change

בטיסה הביתה צפיתי בדוקומנטרי האחרון על מייקל ג'קסון   This Is It.  מה שעניין אותי במיוחד היה לראות איך בסופו של יום, כולנו מחפשים הכרה ואהבה. איש אחד מבודד, מוקף בהערצה שתלוי באהבה כמו אויר לנשימה. 

בכלל, חזק אצלנו מייקל מאז קיבלה הקטנה דיסק שלו. בדרך לבלט של יום שלישי באוטו, היא וחברה ג'יברשו בקולי קולות מילים בדויות על גבי פס קולו, בדרך הזו בה בני שמונה מג'ברשים שירים מבלי לדעת ממש את המילים. עלה בדעתי שמעולם לא הקשבתי באמת למילות שיר שלו אז התרכזתי. בחר לי הגורל שיר מתאים, על שינוי. איך הגדלנו לעשות אנחנו – גידל אותנו דור של הורים חסר מודעות והפכנו לדור שלש ודש ומוציא לדעת את המודעות מרוב מודעות. כל היום עוסקים ועסוקים במה ובאיך להשתנות.

 אפרופו- הסבירה השבוע היוגית על ארבעת יסודות הדיבור:

1. האם זה נכון    עם זה אין לי בעיה. לרוב אני דוברת אמת אלא אם ממש אין מנוס.

2. האם זה הכרחי   אופס, כאן מתחילה הבעיה שלי

3. אם זה נכון ואם זה הכרחי  האם זה הזמן המתאים   כאן ממשיכה הבעיה שלי

4. והיה אם כן- האם ניתן לומר את זה בנחמדות   אהמ..

אז אולי זה נכון שהבחור לקח לפעמים את המילים 'שינוי' ו 'ראי' באופן פשטני למדי אבל ההרגשה הכללית היא, בין כמה גניחות ובחורות מעולפות, שהיו גם כמה כוונות טובות בדרך..

לחיי השינויים- צעד קדימה שניים אחורה, העיקר לא להתייאש

נ.ב. אתם חושבים שבגין היה גאה לו ידע שהוא מופיע בקליפ של ג'קסון?!