קטגוריה: משהו עם הלחם

ברוסקטה של שעועית לבנה

 

חורף הוא ללא ספק הזמן האולטימטיבי להפנות את זרקורי הבמה לקטניות. זמן מושלם עבורן להוציא את שמלות הנשף מן הבוידעם, לשלוף את נעלי העקב המחמיאות, להשקיע בקצת איפור ולעלות לתת הופעה מרהיבה ומרגשת. הקהל כבר ממילא שלהן.
היום אני בעניין של אחת השחקניות הראשיות במופע הזה- השעועית, זו שמשהו בדמותה הוא יותר נעלי בית ופוך משמלת נשף עם הביתיות הדשנה והכבדות שעל הבטן.
לא משנה מה מתבשל במטבח שלי,  אני תמיד דואגת להשרות קצת יותר שעועית ממה שצריך, כי אגלה לכם סוד קטן- לפעמים ה'מעט יותר' הזה משמח יותר מהתבשיל עצמו!
מבשלים אותה במים וכשהיא רכה, מסננים. מקררים רק קצת וכשעדיין קצת חמימה, מוסיפים טעמים: קצת שמן-זית (טוב, הרבה), גרירת לימון, עשבי תיבול ומלח. השעועית שמחה כל-כך שבאו חברים שהיא מבריקה ונימוחה ומלאת טעמים… עורמים על טוסט, שמים ביס- זהירות זה מטפטף!!! ומתענגים על החמצמץ, חמים ורך הזה.

 

ברוסקטה של שעועית לבנה       4 פרוסות של לחם קלוי

חוץ מפינוק אישי לבשלן עצמו, יכול להיות יופי של מאזט או משהו קטן להתחיל ארוחה גדולה.

אם אתם לא בעניין של לחם- השעועית עצמה תהיה יופי של סלט או תוספת.

בערך 1 כוס שעועית מבושלת ועדיין חמימה ( לבשל בסיר עם מים ללא מלח עד שרך)

1-2 שיני שום כתושות

מלח ופלפל טרי

צרור קטן של פטרוזיליה 

מעט  תבלין צ'ילי יבש

שמן- זית – הרבה!

מיץ וגרירה מחצי לימון

מסירים מן הפטרוזיליה את הגבעולים העבים והקשים וקוצצים דק.  מכסים את השעועית בכמות נאה של שמן-זית, מוסיפים את שאר החומרים, מתבלים ובודקים מה חסר- תמיד איכשהו צריך עוד טיפונת לימון…

8 תגובות

מתויק תחת וואלה!, משהו עם הלחם, סלט, קיטניות

איטלקיה, פאטה ואנשובי

 

את קיארה קיבלתי במתנה מנמברטו. זה היה בשבוע השני של ביה"ס, כשבאתי לאסוף אותו והוא משך אותי ביד והצביע על ילד גבוה אחד ואמר: זה החבר הכי טוב שלי!

מי מכם שהתנסה כבר בהורות, יודע, שבגיל 5 'החבר החדש הכי טוב' בא קומפלט עם אמא שלו או בוגר אחר. ככה זה פה בכל אופן ואם ההורה הוא קוץ בתחת, אזי אכלת אותה ובגדול. הילד עם השיער החלק והארוך הגיע עם אמא שלו האיטלקיה. האיטלקיה הגיעה עם תנוקת קטנה ומבט מפוזר בעיניים. תוך שתי דקות, שני מבטאים וכמה מבטים- היה חיבור. מסוג החיבורים שיכול להיות לי רק עם עוד מישהו שמדבר על האמריקאים כ'הם', שחווה ילדות אחרת ושמרגיש פה קצת אורח.

מאז אנחנו ביחד. אני והאיטלקיה. האיטלקיה ואני. מגלות כל פעם עוד קצת אחת את השניה. מקטרות יחד. דואגות יחד. צוחקות יחד. מבשלות יחד ובעיקר- אוכלות יחד. 

אני שומעת ממנה סיפורים על אוכל איטלקי מהסוג שאוכלים בבית, על הפודינג של סבא שלה ועל חיים אחרים. אנחנו מפנטזות יחד על מה נכין ואיך נאכל את זה  ולמרות העובדה שקיבלתי איטלקיה שמבלה את רוב זמנה במטבח בריסוק אוכל של תינוקות, יש לה לקיארה חיך שפתוח לכל טעם חדש, יכולת אבחנה מרשימה והתלהבות של ילדה.

