דברים של עכשיו

 

שוקולד:  NewTree – בלגי מריר עם זרעי פשתן קלויים. תענוג שמרגיש בריא.

ספר:  השיבה הביתה של אנה אנקוויסט. נכנס מתחת לעור ולא יוצא מהראש.

סרט:  Into the Wild זה ישן אלף אבל רק לא מזמן ראיתי. עוצר נשימה ומעורר מחשבות כבדות.

גינה:

פורח

צומח

זה רק עניין של זמן

מטבח: ריבה

מתה על הכנת ריבה כי זה סוג של קסם. לוקחים פרי וסוכר ובכמעט כלום עבודה קולעים בצנצנת טעמים וצבעים ולפעמים גם כמה זכרונות. והכי אני קשורה לריבת משמש, עם הכתום ההורס הזה והטעם של קיץ ילדות: אני וסבתא שלי הולכות לים בגורדון, היא עם כובע ים גומי-חנק המצחיק הזה של שנות השבעים. אני בלי צלוליטיס.

פירות של ריבה יכולים להיות מעוכים- זה ממש לא מפריע לה. אם הולכים לשוק בסוף היום, כך לחשה לי אחת מהפיות שלי, אפשר להשיג פירות מעוכים בחצי מחיר והם יופי לזה וגם לעוגה.

יש לי איזה שטיק עם ריבות, שנולד מתקלה ונשאר. אני משרה אותן ללילה. בחיי.

נמברטו המתוק, עזר לי השבוע באחד הערבים לשטוף ולגלען משמשים. עמדנו שנינו הוא על כסא פלסטיק ואני לא, מגלענים כשהוא מכרסם כל הזמן וחשבתי לעצמי הלואי שזה ישאר זכרון אצלו: פיג'מה של ערב וריבת משמשים. 'אמא' הוא אמר לי 'אם תתני לי שמונה כאלו (יענו גוגואים) אני אכין לך כלב!'. רחצנו, יבשנו ובאמת יצא לו כלב אבל משבעה

 

 איך אני מכינה ריבה בכללי?!

פרי נקי וחתוך– אם אוהבים חתיכות גדולות אז גדול, אם רוצים מרקם חלק- אז קטן או מעוך עם הידיים.

סוכר – בערך מחצית ממשקל הפרי. פרי מתוק כמו תות עובד מצוין עם מחצית אבל לאחד חמקמק כמו משמש, שהוא מתוק אבל בבישול שולף חמצמצות סמויה, כדאי מעט יותר.

לימון– ברוב הריבות, לקראת הסיום שפריץ או שניים או שלושה של לימון יתן המון. לפעמים אפילו גרירה.

מכניסה את הפירות לסיר גדול ומכסה בסוכר. מכסה ומשאירה ללילה. בבוקר מוצאת מרק- הפירות הפרישו נוזלים, הסוכר נמס. מביאה לרתיחה, מנמיכה ומבשלת ללא מכסה תוך בעבוע ועם ערבוב פה ושם. כמה?@! תלוי ברצון. לבדיקה: מוציאה מעט לצלחת ומעבירה למקרר- אחרי כמה דקות רואה אם מתאים או לא.

צנצנות- אין ברירה, צריך להרתיח. מכניסים צנצנות ומכסים לסיר עם מים רותחים ומבשלים 10 דקות. כמעט כמו פסטה. מוציאים עם מלקחיים על מגבת נקיה ומייבשים.

 

30 תגובות

מתויק תחת ביסים מהחיים, בצנצנת, גינה, ללא גלוטן, מתוק, פירות

30 תגובות ל-“דברים של עכשיו

  1. שרה

    איזה תמונות יפות. ואיזה ילד מתוק. ואיזה כיף לו שיש לו אמא כ"כ טובה. אני – כמה שאני לא מנסה לתת לילדים להנות מ"לעזור לי" לבשל – בסוף אני תמיד מחרבת. אף פעם אני לא מצליחה להשתחרר מהלחץ של הבשמל שאסור להפסיק לבחוש והעלים של הלזניה שהם מבלגנים אותם ואת השכבות והחמרים הנשפכים לכל עבר…

    בכל אופן, היום, קצת לפני שחירבתי, העוזר הקטן שלי עמד לידי, טעם מהחמאה, עשה שבילי רכבות בקערה של הקמח,  ובסוף, כשהוא נרגע הסתובב וגילה מה קרה לקמח שנכנס לחמאה, הוא קרא בעליצות: אמא! עשית PLAYDOUGH!

