יומיים לאחר שסיימנו לחגוג את כניסת שנת הארנבת הסינית במסיבות כיתתיות עטורות דמפלינג ונודלס ובמצעדי דרקונים, וכבר נדרשנו לשנס מתניים להילולות חג הולנטיין, הלוא הוא חג האהבה האמריקאי הממוסחר לעייפה. הילדים הכינו כרטיסים לחברי הכיתה (75 במספרם הכולל, תודה ששאלתם), חיברו בסרט מלובב לצמידי לבבות זוהרים בלילה וכתבו שמות. בתמורה הם יקבלו בערך 25 כרטיסים כל אחד, שכוללים עפרון או מדבקה במקרה הטוב וסוכריות זרחניות ודביקות במקרה הרע (ז'תומרת הרע שלי).
"אמא, תסתכלי על הכוס המלאה!" אומר לי נמברטו, כל הפה שלו סגול מתולעת גומי שהביאה הארנבת . צודק. החצי המלא הוא סיבה נוספת לחגוג אהבה ולאכול סוכר. הרבה סוכר.
ף
ף
ילדתי עדיין במעיכות מחלה קלה. במקרה אחר היא היתה כבר בבית-ספר אבל אני מוותרת לה. אנחנו מכינות עוגיות לבבות ורודות והיא לא מנידה עפעף כשלבצק אני מוסיפה שמן-זית, זה מה שנקרא כוחו של הרגל. הן יוצאות ביסקויטיות כמו עוגיות סבתא של פעם וכן, טעימות פחות מאלו בעלות המרקם המתפורר מפריכות. הן יותר יציבות. זה טוב לי (פחות זחילות פזצטה על הרצפה בתום הכירסומים) ולא ממש אכפת להם (עוגיה היא עוגיה היא עוגיה).
את הורוד אנחנו יוצרות ממיץ של תפוז אדום. כשאין תפוז כזה, גם תות מרוסק יתן אפקט מרהיב.
ל
ביסקויטים של אהבה ~8 עוגיות גדולות
ושלא תגידו שלא אמרתי- עוגיות סבתא של פעם זה ביסקויט. אם אתם מחפשים עונג- לכו למתכון אחר!
אפשר לאפות בהיר (שם יש טעם תפוזי צלול) ואפשר לאפות עוד כמה דקות עד לשחום, שזה יותר פריך עם פחות תפוזיות.
אפשר להחליף טעמים- קינמון למשל יהיה נחמד..
1/4 כוס שקדים טחונים
1/4 כוס אבקת סוכר
1/4 כוס קמח
1/2 כפית אבקת אפיה
גרירת קליפה מתפוז שלם
1/8 כוס מיץ תפוז סחוט
1/8 כוס שמן-זית עדין (בטח קנולה יהיה טוב גם)
1 חלמון
מחממים תנור ל- 180 מעלות צלסיוס/350 פרנהייט
מערבבים בקערה את החומרים היבשים. מוסיפים את גרירת התפוז ומשפשפים בין שתי הידיים בכדי לערבב אותה היטב.
מוסיפים את החלמון, המיץ ושמן-הזית, מערבבים היטב עם מזלג ואחר-כך עם היד עד לקבלת בצק רך ונעים. אם חסר מעט מיץ או קמח- הוסיפו.
מכניסים מכוסה למקרר ל- 20 דקות.
מרדדים על משטח מקומח קלות, קורצים צורות ואופים כ- 10-12 דקות.
ציפוי הסוכר:
1/2 כוס אבקת סוכר
1-2 כפות מיץ תפוז אדום
הטריק לקבלת ציפוי קשה הוא מיעוט נוזלים. את מיץ התפוז יש להוסיף במנות קטנות ולערבב היטב בין לבין. העיסה צריכה להיות כמה שיותר סמיכה, אך מריחה כמובן. אם הוספתם יותר מדי נוזלים, הוסיפו עוד אבקת סוכר.
מערבבים היטב היטב עד שאין שום גושונים.
מורחים על העוגיות בעזרת גב הכפית. נותנים להתיבש עד שהציפוי קשה ויבש ומעבירים לצנצנת אטומה.
ממש כשחשבתי לעצמי בלב חלילה-מלהגיד-בקול-כי-אז-זה-מיד-מקלקל, שזהו, כמעט שסיימנו חורף שלם עם שלושה ילדים בלי אף מחלה אחת, חלתה הילדה. כשאמרתי את זה לדר' B שציין שלא ראה אותי מזמן, הוא אמר בטח שסיימתם- כבר אביב עכשיו. הוא אגב, לא היחיד ששם לב לזה- גם החפרפרת הידועה שלא ראתה את צילה השנה, הכריזה על שישה שבועות של אביב מוקדם (ותודה לילדי על העדכונים השוטפים והנלהבים בנושא).
