קטגוריה: ביסים מהחיים

אין כמו בבית (מרק שעועית ועצמות מח)

למרות שהדרכון שלי טוען לאזרחות ישראלית, כרטיס האשראי שלי טוען אחרת. מבחינתו אני תיירת המסוגלת למלא רק מחצית טנק דלק בכל פעם, כי ככה זה בישראל עם תיירים. מפה לשם, אין ביקור בתחנת דלק שאינו מתחיל ומסתיים במספר שאלות, בירורים, דיונים ועל הדרך גם קבלת כמה עצות. בחינם.

בפעם האחרונה היה זה 'אבישי החתיך' (כך נכתב בצג השם שלו) שתהה בקול מהיכן אני ומיד נידב לי ממשנתו- אין מקום כמו פה, אמר לי בעודי מחכה, אין כמו בארץ. אחר כך שמעתי איך נסע ללונדון לא מזמן ואחרי יומיים חטף את הג'ננה למה ששקט ומסודר שם יותר מדי ומשעמם שכולם עומדים בתור בסבלנות ולא נדחפים ואיך שכבר רצה לעוף משם, כי כמו שכבר אמר לי אין כמו בבית.

הוא צודק כמובן כי באמת אין כמו בבית. והבית הוא פה גם אם לפעמים נדמה שהוא שם. גם אם לפעמים הוא באמת באמת שם.

כי רק פה אני הולכת ברחוב של יום שישי וריחות הבישולים לקראת שבת עולים ומזדחלים ברכות מחלונות הבתים. מאחד מהם מרק שעועית, או לפחות כך נדמה לי, שמריץ אותי כמובן למטבח למרק שעועית משלי.

וכן, אין כמו בבית. גם אם לפעמים זה לא כל כך פשוט כמו שמסכם את זה בשניותיים אבישי החתיך

.

.

ומאחר והצטברו לי מספר התנצלויות, הנה הן:

* אני מתנצלת על פרקי הזמן הארוכים כל כך שבין לבין, תאמינו לי שלא שכחתי. מה פתאום שכחתי?! אני כל הזמן כותבת לכם בראש שלי (זה מן הרגל כזה), רק שזה לא מגיע לשום מקום כי קצת שקעתי בעבודה על הספר והרבה בהסחות החיים שבארץ ורבות הן. זה ישתנה בהקדם, אני מבטיחה.

* אני מתנצלת בפני אלו שכותבים לי למייל האישי ולא מקבלים תשובה. המיילים האלו נבלעים בים האחרים ולכן אני שוב מזכירה למי שרוצה שאלה לתשובה או סתם להגג, לכתוב את זה בבלוג עצמו. שימו לב שכאשר אתם מחזירים מייל לביסים שקיבלתם אוטומטית, הוא לא מגיע לבלוג כי אם אלי אישית.

* אני מתנצלת על הצילום- איכשהו מרקי קטניות, שהם דבר כל כך מנחם ומפנק, הם הדבר הכי לא פוטוגני שיש. לא פוטוגני אבל טעים טעים.

/

 *     *     *   

מרק שעועית ועצמות מח

לקרוא לו מרק שעועית זה קצת מצחיק כי יש בו כמעט את כל מה שהיה לי בקרבת היד-  מדובר במרק סמיך ועשיר שמתבשל לאיטו כ- 3 שעות.

1 כוס שעועית יבשה- מושרת במים קרים ללילה

6 עצמות מח

2 עגבניות בשלות- מגוררות ללא קליפה

4 שיני שום כתושות

מלח ופלפל גרוס טרי

2 עלי דפנה

תבלינים:   1/4 כפית קינמון, 1 כפית פפריקה, 1/2 כפית סוכר, פלפל חריף גרוס לפי הטעם

1 רסק עגבניות קטן

2 גזרים גדולים- פרוסים

כ- 350 גר' דלעת חתוכה לקוביות

צרור קטן של פטרוזיליה- עלים בלבד- קצוצים

~2 ליטר מים

1/4 כוס עדשים שחורות

1/4 כוס גריסים

מוסיפים מעט שמן-זית לסיר רחב ומבשלים בו את העגבניות והשום תוך כדי ערבוב, כ- 5 דקות. מוסיפים את התבלינים ואת רסק העגבניות ומבשלים כ- 5 דקות נוספות.

מסננים את השעועית ממי ההשריה ומוסיפים אותה לסיר עם עצמות המח והמים. מביאים לרתיחה ומבשלים בבעבוע קל כשעה.  מנקים מדי פעם את הקצף שנוצר בדפנות הסיר ( לתהליך המבאס הזה קוראים קיפוי). בתום השעה מוסיפים: גזרים, קוביות דלעת, פטרוזיליה קצוצה, עדשים וגריסים, מביאים לרתיחה נוספת ומסירים שוב את הלכלוך והקצף שנאספו בדפנות הסיר. מבשלים תוך בעבוע עדין, מכוסה למחצה, כשעתיים או עד שהשעועית רכה והמרק מסמיך.  * במהלך הבישול, בערך לאחר כשעה, אני ממליצה להוציא כמחצית מתוכן המרק, למעוך מעט ולהחזיר לסיר-המהלך מעניק למרק מרקם סמיך ועשיר. טועמים ומתקנים תיבול במידת הצורך.

37 תגובות

מתויק תחת ביסים מהחיים, בשר, ירקות, ישראל שלי, מרק, קיטניות

עניינים שבלב (ושני סלטי דגנים וקטניות)

.

