נולדתי בבאר-שבע לצד כמה גמלים ובגיל שלושה חודשים עברנו לתל-אביב, כך שלמעשה ניתן לומר שכל חיי עברו בעיר הזו. אהבה גדולה אני אוהבת אותה, כזו שסולחת לה על כל קמטי הזמן, על הטיח הכעור והמצהיב ועל נזקי העטלפים. כזו שמתעקשת לראות את פינות החמד ולזכור חסדי נעורים.
היא הבית ותמיד תהיה.
ף
אוכל:
קל מאד לאכול וקצת יותר מסובך לאכול ממש ממש טוב. לשתי המלצות ישנות שלי שחינן עדיין עימן- מצטרפות שלוש מהפעם:
אצל הירקן התעניינתי בגבינה מלוחה מתובלת שהתאכסנה במקרר בגביעים קטנים ונראתה מעולה. איך זה? שאלתי. 'לפנים' הוא ענה.
ככה למדנו הילדה ואני ש'לפנים' זה ההיפך מ'על הפנים'. הידעתם??
יום אחד היא חזרה מגילי ואמרה: "אמא, הבאתי לך לטעום את העוגיות של גילי. ממש ל פ נ י ם! את חייבת את זה בבלוג!!!"
ף
ל
ושלא תגידו שלא אמרתי- הבצק מעט דביק ברידוד ומצריך קימוח דרמטי. הוא גם יכול להקרע לפעמים אבל מתקנים וזהו. יוצא פריך, ביתי ודי ממכר.
200 גר' חמאה רכה
2 כפות מים
2 כפות שמן
2 כפות אבקת סוכר
1 כף חומץ
1 ביצה
גרירת לימון או תפוז
3 כוסות קמח
1 כפית אבקת אפיה
1 קופסאת מלית תמרים
מחממים תנור ל- 180 מעלות צלסיוס/ 350 פרנהייט.
מערבבים את החמאה עם כל החומרים ומוסיפים את הקמח ואבקת האפיה. מערבבים עד לקבלת בצק אחיד ומוציאים למשטח עבודה. מחלקים ל-4 חלקים. מקמחים בנדיבות ומרדדים כל רבע לעלה מלבני דק ככל שניתן. מורחים ממרח תמרים, מפזרים מעט קינמון, מגלגלים לגליל ומניחים בתבנית כשתפר החיבור כלפי מטה. מניחים את הגלילים זה לצד זה באותה תבנית.
כשהגלילים מוכנים לאפיה, חורצים בעדינות סימני חיתוך בחלקם העליון (זה יקל על מלאכת הפריסה שלאחר האפיה) ואופים כ-30 דקות.
הביקור שלנו בישראל היה הפעם מיוחד ושונה ומרגש במובנים רבים. עשינו בו דברים אחרי שנים רבות שלא, כמו למשל הטיול לירושלים שאירגן לנו גלעד. אפילו תל אביבית שכמותי, שמנהלת פנקסאות צפופה עם העיר הזו על כל שנאותיה, מלחמותיה וחומותיה הבנויות והרגשיות, הצליחה להנות עד עמקי לבה מהסיור על החומות ומהפסיעה בסמטאות העיר העתיקה שאוגדות בפינותיהן הקשישות המון זכרונות והיסטוריה.
ף
ל
בסמטאות העיר העתיקה, אפילו שכבר היינו אכולים ושתויים, לא עמדתי בפיתוי מול כמה ביסים מבייגלה שומשום מאורך, מלבי שהתנדנד על מגש מוזהב ונתח של חלבה שזורת פיסטוקים. את החלבה זרקתי אחרי הביס הראשון כי היה לה את הטעם הזה שיש לחלבה שעמדה יותר מדי זמן והבחוצה שלה נהיה קצת צמיגי ועם טעם לוואי. זה יכול היה להיות עצוב עד בלי די, אלמלא עצרנו לשתי שניות בשוק מחנה יהודה, שם קניתי חלבה מענגת מהחלומות.
"גיברת" אמר לי המוכר בעודו חותך לי בזריזות חתיכת חלבה עצומה (בערך פי ארבע ממה שביקשתי) מהגלגל עליו הצבעתי, "אי אפשר יותר קטן זה מתפורר!"… בצד אחיו חתך פרוסה דקיקה לאיש זקן. לא מתפורר, הא?
"נו… צריך להתפרנס" הוא חייך.
