח…  שוה כל קלוריה!

 

קרם פרש- עוד משהו שתרמו הצרפתים למטבח העולמי, ניתן לקנות או להכין בקלילות בבית. פשוט מערבבים 1 כוס שמנת מתוקה עם כף של ריויון או יוגורט בצנצנת פשוטה, סוגרים עם המכסה ומניחים בטמפרטורת החדר למשהו כמו יום שלם או עד שזה מסמיך מאד ומקבל מרקם של שמנת חמוצה (תלוי בטמפרטורת החדר). מתקבל קרם חלק ועדין, דומה לשמנת חמוצה אך ללא שום חמיצות, שיכול ללוות בשמחת אמת עוגות (בעיקר כאלו עם פרי), לשבח מרקים ופסטות ולהוות בסיס לרטבים. עוד תכונה נהדרת יש לו- הוא אינו מתפרק בחום ולכן ניתן להסמיך איתו תבשילים.

 על פיצה ואבן שמוט:  בשביל להכין פיצה באמת שווה וקראנצ'ית , צריך אבן אפיה לתנור.  תפקידה של האבן הוא להעלות את טמפרטורת התנור, לדאוג לפיזור הומוגני של החום ובעצם לנסות ולדמות את התנור הביתי שלנו לתנור אבן אמיתי. נכון, זה לא הדבר האמיתי אבל התוצאה ממש טובה.

ומה אם אין?! מחממים את התנור למקסימום שלו כעשרים דקות מראש ומחממים בתוכו תבנית רחבה. כשהפיצה מוכנה, מעבירים אותה על- גבי נייר אפיה לתבנית ואופים עד ששחום ומוכן.

ומה אם אתם לא מתעניינים בהכנת פיצה ביתית?!  השתמשו בבצק עלים או כל בצק אחר שתרצו ותקבלו בעמל די צנוע תוצאה של טארט משובח. 

 

אם יש משהו שהייתי רוצה לעשות בחיים האלו והוא לא אוכל, זה להיות אנימטורית. ואם אנימטורית אז בפיקסר, למשל. ככה יוצא, שאני מתה על סרטי אנימציה ומוצאת בהם תמיד משפטים שעושים לי את זה.

הנה אחד מ'קונג-פו פנדה', שראינו באיחור רק עכשיו:

Yesterday is history

Tomorrow is a mystery

Today is a gift

That is why it is called the present!

master Oogway

 

כל-כך הייתי רוצה להיות הצב החכם וכמו תמיד גיליתי שאני לגמרי דב פנדה. אם אי-פעם יהיה צורך לאמן אותי בקונג-פו השד יודע למה, זו ללא ספק השיטה-

ך

 

ך

עכשיו ברור לכולנו שצריך לבוא פה מתכון לדמפלינג, אלא שאני עצלה. דוקא קניתי כבר את עלי הבצק הקטנים המוכנים (והסתכלתי ברכיבים ונהיה לי חושך) אבל במקום שבו סינים 'מדמפלגים' מכל עבר, קצת סיזיפי לפולניה לעשות בבית.  אז במקום דמפלינג- קבלו קציצות. קציצות שיחוק כי הן לא מטוגנות ומזכירות לי בטעם את הקציצות של סבתא שלי מינה. זה לא חייב להיות אלו (פולניות בלי שום ירוק ומתובלות רק במלח ופלפל)  אבל תבנית השקעים היא טריק חדש ומנצח, כי היא שומרת עליהן עגולות ושמנמנות, עושה סדר בנוזלים שהן מפרישות ובסך- הכל מתקבל משהו דומה מאד למטוגן, רק בכלום שמן! (איך אני בשבילך, גיסי?!)

 

 

קציצות מענגות ב'כאילו' טיגון              מוקדשות למסטר אוגוויי הנפלא

יצאו לכם 12 קציצות גדולות ומענגות ועוד 1/3 מהתערובת לשימוש אחר.  אפשר לצלות עוד 6 ואפשר להקפיא כמוני ולחכות להשראה.  אני מתכוונת להכניס אותן קטנטנות לאיזשהו מרק. חכו ותראו…

3/4 קילו עוף טחון

1/4 קילו בקר טחון

1 ראש סלרי שלם- קלוף וחתוך לרבעים

1 קישוא גדול

1 בצל בינוני- חצוי

1 ביצה

2 פרוסות חלה רטובה וסחוטה- קצוצה דק

מלח ופלפל טרי

מכניסים למעבד מזון עם דיסקית מגררת דקה: סלרי, בצל וקישוא. מעבירים לקערה עם כל שאר החומרים, מתבלים ומערבבים. (אם התערובת נראת לכם מאד רכה ניתן להוסיף מעט פירורי לחם- לי לא היה צורך)  אני אוהבת בשלב הזה, לצלות חתיכה קטנה על מחבת בכדי לבדוק שמא חסר מלח. קציצות בלי מלח- לא כיף.