מציאות ישראלית

אני זוכרת את אמא שלי דומעת אל מול המסך כשהגיע השבוי הישראלי חזרה הביתה

השבוע, שנים רבות אחרי, יצרב הזכרון הזה בדיוק אצל ילדי

.

הומור

תכתובת ברשת שהגיעה לעיני:

בלוג נהדר אבל מאז שהיא חזרה לארץ נראה שירדה לה המוטיבציה לבשל… ממש כואב הלב עליה

ומישהי בתגובה הצליחה להצחיק אותי: אם הייתי גרה בברקלי וחוזרת לארץ היתה יורדת לי המוטיבציה לעשות כל דבר שהוא לא להזמין כרטיס טיסה חזרה.

.

ורק בכדי שלא יכאב לה הלב

שקיות לקט הדגנים של סוגת (וזו אינה פרסומת סמויה) הן פיתוי גדול- כי תוך עשר דקות הן מוכנות לאכילה ואז כל שנותר הוא רק להוסיף להן טעמים ויש תוספת נפלאה ואפילו ארוחה קלה אם מצרפים לזה קצת גבינת עזים וירקות.

בתערובת שאני קונה יש חיטה, גריסים, אורז מלא ושיבולת שועל אבל כמובן שאפשר לבשל רק דגן אחד שאוהבים או אפילו קטניה ולשלב במקום.

.

סלט דגנים בבצלים ופטריות

250 גר' = 1 שקית לקט חמישה דגנים

2 כרישות דקות נקיות ופרוסות

6-7 גבעולי בצל ירוק קצוצים

1/3-1/4 כוס שמן זית

מלח ופלפל גרוס טרי

חופן נדיב של עלי בזיליקום טריים קצוצים דק

סלסלת פטריות טריות

מיץ לימון טרי – לפי הטעם

מעבירים את הבצלים והכרישות לסיר קטן בתוספת שמן הזית ומעט מלח. מבשלים בעדינות ובסבלנות מכוסה על להבה נמוכה ומערבבים מדי פעם. כשנדמה שיבש מדי, מוסיפים כ- 1/4 כוס מים וממשיכים בבישול עד שהבצלים רכים לגמרי.

מנקים את הפטריות וחותכים אותן- עדיף קטן יותר ממני, אחרת יאפשרי שכמו אצלנו, מישהו שאוהב פטריות פשוט ישלוף אותן החוצה ויותיר לכם את השאר… צולים את הפטריות על מחבת נקיה ויבשה בחום גבוה, עד שאלו צלויות ושחומות היטב מכל הצדדים ורק אז מוסיפים זילוף שמן קטן בכדי לתת להן ברק ושמחה בעיניים.

מבשלים את הדגנים, מסננים ומערבבים בעודם חמים יחד עם תערובת הבצלים, הבזיליקום והפטריות. מתבלים היטב במלח, פלפל ובמעט מיץ לימון.

.


סלט דגנים עם ארטישוק ירושלמי ורוזמרין

פחד מוות אני פוחד מהשורש המקסים הזה, בעבור כאבי בטן אימתניים שהעניק לי פעם כשאכלתי ממנו ללא גבולות. מאז, אני מקפידה לתחמן אותו ומכניסה מעט ממנו לכל מיני דברים, בשביל לקבל תזכורת לטעמו הנפלא

250 גר' = 1 שקית לקט חמישה דגנים

2-3 ארטישוקים ירושלמיים מוצקים- קלופים

1 בטטה קלופה

2 שיני שום

2 ס"מ שורש ג'ינג'ר טרי קלוף

1/3-1/4 כוס שמן זית

מלח ופלפל גרוס טרי

1 ענף רוזמרין- עלים בלבד- קצוצים דק דק

קוצצים בקפידה את הארטישוקים, הבטטה, השום ושורש הג'ינג'ר הטרי- פרוסות, פסים וקוביות תהיה שיטה טובה לעניין.

מעבירים לסיר קטן יחד עם שמן הזית ומעט מלח ומבשלים בעדינות מכוסה, תוך כדי ערבוב עדין מדי פעם.

מבשלים את הדגנים ובעודם חמים מערבבים היטב עם תערובת הארטישוק הירושלמי והרוזמרין. מתבלים בהרבה פלפל גרוס טרי ובמלח.

.

36 תגובות

מתויק תחת אורז, ביסים מהחיים, טבעוני, ירקות, סלט, קיטניות

תאנה אצל יחזקאל (ריבת תאנים ופסיפלורה)

.

.

כל כך הרבה מים זרמו בירקון מאז הגענו (או שמא אלו עקיצות היתושים, החום והלחות) ונדמה כאילו אין כבר טעם לחזור לאחור ולהעלות זאת לכתב. הילדים בסדר תודה ששאלתם: לה יש כבר עניבת צופים צהובה וחוצפה ישראלית (בניגוד לזו הקודמת- האמריקאית או מיי גוד) ונדמה שלו התחלף כל המיץ של המוח בכדורגל ובגולים. ובעצם הם הרבה יותר מבסדר, הם ממש מעולים.

..

ואני, אני פה ואני שם. אני בבית ואני זרה. אני הכל ולא כלום וגם וגם וגם. מתקנת מכונת כביסה שנוזלת, מזגן מקולקל. מנסה לשייך פנים של הורים לשמות ילדים, ללמוד מחדש מה נאה ומה לא, מה קונים מתנה וכמה זה עולה, מי חבר של מי ואיפה אוכלים טוב ומה ובעיקר – מחכה לאיש שיחזור.

.

.