ף
ף
הגוש המענג הזה הגיע איתנו הביתה. טעים כמו שחבל שלא חתך גדול יותר, ככה טעים. כשהתפייטתי באזני יעל על הגוש ההולך ומצטמק, היא סיפרה לי על ממתק שהכינה בתדודתה מביסקויטים, דבש וטחינה. דבש וטחינה כולנו יודעים, נותנים אפקט חלבה מעולה ולכן אצנו הבכורה ואני למטבח לנסות. יצא טעים בטירוף וכל מילה מיותרת.
קטנה על טחינה – ודוקא טחינה לא הבאתי מהבית. אחרי שנים של מחסור נוראי ויבוא מיכלים מסורבל, מצאתי כאן טחינה טעימה ומספקת- Roland
Lך
ךלל
ממתק קראנצ'י בטעם חלבה תודות רבות לאורית הבתדודה של יעל
זה קראנצ'י מהביסקויטים וחלבתי מהטחינה והדבש וזה טעים בטירוף- עם או בלי השוקולד.
מי שאינו חפץ בכידרור תערובת דביקה שאינה ששה להתכדרר, יכול פשוט להשטיח בתבנית, לקרר ולחתוך לריבועים. באופן קסום זה ממש אותו הטעם!
18 ביסקויטים = בערך 1 כוס אחרי ריסוק
1/4 כוס דבש
1/4 כוס ועוד קצת טחינה גולמית
1/4 כוס פתיתי קוקוס
מרסקים, מערבבים. ההמלצה היא לא לערבב מיד את כל כמות הביסקויטים, כי סוגי הטחינה וסמיכותן זה דבר משתנה…
אם אתם מהזן המכדרר- יש ללחוץ על הגוש בתוף כף היד היטב ורק אז לעצב לעיגול
אם רוצים או אם הילדה דורשת, מזליפים מעל מעט שוקולד מומס
לחזור לבית אחרי הרבה זמן, לפתוח את הדלת ולהריח את הריח הזה שבית מקבל כשהוא נשאר לבד. כשאין בו חיים, קר וריק.
משדה התעופה, אחרי מסע של 24 שעות אנחנו נוסעים ישר לסינית המשפחתית בכדי לשבוע ואולי בכדי לקבל חיוך מוכר. מתנחמים בטעמים המוכרים, בחלקלקות נודלס האורז הרחבים והחומים. אחר- כך עוצרים לקנות חלב, ביצים, לחם ירקות, בכדי שהמקרר לא יסנוור אותנו כשיקומו הילדים באמצע הלילה רעבים, עדיין בזמן אחר. מה זה?? שואל האיש, בוהה בעוף שלם שכוב בתחתית עגלת הקניות. האמת, אין לי מושג. אולי זו היכולת לקנות עוף אורגני שלם ב- 12 $ ואולי פשוט הצורך לריח של אוכל אמיתי בבית. כל אחד והריח שלו. אצלי זה עוף.
בנתב"ג, בעוד הילדים מתענגים על רגעי משפחה אחרונים, אנחנו נשלחים לבידוק נוסף עם שלושה תיקים אימתניים. מסתבר שלא בא טוב ברנטגן דברים עיסתיים חומים ו/או נוזליים. הם שולפים מכל תיק בזה אחר זה, שקיות מביכות של ממרח תמרים, סילאן, חלבה ומי ורדים. אני מרגישה כמו ברכה, ההיא שאחיותי ואני התארחנו אצלה לפני עידן ועידנים בצימר, שסיפרה לנו איך נסעה לאמריקה עם קופסאות טונה ולוביה כי אין שם מה לאכול.
ירון גיסי, הוא אלוף העוף בתנור שיש- הוא רוקח קסמים מעוף וסילאן וזהו. מתקבל עוף שחום ומתקתק, שמשמח לי את כל הגעגועים כולם. הכי נכון זה לאכול אותו עם הידיים, זה ידוע וכתוב בספר התרנגולות הגדול אחרי ה'עדיף לא לאכול תרנגולות כי הן חיות ממש חמודות אבל אם אין לכם ברירה..'
ולי ממש אין ברירה.
ך
עוף בסילאן וזהו של ירון
בשיטת העוף השלם- יוצא חזה עוף עסיסי בצורה מדהימה. אם אתם מאלו שעוף בשלמותו זה קצת יותר מדי עבורם, צולים נתחי כרעיים באותה צורה.
