250 שנה ישן לו הוולקנו ומתי החליט להתעורר?! בדיוק יום לפני שהייתי אמורה לפגוש את האיש בפאריז ומשם לברצלונה. יום לפני ולא נגיד שלושה או ארבעה. האיש נתקע בפאריז, הגיסה נתקעה איתי ואני נתקעתי עם הכרטיס אבל נשבעת שחוץ מלפלוט מדי פעם את המילה 'טאפאס' בטון יללני, לקחתי את זה כמו גדולה. כי זה מה יש ואם זה היה תלוי בי זה גם מה שהיה, ללא האיש ואחותו שהתעקשו לנטוע אותי בשדה"ת של סאן-פרנסיסקו כמה ימים אחרי, בתור של חמש שעות, שהעלה אותי בסוף על המטוס הראשון שיצא לפאריז בדרמת הלבה.
…וכך זכינו הוא ואני לשלושה וחצי ימים לא מתוכננים של פאריז
את האופניים האלו ראינו כבר בקיץ הקודם אבל אז היינו חמושים בחמישה ילדים וזו לא היתה אופציה. הרעיון המקסים הזה חייב להיות בכל עיר: אופניים להשכרה, שמפוזרות בהמוני נקודות בעיר והופכות את השהות בבת אחת מתייר לבן בית (בעיקר אם אתה מצויד באיש אחד שמכיר את העיר על בוריה ולא זקוק למפת ניווט…). פשוט לא להחמיץ! הנהגים הפאריזאים סבלניים באופן מפתיע לגמרי.
תהרגו אותי- לא מבינה מקארונים. לא מבינה מה כל- כך טעים בדבר הזה אבל מתעקשת לנסות שוב ושוב מחדש, אולי יבוא האור. לא בא. אפילו לא מפייר הרמה עם מקארון מי הורדים שלו. אבל מה? יפים, ממש יפים.
בדרך, במטוס, חוץ מלחשוב על כמה זה קל לטוס 12 שעות לבד, נזכרתי בגיל 25- נסענו אז לדיתי ורועי שגרו בפאריז והם לקחו אותנו לבית הקברות מונפרנאס שהיה ממש קרוב לדירה שלהם, שם על אחד הקברים ניצב פסל 'הנשיקה' של ברנקוזי. איך שנפגשנו, אמר לי האיש 'את יודעת, המלון נמצא שני מטרים מבית הקברות ההוא עם הפסל, זוכרת?'. זכרתי.
במסגרת התגליות החשובות לפודי ולפודית התבייתתי על רחוב הקניות של ג'וליה צ'יאלד – מעדניות וגבינריות, חנויות ירקות, מאפיות ומסעדות- אזור מקסים ומשמח. אני יודעת שזה קצת מגלומני אבל אני די בטוחה שמעדניית Davoli למשל, נוצרה כשאני לנגד עיניה. אז מה אם עוד לא נולדתי.
אופציה מעולה להצטייד לפיקניק בפארק.
Rue Cler http://www.parismarkets.net
ממש רחוב משם במסעדת טאפאס שבה אכלנו את האוינק אוינק הכי נחשב בספרד, זה שאוכל בלוטים ומחירו זהה לקובה ביף היפני (זה על הפלנצ'ה היה מעולה שבמעולים עם פירה פטריות), קיבלנו טארט לקינוח שהיה כל- כך נפלא עד שגרם לי לשאול, לקבל תשובה ולהגיע למחרת לפטיסרי ממנו הוא הגיע. למרות שלא מחובבות האולטרה-קולור, המקום הזה מ ש ו ב ח.
פייסטרי שף יפני פוגש בעוגות צרפתיות ליד גני לוקסמבורג. מענג.
והנה עוד משהו שנשאר מגיל 25: השוק הכי אהוב ב- Boulevard Raspail .
Boulevard Raspail, between Rue du Cherche-Midi and Rue de Rennes
עוד מקום מקסים להצטייד לפיקניק בפארק.
