פוקאצ'ת זיתים

אחת מאהבות המטבח הגדולות ביותר שלי הם השמרים. אוהבת את הריח שלהם, את החמימות שמתפשטת בחדר כשנותנים להם את מעט החום לו הם זקוקים, אוהבת את הציפיה שבהמתנה והכי-הכי את ההפתעה שמגיעה בסוף. הילדים שלי כנראה אוהבים אותם מאד גם הם, ואי לכך הוחלט קבל עם ומשפחה על מסורת חגיגות ימי הולדת של פיצה ביתית.

לפעוטנו מלאו זה עתה שלושה אביבים ולכבוד המאורע,  הגיעה אפילו דודתו השווה מליונים (היא דיילת ולא מפסידה אף יום הולדת, המדהימה).
כאם הפעוט, צ'ופרתי גם אני בכמה שעות התייחדות במטבח ואוח, כמה שנהניתי… כי אם  כבר פיצות, אז כדאי שיהיו גם קצת ירקות צלויים לאנטיפסטי ונו טוב, גם איזושהי
פוקאצ'ה. ואם כבר פוקאצ'ה – אז למה אחת? הרי הלכלוך כבר ישנו וכל ניסיון טומן בחובו  טעמים, מרקמים והפתעות לרוב.

כי תבינו, למרות שהרבה אנשים נרתעים מהכנת בצק שיש בו שמרים – המתכון הזה הוא ממש קל. צריך רק לנסות וגם אם לא יוצא מדהים על הפעם הראשונה, ההפסד הוא כמעט אפסי: קצת שמרים וטיפונת של קמח. והבצק עצמו – יש בו משהו מתמסר, עם הרכות התינוקית הזו וריח השמרים העדין והממכר והיכולת הזו שלו, לקבל באהבה כל גחמה ותוספת. כל כך כיף היה לנו יחד, עד שאחרי השלישית הכרחתי את עצמי להפסיק. יצאה אחת עם זיתים – מנוקדת בחום וריחנית, אחת שבבטנה פסטו וגבינה ואחת עירומה עם רוזמרין. בלהט החגיגות, כתשתי פסטו גס של בזיליקום ורוזמרין עם שום, צנוברים ופרמזן – שיהיה מה לנגב – וגם יוגורט מתובל.
ואופס… יצא המון.

יצא כל-כך הרבה שמרוב חדווה ומבלי לחשוב פעמיים, צילצלתי לאיטלקיה שלי והזמנתי אותה ואת הוריה שהגיעו ערב קודם מרומא, להצטרף לחגיגה. כשסגרתי, חשבתי לעצמי שרק משוגע או טמבל מזמין איטלקים אורגינליים לפיצות ולפוקאצ'ה אבל לא ממש היה לי זמן להתחבט בשאלה מי מהם זו אני והאמת היא שאחר-כך, כשהיה, זה כבר לא ממש שינה לי. הקטקט חגג לו בחצר שמאחור עם סעודה איטלקית שמחה ורועשת, קצת כדורגל ויין ועוגה, וזה כל מה שהיה חשוב.

פוקאצ'ת זיתים- 24 ס"מ

לאחר שיטוח הבצק לצורתן הסופית, ניתן להוסיף כיד הדמיון הטובה: ירקות פרוסים דק דק, עשבי תיבול שונים. רק לא לשכוח זילוף שמן זית ומעט מלח גס. ניתן להכין, להקפיא ולחמם בעת הצורך.

בכדי לקבל מתכון בסיס, השמיטו את הזיתים. למתכון הבסיס ניתן להוסיף זרעים, גרעינים ועשבי תיבול. אפשר להחליף מחצית מהקמח לקמח מלא אבל אז יש להוסיף עוד מים בהתאם לצורך. ניתן להכפיל כמויות וליצור פוקאצ'ה אחת גדולה ועבה.