וכשעצוב או כבד אני הולכת ליחזקאל, זה שבבוטקה בשדות. הוא תמיד מחייך יחזקאל, כאילו כל הטוב של העולם מתנקז לו לגוף. הוא מספר לי על בעיות השיניים ועל איך שהוא לא יכול לאכול בגלל זה מנגו, מגניב לי חצי אבטיח למרות 'שזה סוף העונה אבל בחיי שזה מתוק כמו סוכר תטעמי ותגידי אם לא' ומחשב טורי מספרים ארוכים בראש עם עפרון על נייר. הוא עושה לי טוב יחזקאל, הוא וחצי הכוס המלאה שלו.

ותאנים הוא נותן לי רכות קווצ' בחצי מחיר ואומר תראי איזו ריבה מעולה תצא לך מאלה

.

.

ריבת תאנים ופסיפלורה

1 ק"ג תאנים בשלות

450 גר' סוכר

3 כפות חומץ בלסמי

2 פסיפלורות

חותכים כל תאנה לרבע ומעבירים לסיר. מכסים בסוכר ומניחים מכוסה ללילה או לכמה שעות. מביאים לרתיחה ומנמיכים את הלהבה. מוסיפים את הבלסמי וממשיכים לבשל תוך כדי בעבוע עדין כ-40 דקות או עד שהריבה מסמיכה מאד. בכדי לבדוק סמיכות ריבה- מעבירים כף גדושה לקערית קטנה ומכניסים למקפיא לכמה דקות. כשמוכן- סוחטים את תוכן של הפסיפלורות לריבה וממשיכים כ-חמש דקות נוספות.

מצננים מעט ומעבירים לצנצנת נקיה.

.

.

וחברתי האהובה עורכת מכירת כלים לכבוד החג, במיקום חדש קסום וטובל בירוק

בואו. אולי נתראה

.

29 תגובות

מתויק תחת ביסים מהחיים, בצנצנת, משהו עם הלחם, מתוק, נסיעות וטיולים, פירות

שלום של קטקטים (דלורית בכורכום ויוגורט)

*

ביום רביעי ירד האסימון על גודלו של האסון- השערות של איש הדשא שלי לא צמחו!

ב כ ל ל.

את איש הדשא הכנתי כדוגמית עבור עדר הקטקטים בגן של צעיר הבית, לרגל מסיבת פרידה קטנה מהגן. לא יודעת אם זה סוג הדשא הספציפי שבחרתי, שהבטיח צריכת מים מועטת בכ- 1/3 או שמא ככה זה תמיד אבל להביא דוגמית קרחת לילדים בני ארבע, זה לא זה. בחמישי שעטתי למשתלה לקנות עציצי חרס ושתילים ובשישי בבוקר צבענו, הדבקנו ושתלנו.

כל שנשאר עכשיו זה להתחיל לגרוב גרביונים.

.



שלושה ילדים נבטו לנו בגן הזה- חמש שנים של מסיבות וחגים וימי הולדת ורגעים מרגשים ומסיבות סיום וגננות אהובות.  גן שנעים להכנס אליו ואפילו יותר חשוב מכך- גן שנעים לצאת ממנו בידיעה שהילדים שלך בידיים טובות. גן שיש בו רוגע.

משהו להוסיף לרשימת הגעגועים.

.


מעזיזה הגננת האפגאנית, למדתי להכין את הדלעת המעולה הזו והתמכרתי. מסוג הדברים הכה פשוטים שתמיד משמח למצוא כשפותחים את דלת המקרר ומציצים פנימה בתקוה לגאולה. וכשהיא עדין חמימה וטריה, עם נגיעות היוגורט הקר והחמצמץ והשומי הזה והאורגנו הטרי- היא פשוט נפלאה.

         *

דלורית בכורכום ויוגורט 

עזיזה לא שמה כלום על היוגורט (שהיא כמובן מכינה בעצמה) ולפעמים מפזרת נענע יבשה. אני מפוצצת באורגנו כי הגינה מייצרת אותו בקצב מטורף ויש בשילוב הזה משהו מרענן. אם לא זה ולא זה- אפשר כמעט הכל בעצם

דרך פשוטה לקילוף דלורית: חוצים את הדלורית באזור שבו היא מתחילה להיות עגלגלה, כלומר מפרידים בין חלקה החלול והמגורען (החלק התחתון) לבין חלקה המלא והחלק (החלק העליון). קוטמים גם את חלקו העליון של החלק העליון והחלק ומעמידים אותו על חלקו החתוך והרחב. מתחילים 'לגלף' בעזרת הסכין את הקליפה בפסים מלמעלה למטה, עד שכל החתיכה נקיה מקליפות. באותה דרך מנקים גם את החלק השני ואח"כ חוצים ומנקים את הגרעינים בעזרת כף.

.

.

את הדלורית הנקיה פורסים לפרוסות שוות ברוחבן- כך הפרוסות יתבשלו באופן אחיד.

מזליפים מעט שמן -זית למחבת רחבה ומסדרים את פרוסות הדלורית בצפיפות זו לצד זו. מתבלים במלח ומפדרים במעט כורכום. מוסיפים מים לכדי 2/3 מגובה פרוסות הדלורית ומביאים לרתיחה. מכסים וממשיכים לבשל על להבה בינונית כ- 15-20 דקות. אם עדיין יש נוזלים בתחתית, מגבירים את הלהבה ומרתיחים ללא כיסוי עד שהנוזלים שנותרו סמיכים. אם לחלופין, יש מחסור במים- מוסיפים מעט בעת הצורך.

בסיום הבישול הדלורית צריכה להיות רכה מאד אך לא מתפרקת ובתחתית המחבת מעט נוזלי כורכום סמיכים. מעבירים לצלחת הגשה.