מכניסים למנוחה של 30 דקות במקרר. בינתיים מחממים תנור לגריל או לטמפ' הכי גבוהה שיש. למי מכם שגר בחלק הזה של הגלובוס, יש בודאי מגירה תחתונה שהיא ה'ברויילר'- שם אני צליתי אותן. משמנים תבנית שקעים של מאפינס בתרסיס שמן קנולה, יוצרים קציצות גדולות ועגולות ומרססים אותן בעדינות גם בחלקן העליון.

זהו. צולים עד ששחום למעלה והופכים. טוב לא צד מחמיא כ"כ (אבל לכמה מאיתנו זה יהיה צד מחמיא?!) אבל אל דאגה, גם הוא ישחים ויתמצק… צולים עד שהן שחומות ונחמדות ואוכלים. ויוה סבתא מינה וויוה פולניה!

 
משהו קטן:  את עוגת התפוז- אגס שפירסמתי שני פוסטים אחורה, אפיתי בנתיים כבר פעמיים. כנראה שכחתי לגמרי כמה היא נהדרת אם הצגתי אותה רק בתור 'משמחת' כי היא הרבה יותר מזה. היא ממש נ פ ל א ה.  חוץ מזה תיקנתי במתכון כמה טעויות קטנות (זה מה שקורה כשעושים דברים עייפים) -כך שאם הדפסתם כבר, כדאי לעשות זאת שוב.ועוד משהו קטן: טור ה'וואלה!' שלי מחפש את האושר ועובר לימי רביעי בבוקר במטרה למצוא.ומשהו ממש קטנטן:  בראוניז נורמטיביים מכילים בדרך- כלל כמויות שוות של חמאה ושוקולד. בנסיונותי לאפיה מעט יותר שפויה, המתכון הזה מכיל רק 100 גר'. צעד קטן לאנושות וצעד קטן לאדם.וזה וואלה! קודם, קצת באיחור אבל עדיף מאף-פעם.

אימייל מהעורכת שלי הזכיר לי ש'ולנטיין' מתקרב וביקש אולי אפשר משהו רומנטי. האמת היא, שכשגרים בארצות הברית ממש קשה לשכוח או להתעלם מהעובדה שולנטיין קרב. עצוב אבל איכשהו חג האהבה כאן הפך כמו כל חג אמריקאי אמיתי, לטירוף שיווקי  ומחול של קניות מטורף ועל הדרך הוא גם הופקע מידי האוהבים הרומנטיים והפך למסיבות כיתתיות רעשניות, מלאות סוכר וכרטיסי ברכה.

בכדי להפיץ בכל זאת מעט אהבה, פניתי לעזרת המגומדים המשפחתיים שלי 'אז מה כדאי לי להכין לכבוד ולנטיין?' שאלתי אותם. שוקולד!  הם שאגו בלי להתבלבל לרגע-  שוקולד עם לבבות!  ואם להיות ממש מדויקת זה היה 'שוקולד ורוד עם לבבות ומרשמלו'.

האמריקאים, שידועים גם כך בקיטשיות הבלתי נגמרת  שלהם, מתחרפנים לגמרי בולנטיין. כל מה שתעלו על דעתכם ועוד- מדובונים, תחרות ולבבות ועד לורדים ושושנים אדומות וכמובן- ש ו ק ו ל ד בכל צורה אפשרית! אי-לכך, הרכנתי ראשי בציות, אמרתי אוקיי לשוקולד וללבבות והכנתי עבורכם קלאסיקה אמריקאית המשלבת שוקולד מריר עם גבינה, שמוסיפה חמצמצות קלה לכל העסק. אחד הדברים החשובים ביותר באפיית בראוניז הוא להקפיד לא לאפות אותן יותר מדי- כך הן נשארות לחות ונימוחות. טריק הלבבות שמוסבר היטב בתמונות יכול לשמש אתכם נאמנה גם בקינוחים אחרים למשל בטארטים או עוגות גבינה  ואפילו כקישוט ברוטב כלשהו או במרק.

והלבבות?! לא רק בולנטיין אלא כל השנה  – הפי ולנטיין טו יו אול!

מעבירים לתבנית ומורחים לשכבה אחידה.

אופים בתנור שחומם ל- 180 מעלות צלסיוס כ- 20-25 דקות. שימו לב לא לאפות יותר מדי-  בבדיקת קיסם- יש לראות עדיין מעט פירורים רטובים. מצננים ומחלצים מן התבנית. חותכים לריבועים.

 

 

זמן, היצע וביקוש יביאו גם את אלו לעשות עליה לארץ הקודש. סבלנות.