3/4 כוס מים חמימים

1 כפית גדושה שמרים יבשים

1/2 כפית סוכר

3/4 כפית מלח

2 כוסות קמח לחם

1/4 כוס שמן זית

1/2 כוס זיתי קלמטה

ממיסים את השמרים במים וסוכר ומניחים במקום חמים (נכון, אין צורך להמיס שמרים יבשים אבל אני אוהבת)

בפוד פרוססור בעל להב מתכת, מערבבים קמח ומלח קלות. מוסיפים את הזיתים (אם רוצים חתיכות זיתים גדולות יותר, ניתן להוסיפם מיד לאחר שנוצר בצק). תוך כדי פעולת המנוע, מזלפים דרך הפתח העליון את המים והשמרים ואחר כך את שמן הזית. מערבבים עד שנוצר בצק רך (אם ממש דביק, יש להוסיף מעט קמח) ונותנים למכשיר ללוש כדקה נוספת. מוציאים את הבצק למשטח נקי ולשים מעט בידיים עד לקבלת בצק רך, חלק ונעים. מעבירים לקערה משומנת ומכסים.

מתפיחים במקום חמים כ- 45 דות או עד שהבצק מכפיל את נפחו. הבצק מוכן כאשר לוחצים על מרכזו בעזרת האצבע והסימן השקוע נשאר ברור. מפזרים על קרש שכבה נדיבה של קמח סמולינה (או קמח רגיל) ופותחים את הבצק לעיגול לא אחיד של בערך 24 ס"מ. מטביעים את קצות אצבעות הידיים בבצק, ליצירת שקעים ומזלפים מעל מעט שמן זית. מתבלים במעט מלח גס. מעבירים לתנור ואופים כ- 10 דקות או עד שהפוקאצ'ה זהובה.

אפיה על אבן שמוט: תפקידה של האבן הוא להעלות את טמפרטורת התנור, לדאוג לפיזור הומוגני של החום ובעצם, לנסות לדמות את התנור הביתי לתנור אבן אמיתי. ומה אם אין? מלהיטים את התנור לחום המקסימלי שלו כעשרים דקות מראש ומחממים בתוכו תבנית רחבה. כשהבצק מוכן, מעבירים אותו על גבי נייר אפיה ,לתבנית ואופים עד להשחמה.

48 תגובות

מתויק תחת בצק, וואלה!, טבעוני, יומולדת שמח!, פיצה פיצה

change

בטיסה הביתה צפיתי בדוקומנטרי האחרון על מייקל ג'קסון   This Is It.  מה שעניין אותי במיוחד היה לראות איך בסופו של יום, כולנו מחפשים הכרה ואהבה. איש אחד מבודד, מוקף בהערצה שתלוי באהבה כמו אויר לנשימה. 

בכלל, חזק אצלנו מייקל מאז קיבלה הקטנה דיסק שלו. בדרך לבלט של יום שלישי באוטו, היא וחברה ג'יברשו בקולי קולות מילים בדויות על גבי פס קולו, בדרך הזו בה בני שמונה מג'ברשים שירים מבלי לדעת ממש את המילים. עלה בדעתי שמעולם לא הקשבתי באמת למילות שיר שלו אז התרכזתי. בחר לי הגורל שיר מתאים, על שינוי. איך הגדלנו לעשות אנחנו – גידל אותנו דור של הורים חסר מודעות והפכנו לדור שלש ודש ומוציא לדעת את המודעות מרוב מודעות. כל היום עוסקים ועסוקים במה ובאיך להשתנות.

 אפרופו- הסבירה השבוע היוגית על ארבעת יסודות הדיבור:

1. האם זה נכון    עם זה אין לי בעיה. לרוב אני דוברת אמת אלא אם ממש אין מנוס.

2. האם זה הכרחי   אופס, כאן מתחילה הבעיה שלי

3. אם זה נכון ואם זה הכרחי  האם זה הזמן המתאים   כאן ממשיכה הבעיה שלי

4. והיה אם כן- האם ניתן לומר את זה בנחמדות   אהמ..

אז אולי זה נכון שהבחור לקח לפעמים את המילים 'שינוי' ו 'ראי' באופן פשטני למדי אבל ההרגשה הכללית היא, בין כמה גניחות ובחורות מעולפות, שהיו גם כמה כוונות טובות בדרך..