מערבבים יחד כמה כפות של יוגורט טבעי ושום כתוש. מזליפים מעל, מפדרים בפלפל גרוס טרי ומוסיפים עשבי תיבול.

.

21 תגובות

מתויק תחת ביסים מהחיים, גבינה, ירקות, ללא גלוטן, סלט

צ'יינה טאון (נודלס)

.

זה לא מעכשיו החולשה הזו שלי לחלק הזה של העיר, זה אפילו הרבה לפני ימי מנהטן , בהם הייתי נוסעת במיוחד לחלקו הדרומי של העיר בכדי לחטט בחנויות תבלינים זרות, למצוא כלים מעוטרים וכלי אידוי של במבוק, לקנות דגים טריים ולאכול דים סאם. יש משהו בחלק הזה שעושה לי טוב.

.


בצ'יינה טאון של אוקלנד, עשר דקות מהבית, אין תיירים. אולי בגלל זה אין בה חנויות פיצ'פקעס מלאות בשעוני חיקוי זולים וכל מיני דברים שעולים מעט ומתפרקים אחרי יומיים. מה שכן יש בה זה סינים- מלא מלא מלא סינים. סינים מקומיים אמיתיים, לא סינים צעצוע. סינים שאנגלית לא שגורה בפיהם, סינים שעושים קניות הביתה, סינים שפוגשים סינים אחרים ומדברים איתם בסינית קולנית ומתנגנת, סינים זקנים וסינים ילדים. מלא מלא סינים.

מרגיע לי בחלק הזה של העיר, למרות שאין לי מושג מה אומרים מסביבי וגם לא מה עושים עם כל הדברים האלו שמוכרים שם- עלים ירוקים שאת שמם לא יודעת, שורשים חומים ושעירים, דגיגונים מיובשים מדיפי ריחות

.

אני הולכת לשם בעיקר בגלל הנודלס ותמיד תוהה איך זה שאני לא עושה את זה יותר.

בחנות הנודלס הנפלאה אני בוחנת כמו תמיד את כל הגדלים והמינים כאילו שבסוף, ליד דלת היציאה, יש מבחן שחייבים לעבור. מסביב חולפות אותי סיניות מיומנות, שולחות יד זריזה לשקית מוכרת, ממשיכות ימינה למדפי הטופו. יש נודלס עבים ודקים וכאלו עבים נורא. יש נודלס ביצים, שהן פסטה לכל דבר ויש נודלס שלא היו כאן עד כה, עם תרד.  וכולם טריים, מפתים, ארוזים בשקיות לוחשים לי 'הביתה'. 2 דולר קרוב יותר לגן עדן, זה מה שהנודלס האלו.

.

 

לא מבינה כלום אבל מבינה לגמרי את הזקנה שלידי שמצקצקת בבוז לעבר הנבטים התשושים- היא בנתה עליהם והם אכזבו אותה בזוויותהם העכורות ובגבם הרכרוכי. גם אני בניתי וגם אותי הם אכזבו וציקצוקים סיניים אני כנראה ממש מבינה.

.

.

בקופה, בפעם המאה לא מתייאשת ומנסה שוב לחקור איך באמת עושים הסינים. אני שואלת את הקופאית זריזת הידיים, בדיוק כמו ששאלתי את זו בפעם הקודמת ואת זו בפעם שלפני ומחכה לצחקוק סיני מבויש ותנועת נפנוף ידיים. אבל הפעם זה מצליח:  תבשלי שתי דקות, היא אומרת מהר ומגומגם, ותשטפי טוב במים. ותשימי שמן. רגיל. אח"כ שמן סומסום וסויה. ג'ינג'ר? אני שואלת ומשלמת. רק ככה היא אומרת וכבר מתקתקת את הלקוח הבא.

.

כשמסיימים לקנות נודלס (תמיד הרבה יותר ממה שבאמת צריך), הולכים עוד כמה צעדים לחנות הדים סאם הקטנה.  זהו מן חור בקיר עם דלפק ועליו כיסנים שמנוניים כראוי. זה לא דים סאם מהודר או מעודן, זה כזה פשוט פשוט של רחוב- כיסוני תרד עטופים במעטפת שקופה וחלקה של אורז, חצילים מטוגנים ממולאים בתערובת שרימפס. עם סויה וחריף, זו אהבת חיי.

.

.

נודלס של הסינית מצ'יינה טאון

איך שלא מסתכלים על זה, אי אפשר לקמץ כאן בשמן. ז'תומרת, אפשר אבל לא יצא כמו שאמור. מפוצצים בגזר ובירוקים ומתפללים לטוב.

מבשלים את הנודלס (טריים לוקחים 2-3 דקות, יבשים לפי ההוראות שעל העטיפה), שוטפים היטב במי ברז קרים, מסננים ומערבבים עם מעט שמן.

בווק או מחבת, מקפיצים בשמן רגיל: מקלות גזר דקים, בצל ירוק קצוץ, בוק צ'וי או ירוקים אחרים. אם יש צורך ויש, מוסיפים טיפונת מים. כשמוכן- מוסיפים את הנודלס, שמן שומשום והרבה סויה. מערבבים ומטגנים עוד קצת, שיספגו הטעמים- הנודלס צריכים להיות חומים, מבריקים ומלאי טעם. אם לא, מסיקים מסקנות ומוסיפים מה שצריך.

ככה גם יופי להכין את כל מיני הירוקים כמו הבוק צ'וי והברוקולי הסיני.

.

Yuen Hop Noodle Compamy

824Webster St

.