    • הילה

      צודק הילד שלך- אכן פליידו!
      החוכמה בבישול איתם, לפחות בגיל צעיר, היא לבחור מתכונים ממש פשוטים. ככה את פחות מסתבכת…
      ותודה גדולה על המילים הטובות

  2. מקסימה ותמונות מדהימות.
    אני זוכרת את אמא שלי מכינה ריבה – מתחילה מוקדם בבוקר וכל הבית בריח תותים או פירות יער.
    צנצנות מסודרות ומבריקות ומדבקות עם השם והתאריך – וכמובן הטעם.
    מגיע לילדים שלי גם זכרונות כאלו !!

  3. לי

    איזה כיף לו לילד שלך!

  4. יעל

    הילה, ריגשת אותי כל כך עם הזכרונות של קיץ עם סבתא, ועם זה שברגעים אלו ממש את בונה זכרונות יפים כל כך לבן שלך….. נגעת לליבי…. מקסים!!! 🙂

  5. מיכל

    את מקסימה! כזה תענוג של בוקר! ואגב עונג, יצא לך לנסות את ממרח השוקולד עם דבש של "ניו טרי"? פשוט שמיימי!

    • הילה

      לא, לא יצא. לא ידעתי שיש להם משהו אחר מלבד חפיסות שוקולד. אבל אל דאגה, לא אנום ולא אשן עד שאטעם!

  6. שרה

    מי בוחר מתכונים? אם אני בוחרת משהו – הם מיד בוחרים לראות טלוויזיה או לשחק ברכבות. הכוונה היתה שהוא יילך לשחק קצת עם אחותו או לראות טלויזיה או משהו חינוכי שכזה בזמן שאני אתקתק ארוחת ערב. ואז הוא כמובן מגיע עם הסולם שלו ("הסולן") ומודיע שגם הוא רוצה לעשות את זה וגם את ההוא וגם ככה, אבל לבד, (כלומר לחתוך את החמאה – אבל הסימון של ה-50 גר'!!! – ולשפוך את הקמח לקערה של המשקל – הוא עוד לא בן שלוש אז לא נראה לי שהוא ייתייחס למספרים חסרי המשמעות שם למטה, ולערבב, ולהוסיף את החלב לבשמל – רגע, לאט!!! עכשיו לעצור רגע!!!) ואולי אני יכולה לעזור לו רגע, והוא רוצה לטעום את זה וגם את זה (חמאה זה נורא טעים לבד, אפרופו הפוסטים הקודמים שלך) והוא לבד ייסדר את הפסטה בשכבות הרבה יותר יצירתיות מאמא המרובעת הזאת. אפשר גם לשבור מהעלים חתיכות ולהדביק להם מדבקות… והוא גם רוצה לשים רוטב, ואולי אני אביא לו כפית כי עכשיו הוא רוצה לאכול את הרוטב שהוא סידר כ"כ יפה. אח"כ כשמוכן הוא לא ייגע בזה אבל לבשל עם אמא זה מה זה מגניב…
    טוב, עכשיו שאני מספרת את זה גם אני צוחקת. הוא חמוד נורא וכיף לבשל איתו. עד שהלזניה מוכנה – הוא כבר נרדם מול הטלויזיה עם בקבוק חלב ואחותו מודיעה לי שהיא אוהבת את הפסטה שלה לבד ולא בשכבות עם שני רטבים. אבא בחו"ל כרגע. מי ביקשה כולסטרול לארוחת ערב ולא קיבלה?

    • הילה

      תצ'מעי, את ליגה אחרת, את…
      אם בלתקתק אצלך נכללת לזניה- הריני מורידה את כובעי בפנייך. אצלי לתקתק נחשב ספגטי אדום או שום-שמן זית… ואין להם שום רצונות לעזור עם זה, רק עם מתוקים. וכשאבאב בחו"ל אז בכלל נצמדת לחביתה-סלט-טוסט. את רואה?! את פשוט יותר מדי חרוצה, זה הכל 🙂

  7. ריבה זה געגוע… אצלנו בבית בכלל קראו לזה DULCI ובקיץ היית מקבל בתור כיבוד כפית של ריבה תוצרת בית מונחת על צלוחית מתוקה קטנטנה מלווה בכוס מים קרים. ענבים היה הפייבוריט שלי. וסופסוף עוד מישהו שלא שם פירות וסוכר ביחס אחד לאחד 🙂

  8. רותם

    מתה על ריבה, בעיקר עם חמאה מתחת. מצוין על לחמניה ליד הקפה….
    והסרט מהמם ביופיו. ראיתי לפני כמה שנים ועדיין זוכרת.