לחיי השינויים- צעד קדימה שניים אחורה, העיקר לא להתייאש

 

 

  

 

נ.ב. אתם חושבים שבגין היה גאה לו ידע שהוא מופיע בקליפ של ג'קסון?!

 

2 תגובות

מתויק תחת ביסים מהחיים, טרללה

עוף צלוי בתנור עם לימונים

 

 

הלימונים האלו… אח.. האם כבר אמרתי שהם מענגים?!
הנה משהו נפלא שיצא לי איתם- עוף צלוי בתנור, שלמרות פשטות הכנתו ומיעוט חומרי הגלם שבו – יצא מדהים.
הלימונים ביחד עם נוזלי העוף יצרו מין רוטב סמיך, חמצמץ וחמאתי וכל הטעמים פשוט מילאו את הלב בשמחה.

שימו לב שהלימונים האלו הם מזן אחר ולכן גם צבעם שונה

 

 עוף צלוי בלימונים ובזיליקום

6 חתיכות ירכי עוף

בערך 12 פרוסות דקיקות של לימון במלח

4-5 ענפי בזיליקום (חופן גדושה בעלים)

מלח ופלפל טרי

1 כף שמן זית

קוצצים את הלימונים דק דק ומערבבים עם השמן. יוצקים מעל לנתחי העוף, מתבלים בנדיבות במלח ופלפל ומערבבים. מניחים בצד לכשעה לספיגת טעמים.

מחממים תנור ל- 200 מעלות צלסיוס.

מעבירים את העוף לתבנית צליה, קורעים את עלי הבזיליקום גס ודוחפים את ר ו ב ם מתחת ובצידי העוף.

אחרי 40 דקות-

צולים כ- 40 דקות, מרטיבים את העוף בנוזלי הרוטב שנוצרו בתחתית התבנית, מוסיפים את שארית הבזיליקום וממשיכים לצלות עוד 20 דקות. מעדן.

29 תגובות

מתויק תחת גינה, וואלה!, ללא גלוטן, עוף

לימונים כבושים מהירים

 
 
 
 
אם תקדישו  עשר דקות להכין צנצנת כזו עוד היום – הלימונים שבה יהיו מוכנים בדיוק בזמן למתכון העוף הצלוי והמעולה שיגיע מיד אחרי

  -מצרפת את וואלה! שפורסם בשבוע שעבר-

 
 
 
 
 לחברה שלי יש עץ לימון מדהים שכבר כמה חודשים לא מפסיק לתת פרי. ואם לא די בכך, יש לה עוד מעלה אחת: חברה לא ישראלית, כך גיליתי, נפעמת מדברים שהם טרוויאלים לנו: טחינה, סלט עם המון עשבים קצוצים ושקשוקה עבורה הם עולם חדש ומרתק, בעיקר אם היא מהזן שפתוח לטעמים. וזו שלי, פתוחה לארבעת כיווני האויר.
 
 

בבת אחת  הבשילו המוני לימונים וצריך היה להשתמש בהם במהירות בכדי שלא ירקבו. התחלנו להכין לימונים כבושים ומאותו היום, זה כבר כמה חודשים שאני מאוהבת ונפעמת מנפלאות הלימון. לוקחים לימון ומלח, מחכים בסבלנות (החלק הקשה) ומקבלים מתנה- המלח מרכך ומעגל את מרירות הקליפה ואת חמיצות הפרי וכמובן גם את מרקמו ויש לכם צנצנת של היופי בהתגלמותו.  שכבות צהובות, רכות ומלאות עסיס.

 

 

הרעיון של כבישת לימונים במלח הוא עתיק נושן ולו אינספור גרסאות. מאובססית הלימון שתקפה אותי למדתי שאין כמו חיתוך הלימון לפרוסות דקיקות כנייר. לעומת השיטה של כבישת לימונים שלמים או חתוכים לרבעים, אלו נוטים להתרכך בצ'יק צ'ק וכבר מוכנים לענג אחרי יומיים-שלושה, מה שמעולה לאלו בעלי הצורך בסיפוקים מהירים (אני אני).  חוץ מזה, ככה קל לשלוף את הכמות הרצויה הישר החוצה. החוצה לאן?! על טוסט של גבינה ובצל (אוח…) או כל סנדויץ אחר שבא, בסלטים, ירקות מאודים, קדירות ופסטות. בעצם בכל דבר כמעט.