Sum Yee Pastry

918Webster St

אם לא ממהרים נורא, אפשר להרחיק מעט יותר לכוך הדים סאם היותר מעודן-

Tao Yuen Pastry

816Franklin St

27 תגובות

מתויק תחת ביסים מהחיים, ברקלי שלי, ירקות, פסטה

תלמה ולואיז (סקונס)

.

הרגשת הפרידה עומדת באויר. אולי בעבור זה החלטתי לקחת את הילדה ולצאת, סתם כך שתינו, ליומיים של טיול בנות

..

בשני תיקים ארזה הילדה שלי כמות דברים למינימום שבוע: בגדים, קלמר, משחקי יצירה, דילגית, ספרים, בובת ענק להתחבק איתה בלילה וכינור (אל תסתכלו עלי ככה, זה מבית הספר וצריך להתאמן עליו כל יום וזה אף פעם לא קורה. מה שכן, איך שמסתמנת נסיעה, היא מתייצבת עם הכינור ליד הדלת כאילו שב ר ו ר, איך אפשר לנסוע לאנשהו בלי כינור??) אני לעומתה ארזתי לי שניים וחצי דברים בשקית וכמו תמיד שכחתי משהו חשוב או שניים בבית.

.


אלוהי הג' פי אסים חשב עלי כשבאה לו ההברקה. הוא חשב בדיוק על קלולסית כמוני, שבקושי מבחינה בין צפון לדרום. אמר לעצמו, נמציא מכשיר שאיתו אפשר ללכת לאיבוד ותמיד תמיד למצוא את הדרך הביתה…

.

כביש 1 מגיח בערפל כבד כי ככה זה איתו, צריך מזל. מה שמדהים בו הוא, שגם כשאתה לא רואה ממטר, ישנה ההבטחה המרגשת הזו של מה שמעבר לקו הראיה. ומתישהו פתאום ממילא באה ההתבהרות והים שנפרש במלוא עוצמתו. וחופש בעיניים.

מדברות קצת ושותקות קצת ומקשיבות למוזיקה.

איך זה שנהייתה לי הילדה הזו, שבתשע שנותיה יודעת כבר כל כך טוב מה היא רוצה, שמצליחה להצחיק אותי במבטאים שונים. שדומה ולא דומה לכלום שאני מכירה.

.

.

אנחנו שתיים- עוצרות בדרך להביט בעובדים בשדות, בים, בחיות, במחלבת העזים. מכרסמות פיצה ורואות סרט רומנטי, הולכות בשבילים תחת עצי ענק ועוצרות לקטוף תותים. מתענגות על להיות לבד וגם קצת על להתגעגע לאחרים.

עוד מעט נהיה רחוק מכאן, בארץ אחרת עם נופים אחרים.

זהו מין סוג של טיול פרידה

.

..

*  *  *  *  *

ריבה היא מסוג הדברים שלא מפסיקים לרגש אותי בכל פעם מחדש. ק ס ם. ואם ריבה אז סקונס הם אחד הדברים הנכונים ביותר לידה.

יש לי בלב חיבה רבה לסקונס, מאפי הבוקר האנגלים המסורתים, שאיכשהו הושחתו ללא רחמים על ידי ידידינו האמריקנים והפכו למפלצות ענק יבשושיות.  סקונס אמיתיים, משובחים ופריכים הם מאפי הבוקר הכי שוים שתוכלו להפיק בחמש עשרה דקות של עבודה.  זה ההכי קרוב לארוחת בוקר במאפיה מצוינת שיש.

באנגליה, לצד כוס התה, מלוים אותם בריבה ובמריחה נדיבה של הדבר השמיימי הזה שנקרא:  Clotted cream , שזו האמאמאמא של השמנות. מאחר ואנגליה רחוקה, אני מגישה עם קרם פרש וריבת תותים ביתית וזה לא פחות מנהדר.

.

.

סקונס    כ -12 יחידות       בהשראת מתכון מימי 'בושון'

 כשמכינים סקונס שוכחים את תנועת הלישה. שוכחים לגמרי. מה זה לישה, תזכירו לי?! ככה הסקונס יוצאים פריכים למשעי ולתפארת מדינת האנגלים

3/4  1 כוסות קמח

2 כפיות אבקת אפיה

גרירת תפוז שלם

1/4 כוס שמנת מתוקה

1/4 כוס חלב

2 כפות סוכר

130 גר' חמאה קרה- חתוכה לקוביות

קורט מלח

מחממים תנור ל-  200 מעלות צלסיוס/400  מעלות פרנהייט

בקערת מיקסר מערבבים את היבשים: קמח, אבקת אפיה, מלח וסוכר עם גרירת התפוז.

מוסיפים את החמאה הקרה ומערבבים עד לתערובת פירורית. גושי החמאה יהיו בגודל של גרגרי תירס ואם הם אינם אחידים, זה בסדר גמור.

מוסיפים את השמנת והחלב ומערבבים רק עד לתחילת קבלת בצק (תמונה למעלה)

אוספים את הבצק יחד ומעבירים את הבצק למשטח ומאגדים בתנועות דחיסה לגוש אחיד.

מקמחים קלות ומרדדים  בעזרת  מערוך לגובה ס"מ אחד (אני בעד קטנות כי אז יש יותר בחוץ ופחות בפנים). קורצים  (שלי היו 6 ס"מ קוטר) ומעבירים לתבנית. מברישים בשאריות החלב- שמנת ומפזרים סוכר גס מעל.

אופים כ-  12-15 דקות או עד שהמאפים זהובים.

מצננים מעט ומגישים עם ריבה וקרם פרש.