ה'דשא' של היום- נקרא  kale  ובחיפוש אחר התרגום העברי קיבלתי 'עלי כרוב מסולסל'. לא, זה לא זה. קרוב משפחה אולי אבל לא כרוב.  את הספר הזה קיבלתי ממש עכשיו במתנה. מסוג הספרים שלא הייתי קונה לעצמי אבל נחמד לקבל. בהשראת מתכון שראיתי שם בישלתי את ה- kale במחבת עם הרבה שמן -זית, שתי שיני שום שלמות ומעוכות מעט, מלח ופלפל והוספתי לו בסיום 1/4 כוס צימוקים שהשרתי ביין אדום, צנוברים ועוד קצת שמן-זית.  ה- kale  הכי מעולה שאכלתי אי-פעם. בשביל להיות כזה (ותאמינו לי שקשה לו) הבנתי שנחוץ לו שילוב של הרבה שמן-זית, בישול ממושך וצימוקים שיכורים. מעדן.

 

לשמחת אוכלי הירוקת- המתכון המקורי טען ל- chard הידוע בכינויו 'מנגולד' (אפשר גם עלי- סלק) והוא מובא כאן בגרסתו המקורית:

העונה הזו, בה הכל נראה שקט, כמעט ריק – מתעתעת. אם מסתכלים היטב מקרוב רואים סימנים קטנים של שינויים גדולים שעומדים לקרות. כמו בהרבה מקרים, הלפני הזה מרגש כמעט כמו העצמו.

במסגרת העונה, תפוזים אחרונים של חורף.

מאז נשביתי בקסמו של שמן- הזית באפיה, אני עורכת איתו ניסויים. יש בשמן הזה משהו שמוסיף לעוגות יותר אופי ועסיסיות משמן קנולה ולא משאיר את טעם הלואי שיש לשני לפעמים. כמובן שיש לבחור בשמן- זית צעיר ורענן. אלו המרירים לא ייטיבו עם עוגה, כך אני חוששת.  את העוגה הזו רקחתי לפני כמה חודשים והיא מקסימה להפליא. יש בה תפוז בכל צורה שהיא: מיץ, גרירה, קליפה מסוכרת וגם מי פריחת התפוז. גם אם אין לכם את השניים האחרונים- היא תשרוד, רק שבפשטות גדולה יותר.

ואפרופו תפוזים תראו את זה:  http://www.shvil-hatapuzim.com/ – אטרקציות

מי אמר שאי אפשר לקטוף דברים בארץ עם הילדים?!    

וואלה! אחרון-

כבר שבוע שהגשם לא מפסיק לרדת. לא סתם גשם אלא כזה עם רוחות, ברקים ואפילו ברד. כזה שבגללו יצאתי לגינה להוריד את פעמון הרוח, מחשש שיקרע או גרוע מכך, שיבואו השכנים להתלונן על הרעש הבלתי פוסק. במבול הקודם לפני מספר שבועות, נפל עץ עצום (גובהו בערך 5 קומות) ברחוב שלידנו ונחת על כמה עמודי חשמל ומכונית אחת פשוט כי האדמה הספוגה והמדרונית לא הצליחה להחזיק בו. אתמול כשהקראתי לגמדים את הסיפור על שלושת החזירים ( זה עם בית הקש, בית העץ ובית האבן) אמר לי בני בשמחה: "זה כמו שלנו!" והצביע על החזק מהאבן. אהמ… לא בדיוק, רציתי להגיד לו- שלנו זה ההוא מהעץ , זה שהזאב הרשע הוריד בפווווו אחד… אבל למה להכניס בילד פחדים?!

לפני כמה שנים, כשהיינו צריכים לעשות קצת עבודות במאהל והשיפוצניקים שברו את קירות העץ הדקיקים, אמר לי האיש בבדיחות: קצת סכך ואנחנו מסודרים לסוכות! זה היה עדיין בשלב ההומוריסטי של השיפוץ, אח"כ כשיורד לך האסימון שאתה גר ב'חושה' יקרה להפליא ודולפת, אתה כבר לא כ"כ מתבדח.

מהביצה הזו הלחה והמטפטפת הזו, שנקראת ביתי, אני שולחת לכם היום מתכון מקסים וריחני של עוף כי אוכל של חורף הוא מהסוג הנזידי והמחמם. משום מה החורף הזה התמהמתי בהכנתו אבל כעת ירד האסימון- החורף כאן וזה הזמן לשלוף את הסירים הכבדים ולחמם את התנור.   העוף הנפלא והכה פשוט להכנה הזה מכיל מרכיב תיבול מרכזי אחד – קינמון!  כפית אחת של קינמון ובישול איטי של בצלים מושחמים נותנים תוצאה מענגת, שחומה ומבושמת. כל שנשאר זה להזמין חברים ולהכין סלט. בתאבון!

 

 

להקת נעורי בשיר שמסביר לא רק על הגשם אלא גם על איך הזמן חולף…