 

 לימונים של אושר בצנצנת

כשקונים אותם- מחפשים את אלו שיש להם קליפה דקה והרבה מיץ

פורסים לימונים לפרוסות דקיקות ככל הניתן ומוציאים גלעינים. מניחים בצנצנת קטנה כל פעם כמה פרוסות וזורים מעל מלח בנדיבות. עם כל 'קומה', לוחצים את הלימונים מטה בכדי שיגירו מיצים. כשמגיעים למילוי הצנצנת, הנוזלים אמורים להיות בערך עד 3/4 מגובהה ואפילו מעל. סוחטים עוד קצת מיץ לימון בכדי לכסות את הפרוסות ומכסים בשכבת שמן-זית דקה. סוגרים היטב ומניחים בצד, במקום מואר, ליומיים-שלושה.

בודקים אם מוכן- צריך להיות רך מאד גם במרקם וגם בחמיצות. שומרים על השיש כשבוע (אם לא מאד חם) או במקרר.

 

  

 

68 תגובות

מתויק תחת בצנצנת, גינה, וואלה!, טבעוני

גזרים צלויים במרווה ושום

 

ביום בו הייתי אמורה לטוס ולא, התפצלנו אני והיא. היא (כבר אמרתי שאין הרבה מהדגם שלה בעולמנו?) לקחה את הגדולים ללונה פארק שזה מסוג המקומות שצריך לשלם לי בשביל שאגיע לשם. אני והקטקט נשארנו בבית. בערך ב- 11 אמרתי לו 'רוצה ללכת לשוק האיכרים?'  אמר כן אז הלכנו.

אבל מה, לא טוב גיל שלוש לשוק האיכרים.  הבן אדם רץ, אין לו אלוהים. נהפוך הוא שאמא תחפש כי זה יופי של משחק. כששילמתי על הגזר הוא נעלם ומצאתי אותו מתדיין עם עוברי אורח בצידו השני של השביל. בשומר הוא הגיע עם סלסלת תותים שפילח מאיזה דוכן בלי שההם שמו לב- היינו צריכים ללכת להתנצל ולשלם.  בכרוב נשבר גב הגמל (אני הגמל בסיפור הזה) ואמרתי בוא נלך הביתה ובאמת הלכנו אבל בדרך הוא ראה את הטנדר- משאית של העוף הצלוי ונעמד לידה בצעקות. הוא רוצה צ'יקן מהמשאית! הוא גם רוצה לסחוב את הצ'יקן מהמשאית ואתם הלא מכירים איך שצ'יקן יכול להתעצבן כשגוררים אותו על הרצפה בזויות משונות.

 

הגענו הביתה בקושי ולפני שנכנסנו הוא כבר קרע את השקית של הצ'יקן המפורק מתלאות הדרך ודחף בה ידיים קטנות. ככה ישבנו בפתח הבית, אמא אחת וילד ואכלנו עוף בגריל עם הידיים.

'יותי'  אמרתי לו

what? הוא ענה לי והישיר מבט חום גדול

'אי אפשר לרוץ ככה בלי אמא, אתה צריך לחכות לי…'

הוא הסתכל עלי כמו בוחן  אותי  ושקל עד כמה אני רצינית, אחר- כך חייך חיוך גדול ו'יותאי' ואמר לי: " זה funny!!!"

 

את שני צרורות הגזרים הקטנים הכנתי צלויים עם מרוה, כמו משהו שטעמתי פעם באיטליה. זה יוצא מתקתק ומרוותי ויש גם את שיני השום הרכות. זה כ"כ טעים שבהמשך השבוע, הכנתי אוסף שורשים ופטריות באותה צורה ויצא מצוין.

 

גזר, מרוה ושום

אם אין גזרים קטנים, משתמשים בגדולים- פורסים לעיגולים עבים או למקלות. אם יש גזרים צבעוניים אז בכלל מסיבה.