47 תגובות

מתויק תחת בוקר, ביסים מהחיים, בצק, מתוק, פירות

סוכריה על מקל

.

.

"עכשיו תורך!"  אמרתי לאיש כשהגיעה ההודעה על פרויקט המדע שהילדה צריכה להפיק לבית הספר. בדמיוני ראיתי אותם בונים זרמי חשמל, רוקחים משחות סגולות, מעלים אדים במבחנות צרות או במינימום פותרים סוגיות עתיקות יומין, כיאה למורה במעמדו.

אין בעיה, אמר האיש, אין ב ע י ה.

.

.

ברגע התשעים הם הסתגרו בחדר ויצאו משם כשאור בעיניהם. יש פרויקט! הכריזה הילדה באושר גדול והאיש הנהן במרץ מאחור- אנחנו נבדוק איך משפיע סירופ סוכר על יצירת סוכריה על מקל!

.

.

פולניה חדת מבט שכמוני קלטה מיד מה נהיה כאן- וכי איך יפיק סוכריה על מקל איש אשר אינו מתקרב למטבח ובקושי יודע להדליק את הגז??! לכסנתי מבטי ארס ואש אך אלו נתקלו בחומות רוע הגזירה.

אין בעיה אמר מבטו, אין ב ע י ה .

.

.

תגיד, אמרתי לו אחר-כך, איזה מן פרויקט מאעפן זה?! את מי מעניין מה עושה סירופ הסוכר לסוכריה על מקל וחוץ מזה דוקא פרויקט בישול היית צריך לבחור? תשכח מזה, אין מצב, אני לא עושה בשבילך את הפרויקט הזה.

אין בעיה, אמר שוב האיש, באמת באמת שאין בעיה.

.

.

באמת באמת שלא היתה לו בעיה עם הפרויקט הזה כי מי שעמדה בסוף במטבח והכינה סוכריות על מקל עם הילדים, זו אני. היה נחמד. הזכיר לי את הסוכריות המצחיקות האלו שהיינו מכינים בצופים ממיץ פטל בסיר אפור וגדול על המדורה. זוהי מין חינגת סוכר מטורפת שבאופן חד פעמי יכולה להסב הרבה שמחה לטף, פעילות משעשעת לאחרצהריים משועמם בחופש.

ונקמתה המתוקה של המורה בצורת C

.

סוכריות על מקל 

מסתבר שאפשר להכין אחלה סוכריות גם בלי סירופ סוכר, הן פשוט לא יחזיקו מעמד ליום הבא ויהיו דביקות. המתכון הזה בסיסי להחריד ואינו דורש מודדי חום וסיבוכים, פשוט הקפידו לא להשחים את הסוכר יתר על המידה, אחרת יהיה לכם מר.

הכינו מראש מקלות (אפשר אפילו כאלו מהגינה) מונחים במרווחים על גבי נייר אפיה למען שלא יהיה לכם בלגן מוגזם. ניתן לפזר מעט סוכריות לקישוט לאחר יציקת הקרמל על המקלות. את הסיר הדביק, יש להשרות במים רותחים והכל ימס ויעלם. אם אתם מתכננים לשמור חלק, יש לעטוף אותן היטב מיד לאחר הקירור, בכדי שלא יספגו לחות.

1 כוס סוכר

1/3 כוס סירופ תירס

1/2 כוס מים

מניחים בסיר, בוחשים ומחממים. משתלטים על הצורך העז לערבב, מדי פעם אפשר להזיז את הסיר בתנועות מעגליות, בעיקר כשנראה כי השוליים כהים יותר ממרכז הנוזל. מביאים לרתיחה ואז מנמיכים את הלהבה לבינונית. זה לא הזמן לעשות פדיקור, צריך לעמוד ליד ולהשגיח, במיוחד אם הילדים באזור והם סקרנים.

בתחילה בועות התערובת יהיו גדולות והן ילכו ויעשו קטנות (שימו לב לצילומים שמעל). יש לכבות את הלהבה כאשר התערובת הגיעה לצבע צהוב נחושתי, קחו בחשבון שיהיו עוד כמה דקות  של חום ותהיה לה הזדמנות להתכהות מעט יותר.

יש להוריד מהאש ולחכות דקותיים עד שהתערובת תתקרר מעט ותהיה סמיכה יותר, אחרת הסוכריות יגלשו לכל עבר ברגע שתצקו אותן על המקל.

.

.

שערות סוכר

מעל לכיור יהיה מקום טוב לנסיונות

לוקחים כף עץ ומחזיקים אותה בחלקה העגול, כך שיש לכם מקל עץ. טובלים מזלג בקרמל שבסיר, מרימים אותו בכדי שהגוש העבה והכבד הראשוני ירד חזרה ואז בזריזות, מנדנדים את המזלג בתנועות קדימה אחורה מעל למקל העץ. שערות הקרמל יתקשו תוך שניות .

 .

.

13 תגובות

מתויק תחת ביסים מהחיים, ללא גלוטן, מתוק, קטקטים במטבח

BIG SUR ואיך מכינים סמורס אורגינל

.

למה להתחיל בשלילי אני חושבת לעצמי תוך כדי שאני שוטחת בפניה את מגרעותיו של הבית בו בילינו כמעט ארבעה ימים. מסכנה, כולה שאלה איך היה הסופשבוע ואת נופלת עליה. אז כן, הוא קצת נראה כאילו שלא ממש סיימו אותו, כאילו שפתאום נגמר הכסף דוקא כשהגיעו למטבח. למטבח למען האל. וכן, אין חימום בבית אבל מה את מקטרת עכשיו זה לא פברואר ומקצת קור לא מתים ככה אמא שלך אמרה לך כשהיית קטנה וכנראה שצדקה. תתמקדי בחיובי עזבי אותך ממה שלא היה  בדיוק כמו שרצית או שציפית .