וואלה- אביב!
ממש בין לילה שינו העצים צבע, הפכו לבן וורוד. הגבעות שסביב הבית צובעות את העיניים בכתמים בהירים. תמיד זה כך כאן, הצבעים באים בתקופות.
ףל
ךףל
היא ואני בבית. וגם אבא שלה, שהחליט באופן נדיר לעבוד מהבית. נו, וצריך לאכול משהו.. לה אני מכינה מרק עוף שבימים רגילים היא נורא אוהבת. אחר-כך היא תגיד כן ואני אחמם ואז היא תגיד לא ואני אזרוק וחוזר חלילה. לנו אני רוקחת את פריטטת-המה-שיש-במקרר הטעימה הזו, שאנחנו אוכלים יחד בצהריים ואפילו הבנים שמחים בה לעת ערב.
ףל
ך
באמריקה, למרבה הצער, אתה מתרגל לקבל תפוחי-אדמה ליד החביתה של הבוקר ואף ירק טרי אחד לרפואה. הספרדים גם טובים בשילוב הזה של ביצים ותפוחי אדמה בטורטה שלהם. אז מי אני שאגיד לא?! הפריטטה הלא מסורתית הזו משלבת בין השניים ומתהדרת גם בגבינה, בצלים ופטרוזיליה אבל תשמח לואריאציות אישיות שלכם, כל אחד כראות עיניו…
פריטטת תפו"א, בצלים וגבינות
טעים. חם, פושר וקר. מה שהופך אותה למאכל מושלם לבראנץ' (אפשר להכין כמות גדולה ואפשר להכין מראש) ולטיולים
~100 גר' תפוחי אדמה קטנים
4 כפות שמן-זית
מלח ופלפל גרוס טרי
1/2 בצל פרוס דק
3 בצלים ירוקים קצוצים
חופן פטרוזיליה קצוצה
80 גר' גבינת פטה
חופן גבינה קשה מגוררת
4-5 זיתים- פרוסים
6 ביצים
3 כפות חלב
מחממים תנור ל- 200 מעלות צלסיוס/ 400 פרנהייט
צריכים מחבת 26 ס"מ שמתאימה גם לתנור. אם אין, ניתן להתחיל במחבת ולהעביר לאפיה בכלי מתאים.
פורסים את תפוחי האדמה דק ומטגנים קלות במחבת עם שמן הזית ומלח ופלפל. אחרי כחמש דקות בערך, מוסיפים חופן מים ומכסים. נותנים לכל המים להתאדות ומוסיפים את הבצל ואת החלק הלבן של הבצל הירוק. מערבבים וממשיכים לטגן על אש נמוכה- עד שהבצל שקוף ותפוחי האדמה רכים. מסירים מן האש.
מפזרים מעל מחצית מכמות הבצל הירוק, הפטה והפטרוזיליה ואת חופן הגבינה הקשה המגוררת. מקשקשים את הביצים והחלב ומוזגים מעל באופן אחיד. מפזרים מעל את שארית הבצל, הפטה והפטרוזיליה. וגם את הזיתים!
אופים בתנור כעשרים דקות- עד שהחביתה יציבה. מוציאים ומזליפים מעל עוד מעט שמן-זית לפינוק.
כשהייתי קטנה קראנו לה חובזה ושדדנו את פירותיה הקטנים ומחוסרי הטעם (לחם ערבי קראנו לזה) בשמחת ילדים. היא גם קידמה את פנינו כשהגענו לברקלי מהעיר הגדולה ושימחה אותי נורא בפניה המוכרים. 'יש חובזה וחמציצים וסביונים!' הודעתי לאיש בשמחת אמת, כאילו מצאתי זהב טהור.
ף
k
העניין עם החובזה המקומית הוא שהיא לא מתמסרת בקלות, או שאולי מתמסרת בקלות רבה אבל לידיים הלא נכונות. איכשהו, עד שמגיעים אליה, לרוב מוצאים שכבר הקדימו לבוא כנימות צהובות קטנטנות ותמימות למראה. המחול הזה ביני לבינן נמשך כבר כמה שנים, בתפר הזה שבין ינואר למרץ. 'עצור' אני שואגת לאיש, באמצע נסיעה בכביש שליד הקמפוס 'יש חובזה!'-הילדים והוא מתורגלים. אין לה המוני טעם לחובזה אבל אם הטבע נותן וזה אכיל- אז לוקחים!
