קטגוריה: שוקולד

 

 

עוגות בחושות אני בוחשת  לעיתים קרובות ומה שנכנס לתוכן תלוי במה שיש בבית, במה שיש בראש או במה שיש בלב. לפעמים, כשבוחשים סתם כך עוגות, יוצאים דברים שונים ומשונים. את אלו שאני אוהבת אני מביאה כאן בפניכם ואת האחרות, תלוי במידת הכשל, אני מתייקת לנסיון נוסף (שלרוב לא בא בכלל לכדי מימוש. ככה אני -עובדת מאורגן) או לעולם שכולו טוב.

זו, הבחושה של היום, דורשת מעט ריכוז בתיאור אבל שווה שאתאמץ עבורה. אז הנה:

יש לה מרקם לא שיגרתי והמון אופי- כאילו טיפה יבשה אבל לא ממש. יש בה תמרים חתוכים קטן קטן, שגורמים למגע מדובש בפה ופיסטוקים קטן קטן, שמפסטקים לעיסה. ושוקלד כהה בחתיכות נדיבות, שנמס כשצריך ומשקלד את הכל בעדינות.

כשטעמתי אותה לראשונה, היא הזכירה לי המון דברים ובכל ביס משהו קצת אחר.  היא דגה לי מילים של פעם כמו תופין ו- מגדניה ובמרקם הזכירה  קצת דובשנית.  וכל הזמן השאלה הזו שמנקרת ' נו, מה הטעם הזה מזכיר לך?!'

ל

 

אני יודעת שאלו די הרבה מילים על עוגה אחת קטנה, כולה עוגה, אבל זה בדיוק מה שאני מנסה לומר לכם- שבכל זאת יש בה משהו…

ףל

ך

ל

בסוף, אחרי מלאנת'לפים לעיסות מרוכזות זה בא לי- טוויסט! היא מזכירה לי ופלת טוויסט- עם המרקם הכאילו עתיק ולעיס הזה והמשהו הקרמלי העמוק. וטוויסט, כולנו יודעים, זה מסוג הדברים האלו שאו שזה כן או שזה  ל א. 

מירי, מומחית בחושות הבית שלי אמרה: "אוהוווווווו בדיוק כאלו אני אוהבת!"  

אם אתם כמונו, ממחנה הכן- כדאי לנסות אותה. היא משהו מיוחד.

ח

י

וכן- ההדפסה עובדת כרגיל!

 

בניגוד לדיעה הרווחת שביסקוטי הוא דבר פשוט לביצוע, יש לי אחת הפוכה בדיוק- שממש אבל ממש, קשה לאפות למצוא מתכון מוצלח באמת לביסקוטי טובים באמת

ך

התאוריה שלי טוענת שלהכין עוגיה קשה, יבשה ונטולת שומן- שלמרות כל אלו תצא מעניינת, טעימה ועם הקראנץ' הנכון- זה באמת עניין לא פשוט

ףף

בשביל זה לא היתה ברירה אלא לגייס את מיטב שחקני החיזוק (כמובן עניין של טעם אישי)-

אגוזי לוז– הנסיך של האגוזים

מריר משובח– אם אפשר 'ולרונה' מה טוב

תפוז– כי זו העונה

ך

ך

לקחו נסיונות רבים (מה שרק מחזק את נכונות התאוריה) בכדי להצליח ולהפיק ביסקוטי משובחים שיעמדו בציפיות

החדשות הטובות הן שאני חושבת שהצלחתי…

 ף

 

ך

הביקור שלנו בישראל היה הפעם מיוחד ושונה ומרגש במובנים רבים. עשינו בו דברים אחרי שנים רבות שלא, כמו למשל הטיול לירושלים שאירגן לנו גלעד. אפילו תל אביבית שכמותי, שמנהלת פנקסאות צפופה עם העיר הזו על כל שנאותיה, מלחמותיה וחומותיה הבנויות והרגשיות, הצליחה להנות עד עמקי לבה מהסיור על החומות ומהפסיעה בסמטאות העיר העתיקה שאוגדות בפינותיהן הקשישות המון זכרונות והיסטוריה.

ף

ל

בסמטאות העיר העתיקה, אפילו שכבר היינו אכולים ושתויים, לא עמדתי בפיתוי מול כמה ביסים מבייגלה שומשום מאורך, מלבי שהתנדנד על מגש מוזהב ונתח של חלבה שזורת פיסטוקים. את החלבה זרקתי אחרי הביס הראשון כי היה לה את הטעם הזה שיש לחלבה שעמדה יותר מדי זמן והבחוצה שלה נהיה קצת צמיגי ועם טעם לוואי. זה יכול היה להיות עצוב עד בלי די, אלמלא עצרנו לשתי שניות בשוק מחנה יהודה, שם קניתי חלבה מענגת מהחלומות.