*לעופות שאינם תושבי ישראל, מוסיפים גם מעט מלח מבחוץ ומבפנים-
1 עוף חתיכי
סילאן
תפוחי אדמה קטנים
שוטפים את העוף ומיבשים עם מגבת נייר. מעבירים לתבנית כשהחזה כלפי מעלה (*ממליחים מעט אם יש צורך) ומזליפים סילאן בנדיבות על כל צדדיו. כמה? ככה. נו כמה?? נגיד שתי כפות גדושות ותמיד אפשר עוד זליף קטן כשמכניסים את תפוחי האדמה, אם נראה שחסר..
מעבירים לתנור שחומם ל- 200 מעלות צלסיוס/ 400 פרנהייט וצולים כעשרים דקות. מוסיפים את תפוחי האדמה לתבנית, נותנים ערבוב קטן, הופכים את העוף (עכשיו החזה כלפי מטה) ומחזירים לתנור.
צולים כך עוד עשר דקות (סה"כ 30 דקות בטמפ' גבוהה), ומורידים את חום התנור ל- 180 מעלות צלסיוס/ 350 פרנהייט. צולים כ- 45 דקות נוספות.
– רצוי לתת עוד ערבוב קטן לתפוחי האדמה במהלך הצליה.
– אם העוף משחים מאד, מכסים את חלקו העליון בחתיכת נייר כסף.
מוציאים מן התנור ונותנים לעוף לנוח כעשר דקות לפני האכילה.
אני והאיטלקיה במטבח שלה- היא מכינה תה ואני שוטפת את צרור עלי המנגולד האחרון שנשאר מהשוק. קוצצת את הגבעולים הנוקשים, מאדה במעט שמן-זית, מוסיפה את העלים וקצת שום. מערבבת גבינה עם גרירת לימון מהעץ שלה וצנוברים. אולי נוסיף קצת צימוקים? היא אומרת וזה כך מסתבר, רעיון נפלא- כי אחר-כך יש ביסים כאלו שקצת מתקתקים וכאלו שלא. צריך הרבה קליפת לימון, כי זה מה שעושה את המאפה הזה נעים. וקצת פרמז'ן.
ף
קיארה משתמשת הרבה בבצק עלים, לכן אני משאירה לה את ההרכבה הסופית-
שתי שכבות של בצק חמאתי וקריספי, עם המנגולד הלימוני והגבינה באמצע
אנחנו יושבות מעט – מדלן אוכלת בעיקר את המנגולד, עם הידיים הקטנות והמתוקות שלה ואנחנו אוכלות מאפה וחולקות בקבוק בירה
ל
נשיקה, חיבוק. תרגישי טוב. תשמרי על עצמך.
והלאה. לדבר הבא
ך
מאפה מנגולד וגבינה בבצק עלים
* אני השתמשתי ב- farmers cheese, שהמקבילה שלה בארץ היא גבינת 'טוב טעם'. אפשר גם ריקוטה אבל אם היא מהסוג הנוזלי, רצוי לסנן.
~450 גר' בצק עלים
צרור מנגולד (בערך 7-8 עלים גדולים)
4 כפות שמן-זית
2 שיני שום קצוצות
מלח ופלפל טרי
חופן צנוע של צימוקים
ו כוס גבינה *
100 גר' גבינת עזים רכה
גרידת לימון מחצי לימון +עוד לפי הטעם
חופן צנוברים
מעט פרמז'ן מגוררת
מחממים תנור ל- 190 מעלות צלסיוס/ 375 פרנהייט.
שוטפים את המנגולד ומפרידים את העלים מהגבעולים. קוצצים את הגבעולים ומטגנים על להבה גדולה בשמן-הזית כ- 5-10 דקות או עד אשר מתרככים מעט. מתבלים במלח ופלפל ומוסיפים את העלים קצוצים אף הם. מערבבים ומבשלים כחמש דקות נוספות. מוסיפים את השום, מערבבים היטב ומסירים מהאש אחרי דקותיים. מוסיפים את הצימוקים, מערבבים ונותנים להתקרר.
בינתיים, מערבבים את הגבינות הלבנות עם גרידת הלימון, הצנוברים ומעט מלח ופלפל. טועמים- רצוי להרגיש בנוכחות הלימון, כך שאם חסר- מוסיפים עוד.
משטחים את הבצק לשני ריבועים של 25*35. בערך, לא להלחץ!