ל
ף
השבוע שעבר זימן לי מצבור נאה של עלים טריים וצעירים שטרם נכבשו כליל על ידי הצהובות השתלטניות. סלסלה שלמה של עלים במשקל מחצית הנוצה, הניבה 100 גר' לאחר בישול! בעקרון, ניתן לשלב אותם בכל דבר במקום תרד: בקיש, בורקס, חביתות ומאפים. אני, שמחה במעט שיש לי, החלטתי לעשות איתה משהו מיוחד ויצאו לי ניוקי מקסימים, שמיד לאחר הבישול הם ענניים ורכים כמו שמיכת פוך קלילה וקצת אחרי, מרקמם כשל בצקניות משמחות. טעים כך או כך. אפשר גם להקפיא.
ף
ך
ניוקי ריקוטה וחובזה 4 מנות / 40-50 יחידות תלוי בגודל הניוקי
* כמובן שניתן להחליף את החובזה בתרד או בכל ירוקת עדינה אחרת
ך
ך
2 שיני שום גדולות
1 כף שמן-זית
100 גר' עלי חובזה נקיה או ירוקת אחרת
3 בצלים ירוקים- חלק ירוק בלבד קצוץ
מלח ופלפל גרוס טרי
מעט אגוז מוסקט
300 גר' גבינת ריקוטה טריה
1 כוס פרמזן מגוררת
1 ביצה
1/2 כוס פירורי לחם
1/2 כוס קמח
מאדים מעט את השום בשמן-הזית (להזהר שלא להשחימו- רק עד שמפיץ ריח שומי) ומוסיפים את עלי החובזה וכף מים. מערבבים, מנמיכים את הלהבה ומאדים מספר דקות עד שהעלים 'נובלים' היטב ואין נוזלים בסביבה. מוסיפים בצל ירוק, מערבבים ומקררים.
בקערה גדולה מערבבים: ריקוטה, פרמזן וביצה. קוצצים את תערובת החובזה (גס או דק, איך שתרצו) ומערבבים יחד. מתבלים היטב. מוסיפים את פירורי הלחם והקמח ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.
על משטח מקומח בנדיבות מגלגלים מהתערובת חמישה נחשים בעובי של כ-1-2 ס"מ. לא ממש משנה- אתם תקבעו לעצמכם את גודל וקוטר הניוקי
בעזרת סכין (יש לקמח מדי פעם ע"מ שלא ידבק) חותכים לפיסות של כסנטימטר. מבשלים במי מלח רותחים. בעיקרון הניוקי מוכנים כשהם צפים על פני המים אבל אני נותנת להם עוד דקה קלה במים. מוציאים בעדינות בעזרת כף מחוררת.
אפשר לעשות בהם מעשים רבים, זה מה שאני עשיתי:
מחממים המחבת גדולה מעט חמאה או שמן זית או שילוב של השניים- כנדיבות הלב. מוסיפים בצל ירוק קצוץ דק ומלח ומטגנים מעט. מוסיפים את הניוקי ישר לאחר הסינון ומטגנים מעט. מגישים מיד עם מעט פרמזן מעל.
עוגות בחושות אני בוחשת לעיתים קרובות ומה שנכנס לתוכן תלוי במה שיש בבית, במה שיש בראש או במה שיש בלב. לפעמים, כשבוחשים סתם כך עוגות, יוצאים דברים שונים ומשונים. את אלו שאני אוהבת אני מביאה כאן בפניכם ואת האחרות, תלוי במידת הכשל, אני מתייקת לנסיון נוסף (שלרוב לא בא בכלל לכדי מימוש. ככה אני -עובדת מאורגן) או לעולם שכולו טוב.
זו, הבחושה של היום, דורשת מעט ריכוז בתיאור אבל שווה שאתאמץ עבורה. אז הנה:
יש לה מרקם לא שיגרתי והמון אופי- כאילו טיפה יבשה אבל לא ממש. יש בה תמרים חתוכים קטן קטן, שגורמים למגע מדובש בפה ופיסטוקים קטן קטן, שמפסטקים לעיסה. ושוקלד כהה בחתיכות נדיבות, שנמס כשצריך ומשקלד את הכל בעדינות.
כשטעמתי אותה לראשונה, היא הזכירה לי המון דברים ובכל ביס משהו קצת אחר. היא דגה לי מילים של פעם כמו תופין ו- מגדניה ובמרקם הזכירה קצת דובשנית. וכל הזמן השאלה הזו שמנקרת ' נו, מה הטעם הזה מזכיר לך?!'