"גיברת" אמר לי המוכר בעודו חותך לי בזריזות חתיכת חלבה עצומה (בערך פי ארבע ממה שביקשתי) מהגלגל עליו הצבעתי, "אי אפשר יותר קטן זה מתפורר!"… בצד אחיו חתך פרוסה דקיקה לאיש זקן. לא מתפורר, הא? 

"נו… צריך להתפרנס" הוא חייך.

ף

ף

הגוש המענג הזה הגיע איתנו הביתה. טעים כמו שחבל שלא חתך גדול יותר, ככה טעים.  כשהתפייטתי באזני יעל על הגוש ההולך ומצטמק, היא סיפרה לי על ממתק שהכינה בתדודתה מביסקויטים, דבש וטחינה. דבש וטחינה כולנו יודעים, נותנים אפקט חלבה מעולה ולכן אצנו הבכורה ואני למטבח לנסות. יצא טעים בטירוף וכל מילה מיותרת.

קטנה על טחינה – ודוקא טחינה לא הבאתי מהבית. אחרי שנים של מחסור נוראי ויבוא מיכלים מסורבל, מצאתי כאן טחינה טעימה ומספקת- Roland

Lך

ךלל

 

18 ביסקויטים = בערך 1 כוס אחרי ריסוק

1/4 כוס דבש

1/4 כוס  ועוד קצת טחינה גולמית

1/4 כוס פתיתי קוקוס

מרסקים, מערבבים. ההמלצה היא לא לערבב מיד את כל כמות הביסקויטים, כי סוגי הטחינה וסמיכותן זה דבר משתנה…

אם אתם מהזן המכדרר- יש ללחוץ על הגוש בתוף כף היד היטב ורק אז לעצב לעיגול

אם רוצים או אם הילדה דורשת, מזליפים מעל מעט שוקולד מומס 

ף

ח

אם 40 זה השלושים החדש- אז מה זה 8 ???

ל

אצלנו 8 יודעת  ב ד י ו ק  מה שהיא רוצה וכבר אי אפשר לשכנע אותה שקטן ומשפחתי זה אידיאלי. היא מתכננת וחולמת את היומולדת שלה חודש מראש לפחות, מדפיסה עבורי מאינטרנט מתכוני עוגות (!), רעיונות לקישוטן והוראות להכנת שיפודי פירות דקורטיביים (!!) ומתעקשת להכין לכל חברה שרשרת במתנה. היא מלאת רעיונות כרימון אבל אנחנו מנפות חלק וחלק משאירות. בסוף  יוצאת מסיבת יומולדת מתוקה לשש חברות, שמזכירה קצת את הילדות שלנו. (איכשהו דברים שמזכירים לי את הילדות שלי עושים לי טוב בלב)

 ך

 שיפודי פירות  

לא רעיון שלי, לא יוזמה שלי וגם לא ביצוע אבל חייבת לפרגן לילדה שלי על כל אלו וגם על התוצאה החמודה-

 

חפשו את המטמון  

 ברחוב שליד הבית

 המטמון

ב'חבילה עוברת' הסתתרו חומרי יצירה (8 התעקשה על 'מאכיל פרפרים' שמצאנו בחוברת מדע. הבעיה היא שהפרפרים עדיין לא התעדכנו בנושא) ובמטמון הסתתרו השרשראות שהכינה להן מהחומר המדהים הזה:  shrinky dinks  (ניתן לרכוש אותו גם עם שבלונות ציור מוכנות לאלו שנבהלים מלצייר לבד)

 

העוגה

שמתם לב שימי ההולדת שלהם תמיד דורשים איכשהו יותר מעוגה אחת?! משהבנתי זאת, נכנסתי ל'מוד' עצלני משהו: לא עוד עוגת השוקולד של ילדותי הדורשת הקצפת חלבונים ו- 200 גרם חמאה אלא זו שאני והם בוחשים בחמש דקות – מתכון עוגת שוקולית טעימה שקיבלתי מאחותי.  חמש דקות עבודה ! קרם שוקולד עשיר מעל וכולם מבקשים את המתכון.

 

מקור המתכון לוט בערפל אבל מאחר והוא דומה בצורה מחשידה למתכון של קארין גורן– הקרדיט הוא לה.