אתמול לשם שינוי בישלנו במטבח שלה, זה שהיא מקטרת עליו בלי סוף אבל אני אוהבת- ישן ומהוהה עם סימנים של עבר, צופה לגינה פראית ומעט זנוחה. קיארה חולמת על פאטה של כבדים כבר הרבה זמן והחלטנו להכין כזה, במהלך הכנת עוגת יומולדת לבת השנה שלה. כמה זמן לא אכלתי וכמה שהדבר הזה טעים

 

הנה משהו שלמדתי ממנה לאחרונה- לאהוב אנשובי!  עד לא מזמן, הדבר הזה היה מבחינתי דג מסריח שאין לאוכלו (למרות שבילדות אכלתי ה ר ב ה ממרח אנשובי משפורפרת- מי שזוכר את זה סימן שהוא זקן. ופולני.) האיטלקים, מסתבר, מאד מאד מאד בררנים בקשר לאנשובי שלהם. 'זה לא יכול להיות', היא אמרה לי ושלפה מהארון צנצנת של אנשובי משומר בשמן שנשלחה אליה מאיטליה, 'פשוט לא טעמת את הדבר הנכון'.. מסתבר, שאנשובי טוב הוא מתקתק ומלוח ונמס בפה ולא, הוא לא מסריח. אח"כ היא לימדה אותי להכין רוטב ויניגרט עדין עם אנשובי, שלטענתה בא מרומא. האיטלקים אוכלים אותו עם ירק מריר ופריך שנקרא 'פונטרלה' אבל מאחר ואין פה כזה, שידכתי אותו לסלט של עלי סלרי וצנוניות וביחד עם הפאטה, היה מענג-זה-לא-מילה.

  פאטה כבד   שמנסה להיות טיפה יותר ידידותי לורידים- אם יש דבר כזה

  400 גר' כבדי עוף 

 30 גר' חמאה (שזה 2 כפות)

1 בצל בינוני- קצוץ

1/2 כפית כוסברה טחונה

מלח ופלפל טרי

1/4 כוס שמנת מתוקה

2 כפיות ברנדי

שוטפים את הכבדים ונפטרים מחתיכות השומן הלבנות. מסננים.

ממיסים חמאה במחבת ומטגנים לאט את הבצל הקצוץ עם מעט מלח עד שהוא מתרכך. מוסיפים את הכבדים ומטגנים אותם על אש גבוהה כדקותיים. אל תחפשו שישחימו- אחרת הם יתיבשו. מעבירים לפוד פרוססור ומוסיפים את הכוסברה, הברנדי, השמנת והמון פלפל גרוס. מרסקים למחית חלקה ומתקנים תיבול. לא נבהלים מה'ברנדיות'- היא תתפוגג בקירור.

מעבירים לכלי ומקררים לפחות שעה.

אז איך קונים אנשובי?  קיארה אומרת שקודם כל צריך כזה שמיובא מאיטליה. הכי חשוב- הפילטים צריכים להיות בצבע ורדרד. בשום פנים ואופן לא חום. חום אומר לא טרי וטעם חזק- בדיוק כזה שאני לא מחבבת.

סלט של סלרי וצנוניות עם ויניגרט אנשובי

סביר להניח שהמתכון הזה לא יזכה לפופולריות רבה וחבל. טעים רצח. האנשובי נותן טעם עדין (במידה והוא איכותי) ומלוח לרוטב וביחד עם הקרנצ' זה משו משו. צריך לבחור בסלרי צעיר בעל עלים בהירים ככל שניתן.

 לויניגרט:

2-3 פילטים של אנשובי חתוכים קטן

1 שן שום שלמה מעוכה קלות

1/2 כוס שמן זית עדין

 בערך 2 כפות חומץ בלסמי לבן או חומץ יין (כדאי להוסיף במתינות- כל חומץ והחוזק שלו. תמיד אפשר להוסיף עוד…)

כמה טיפות של מים

מערבבים הכל היטב עם מזלג כדקה כדי שהשום והאנשובי יתנו טעם. מפליא איך בלי הוספה איטית של שמן, נוצר ויניגרט סמיך ויפיפה. 