ל
אני יודעת שאלו די הרבה מילים על עוגה אחת קטנה, כולה עוגה, אבל זה בדיוק מה שאני מנסה לומר לכם- שבכל זאת יש בה משהו…
ףל
ך
ל
בסוף, אחרי מלאנת'לפים לעיסות מרוכזות זה בא לי- טוויסט! היא מזכירה לי ופלת טוויסט- עם המרקם הכאילו עתיק ולעיס הזה והמשהו הקרמלי העמוק. וטוויסט, כולנו יודעים, זה מסוג הדברים האלו שאו שזה כן או שזה ל א.
מירי, מומחית בחושות הבית שלי אמרה: "אוהוווווווו בדיוק כאלו אני אוהבת!"
אם אתם כמונו, ממחנה הכן- כדאי לנסות אותה. היא משהו מיוחד.
ח
י
עוגת תמרים- פיסטוק בטעם טוויסט
2 ביצים
1/2 כוס דחוסה סוכר חום בהיר
1 תפוז קטן- גרירת קליפה
1/3 כוס שמנת חמוצה
1/4 כוס חלב
6 תמרים לחים מגולענים וחצויים
1/2 כוס פיסטוקים קלופים (אפשר קלויים מומלחים)
1 כוס קמח
1/2 1 כפיות אבקת אפיה
100 גר' שוקולד מריר
4 כפות שמן-זית
מחממים תנור ל- 180 מעלות צלסיוס/ 350 פרנהייט.
מקציפים במיקסר את הביצים והסוכר כ- 10 דקות.
בינתיים- מעבירים את הקמח, אבקת האפיה, התמרים והפיסטוקים למעבד מזון בעל להב מתכתי וקוצצים עד שהתערובת אחידה והתמרים קצוצים קטן. מוסיפים את קוביות השוקולד ומקצצים לחתיכות לא אחידות ונראות לעין. אני אישית אוהבת שחלקן נותרות מאד גדולות.
כשתערובת הביצים-סוכר תפוחה ובהירה למדי, מוסיפים אליה את גרירת התפוז ושמן הזית ומערבבים היטב.
מוסיפים מחצית מתערובת הקמח-תמרים, מערבבים קלות. מוסיפים את החלב והשמנת החמוצה ומערבבים קלות. מוסיפים את יתרת תערובת הקמח-תמרים ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.
מעבירים לתבנית מאורכת משומנת היטב, מפזרים מעל כמה פיסטוקים שקיבלו מכה בראש ואופים כ- 50 דקות או עד שקיסם יוצא יבש.
ישנם רגעים שנחרטים בזכרון. לפעמים הם עושים את זה בלי שום התרעה מוקדמת או סיבה נראית לעין. הם פשוט נהיים, נשארים והולכים איתך הלאה.
כמו ההוא, של אחותי ושלי, יושבות על הספסל בשינקין מול הסנדויצ'יה של רותי ואיציק. אני עם חצי סנדויץ' ביד והיא עם ה'לא בא לי' שלה.
בפנים, במעבר הצר, אני אומרת לו שיעשה לי מה שבא לו. הוא מורח סלט קישואים מנוקד בירוק וגם סלט אבוקדו. 'אפשר חריף?' אני שואלת- מבקשת והוא מסתכל עלי במבט מעט מבודח, מודד את גוון עורי ואת צבע העיניים ומורח בנדיבות מהממרח הבורדו הכהה. מזדקפת מעט, מנסה לחשוף שמץ מעקבות ההודי-מכסיקני החריפים שמפעפעים עדיין בדמי וממרק ה'פו' הבוער כל הדרך מהפה עד לקיבה, אבל כלום לא עובר, אז רק משלמת ואומרת תודה.
…ובחוץ על הספסל, ליד ההיא שלא בא לה, עם הביס הראשוני הזה וטעמיו המחבקים והכל-כך מוכרים- של רכות הקישואים, מתק הבצל המטוגן ועוקצו של השמיר.
אז ברור שבבית לא מתאפקת ומוכרחה לנסות ולשחזר את הטעם. זה לא יוצא הדבר הכי יפה בעולם אבל כשעורמים את זה על לחם טרי, עם או בלי חריף- זה כבר ממש לא משנה.
ף
אם עקפתם את מחסום השמיר והתגברתם על הבלי היופי, הנה כמה כללים שכדאי לשמור:
הבצל צריך להיות כמעט חום ורך מאד. הביצים עדיין מעט רכות – זה יתן לסלט קרמיות. ולא לשכוח: מלח ופלפל בנדיבות.