וגם:
שוקולד טעים Jean- Paul Hevin
ביסטרו חמוד, טעים והו, כה צרפתי שהאיש מצא לפני שהגעתי ולקח אותי כלאחר כבוד- רק השף שמוציא את המנות מדלפק קטנטן ומלצרית אחת Le Timbre -ליד גני לוקסנבורג.
חשבתי לסיים ב'הו, שאנז אליזה' או באדית פיאף ואז מצאתי את זה:
אין מה לומר, נעים.
!Au revoir
.jpg)
.jpg)
ביסים 
מה שאמרת על המקרונים של פייר הרמה נחשב חילול קודש בחוגים מסוימים.
גם בחוג שלי, תאמין לי
אבל האמת חייבת להאמר. לא אוהבת וזהו.
אוי הקנאה.
תמונות מדהימות! גם הצעיף מוצלח 🙂
מ. שמתה על מקארונים אחראית על הצעיף
תודה!
שלושה וחצי ימים בפריז, האמת שזה "לא רע" בכלל. התמונות שלך מדהימות וממש מתחשק לתת קפיצה לעיר המדהימה הזו. ובענין המקרונים אני איתך לגמרי.
כל לא-אוהבי המקרונים התאחדו!
התאחדתי – הם יפים וטיפשים
פפפפפפ…
צריך להיות חכם בלהיות לא טעים עם כזה מרקטינג, לא?!
מ ד ה י מ ה !!!
אני או היא?!
מקרונים… האמת שיש לי מתכון מעולה לכאלה במילוי של שוקולד חלב עם תמצית פירות יער… זה יוצא מ-ע-ו-ל-ה!!! והמילוי הולך עם כל עוגית סנדביץ' אחרת…
אם תרצי אוכל לכתוב לך אותו… ותביעי דעה 🙂
בעיה קטנה – אף פעם לא יפה כמו בקונדיטוריות…
חבל 😦
אין מצב שאני מנסה
אם פייר האליל שלי לא הצליח- זה כבר לר יקרה…
תודה בכל אופן!
ואגב, היא, מצליחה כמו המקצוענים: http://cannelle-vanille.blogspot.com/2010/04/cherry-blossom-macarons-for-martha.html
הי,
גם אני חזרתי מפריז לפני שלושה שבועות. וכמוך הרגשתי שחייבת לנסות את המקרונים המדוברים. לא מבינה מה העניין? אמנם מאוד יפים ואסטטים אבל ללא עניין.
ועוד משהו לגבי פריז ולגבי הטארט טאטן שלך…אני אוהבת לאכול ב- Chez Paul ברובע ה-12. הטארט טאטן שלהם טוב, אבל שלך פשוט עולה על כל טארט טאטן אחר שטעמתי בחיי. פשוט שירה צרופה :-).
תודה
דאיייי!
למה פליאתי?! כי כשהכנתי אותו היה לי בראש להוריד עוד ועוד חמאה מהבצק, מהתפוחים- וחמאה כידוע לי ט ע י מ ה !
שירה צרופה.. שמחה לשמוע 🙂
תודה שנתת גם לנו טעימה קטנה מפאריז!
🙂
לא הייתי בפריז המון זמן…
נראה לי שהפוסט מהווה עוד נדבך בהחלטה לנסוע..
שומרת ברשימת "הלזכור דברים"
להיות נדבך זה בהחלט מספק.. 😉
מה לא הייתי נותן בשביל מקארון של פייר הרמה – או אפילו לה-דורה. או בעצם כל מאפה שלהם.
צודק. בקשר למאפים לא המקארונים…
כל פעם אני מתמוגגת מהתמונות ומהכתיבה הקולחת.