 

Curly girl design

 ך

אחרי שלושה שבועות מחוץ לבית חייבים עוגה. אין כאן 'אולי' או 'נראה' בעיקר לא אחרי שקוראים אצל מישהי אחת תיאורים מפעימים על 'פרוסות עבות ורכות של עוגת שיש עם ספל חלב'. יש רק חובה.

ואם כבר עוגה של בית, אז הנה הזמן לתת כבוד לסיר הפלא שירשתי מסבתא שלי מינה, הסבתא היחידה שהכרתי אי פעם. סיר שעבר את תלאות הקמת המדינה, שרד נישואין של 50+ שנה ונדד איתי לארצות רחוקות. יש לי חיבה מוקסמת לכלים משומשים עם חתיכות של היסטוריה בדפנות.

ץץ

ךך

 עכשיו, לפני שאני נותנת את המתכון המעוללה לה לה הזה של עוגת שיש רכה, מפנקת וחמצמצה בזויות שבחשתי בקפידה לא אופיינית לי היום, בכדי שלא לבייש את ההיא מלמעלה- אני חשה צורך להסביר בקטנה על עוגות השמן שלי. זה לא שאני נגד חמאה. ממש לא. אפילו ממש ממש לא. אני מתה על חמאה. מעריכה אותה, סוגדת לה, נפעמת ממנה. א ב ל עקב שיודעת (כי ידעוני משכילות ממני ותודות על כך לפמליה המקסימה שלי שקוראת מחקרים רציניים ומעבירה לי את השורות התחתונות) כמה עדיף לנו בלעדיה, אני משתדלת לאכול אותה בעיקר מחוץ לבית. קל לאפות טוב עם חמאה וקצת יותר קשה עם שמן וזה מספק לי סוג של אתגר להפיק דברים איכותיים ובאמת טעימים בלעדיה והרבה סיפוק לדעת שהילדים מכניסים לגוף הקטן שלהם קצת פחות ממנה. זהו. שלוםך

 

ף

ף

ל

שבת שלוה ונעימה. כיף להיות בבית.

עוד עוגות שמן אהובות עלי במיוחד:  עוגת אגס-תפוז   עוגת תפוחים מבושמת    עוגת קישואים מ ע ו ל ה

ף

 

לפני מתכון עוגתי הפיסחית שפורסמה ב'וואלה!', מזכירה לכם את  המצות המופלאות בקראמל  משנה שעברה וגם את הממתקים היפים של חיתל . לשם הולכת כל החמאה שחסכתם בעוגה…

 

כשהיינו קטנות,  קיבלנו אחיותי ואני בכל שנה בחג הפסח בגדים חדשים וחגיגיים. חוץ מזה, מאחר וחגגנו עם המשפחה המורחבת, זו שלא ראינו לעיתים קרובות, היינו מקבלות מתנות גם מהם ואלו הפכו באחת את החג למלהיב יותר. בנסיון שימור המסורת הנושנה הזו, החלטתי גם אני להעניק לכם מתנת חג – עוגה.

אפיה, בניגוד לבישול, היא מדע מדויק ומחושב. בעוד שבבישול אתה יכול לזרום עם החשקים ולהשתולל עם היצירה, באפיה לכל מרכיב יש תפקיד מוגדר וכל שינוי קטן בתהליך עצמו, בחומרים המשתתפים או בכמויות, גורם מיידית לשינוי במרקם, בצורה ובמוצר הסופי. במובן מסוים, ליצור עוגה יש מאין,  זה כמו להקים מעבדה קטנה ולהתחיל להתנסות ולראות- מה יקרה אם אחליף את סוג האגוז, מה ישתנה אם אוריד בכמות השומן והאם ישנה לעוגה אם אוסיף את השוקולד לפני החלמונים…

חמש עוגות עברו כאן בבית השבוע! המישהי הזו שהיא אני, היתה חייבת תשובות מהירות ולא יכלה להתאפק. הראשונה היתה עם אגוזי קשיו ופתיתי קוקוס, השניה כללה פיסטוק ירקרק ומי ורדים. היתה אחרת עם אגוזי פקאן אבל בלי שמן וקקאו ועוד שתיים שבהם היו נסיונות שיפור עדינים. נסיון חמישי כלל גם קרם שוקולד חמים מעל, והוכתר על-ידי האופה ובן-זוגה (עבודה קשה לטעום עוגות…) כמועמדת מתאימה לשאול את הקושיות.