ך
ף
סלט קישואים ושמיר
2 בצלים בינוניים- קצוצים
3 כפות שמן-זית או אחר
5 קישואים = 1/2~ ק"ג
2 ביצים
1 צרור שמיר- קצוץ דק
מלח ופלפל גרוס טרי
מאדים לאט (עם כיסוי) את הבצלים הקצוצים במלח ושמן. בכל פעם שנראה כי יש צורך, מוסיפים מעט מים ומערבבים היטב. כשהבצלים רכים מאד, מסירים את המכסה ומגבירים את הלהבה. מערבבים מדי פעם עד שמתקבל בצל רך, שחום ומתקתק.
בינתיים- מגררים את הקישואים במגררת ידנית גסה או בעזרת מעבד מזון.
כשהבצלים מוכנים- מעבירים אליהם את הקישואים, מערבבים היטב, מתבלים ומבשלים תוך כדי ערבוב מפעם לפעם. (בשלב הזה נתן להוציא מחצית מכמות הבצל החוצה ולצרף אותו אח"כ, בשלב הערבוב הסופי). מתי מוכן? כשהקישואים רכים מאד וכל הנוזלים התאדו. מצננים.
מבשלים את הביצים בסיר קטן עם מים עד לגובה הביצים ומעט מלח: מביאים לרתיחה ומבשלים עוד דקה או שתיים. מסירים מן האש, שופכים את המים ומזרימים מעל לביצים מים קרים. משאירים להתקרר במים כמה דקות. מקלפים בעדינות ומועכים היטב במזלג.
מוסיפים את הביצים והשמיר לקישואים (רצוי כשאינם חמים, אחרת לשמיר יש נטיה לשנות טעם למשהו לא כייפי). מתבלים בעוז.
חשבתם שזה כבר לא יקרה, תודו. חשבתם שלנצח אספר לכם על סבתי הפולניה, מכבסת העופות הידועה והיקרה שאהבה לבשל קורקבנים (מאיפה בכלל השם הזה?! הרי לתרנגולת אין בכלל פופיק…) ולצלות עופות לכדי שלמות.
אבל אני, אני יש לי הפתעות עבורכם- אמנם לא סיפורים על סבתא מרוקאית על ברכיה ישבתי בעת שבררה אורז אחד אחד ושלימדה אותי את כל סודות החריימה והאהבה על בוריים- אבל יש גם יש ד ו ד ה !
לדודה שלי, דודה שמחה, יש תפקיד מרכזי וחשוב באהבתי לאוכל ובשמחת הנתינה. דודה שמחה גרה בפרדס חנה, שם היא גידלה שבט שכלל ארבעה ילדים ובעל אחד, הלא הוא דוד נפתלי אח של אבא. בקייצים של ילדותי הייתי נוסעת לביקור של שבוע (שתמיד תמיד הסתיים בטלפון מתבכיין לאמא שתרשה לי עוד כמה ימים), לנופש בבית שהיה כל כך אחר משלי בקולות, במנהגים ובריחות. הלכתי יחפה בימים, קטפתי סרברסים עם קופסאת שימורים מחוברת למקל וקיבלתי חיבוקים מבני דודים גדולים. במטבח הגדול, שהיה הממלכה שלה, אכלתי מאכלים שלא נודעו בביתי כמו קוסקוס אדום חריף ושקשוקה-כזו שהביצים מקושקשות בה ואוכלים אותה בסנדויץ'. משם באה האהבה לאוכל באדום כהה. לאוכל שבא מאהבה.
ך
הבישול המזרחי החכם-
לוקחים עגבניה ושום ומרכזים אותם באיטיות
ל
ך
ל
תבשיל בשר ושעועית
* דודתי מכינה את התבשיל הזה עם הודו ועוף. זאת אומרת לא גם וגם אלא במקום.
* אם אין קוסקוס, גם אורז זה טוב!
* שימו לב- כמות החריף היא לשיקולכם
2 עגבניות גדולות
4-5 שיני שום גדולות
שמן בנדיבות- כל אחד והנדיבות שלו. בואו רק נאמר, שזה לא המקום להתקמצנויות..
2 כפיות פפריקה מתוקה
~1 כפית פפריקה חריפה או סחוג או סחקה– שזה החריף התוניסאי האמיתי
מלח ופלפל גרוס טרי
1 ק"ג בשר בקר -שפונדרה (עם או בלי עצם- למי שאוהב בשר שמן וג'לטיני) או בשר צלי חתוך לקוביות גדולות
1 כוס גדושה שעועית לבנה
בלילה שלפני- משרים את השעועית בהרבה מים קרים. הדודה מוסיפה גם כפית אבקת סודה לשתיה- אני לא תמיד.
למחרת מסננים ושוטפים היטב.