מה שנחמד במרוה זו העובדה שהיא עצמה נהיית קריספית וטעימה פלאים

בערך 24 גזרים קטנים

20 שיני שום

עלי מרוה מצרור שלם

מלח ופלפל טרי

כמה שלוקים נאים של שמן- זית

מערבבים הכל יחד וצולים בתנור בחום גבוה (200 מעלות צלסיוס) עד שרך וזהוב. נותנים ערבוב אחד אחרי בערך 20 דקות.

אוכלים חם, פושר או קר.

11 תגובות

מתויק תחת ביסים מהחיים, טבעוני, ירקות, ללא גלוטן

אביב בפאריז- המלצות

 

 

 

250 שנה ישן לו הוולקנו ומתי החליט להתעורר?! בדיוק יום לפני שהייתי אמורה לפגוש את האיש בפאריז ומשם לברצלונה. יום לפני ולא נגיד שלושה או ארבעה. האיש נתקע בפאריז, הגיסה נתקעה איתי ואני נתקעתי עם הכרטיס אבל נשבעת שחוץ מלפלוט מדי פעם את המילה 'טאפאס' בטון יללני, לקחתי את זה כמו גדולה. כי זה מה יש ואם זה היה תלוי בי זה גם מה שהיה, ללא האיש ואחותו שהתעקשו לנטוע אותי בשדה"ת של סאן-פרנסיסקו כמה ימים אחרי, בתור של חמש שעות, שהעלה אותי בסוף על המטוס הראשון שיצא לפאריז בדרמת הלבה. 

…וכך זכינו הוא ואני לשלושה וחצי ימים לא מתוכננים של פאריז

 

 

 

את האופניים האלו ראינו כבר בקיץ הקודם אבל אז היינו חמושים בחמישה ילדים וזו לא היתה אופציה. הרעיון המקסים הזה חייב להיות בכל עיר: אופניים להשכרה, שמפוזרות בהמוני נקודות בעיר והופכות את השהות בבת אחת מתייר לבן בית (בעיקר אם אתה מצויד באיש אחד שמכיר את העיר על בוריה ולא זקוק למפת ניווט…). פשוט לא להחמיץ!  הנהגים הפאריזאים סבלניים באופן מפתיע לגמרי.

 

תהרגו אותי- לא מבינה מקארונים. לא מבינה מה כל- כך טעים בדבר הזה אבל מתעקשת לנסות שוב ושוב מחדש, אולי יבוא האור. לא בא. אפילו לא מפייר הרמה  עם מקארון מי הורדים שלו. אבל מה? יפים, ממש יפים.

 

בדרך, במטוס, חוץ מלחשוב על כמה זה קל לטוס 12 שעות לבד, נזכרתי בגיל 25- נסענו אז לדיתי ורועי שגרו בפאריז והם לקחו אותנו לבית הקברות מונפרנאס שהיה ממש קרוב לדירה שלהם, שם על אחד הקברים ניצב פסל 'הנשיקה' של ברנקוזי.  איך שנפגשנו,  אמר לי האיש 'את יודעת, המלון נמצא שני מטרים מבית הקברות ההוא עם הפסל, זוכרת?'. זכרתי.

 

 

במסגרת התגליות החשובות לפודי ולפודית התבייתתי על רחוב הקניות של ג'וליה צ'יאלד –  מעדניות וגבינריות, חנויות ירקות, מאפיות ומסעדות- אזור מקסים ומשמח.  אני יודעת שזה קצת מגלומני אבל אני די בטוחה שמעדניית Davoli למשל, נוצרה כשאני לנגד עיניה. אז מה אם עוד לא נולדתי.

אופציה מעולה להצטייד לפיקניק בפארק.

Rue Cler  http://www.parismarkets.net

 

ממש רחוב משם במסעדת טאפאס שבה אכלנו את האוינק אוינק הכי נחשב בספרד, זה שאוכל בלוטים ומחירו זהה לקובה ביף היפני (זה על הפלנצ'ה היה מעולה שבמעולים עם פירה פטריות), קיבלנו טארט לקינוח שהיה כל- כך נפלא עד שגרם לי לשאול, לקבל תשובה ולהגיע למחרת לפטיסרי ממנו הוא הגיע. למרות שלא מחובבות האולטרה-קולור, המקום הזה מ ש ו ב ח.