קוראת נאמנה (ודי סמויה),
חן
תודה לך חן
האמת שאני כמעט אף פעם לא מגיבה על כלום, ואני גולשת די פאסיבית..אבל הייתי חייבת הפעם – האתר שלך פשוט תענוג! כל המתכונים שניסיתי בנתיים היו הצלחה (לא הספקתי יותר מדי, רק את העוגיות שוקולד צ'יפס האלופות והמרינדה לעל האש – מדהימה), והפוסט האחרון – פשוט מקסים בעיני..אני כל כך אוהבת את פאריז, והתמונות והשיר מבטאים בדיוק את הרגשת הריחוף הזאת שיש לי כשאני מגיעה לעיר..תודה לך ולילה טוב 🙂
תודה. על התגובה. על הגלישה מהפסיביות. מחמם לבב.
הי הילה!
מזמן לא הגבתי וזה לא יפה, במיוחד כי בכל יום שישי אחד ממתכונייך לתבשיל קדרה עולה על שולחננו בשבועות האחרונים (עוף בקינמון, תבשיל פרגיות עם עדשים וגריסים וכו').
התמונות של פאריז פשוט גורמות לי להיות ירוקה מקנאה, אבל מפרגנת, כי ממש עכשיו סיימתי לפרוק את התיקים מחופשה בת שני לילות עם הזאטוטים, וזה רק גורם לי לחשוב על כל הכדאיות של הענין (שיהיו רק בריאים), ורק מחכה לחופשה אמיתית של גדולים עם האיש שלי, אולי באחד מן הימים…
אז שוב תודה על משב הרוח המרענן של מראות מן העולם הגדול לגדולים בלבד,ותודה על ארוחות השישי.
חייכתי לי. תודה.
חייבת לחלוק איתך את זה
http://anonacafe.blogspot.com/
אוללה. נראה יופי! תודות
אוי…
הו נחמודת!
קיבלתי את הספר המקסים שלך..
כדאי לכם: הורים מבשלים
http://bookme.co.il/Books/Item_Details.aspx?Barcode=362-2189
וואו! ואוווו!
ואני כבר דאגתי לך, בוקר כן בוקר לא נכנסתי לבדוק מה יש אחרי ה'על האש'…
אבל את עשית חיים…
אהבתי מאד את התמונות!
או סופסוף מישהו דאג לי ושם לב שנעלמתי.. תודה!
הילה יקרה,
אחרי הפוסט הזה אני מבינה שאסור לי לנסוע לפירנצה בלי המלצות ממך.
אשמח לכל המלצה – קולינרית או אחרת..
הי נעה,
לצערי מותר גם מותר..
אין לי להציע לך יותר ממה שיציע לך ספר טוב. שום מקום מסעיר קולינרית לא פקדתי שם..בכל אופן לא מסעיר מספיק בכדי שאטריח אותך אליו…
אבל שיהיה לך טיול מהנה ומוצלח וכמובן איך לא, טעים
הילה
פינגבק: רוטב בולונז עמוק ומפנק | סלונה
סוף סוף היה לי זמן לקרוא את הפוסט הזה. דיויד יצא לפני כמה ימים מהחדר להוט ומחוייך בצורה מוזרה. "לכי לקרוא את הילה על פריז". באיחור של שבוע אני פה ועם דמעות בעיניים. באמת. העיר הזאת…
חייבת רילוקיישן לאירופה.
לגבי יום ראשון נעבור חזרה לפסים הרגילים.
יעלה- כבר חשבתי בכית ממני 🙂
זה אומנם פוסט ישן, אבל מאז שגיליתי את הבלוג שלך אני מתענגת עליו כל פעם מחדש.
בתור מי שחייה לפני 10 שנים בברקלי והתגלגלה כמה שנים אחר כך דרך מטבחים וקונדיטוריות בארץ – את גורמת לי קודם כל לגעגוע ענק לאיזור הזה של ארה"ב, אבל מעל הכל להרבה חיוכים ושמחה על מה שיש לנו בעולם הזה. וזה נראה לי די נדיר בימים אלה! . לא מכירה אותך אבל שבית את ליבי כבר מזמן… תמשיכי. אני ממשיכה לעקוב מהארץ ודי לקנא אבל גם להתמוגג על מתכונים וצילומים מרהיבים ותמיד עושים חשק לבשל/לאפות…