ת ר פ י

.

כביש מספר 1 

.

 בית באחד מחלקיו הגמורים, המיסביבה שלו וציפור אחת כחולה שבטח יש לה עכשיו קילקול קיבה מכל האוכל שהילדים נתנו לה!

.

 .

 שפל שמגלה אוצרות נחבאים בצורות וצבעים מדהימים

צריך רק לעמוד מבלי לזוז ולחכות

ואז הכל קורה-

.

סמורס

בשביל לדעת להכין סמורס מושלם, כזה שהשוקולד שלו נמס בדיוק במידה כשהוא פוגש את המרשמלו הצרוב ונצמד אליו בין שני הביסקויטים, בשביל זה כנראה צריך לראות אמריקאי בפעולה. אחרת איכשהו זה תמיד יוצא ליד ולא ממש הדבר האמיתי. וכל עוד זה ליד, זה סתם נחמד אבל כשזה הדבר האמיתי, זה אוהווווווווו יאמי!

אהבלים כמוני חושבים שהמרשמלו ימיס את השוקולד ואז הם מתפלאים כשהם נותנים ביס ומגלים שהשוקולד קירר את המרשמלו ולא להיפך

.

גרהאם קרקרס – אם אין שיהיו ביסקויטים

שוקולד הרשיז – אחד מאותם המקרים בהם האיכות היא לא הדבר הכי חשוב אלא האותנטיות

מרשמלו – לבנים וגדולים מהסופר

הטריק הוא לחמם את השוקולד לאיטו ליד המדורה, עד שיגיע למרקם רך אך לא נוזלי. את המרשמלו צולים על האש הגלויה בזהירות. כן, השחור הזה זה טוב אחרת המרשמלו קשה וקר מבפנים. לוקחים שני ביסקויטים- אחד שוקולדי ואחד לא- ומורידים את המרשמלו הצלוי ישר לאמצע, בינהם. נותנים קווצ' ומתענגים!

21 תגובות

מתויק תחת ביסים מהחיים, מתוק, נסיעות וטיולים, שוקולד

שלושה דברים שעדיין לא יצא לי לספר…

.

אני מאד טובה בלספר על סתמיים וקצת יותר מתקשה בלספר על הדברים הגדולים באמת

1.  בית

אנחנו אומרים שלום לבית הקטן והכה מתוק שלנו. קנינו אחד אחר- אותה אוירה אבל פחות סדקים בקירות ויותר חדרי ישיבה חשובים. הנה קץ הקץ על שליחת ילדים בוכיים לעשות פיפי בגינה. זה אמור להיות משהו טוב לאללה אבל זה עושה לי נורא קווצ' בלב.

2.  נסיעה

אנחנו נוסעים לישראל לשנה שלמה- לחיות, להצרב בשמש, להזכר, להבין, להרגיש ובעיקר כי הלב שלי אמר שאין ברירה. מעבר לכל החששות והעבודה המרובה והקשה, הכי מפחיד אותי מזג האויר. אני חוששת שפשוט אמס וזהו. כזו אני, עמוקה.  כמו שכתבה לי אורית חברתי : בחרת חודש להגיע!!! מעולה אין כמו אוגוסט לשכנע אותך ואת כל המשפחה שמקומכם  במקום אחר…

3.  זכרון

אני בסוף שנתי הראשונה ב'שנקר' והכיתה שלי עוזרת בהלבשת הדוגמניות בתצוגת האופנה של המחזור המסיים. אני מוצמדת לגלית גוטמן והיא יפה שאין דברים כאלו ויש לה גם ראש על הכתפיים. אנחנו מדברות מעט, מחליפות בגדים במהירות. בסוף הערב, לפני שהיא הולכת, היא אומרת לי שהייתי מעולה. כשהיא קולטת אותי מגחכת על חשיבות התפקיד, היא מישירה אלי מבט בהיר וחודר ואומרת: "לא משנה מה את עושה, זה צריך להעשות הכי טוב שאת יכולה".  הרגע הזה נשאר איתי ומדי פעם צץ ועולה.

כשחתמתי על חוזה ספר הבישול הראשון שלי, הוא צץ שוב. הוא וגלית גוטמן היפה.

אני חושבת שעשיתי את ההכי טוב שיכולתי וזה כנראה היה מספיק.

4. אתם

כי כמו שכבר אמרתי- אם לא אתם אז לא.

ת ו ד ה ! 

75 תגובות

מתויק תחת ביסים מהחיים

שומר יום א' (אנטיפסטי ומרק)

.

.

ימי ראשון הפכו לימי לימוד עברית- נוסעים, מורידים, מחכים, מחליפים ומחכים שוב. המורה אפרת מדווחת התקדמויות ונותנת מתנות קטנות (אמא, נכון שהיא כזו של ילדים?!) ומשם יכול להתחיל היום.

הפעם, בזמן שאנחנו מחכים, הבנים ואני פורקים סקוטרים ומנווטים לשוק האיכרים הקרוב. הם מוצאים בליטה במדרכה והופכים אותה לראמפה מענגת של קפיצות שיכולות להגמר באסון. אחר-כך,  הם עוצרים ליד אח ואחות בפתח ביתם מוכרים לימונדה, שזה המון סוכר וקצת לימון וזה נ ו ר א טעים. יום חם, בדיוק מתאים ללימונדה ואמא של הילדים יוצאת מהבית לראות מי בא- יש לה מבטא חזק  שמסגיר, קוראים לה שטפני והיא מגרמניה. ואת? היא שואלת, מישראל.  יש שניה של שתיקה באויר, מסוג השניות האלו שחולפות כהרף אבל קיימות לנצח.  אני, כמה שאני מתאמצת, לא מצליחה לגרש לגמרי את החישובים של מה עשה סבה בשנים ההן. מה עשה אבי.