פייסטרי שף יפני פוגש בעוגות צרפתיות ליד גני לוקסמבורג. מענג. 

 

והנה עוד משהו שנשאר מגיל 25: השוק הכי אהוב ב-   Boulevard Raspail .

Boulevard Raspail, between Rue du Cherche-Midi and Rue de Rennes

 

 

עוד מקום מקסים להצטייד לפיקניק בפארק. 

 

או בגנים של רודן

וגם:

שוקולד טעים  Jean- Paul Hevin

ביסטרו חמוד, טעים והו, כה צרפתי שהאיש מצא לפני שהגעתי ולקח אותי כלאחר כבוד- רק השף שמוציא את המנות מדלפק קטנטן ומלצרית אחת   Le Timbre -ליד גני לוקסנבורג.

 

חשבתי לסיים ב'הו, שאנז אליזה' או באדית פיאף ואז מצאתי את זה:  

 

אין מה לומר, נעים.

 

!Au  revoir  

 

38 תגובות

מתויק תחת טרללה, נסיעות וטיולים

שניה לפני הנפנוף… (תפו"א בתנור)

 

במירוץ השבועי שלי עם הזמן- הוא ניצח הפעם

 לכן לא נותר לי אלא לרענן עבורכם את ה'על האש' הבאמת טעים שיש כאן כבר ב'ביסים':

 

מרינדת בלסמי לבשר ולעוף שאין בבית הזה 'על האש' בלעדיה! 

 

קבבונים במילוי גבינת עיזים

 

נתחי עוף במרינדה ירקרקה

 

 פיצה על המנגל

 

סנדוויץ' סטייק עם איולי וסטייל

 

 ועל כל אלו אוסיף מתכון מעולה ומענג של הצי'פס המשפחתיים שלנו, אהבת הבית מגדול ועד קטן.

אי אפשר לצלם בלי איזושהי יד קטנה שבאה לפלח…

 

 

תפוחי אדמה  מ ע ו ל י ם  בתנור

את פטנט הג'ינג'ר למדתי מ'הנשיקה' ועליו הוספתי חרדל גרגרים שלם שעושה אותם נורא יפים…

 

תפוחי אדמה מהזן החמאתי צהבהב

כמויות שוות של שום כתוש, גינג'ר מגורר וחרדל גרגרים שלם*

שמן- זית בנדיבות, מלח ופלפל טרי

נו, לא ממש מתכון מסודר כאן- חותכים, מערבבים, מתבלים- הכל בנדיבות ורוחב לב (על 4-5 תפוחי אדמה גדולים משהו כמו *כפית גדושה מכל דבר)

מעבירים לתבנית וצולים בחום גבוה (200 צלסיוס) כשעה או עד שרך ושחום- זהוב. כדאי לתת ערבוב פעם אחת באמצע.

כשמוכן, מכבים את התנור, מכסים איכשהו (נייר כסף, נייר אפיה) ומשאירים לעמוד כעשר דקות במקום חמים- זה גורם להם להיות רכים ממש ואויש טעימים כל- כך…  

 

חג טוב ועצמאי,

הילה.

 

8 תגובות

מתויק תחת בשר, חגים, ירקות, ללא גלוטן, ממנגלת, עוף

המשך ארמני- לחמעג'ון

אהה!

לא רק עלי גפן ארמניים הכנו באותו בוקר אלא גם את הלחמעג'ון המשפחתי שלה (ככה היא קוראת לזה, אני מכירה  לחמע בעג'ין ואתם בטח מכירים גרסאות נוספות)- שאלו הם מאפי בשר קטנים ומתובלים.

לאכול אותם חמימים עם יוגורט בשמן-זית ועשבים זה פשוט ת ע נ ו ג.

מאחר ולא היה לה את המתכון לבצק, הכנתי אני את בצק הפיצה שלי שדומה למתכון בצק הלחמעג'ון של אמא של מיכל. תרגישו חופשי לאלתר- בעיקר אם רוצים בצק יותר תפוח- בשבילו כדאי להוסיף מעט יותר שמרים.