כן, לכולנו יש המוני מתכונים של עוגות פסח במחברות ובספרים וחלקן בודאי טובות ועשירות מזו- אבל זו הנחמודת מתהדרת במרקם לח ודחוס, טעם שוקולדי עמוק, שלבי הכנה מהירים וקלילים ואף לא טיפה של חמאה, מה שהופך אותה לפרוה. כן, מה אומר? אני גאה בה כמו ברוזה הגאה באפרוחיה.

אז הנה העוגה שלי, ממני אליכם, בצירוף איחולים לחג משפחתי ושמח

 

 
משהו קטן:  את עוגת התפוז- אגס שפירסמתי שני פוסטים אחורה, אפיתי בנתיים כבר פעמיים. כנראה שכחתי לגמרי כמה היא נהדרת אם הצגתי אותה רק בתור 'משמחת' כי היא הרבה יותר מזה. היא ממש נ פ ל א ה.  חוץ מזה תיקנתי במתכון כמה טעויות קטנות (זה מה שקורה כשעושים דברים עייפים) -כך שאם הדפסתם כבר, כדאי לעשות זאת שוב.ועוד משהו קטן: טור ה'וואלה!' שלי מחפש את האושר ועובר לימי רביעי בבוקר במטרה למצוא.ומשהו ממש קטנטן:  בראוניז נורמטיביים מכילים בדרך- כלל כמויות שוות של חמאה ושוקולד. בנסיונותי לאפיה מעט יותר שפויה, המתכון הזה מכיל רק 100 גר'. צעד קטן לאנושות וצעד קטן לאדם.וזה וואלה! קודם, קצת באיחור אבל עדיף מאף-פעם.

אימייל מהעורכת שלי הזכיר לי ש'ולנטיין' מתקרב וביקש אולי אפשר משהו רומנטי. האמת היא, שכשגרים בארצות הברית ממש קשה לשכוח או להתעלם מהעובדה שולנטיין קרב. עצוב אבל איכשהו חג האהבה כאן הפך כמו כל חג אמריקאי אמיתי, לטירוף שיווקי  ומחול של קניות מטורף ועל הדרך הוא גם הופקע מידי האוהבים הרומנטיים והפך למסיבות כיתתיות רעשניות, מלאות סוכר וכרטיסי ברכה.

בכדי להפיץ בכל זאת מעט אהבה, פניתי לעזרת המגומדים המשפחתיים שלי 'אז מה כדאי לי להכין לכבוד ולנטיין?' שאלתי אותם. שוקולד!  הם שאגו בלי להתבלבל לרגע-  שוקולד עם לבבות!  ואם להיות ממש מדויקת זה היה 'שוקולד ורוד עם לבבות ומרשמלו'.

האמריקאים, שידועים גם כך בקיטשיות הבלתי נגמרת  שלהם, מתחרפנים לגמרי בולנטיין. כל מה שתעלו על דעתכם ועוד- מדובונים, תחרות ולבבות ועד לורדים ושושנים אדומות וכמובן- ש ו ק ו ל ד בכל צורה אפשרית! אי-לכך, הרכנתי ראשי בציות, אמרתי אוקיי לשוקולד וללבבות והכנתי עבורכם קלאסיקה אמריקאית המשלבת שוקולד מריר עם גבינה, שמוסיפה חמצמצות קלה לכל העסק. אחד הדברים החשובים ביותר באפיית בראוניז הוא להקפיד לא לאפות אותן יותר מדי- כך הן נשארות לחות ונימוחות. טריק הלבבות שמוסבר היטב בתמונות יכול לשמש אתכם נאמנה גם בקינוחים אחרים למשל בטארטים או עוגות גבינה  ואפילו כקישוט ברוטב כלשהו או במרק.

והלבבות?! לא רק בולנטיין אלא כל השנה  – הפי ולנטיין טו יו אול!

מעבירים לתבנית ומורחים לשכבה אחידה.

אופים בתנור שחומם ל- 180 מעלות צלסיוס כ- 20-25 דקות. שימו לב לא לאפות יותר מדי-  בבדיקת קיסם- יש לראות עדיין מעט פירורים רטובים. מצננים ומחלצים מן התבנית. חותכים לריבועים.

  כמה תום 

ואם מסיבת תה אז צריך עוגה. הנה מתכון שהלואי והייתי יכולה לומר שהוא שלי. אבל הוא לא.

יש בעוגה קינואה וכוסמת (כן, כן) והילדים מטורפים עליה! היא לחה, רכה וטעימה ממש ולמחרת מקבלת מן טעם פירגי מיוחד.

איכשהוא תמיד יוצא שהם רוצים לאפות יחד כשיש להם יום חופשי.