אבל הבנים כבר שוב מתגלצ'ים על הבלוטה של המדרכה.

אני משאירה את שטפני וילדיה ואת הלימונדה, יום השואה בפתח, והולכת.

.


.

בשוק אני מגלה שיש לי רק שטר אחד בכיס ולכן צריך לבחור בקפידה. אני קונה ביצים מקסימות בעלות קליפה דקה בצבעים שונים וחלמון כתום, סלסלה של תותים אדומים אדומים, שקית של אפונים שאוכלים כמו ממתקים ושומר. אני מתארת לעצמי שרבים ירימו גבה על סדר העדיפויות הזה שלי אבל אני נורא אוהבת שומר וקל מאד לשמח אותי בו. אם צולים אותו בתנור עם מעט מלח ושמן זית, הוא מתקרמל ומעגל טעמים. אם הוא טרי במיוחד, פורסים  אותו דק דק  ומתבלים בשמן-זית, מלח והרבה לימון או מוסיפים לסלטים ואז מקבלים את הקראנצ'יות הממכרת שלו ואת הטעם האניסי הנפלא שהוא אוגר בתוכו.

.

.

הסיפורים על השומר של אבא של תומי הזכירו לי את המתכון הזה, שהולך איתי מימי התיכון. הוא שייך לעדה קרדו- בשלנית נפלאה ואמא של יעל, חברת הילדות האולטימטיבית שלי.  אפשר לומר שגדלתי עליו.

.

שומר בשום ולימון    

דרך נפלאה להכין שומר- שגם כאלו שהם לא אוהדים, אוהבים.

טוב לו לשומר להיות רך רך ולכן חותכים אחיד ככל שניתן- בכדי שיתבשל באופן שוה.

1 שומר גדול מאד או 2 קטנים

2-3 שיני שום כתושות

שמן-זית

כ- 1 לימון – כל לימון וחמיצותו, תוסיפו לפי הטעם

מלח ופלפל גרוס טרי

מעט שוונצים של השומר- ללמעלה

חותכים את בסיס השומר הקשה ואת החלק שבו מתחילים הגבעולים. שומרים קצת עלעלים ירוקים. חוצים את השומרים ופורסים לפרוסות אלכסוניות שיוצאות מהגזע- בכדי שהפרוסות ישארו מחוברות בבסיסן.

מחממים את השמן במחבת רחבה שתוכל להכיל את השומר בשכבה אחת ומשחימים מכוסה על להבה גבוהה (ניתן להוסיף שלוק מים בעת הצורך). שלב ההשחמה אינו הכרחי אבל אוכל שחום יפה יותר, זו עובדה. לאחר שגם הצד השני משחים מעט, מוסיפים את השום וסוחטים מעל לימון ומעט מים. מנמיכים את הלהבה ומבשלים לאט עד שהנוזלים מתאדים והשומר  רך למופת. מתקנים תיבול של מלח ופלפל. מוסיפים מעט מעלעליו של השומר.

השומר אמור להיות רך מאד, עד לכדי מסיס. לא בטוח שיש מילה כזו אבל רצוי שתהיה.

אוכלים חם, פושר או קר- הכל טעים!

.

.

את המרק הזה יצא לי להכין לפני הרבה שנים והוא היה נפלא. עכשיו הכנתי שוב והוא יצא רק נחמד. אופס. אחרי כמה שינויים שלי, הוא עדיין רק נחמד אבל גם רענן וסימפטי. הוא לכאלו שאוהבים מרקים קלילים ושאוהבים שומר.

מרק שומר, גזר ומיץ תפוזים    אמנדה הסר

הורדתי מהגזר, העלתי בשומר, גרעתי מהשמנת והחלפתי לקרם פרש, שאינו מפרק בחום. מרק סימפטי וקצת אחר.

2 שומרים גדולים

2 כפות שמן-זית

3 גזרים גדולים

2 שיני שום גדולות- קצוצות

4 כוסות מים

1/2 כוס מיץ תפוזים טרי

1 כף נדיבה קרם פרש

מלח ופלפל גרוס טרי

את השומר מנקים מבסיסו הקשה ומענפיו ופורסים דק. מאדים באיטיות בסיר עם שמן ומעט מלח. בינתיים, מקלפים את הגזרים ופורסים. מוסיפים לסיר בחברת השום, נותנים ערבוב, מתבלים שוב. מוסיפים את המים, מביאים לרתיחה ומבשלים בבעבוע עדין עד שהגזר רך למשעי כ- 30 דקות.

עכשיו לוקחים החלטה כמה חלק רוצים את זה- אפשר למעוך גס עם מועך תפוחי אדמה ואפשר לרסק בבלנדר. אני אוהבת את שלב הביניים, ריסוק שמשאיר חתיכות קטנות. מחזירים לסיר ומתבלים בהרבה מלח. מוסיפים את מיץ התפוזים ואת הקרם-פרש. מוסיפים מעט מעלעלי השומר הקטנים.

אוכלים חם, פושר ואפילו קר מהמקרר.

.

 וגם- סלט שומר

..

14 תגובות

מתויק תחת ביסים מהחיים, ברקלי שלי, ירקות, ללא גלוטן, מרק, סלט