  9. ענת

    הצלחת לגרום לריבת משמש להשמע הדבר הכי טוב שאפשר אכול (ולהכין) עכשיו… 🙂
    אוהבת לקרוא אותך, תודה
    אגב, כמה זמן ניתן לשמור את התוצרת? (שואלת ע"מ לתכנן כמויות) שוב תודה

    • הילה

      יובלות. זאת אומרת, אני תמיד מחלקת ולא שומרת אבל אם עיקרת את הצנצנות טוב אז זה יכול להחזיק במזוה (מתה על המילה הזו למרות שמעולם לא היה לי כזה!) עד למשמש הבא…

  10. CooknBake

    מקסים! פוסט מקסים עם תמונות משגעות.
    וריבת משמש היא אחת הפייבוריות שלי. עשיתי השנה עם צ'ילי חריף, יצא מעדן!

    ולילד שאפו על הדמיון 🙂 חמוד אמיתי.

  11. תאיר

    יוווו, שבועיים לא ביקרתי ועכשיו לא יודעת איפה להתחיל. טוב שחזרת!
    והמלצה קטנה לריבת משמש: לתת לנמברטו לשייף את הגוגו למשרוקית (את יודעת כמו כשהיינו ילדים), להוציא את תוכן הגלעין (כ-4-5 גלעינים לקילו), ולהוסיף לבישול. הפתעה…

    • שרה

      להוציא את תוכן הגלעין ולבשל??? זה מכיל רעל!!!

      • תאיר

        הנה הסבר… סתם המתכון הראשון שעלה לי בגוגל. אגב, בילדותי אכלנו אותם… כולם בחיים עדיין – טפו טפו…

        http://jens.mooseyard.com/2007/07/apricot-jam-recipe/

        • שרה

          גלעיני משמש (התוך) מכילים אמיגדלין, חומר שהופך בגוף לציאניד. הם מכילים אותו בכמות קטנה, כך שאם את אוכלת רק מה שאת מצליחה לפצח כילדה (אחד ביום?) – זה לא מספיק להרעלה וזה מתפרק בגוף. צריך לאכול הרבה כדי להגיע להרעלה מסכנת חיים, אבל זה אפשרי. מבלי להכנס שוב לדיון של מה פחות בריא – גלעיני משמש בריבה או החמאה והלחם מתחת, אני חושבת שלפני שמכניסים אפילו כמות קטנה של ציאניד לריבה תוצרת בית כדאי, אהההמממ… נו, לפחות להיות מודעים למה שעושים. מכאן הכל בחירה אישית כמובן.
          לינקים לסיבור האוזן:
          http://www.pdca.co.il/?CategoryID=170&ArticleID=258&print=1
          http://www.inspection.gc.ca/english/corpaffr/recarapp/2009/20090612be.shtml
          (היו עוד כמה – אפשר לגגל ולראות אזהרות של משרדי בריאות בכמה ארצות בעניין)

        • הילה

          בחיים שלי, בחיים שלי לא הייתי מאמינה שאפשר לכתוב כ"כ הרבה מלל על דבר פשוט כמו ריבה!!!
          וטוב שאת כאן כי הזכרת לי- וואלה משרוקיות! מחר…

    • הילה

      תודה על הטרחה ועל המידע. תמיד טוב ללמוד דברים חדשים…

  12. Tammy

    Where can I find this chocolate?
    Does the Wholefoods sells it?
    Thanks!

    • הילה

      האמת, לא יודעת. כאן השוקולד הזה ניתן לקניה במספר חנויות. בטיול ראיתי את המותג הזה אפילו ב-walmart, אם כי לא את הטעם הזה המסוים.

  13. מיה

    הכלבלב הורס 🙂
    והפוסט עושה ממש חשק!
    הזיכרון שלי מריבה הוא אני והשכנה בימי שישי בבוקר בוצעות חתיכות של חלה ומעמיסות בריבה שהיא היתה מכינה ובהרבה רכילות שתמיד היתה לה גם בשפע…
    יאללה אני רצה לקנות צנצנות..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s