מגררים את העגבניות ללא קליפתן ומעבירים לסיר גדול. מוסיפים שמן ושום ומבשלים מכוסה על אש נמוכה כ- 20 דקות. מערבבים מדי פעם.
בסיום הדקות- תערובת העגבניות כהה וסמיכה מאד. מוסיפים את הפפריקה והמרכיב החריף ומבשלים מעט. מכניסים את השעועית, מתבלים בנדיבות במלח ופלפל ומערבבים היטב. מוסיפים את נתחי הבשר (כשאני מכינה עם שפונדרה, לפעמים אני משחימה אותה בנפרד לפני. לא חובה). מוסיפים 3 כוסות מים, מביאים לרתיחה (טועמים אם חריף מספיק או לא..) ומעבירים מכוסה לתנור שחומם ל-150 מעלות צלסיוס/ 300 פרנהייט לשעה ואח"כ מנמיכים מעט ואופים עוד כשעתיים או עד אשר הבשר רך מאד מאד.
שימו לב! אתם רוצים שישארו בסיר נוזלים (רוטב לקוסקוס)- ולכן אם יש צורך, יש להוסיף עוד מעט מים במהלך הבישול.
בניגוד לדיעה הרווחת שביסקוטי הוא דבר פשוט לביצוע, יש לי אחת הפוכה בדיוק- שממש אבל ממש, קשה לאפות למצוא מתכון מוצלח באמת לביסקוטי טובים באמת
ך
התאוריה שלי טוענת שלהכין עוגיה קשה, יבשה ונטולת שומן- שלמרות כל אלו תצא מעניינת, טעימה ועם הקראנץ' הנכון- זה באמת עניין לא פשוט
ףף
בשביל זה לא היתה ברירה אלא לגייס את מיטב שחקני החיזוק (כמובן עניין של טעם אישי)-
אגוזי לוז– הנסיך של האגוזים
מריר משובח– אם אפשר 'ולרונה' מה טוב
תפוז– כי זו העונה
ך
ך
לקחו נסיונות רבים (מה שרק מחזק את נכונות התאוריה) בכדי להצליח ולהפיק ביסקוטי משובחים שיעמדו בציפיות
החדשות הטובות הן שאני חושבת שהצלחתי…
ף
ף
ביסקוטי לוז, שוקולד ותפוז בערך 20 יחידות
הכמות הזו ממלאה צנצנת גדולה ביפות האלו. אפשר כמובן להכפיל כמות ולצור שני כיכרות שיתנו כמות כפולה.
1 כוס קמח+ 3/4 כפית אבקת אפיה
75 גר' שוקולד מריר משובח
1/2 כוס דחוסה סוכר חום בהיר
2 ביצים
1 כף שמן זית
1 תפוז
1 כף ליקר גרנד מרנייר
3/4 כוס אגוזי לוז קלויים שלמים
מחממים תנור ל- 150 מעלות צלסיוס/ 300 פרנהייט
מרסקים את השוקולד עם הקמח ואבקת האפיה במעבד מזון- עד שהשוקולד הופך לפירורים קטנים.
מקלפים את קליפת התפוז בעזרת קולפן תפוחי אדמה- ומקפידים להוריד רק את הקליפה הכתומה, ללא החלק הלבן. פורסים את הקליפה לפסים דקים וקוצצים דק. הכמות המתקבלת היא בערך 1/2 1 כפות.
מערבבים את הביצים עם סוכר, קליפות תפוז, גרנד מרנייר ושמן ומוסיפים את תערובת הקמח- שוקולד. בטרם התערובת אחידה, מוסיפים את האגוזים ומערבבים היטב יחד.
מעבירים את התערובת בעזרת כף גדולה לתבנית אפיה תוך כדי יצירת גוש מאורך באורך 30 ס"מ.
מרטיבים את הידיים ומחליקים למאורך של 30*8 ס"מ בערך.
אופים כ-30 דקות ומצננים
פורסים לפרוסות בעובי ס"מ בערך ומחזירים לתבנית האפיה.
אופים כעשרים דקות נוספות- במהלכן הופכים את הביסקוטי לצידן השני לאחר עשר הדקות הראשונות.
מסוף השבוע בסונומה עם הברוטמנים, זכורה לי בעיקר מתקפת הכינה נחמה וכל קרובי משפחתה הנאמנים על ראשה של בתי. וזה לא פייר, כמו שאוהב הנמברטו להלין, כי היה הכי כיף ומשפחתי ונעים. ובעיקר לא פייר, כי מאז אין כמעט שבוע או שניים שאני לא מכינה בו את העוף-עם-אורז-חום של יעל בתצורה זו או אחרת. בדיוק כמו זה שהכינה לנו שם בערב. היעל הזו, שיכולה לארח נונסטופ מבלי להתעייף ולהתמאס ושיש לה אוכל כזה ביתי ומנחם.