מניחים ריבוע אחד על תבנית עם נייר אפיה ודוקרים במזלג. מפזרים את תערובת המנגולד והצימוקים ומשאירים שולי בצק נקיים, ללא מלית, ברוחב 1/2 1 ס"מ בערך. מפזרים מעל את תערובת הגבינה ומגררים מעל מעט גבינת פרמז'ן. מורחים את שולי הבצק הנקיים במים בעזרת האצבעות ומכסים בריבוע הבצק השני. מהדקים היטב את הבצק (עליון לתחתון) ויוצרים חתכים קלים בבצק המכסה, בעזרת סכין. מורחים בביצה ואופים כחצי שעה או עד אשר הבצק שחום.
יודית, השכנה האהובה עלי מהילדות, היתה אומרת: " ילדים זה כמו טשולנט. אתה יודע מה הכנסת- אתה לא יודע מה יצא". נזכרתי בזה השבוע דוקא בגלל רימון.
ל
j
על מדף הספרים בחדר הילדים יש את 'העכבר והתפוח'. מוסר ההשכל שלו הוא שאם מחכים בסבלנות- בסוף הכל נהיה טוב. מהחיים אני יכולה לבשר לעכבר שהטריק הזה לא ממש עובד אבל נו, ספר ילדים וכזה ולכן העכבר מקבל בתמורה לסבלנותו את התפוח 'הכי מתוק, הכי עסיסי והכי פיצוחי' שאכל מעודו. אני לעומת זאת, בתמורה ל- 2.5 $ ובלי סבלנות אחת לרפואה, קיבלתי השבוע את הרימון הכי מדהים שאכלתי בחיים שלי.
רימון הוא קצת כמו טשולנט- אתה יודע כמה עולה אבל לעזאזל, אף פעם לא מה באמת קורה שם בפנים.
v
k
את הרימון המהמם הזה, קניתי בשוק האיכרים ממש לפני שרכשתי שלושה צרורות של מנגולד צבעוניים שקראו לי מהדוכן שלהם: 'הילה הילה אנחנו שלושה בחמש, אל תלכי!'. הם היו כל כך יפים שלא יכולתי להפנות להם גב. מהלם הכמות, שאלתי את ההיא בקופה מה היא עושה איתם. 'הכי טוב איתם פשוט שום ושמן-זית' היא אמרה. שום-שמן-זית אני יודעת כבר בעל-פה, לכן החלטתי על ממולאים וכמחוה לרימון המופלא ההוא שמעט ממנו נח על השיש ממש לידי, הם קיבלו קצת חמוץ וקצת מתוק ורוטב ורדרד-שקוף ועדין כזה. האיש ואני נהנו עד כלות.
h
ל
בניגוד לדיעה הרווחת שממולאים זה ימבה עבודה, אלו לקחו ממש מעט. אולי משום שעלי המנגולד הם מקומטים כאלו ולא יושבים לך על המצפון עם קיפולים יפים ומוקפדים. אפשר פשוט ל'קמט' אותם באלגנטיות ולבשל. l
ף
עלי מנגולד ממולאים
10 עלי מנגולד גדולים
למלית:
200 גר' בשר בקר טחון
2 שיני שום גדולות -קצוצות
1/2 כוס ארבוריו (אורז ריזוטו) -שטוף
מלח ופלפל טרי
3 כפות דבש
2 כפות רכז רימונים
קורט נדיב של פלפל אנגלי טחון
————–
לרוטב: שמן זית, מיץ מחצי לימון (+ עוד לפי הטעם), זילוף דבש, מלח ופלפל, קורט נדיב של פלפל אנגלי טחון ו- 1/4 רימון מופרד לגרגרים*( לא חובה)
חותכים מכל עלה את הגבעול העבה והקשה (תמונה למעלה). מערבבים יחד את כל חומרי המלית ומתבלים. מניחים את שני חלקי העלה המופרדים מחיתוך הגבעול- אחד על השני, ממלאים בכף גדושה מלית, מקפלים ומגלגלים.
מזליפים מעט שמן-זית במחבת שטוחה ומניחים את גלילי המנגולד בצפיפות. מזליפים מעל שמן זית בנדיבות, מתבלים במלח ופלפל, מיץ לימון, מעט דבש ופלפל אנגלי. מוסיפים מים, מביאים לרתיחה ומבשלים מכוסה על אש בינונית כחצי שעה. מכבים את הלהבה ומכסים את המחבת במגבת. מחכים חמש דקות ואוכלים!
* את גרגירי הרימון הוספתי בהתחלה וצבעם דהה, לכן כדאי להוסיף אותם ממש בסיום הבישול.