אני מנסה לשחד אותם בדברים אחרים אבל יודעת שהקרב אבוד מראש. "לאפות וליצור" הוא יום בו אני מוקפת בנירות וטושים, צבעים ודבקים, במטבח מבולגן ודביק וברצפה ספוגת ביצים כי הרי כולנו יודעים שבכדי לדעת צריך להתאמן

 

כמו רוב ההורים המודרניים, כך גם אני, מנסה לאפות איתם קצת יותר בריא. בדר"כ אנחנו מכינים עוגות בננה עם סוכר חום, מאפינס של גזר עם קמח מלא והס מלהזכיר חמאה. חמאה זה לאורחים. עד היום אני זוכרת את 'קיש הבצל של רות סירקיס זה לאורחים' של אמא שלי ואת 'פונדו הגבינות זה לאורחים' וכמובן שאת ׳עוגת השוקולד המוסית של האורחים׳.

וככה בעודי שקועה בזכרונות, מתחיל קרב אימתנים בין שתי ההילות- זו שמנסה בכל כוחה להפחית בכמויות הממתקים והמתוקים ולאפות רק עם שמן זית והשניה שאומרת לה שהכל במידה.

…והפעם, מנצחת הילת השמנת והשוקולד.  פותחת את המחברת ומחליטה על פודינג לחם ושוקולד- קינוח אמריקאי קלאסי ועשיר מהימים בהם לא התלבטתי בכלום. כאשר מכינים אותו משוקולד איכותי ומשובח הוא הופך למעדן ממכר במיוחד. כמובן שלא מתאפקת וממציאה אותו קצת מחדש- חצי שמנת וחצי חלב, פחות שוקולד וכמות סוכר שפוחתת פלאים.

בסוף המבצע, בין קליפות של ביצים ומריחות שוקולד על ארונות המטבח, עומדת לה תבנית אדומה מלאה במאפה רך, שוקולדי ומפנק. הוא לא נראה מי-יודע-מה אבל כף גדושה ממנו, חמים וכהה עם נו, טוב, קצת גלידת וניל- עושה לכל המשפחה שלי טוב בבטן ובלב.

למחרת באים חברים. אח, כמה טוב שהשארנו משהו לאורחים… אנחנו חותכים את הפודינג שהתקשה במקרר לקוביות ונהנים מכל ביס.

יש מצב שעל הפודינג הזה הומצא המשפט: אל תסתכל בקנקן אלא במה שבתוכו.

סערה בכוס תה חוללו החומות הקטנות האלו ב'וואלה!' כן 15 גר', לא 15 גר'… כן יוצא, לא יוצא…   יוצא, תאמינו לי יוצא. יוצא מעולה.

לכל בשלן יש 'סטוק' של מתכונים אהובים במיוחד. מתכונים שבשבילו הם אי שלו ובטוח, אליו חוזרים תמיד לאחר הפלגות לאיים רחוקים ואקזוטיים ומרגישים מיד בבית. זה יכול להיות מתכון פשוט או מורכב, משהו שסוחבים מהילדות או שאוספים בדרך- אבל תמיד תרגיש איתו שלם ותבטח בו שיצליח.

עוגיות השוקולד ההורסות בהחלט ובתמים האלו, הן סוג של אי קטן עבורי. מן בראוניס קטנות ומעודנות  שהן רכות ונמסות בפה. שום חומרים מיוחדים או ריבוי כלים וזמן הכנה. פשוט, הרבה אבל הרבה שוקולד.

הן יכולות להאכל סתם כך וזה יופי ויכולות לההפך לקינוח מקסים וכייפי…סנדוויץ' גלידה משובח. מגישים אותן לשולחן בצנצנת שקופה או קערה נאה ומביאים גם סוג או שניים של גלידה. כל אחד בוחר את השילוב הרצוי ומכין לו כף גדושה של גלידה בין שתי שכבות חומות.. קינוח שאיו מישהו שלא אוהב!

זהו מתכון שאוהב שינויים. אפשר להוסיף מעט ליקר או קפה או תמציות טעם שונות. אפשר לשלב תבלינים או מעט גרירת תפוז ואפשר להוסיף במקום כמות השוקולד הקצוצה שברי אגוזים קלויים- מכל סוג שהוא. המפתח הוא הוספות עדינות.

וכמובן, ואת זה אתם בטח לא ממש צריכים שאומר, איכות השוקולד תקבע את התוצאה הסופית. שוקולד משובח, כזה שממש אוהבים, יתן תוצאות מענגות ביותר… קדימה למטבח.