י
ף
מה שנחמד בתבשיל הזה, מעבר לעובדה שהוא מוכן לנבירת מזלג תוך שעה וחצי, היא העובדה שאולי אפילו הילדים שלכם יתחילו לאכול אורז חום אם הם עדיין לא. כי כמו שיעל אומרת, האורז הזה נהיה ממש כמו פתיתים.
עוף ואורז חום (מלא) של יעל ה. 4 מנות
כמה דברים לידע כללי:
לא רוצים את התבלינים האלו- לא צריך. שימו מה שבא.
אל תוותרו על תפוחי האדמה, למרות שיש אורז אז מה צריך גם אותם. הם יוצאים רך רך ונימוח.
כמות האורז לשיקולכם. אני התבייתתי על כוס אחת, אחרת אני ממשיכה לחפור בזה עד תום, פשוט לא מתאפקת. אפשר להגדיל את הכמות אבל כדאי עוד קצת מלח ותבלינים. ולא, אף אורז חום (מלא) אחר חוץ מזה ה ע ג ו ל. אחרים לא נותנים את אותה תוצאה!
אחרי הפעם הראשונה, תתחילו להתנסות. אצלי כבר היו בטטות ודלעת וסלקים וחומוסים.. מה לא. אבל קודם תנסו רגיל, בשביל הטעם היעלי הביתי.
ל
ף
זה לא התבשיל לבישול ארוך, שכן האורז יהפך לדיסה. זה הזמן- זו הטמפרטורה. יוצא רך רך אבל עם נגיסה קטנה בסוף.
4 כרעי עוף- חצויים (ניתן להוריד לחלק את העור אם זה ממש בדמכם)
** כמה תגובות ציינו שכמות המים היתה גדולה מדי, בעוד שלחלק (כמו גם לי) הכמות היתה מצוינת. אי לכך, ניתן להתחיל עם כמות מים קטנה יותר ולהוסיף בהמשך ע"פ הנדרש.
מערבבים יחד את התבלינים עם המלח והפלפל.
מתבלים את חלקי העוף ותפוחי האדמה בשתיים וחצי כפיות מהתערובת. מניחים בצד.
מחממים מעט שמן בסיר כבד ומזהיבים את הבצל בחום גבוה. כשהבצל מוכן, מוסיפים את האורז ושארית התבלינים ומערבבים היטב. מוסיפים לסיר את העוף ותפוחי האדמה ואת המים. נותנים עוד זירזוף מלח מעל ומביאים לרתיחה. כשרותח, מכסים ומעבירים לתנור המחומם ל-60-70 דקות.
מוציאים ובודקים. בעיקרון בשלב הזה כל המים נספגו באורז והעוף רך ומוכן. בכדי שתהיה מעט רטיבות, אני מוסיפה כעת 1/4 כוס מים, מכסה ונותנת לזה לעמוד כעשר דקות, לנוח. אם מידת היובש/רטיבות מקובלת עליכם, ניתן לדלג על השלב הזה ומיד לחפור בעליצות בסיר.
היום ביוגה חשבתי כל הזמן על בישול. אני לא יודעת אם זה טוב לצ'אקרות אבל המחשבות נדדו להן כל הזמן וכמה שלא ניסיתי להתרכז- זה לא עבד. בבית גיליתי שהקטקט הדביק את הציורים שלו לקיר, לא בשיטות המקובלות עם דבק נייר, אלא בדרך מקורית ועיקשת יותר בעזרת דבק רגיל. לקח לי רבע שעה לנקות. אולי זה בגלל שהצ'אקרות היו סתומות.
יש לי אחלה חומרים לבלוג- תמונות שאני אוהבת משוק הפשפשים וכמה מתכונים מצולמים- אבל איכשהו זה לא מרגיש נכון. קר פה וגשום ומרק זה הדבר הנכון. מינונים, כך אני מגלה יותר ויותר, הם דבר יקר ערך. מינונים נכונים. בכל דבר שעושים, לא רק באוכל.