*בגלל שירות וורדפרס נפלא שאין כמותו- ההדפסה לא עובדת בינתיים. אודיע לכם כשיסתדר. שנה- שנתיים, לא רציני
ף
ל
דברים בתוך דברים אני נורא אוהבת- בבושקות של אוכל מלאות בכל טוב. את הדאמפלינגס למינהם יש לי כאן בשפע אבל את אלו- החומים המתובלים שיש בישראל וסביבותיה, את זה אין כאן אפילו באופק.
פעם היתה סבלנות והיה זמן להכין ועכשיו, יותר ויותר אני מנסה להגיע למיצוי הטעמים בטכניקת 'קיצורי הדרך'. בעודף הזמן יש עוד מאה ואחד דברים להספיק ולעשות.
האוכל הזה שכאן היום, הוא דוגמא מעולה למשהו שפורק לסך מרכיביו והתפקד מכמה סיבוכים בדרך. תאמרו קובה מקורית שווה פי מאה ובטח שאוחזת בשרביטה מסורת ארוכת שנים וידע והרבה הרבה כבוד א ב ל במשואת ה'הכל או לא כלום', יש כאן טעמים ומרקמים שגורמים לי לעונג רב- יופי חי של ארוחה משביעה ומספקת. את הבורגול אני מבשלת כמו אורז, את הבשר משחימה ומתבלת כמו במקור וביחד בצלחת, אחד עם השני, הם ממש הדבר הנכון.
ף
ך
בורגול עם בשר– 'עאלק קובה'
הכי טעים מכל הבורגולים, זה זה- המבושל, שיש בו עוד קצת נוקשות ויובש. ואם ליד יש עגבניות עם מלח ושמן-זית, אז בכלל חגיגה.
1 בצל קטן-קצוץ דק דק
2 כפות שמן
1 כוס בורגול
2/3 כוס מים
לבשר:
1 בצל קצוץ דק
3 כפות שמן
400 גר' בשר טחון
2 שיני שום גדולות- קצוצות
1 עגבניה- מגוררת ללא קליפתה
חופן פטרוזיליה
מלח ופלפל
טיפונת קינמון
מעט צנוברים קלויים
לבורגול: מאדים את הבצל בשמן ומעט מלח. כשרך וזהוב, מוסיפים את הבורגול ואת המים ומביאים לרתיחה. מכסים ומבשלים על הלהבה הקטנה ביותר כ- 10 דקות או עד שאין נוזלים. מכבים את האש ומוסיפים עוד שלוק קטן של מים- זה ישחרר את כל מה שנדבק לתחתית. מכסים ומחכים קצת.
בינתיים, מזהיבים את הבצל בשמן עם מעט מלח. מוסיפים את הבשר הטחון ומפרקים אותו בעזרת כף עץ, תוך כדי טיגון על אש גבוהה. מוסיפים את השום ומלח ופלפל, מערבבים היטב ומוסיפים גם את העגבניה והפטרוזיליה. מערבבים וצולים עד שמשחים מעט. מתבלים במעט קינמון ומוסיפים צנוברים.
——————————————
וכעת, משחלקתי עמכם את קיצור הקיצורים, הגיעה שעתי לאכול את הדבר האמיתי = חופשת מולדת.אעדר מכאן לשלושה שבועות של שכרון חושים כולל אקסטרות שמשפחה כשלי יודעת להעניק
א ב ל
אמשיך לשלוח לכם פוסט בכל שבוע (שהכינותי מבעוד מועד למען לא תהיו עצובים)
ובינתיים-
תאכלו משהו ותהיו לי בריאים
שלכם,
הילה
——————————————-
מעשים טובים
שניה לפני האזרחית החדשה, איך אפשר לסרב למעשה טוב?!
בשבוע שעבר החלטתי ככה בספונטני, ללכת עם עצמי לתערוכה של פיקסאר שמציגה כאן כבר די הרבה זמן באזור. ציפיתי לגדולות ולנצורות גם, אך הן שכחו להגיע לתערוכה כולן. היה מעניין אבל כל-כך קטן ובסיסי וממש ממש לא מספק. וכנראה שרק בכדי לעודד את רוחי הכמהה, החליטו עורכי התערוכה לנדב לי פרט בונוס מרתק, שאמנם ידעתי בעבר הרחוק אך הצלחתי כבר לשכוח: האם ידעתם שיועץ הסרט רטטוי היה השף תומס קלר?! וככזה הוא אירח את אנשי הצוות, הדריך אותם מקצועית ואף נידב את מתכון הרטטוי שלו לחולדה החביבה..