 לחמעג'ון        12 יחידות

מגישים עם יוגורט, שמן זית, נענע ןפטרוזיליה.

מתכון לבצק– יש להכפיל כמויות (כלומר להכין בצק משתי כוסות קמח)

 לתערובת הבשר:

350 גר' בשר כבש, טלה או בקר (אפשר גם מעורבב)

1 כוס עגבניות טריות מגוררות- ללא קליפתן- הדרך הכי נוחה היא לחצות לשניים ולגרר על פומפיה, עד שמגיעים לקליפה עצמה

1-2 שיני שום כתוש

1/3 כוס פטרוזיליה קצוצה

1/2 כפית פלפל אנגלי

מלח ופלפל טרי

מערבבים היטב יחד

לאחר ההתפחה- מחלקים את הבצק ל-12 חלקים שוים ויוצרים כדורים קטנים. מכסים היטב ועובדים כל פעם עם כדור אחד. פותחים אותו לעיגול, מכסים בתערובת הבשר (קצת לוחצים אותה לבצק) ואופים. הוראות אפיה במתכון הבצק.

 אוטוטו יום העצמאות- אפשר להכין את זה על האש כמו כאן  

25 תגובות

מתויק תחת בצק, בשר, מבשלת עם אחרים, עגבניות ושום, קלסיקה ישראלית-ערבית

עלי גפן עם בורגול וכבש

'אני רוצה שתבואי יום אחד לבשל איתי אוכל ארמני' אמרה לי קת'י יום אחד ואני כמובן ששמחתי נורא! אני נורא אוהבת ללמוד בישולים של אחרים, בעיקר כאלו שנודף מהם ריח של ארצות רחוקות ואם אפשר קצת נוסטלגיה, תודה.

קת'י היא שכנה קרובה וגם אמא של אחת החברות הטובות של ילדתי. היא אמריקאית מלידה אבל המראה שלה מסגיר מיד את השורשים הזרים שלה. הוריה אמנם נולדו כאן באמריקה אבל היא בילתה את ילדותה קרוב לסבתא וסבא שלה, שהגיעו לכאן מארמניה. היא גדלה בבית הומה של חמישה ילדים ותמיד מספרת לי על התנור הענקי שהיה לסבים במחסן הבית, בו אפו לחם דק ועל זכרונות סבתה מותחת עלי פילו ומכינה עלי גפן ממולאים.

אנחנו מחלקות מטלות- לי יש בוחטות של עלי גפן טריים במקפיא משנה שעברה (הגפן שלי עדיין לא התעוררה השנה משנת החורף שלה), צרורות של עשבים ואני אחראית גם על קניית הכבש הטחון. הנה עובדה שלמדתי רק השבוע, בכדי להשיג בשר עדין שטעמו דומה יותר למה שאנחנו קוראים בארץ טלה, רצוי לחכות כאן לחודש מאי-יולי. במרץ, ניתן להשיג בשר של כבש בוגר שטעמו חזק מאד. כל כך חזק עד שאין ברירה אלא לערבב אותו עם בשר בקר.

בניגוד לעלי הגפן אליהם אני רגילה, אלו הארמניים של אביה ממולאים בבורגול. את המלית מכינים בדקותיים וכשעובדים בשתיים, מלאכת הגילגול ממש מהנה ומסתיימת בצ'יק צ'ק. אנחנו כבר בשוונג כשכל העלים והמילוי נגמרים… בפעם הבאה כדאי להכין כפול!

ככה אנחנו מעבירות את הזמן בשיחות קטנות תוך שאני נהנית מהתיבול המתון שלה ומעצם העשיה של מישהו שעושה דברים קצת אחרת, כי אני מזמן כבר לא הייתי מתאפקת ומוסיפה קצת קינמון. אחר-כך, מגיע השלב המקסים, של התענגות על הצרורות הקטנים והחמימים עם יוגורט לבן וחמצמץ והנהון מצידה, שיצא בדיוק כמו שהיא זוכרת…

עלי גפן ארמניים   בערך 25 יחידות

כ- 25 עלי גפן טריים: מכניסים לקערה, מכסים במים רותחים ומחכים עד שהצבע משתנה לירוק זית והעלים רכים. מסננים וממלאים. אם הלכתם על הגרסא המצונצנת, הקפידו לשטוף במים רותחים ואז בקרים היטב בכדי להוציא את כל המלח שיש בהם.