קניתי פטריות- השתדלתי לאסוף רק את אלו שקלות להשגה בישראל למרות שיש כאן סוגים מדהימים בתקופה הזו. מרק פטריות, טוב כשיהיה, יוצא תמיד חום ולא מאד מגרה ויזואלית, מרק לאור נרות. השקעתי בו את הנשמה, בחיי. קיארה טעמה, עצמה עיניים ואמרה בקול רך: ' הו.. בליסימו!' אחר כך היא פתחה אותן, הסתכלה עלי במבט מרוכז ואמרה: ' הילה (כמו גילה), זה המתכון הכי טוב שלך עד כה!'… נו באמת. ואז, בדיוק כשהתחלתי לחשוב שהיא משוחדת כי היא מתה על פטריות וקצת משוגעת כי היא אמרה את זה כבר יותר מדי פעמים על יותר מדי דברים, היא אמרה: 'מממ.. שמת כרישה! אני מרגישה את המתיקות שלה!' דאאאי. הבחורה הזו היא מכשפת אמיתית ויש לה חיך מופלא והיא מצליחה להפתיע אותי שוב ושוב, בכל פעם מחדש.
המרק הזה הוא מרק מושקע והוא לאנשים שמאד אוהבים פטריות, לא סתם מחבבים. יש לו טעם עמוק, דומיננטי ועל הצבע כבר דיברנו. אבל אם אתם מהזן האוהב, הוא יכול להחזיק ארוחה טובה של ארבעה עם לחם רציני, חריץ גבינה טובה ויין.
נו, וכמובן נרות. תאורת חדר חקירות של השב"כ לא תחמיא כאן. במחשבה שניה, למי היא כן תחמיא?!
ף
ירדן, סוג של
ך
קרימיני– בייבי פורטובלו
מיקס מיובש- כשרוצים לחסוך על פורצ'יני
ך
ניקוי פטריות– פטריה היא כמו ספוג ולכן לא שוטפים פטריות אלא אם רוצים סמטוט רטוב בסיר. כשקונים, מנסים למצוא את אלו הנקיות יחסית. אם הן נקיות, אל תספרו לאיש, אני לא טורחת לנקות בכלל. אם מדושנות פה ושם, מנגבים חתיכות גדולות עם נייר סופג ומעלימים עין מהקטנות. זה טוב לעיכול. או שלא.
ך
ך
מרק פטריות מושקע 4 מנות גדולות
2 כרישות ללא החלק הירוק הקשה- קצוצות
1/2 בצל- קצוץ
4 כפות שמן זית
3 שיני שום קצוצות
600 גר' קרימיני- בייבי פורטובלו
300 גר' פטריות שמפיניון
100 גר' פטריות ירדן
20 גר' תערובת פטריות מיובשות
1/4 כוס יין אדום או לבן
3-4 עלי מרוה קצוצים
מלח ופלפל גרוס טרי
1/3 פחית חלב קוקוס
חופן גדוש עלי פטרוזיליה- קצוצים דק
משרים את הפטריות המיובשות בכוס מים רותחים לעשרים דקות. סוחטים את הפטריות וקוצצים אותן. מסננים את מי ההשריה ושומרים.
בסיר רחב מאחדים את שמן-הזית עם הכרישה, הבצל, השום ומעט מלח. מאדים על להבה נמוכה, מכוסה כ- 15 דקות. אם יש צורך, מוסיפים מעט מים במהלך האידוי.
בינתיים- מחממים מחבת גדולה ומוסיפים אליה את פטריות הקרימיני והשמפיניון, ללא תוספת שמן. צולים על להבה גבוהה ומערבבים מדי פעם. הפטריות ישחררו לקראת הסוף מעט נוזלים וישחימו. אחרי כ- 15 דקות, הפטריות צלויות ומבריקות. מוסיפים פטריות ירדן, מערבבים היטב מוסיפים את היין והמרוה. מצמצמים עד שכמעט ולא ניתן לראותו, מוסיפים כוס מים, מערבבים היטב ומעבירים לסיר.
מוסיפים לסיר גם את הפטריות המיובשות הקצוצות ונוזליהם, 1.5 כוסות מים נוספות, מלח ופלפל.
מבשלים מכוסה למחצה על להבה נמוכה, תוך בעבוע עדין, כארבעים דקות.
מוסיפים את חלב הקוקוס והפטרוזיליה הקצוצה, מביאים לרתיחה ומסירים מן האש. מרסקים לפי הרצון- אני אוהבת להשאיר חלק לא מרוסק.
טועמים ומתקנים תיבול. אם סמיך מדי- מוסיפים עוד מעט מים.
מגישים חם. אפשר עם מעט פרמזן ושמן- זית. אפשר עם לחם קלוי, מרוח בשן שום ושמן-זית.
ך
י
נ.ב.יצא שלא ציינתי כאן את היומולדת העגול של האיש. זה היה כשהיינו בישראל. ומגיע לו, בחיי שמגיע- אז אני אקדיש לו שיר. ולא אוסיף עוד מילות מרמלדה. את מה שצריך הוא כבר יודע.
ביסים 