עם פיסת המידע המעמיקה והמרגשת הזו, פרצתי את דלתות האולם חזרה לאויר העולם
בדרך לאוטו, נזכרתי במתכון הזה שהכנתי בעבר ומעולם לא פירסמתי, פשוט כי לא יצא. תקראו לזה רטטוי, קפונטה או סתם גיבץ' (יש גם גרסאות למטבח הספרדי והתורכי) אבל בסוף זה יסתיים בחציל, שום, עגבניה ושאר תוספות, בהתאם למסורת ולרוחב ליבו של הבשלן. אני לשלי מעדיפה לקרוא קפונטה, פשוט כי זה מצלצל יפה יותר ובעיקר כי זה איטלקי. הקפונטה נוטה להיות מעט מתקתקה ומעט חמצמצה ויש לה מליונת'לפים גרסאות -זו שלי:
סלט קפונטה
אוכלים חם, קר או פושר, כסלט אנטיפסטי או כברוסקטה או על לחם עם גבינה. או בלי גבינה. על פסטה או כמצע לשקשוקה. ואפילו בלי כלום- ככה עם מזלג!
נשמר מצוין שבוע-שבועיים במקרר-אז כדאי להכין כפול.
~400 גר' חצילים
1 קישוא
1 פלפל אדום וגם 1 קטן חריף אם אתם בעניין
4 שיני שום גדולות קלופות וקצוצות דק
~ 7 עלי בזילקום גדולים- קצוצים גס
מלח ופלפל טרי
3 כפות שמן- זית
2 כפות חומץ בלסמי
1 כף דחוסה סוכר חום
בסיר:
2 שיני שום קצוצות
2 כפות שמן-זית
4-5 זיתי קלמטה קצוצים גס
צ'ילי פלייקס- לפי הטעם
2 עגבניות טריות חתוכות גס
1 כפית רסק עגבניות
מחממים תנור ל- 200 מעלות צלסיוס/ 400 פרנהייט.
חותכים את החצילים, הקישואים והפלפל לקוביות בגודל המועדף. מערבבים היטב עם השום, עשבי התיבול, שמן- הזית, הבלסמי והסוכר ומתבלים בנדיבות. מעבירים לתבנית גדולה וצולים כ-40 דקות או עד שהירקות רכים וזהובים. במהלך הצליה, מערבבים פעם-פעמיים.
בסיר גדול מחממים מעט את שמן-הזית ומוסיפים שום, צ'ילי פלייקס, זיתים ומעט מלח. נזהרים לא לשרוף, מערבבים ומאדים מעט. מוסיפים את העגבניות והרסק ומוסיפים את הירקות הצלויים. מוסיפים כ-1/4 כוס מים, מערבבים ומבשלים מעט עד שמסמיך. טועמים ומתקנים תיבול.
צ'ופר לעמלים
לוקחים מחבת קטנה עם מעט שמן זית. מחממים ומעבירים אליה שתי כפות גדושות של קפונטה. שוברים מעל ביצה, בוזקים מעט מלח ומכסים.
מבשלים כמו שקשוקה, עד שהביצה רכה אך לא נוזלית לגמרי. מעבירים לצלחת, מפזרים מעל מעט גבינת עזים רכה. ת ע נ ו ג.
ח נ ו כ ה -החג האהוב עלי בעולם כולו, זה שיש בו הכל: חורף (או פוטנציאל חורפי ), נרות, סופגניות, לביבות ו- מ ת נ ו ת ! ואם מלבבים את הלביבות נכון, מקבלים כאלו קריספיות מבחוץ עם תוך רך רך מבפנים, שמרטיט לא רק הבטן אלא גם הלב
ח
לביבות 12 לביבות
המשוואה שלי אומרת שכמה שפחות ביצה- ככה יותר טוב.
אם לא מטגנים מיד- כדאי לתת לקישואים סחיטה טובה לפני
מערבבים ומטגנים:
4 תפוחי אדמה בינוניים קלופים ומגוררים
2 קישואים- שטופים ומגוררים על קליפתם
2 גבעולי בצל ירוק קצוצים (אצלי יש גם עירית, כי היה בבית)
1 ביצה
2 כפות קמח
מלח ופלפל
וזו, זו לא סתם בטטה-
זו בטטה עם שאיפות גדולות
בטטה שקמה בבוקר והחליטה ללכת על טבעי
בלי בלגנים ובלי פינפונים
וגילתה
שגם בטבעי, יש לה ממש
אבל ממש
טעם של לביבת אורנה ואלה!