* העלים הטריים ניתנים להקפאה: מניחים בערמה ועוטפים היטב. אני משתשמשת בהם מיד אחרי ההפשרה ללא השריה במים, מאחר והם יוצאים מהמקפיא כבר רכים ונחמדים.

למלית הבורגול:

1 כוס עגבניות מרוסקות טריות (ללא הקליפה)

2 כפות רסק עגבניות

2 כפות פלפל ירוק מגורר על פומפיה

1 כפית פלפל אנגלי טחון

1 כפית מלח + 1/2 כפית פלפל שחור

1/4 כפית פפריקה חריפה

220 גר' בשר כבש טחון- או שילוב עם בקר

1/2 כוס מעוגלת של בורגול עבה – אין צורך בהשריה

לשים את כל החומרים היטב יחד וממלאים את עלי הגפן.  מניחים את העלה  כשחלקו הרחב קרוב אליכם, לוקחים כפית מהמלית ומניחים לרוחבו בצורה מאורכת. מקפלים את חלקו העליון על מלית הבשר, כעת מקפלים את שני צידי העלה פנימה ומגלגלים לכדי צורת סיגר. מניחים את העלים הממולאים בצפיפות המחבת רחבה שתכיל את כולם בשכבה אחת.

לרוטב הבישול:

1 כוס מים

1/4 כוס עגבניות טריות מרוסקות (ללא הקליפה)

3 כפות מיץ לימון

1 כפית מלח

1 שן שום כתושה

1 כף שמן-זית

מביאים את כל החומרים לרתיחה ומוזגים את הנוזל מעל לעלי הגפן.

מניחים מעל צלחת ,קטנה במעט מרוחב המחבת ומכסים במכסה. מביאים לרתיחה ומבשלים על אש קטנה כ- 30 דקות או עד אשר כל הנוזלים מתאדים.

מגישים עם יוגורט.

ויש גם את הדבר הנפלא הזה: מאפה עלי גפן

15 תגובות

מתויק תחת ביסים מהחיים, בשר, וואלה!, מבשלת עם אחרים, עגבניות ושום, קלסיקה ישראלית-ערבית

אולה

 

כמה טוב לחזור הביתה  בעיקר כשעוד מעט שוב נוסעים.  

היה כיף. 

 

 

מאחר ואנחנו מהמוזרים האלו שאין להם כבלים בבית, להגיע למלון עם טלויזיה מחוברת זה ריגוש בפני עצמו. ולקבל לפני ואחרי עוד קצת טלויזיה במטוס, זה כבר אפילו  יותר מדי.

אז מה היה לי שם?

אופרה מארחת את ג'יימי אוליבר, שבא לעשות מהפכה בריאותית באמריקה. תותח הבחור, אין מה לומר. כשאהיה גדולה אני רוצה להיות  הוא. אה,  אני כבר גדולה… לא נורא.

אינה גרטן מבשלת בעליצות אריסטוקרטית מאכלים חוסמי עורקים  באופן מקומם כמו הסעודה שהיא משאירה לבעלה שיחיה במקרר: סיר בקר מדושן, לחמניות סקונס  של שמנת מתוקה ו- 300 גר' חמאה ( וזה לפני השכבה שתבוא מעל) ולקינוח- גלידה. הכל טוב ויפה אבל מי באמת אוכל ככה?!

 עקרות הבית המשועממות ואלו הטיפשות ואלו הרעות,  אמריקן איידול,  דר' פיל שדוקא מדבר ממש לעניין וכל ערוצי הרכילות הבלתי נגמרים.

ואיכשהו, כמו תמיד ת מ י ד צץ לו בביטחה 'ג'רי מגוואיר'…  וכשזה מגיע, אני יודעת שזהו, זה רישמי- אני בחופשה.

נתראה ממש בקרוב עם משהו לבטן 

10 תגובות

מתויק תחת טרללה, נסיעות וטיולים