מה עושים?!
חותכים בטטות לעיגולים, מזליפים שמן זית בנדיבות ומלח, מערבבים וצולים בתנור חם מאד עד שהבטטות 'מקורמלות'- רכות וזהובות.
מערבבים קרם פרש עם המון עירית קצוצה. נותנים לכל בטטית נשיקת קרם פרש קטנה ואוכלים בביס אחד. עכשיו תגידו לי לא אורנה ואלה, נראה אתכם.
בשיעור היוגה, דקה לפני חג ההודיה היו הרבה דיבורים על 'הודיות'. היו גם הרבה איחולים וחיבוקים כיאה לחג ואפילו אני שיתפתי איתם פעולה, שלא כהרגלי, כי נו הרי אחים ספירטואליים אנו. היוגית החזירה אותנו לימים צעירים יותר וביקשה מכל אחד ואחת לומר על מה הם מודים, בעודנו כרוכים בתנוחה לא טבעית. אני כמובן תמצתתי את הכל ל'בריאות', כי איכשהו אצל כל האחרים יש לי הרגשה מתעתעת שאפשר לשלוט ובעיקר כי רציתי להשתחרר מהכאבים.
אח"כ חשבתי בלב בשקט: משפחה, בית חם, אוכל טוב, חברים. שפיות וחוסן נפשי. קטקט אחד שאוחז את פני בשתי ידיו ואומר לי ישר לעיניים: I love you mom בכנות הילדותית הזו שלו, ג'אנסיארה הבייביסיטרית, אליעמר העוזרת, ידיים רגליים וראש.
בריאות, אמרתי? אמרתי.
סדינים נקיים וריח של סבון. שיחת בנות. ימי הולדת. רגעים קטנים של נחת. דברים שעושים לי לצחוק. נדיבות.
שלושה גמדים סרט ופופקורן.
סרט רק שנינו מתחת לפוך.
ל
גם אני שאלתי את עצמי האם לא מספיק כבר עם הבחושות
אז זהו, שכנראה לא!
עוגת דלעת MACRINA/ leslie Mackie סיאטל
עוגת הדלעת הכי טעימה שיצא לנו לטעום! כך אמרנו אני ושלוש מחברותי. לחה, דחוסה ולא מתוקה מדי. ממש תגלית משמחת אחרי כל עוגות הדלעת היותר מדי מתוקות- עיסתיות- מפוצצות מדי בתבלינים שאכלנו אי פעם בארצות הברית, בדיוק בתקופת החגים הזו..
צריך אמנם לטרוח לאפות את הדלעת בתנור, אבל זו עבודה לא פעילה ומאמצת וזה מה שעושה את ההבדל, אני מניחה.
ך
1 דלורית בינונית (בערך 600 גר')
מחממים תנור ל- 190 מעלות צלסיוס/ 375 פרנהייט.
חוצים באמצע לאורך ומנקים מגרעינים. מניחים בתבנית עם הצד החתוך כלפי מטה ושופכים מסביב כוס וחצי של מים. אופים כשעה או עד שהדלעת משחימה ורכה מאד מבפנים. מקררים ומנקים מקליפה. מועכים.
ך
לעוגה עצמה: 2 תבניות מאורכות 23*13 סמ'
*הערת סוכר: ביום הראשון נדמה אולי מתוק מדי. ביום השני מבינים שלא!
1/2 כוס אגוזי מלך
1/2 כוס פקאן
1 כוס גרעיני דלעת
1/2 3 כוסות קמח
2 כפיות אבקת אפיה + 1 כפית גדושה אבקת סודה לשתיה
1/2 1 כפיות קינמון + 1/2 1 כפיות מלח
1 כוס שמן קנולה
1/2 1 כוסות סוכר + 1/2 1 כוסות סוכר חום
2 כוסות דלורית אפויה ומרוסקת (מתכון למעלה)
4 ביצים
3/4 כוס ריוויון
מחממים תנור ל- 190 מעלות צלסיוס/ 375 פרנהייט. משמנים את התבניות.
מפזרים את האגוזים וגרעיני הדלעת בתבנית ואופים כ- 15 דקות. מצננים. מוציאים 1/4 כוס מהתערובת ושומרים בצד.
מורידים את חום התנור ל- 160 מעלות צלסיוס/ 325 פרנהייט.
מנפים קמח, אבקות, תבלינים ומלח. מוסיפים את תערובת האגוזים/גרעינים ומערבבים.
מערבבים בקערת מיקסר את השמן ושני סוגי הסוכרים כ- 4 דקות. מוסיפים את הדלעת, מערבבים כ- 2 דקות ואז מוסיפים את הביצים- אחת אחת (כלומר, ערבוב טוב בין כל ביצה).
מוסיפים, תוך בחישה איטית ביותר את תערובת היבשים (=קמח) והריווין ברוטציה: 1/3 קמח, 1/2 ריוויון, 1/3 קמח, 1/2 ריוויון, 1/3 קמח.
מעבירים את הבלילה לשתי התבניות ומפזרים מעל את האגוזים/גרעינים ששמרנו בצד, במרכז העוגות לאורכן.
למישהי כמוני, שברוב המיקרים יודעת בדיוק מה היא רוצה בצלחת, קל לדעת מה נחוץ כשהיא רוצה להתפנק ביום סגרירי
בזמן האחרון זה מסתיים כמעט תמיד בקדירת עוף ואורז חום, שמשמחת ומשביעה וגם משאירה קצת מקום לכמיהה. למשל, זו שמנקרת בי כבר זמן מה, לקערת פסטה אפויה ברוטב גבינה
והיא נותרת כמיהה די הרבה זמן, כי איכשהו אני יודעת שזה יגמר בפצצת קלוריות מתקתקת שסתם יום רגיל לא יכול להרשות לעצמו
אבל היום החלטתי לעשות מעשה- יהי מאפה לימות חול של כמיהות!
יצא קרמי ומספק, לימות חול כמובן…
מאפה פסטה בגבינה ותרד
אם אתם ממש לא בעניין של חמאה- אפשר להמיר בשמן זית. מנסיון- זה יוצא.
לבשאמל:
1/2 1 כפות חמאה
1/2 1 כפות קמח
2 כוסות חלב מלא
1/4 כפית אגוז מוסקט מגורר טרי
מלח ופלפל גרוס טרי
* 100 גר' תרד מאודה וסחוט מנוזלים
* 1/2 כפית גדושה חרדל דיז'ון גרגרים
* 60 גר' גבינת מוצרלה מגוררת (שלי היתה לייט)
* 1/2 חבילת פסטה מבושלת אל- דנטה (כלומר לא ממש עד הסוף המר)
לציפוי הקריספי:
1/2 כף חמאה מומסת
2 כפות פירורי פאנקו
1 כף שקדים פרוסים
1 כף פטרוזיליה קצוצה
מחממים תנור ל- 180 מעלות צלסיוס/ 250 פרנהייט
בעת בישול הפסטה, מתחילים בבשאמל: ממיסים את החמאה בסיר קטן. כשהיא מתחילה להזהיב מעט, מוסיפים את הקמח ומערבבים היטב. מבשלים תוך כדי ערבוב כדקה ומוסיפים את החלב. מערבבים היטב עד שאין גושים באופק ומביאים לרתיחה. מנמיכים את הלהבה ומבשלים כחמש דקות תוך כדי בעבוע עדין. נותנים ערבוב מדי פעם ומתבלים היטב. בתום חמשת הדקות, יתקבל בשאמל די דליל- וככה טוב. שיהיה לפסטה מה לשתות.
מוסיפים את התרד, החרדל והמוצרלה ובוחשים. מוסיפים את הפסטה ובודקים שהתיבול נאה בעינכם.
מעבירים לכלי חסין חום.
מערבבים את החמאה המומסת עם פירורי הפאנקו, הפטרוזיליה והשקדים. מפזרים מעל.
מרעיפים כף שמן-זית בזילוף דקיק מעל לכל ומעט מלח.
אופים כחצי שעה בערך. רצוי להשחים מעט את הלמעלה תחת הגריל, אם זה לא קרה מעצמו.
אוכלים חם חם.
ולפני סיום- מילה למנויים שלי
הרבה מכם קוראים את הבלוג ישירות מהמייל שמגיע אליכם (את זה אני יודעת כי אז אתם גם שולחים לי תגובה שאינה מגיעה לבלוג אלא למייל שלי)
הרבה יותר עדיף להקליק על כותרת הפוסט שמופיעה במייל הזה, ובמטה קסם אתם בבלוג עצמו
ח
ביסים 