סלרי- משתמשים בגבעולים הפנימיים הבהירים- פרוס דק

צנוניות פרוסות דק-דק

מוסיפים מעט מהרוטב ורואים אם צריך עוד ואם יש צורך במלח. שומרים את השאר במקרר למחר.

41 תגובות

מתויק תחת ביסים מהחיים, דגים ופירות-ים, ירקות, ללא גלוטן, משהו עם הלחם, סלט, עוף

געגוע (חביתת ירק)

וואלה!– חמישי האחרון 

הטור הזה היה אמור להיות אחר לגמרי, משהו עם עוף והוא כנראה גם היה כזה לולא נתקפתי פתאום בכבדות החג. 

חג בגלות הוא דבר מורכב. לכאורה, אתה אדון לעצמך- לא מוקף במחויבויות, לא צריך לעמוד בזמנים. אין את המשפחה שלו ולא את המשפחה שלך וזה טוב ויפה ברוב הפעמים. מצד שני- אין את המשפחה שלו ואין גם את זו שלך ולפעמים עם האין הזה באים להם הגעגועים. 

אני נוסעת בדרך הביתה ושומעת ברדיו דיבורים על חג הקריסמס הממשמש ובא. מחקרים מראים, טוען השדר, שרוב רובם של האנשים מדווחים על לחץ, דכאון והרגשת מחנק מהמשפחה כאסוציאציות עם החג.  "זה בגלל חנוכה", מנתחת את עצבותי חברה שבדיוק מתקשרת, "לי זה קורה הרבה". ומה את עושה? אני שואלת.  "בוכה" היא עונה.

אני צוחקת ואז אומרת פתאום: "בא לי אוכל של הארץ. בואי לאכול איתי!".  אני עוצרת וקונה צרורות של עשבי תיבול טריים וריחניים כי בא לי חביתת ירק. חביתת ירק פושטית כזו, כמו שהייתי אוכלת לפני המון שנים באבן גבירול. בבית, בגינה, אני מוצאת גם זוג קישואים ששרדו את הכפור וכשהיא מגיעה אני כבר בקיצוצים.

אני סוחטת לנו מיץ תפוז ואשכולית ומכינה טחינה פשוטה עם לימון וקצת מלח. קצת מבאס שמצאתי רק פיתות אמריקאיות דקיקות וקירשיות אבל 'זה מה יש ועם זה ננצח'. אני אוכלת את שלי עם הרבה חריף והיא אוכלת את שלה עם ה מ ו ן טחינה.  היא בכלל לא ישראלית אבל לאט מפתחת זהות תרבותית. וכשאנחנו שותות תה עם נענע, אני שמה לב שהחברותה יחד עם העשבים והטחינה והמיץ, עשו את שלהם- קצת כמו תרופה של סבתא…  

חביתת ירק 

מגישים עם ירקות חתוכים, טחינה וחריף ויש ארוחה מהירה לשנים- שלושה רעבים.

4 ביצים

 בערך 2 כוסות עשבי תיבול קצוצים גס  – פטרוזיליה, נענע, שמיר וכוסברה (אבל זה יכול להיות מה שבא לכם)

 1/2 בצל אדום קצוץ דק

3-4 בצלים ירוקים קצוצים

1 קישוא מרוסק וסחוט

2 פלפלים חריפים קצוצים

 מלח ופלפל טרי

ממש פשוט- מערבבים הכל יחד ומתבלים.

מחממים מחבת עם קצת שמן ומטגנים כשבע דקות, מכוסה, עד לשחום.

מצמידים למחבת צלחת רחבה ובתנועה אחת מהירה, הופכים את המחבת עם חביתת הירק. מחליקים את החביתה (צידה השחום כעת פונה למעלה) חזרה לצלחת ומטגנים מספר דקות נוספות.

31 תגובות

מתויק תחת בוקר, ירקות, ללא גלוטן, משהו עם הלחם

פלפלים והשראה

 

בבי"ס לעיצוב מלמדים אותך לעבוד עם 'לוחות השראה'. לוח השראה הוא אסופה של תמונות, צבעים וטקסטורות מהם המעצב אמור לשאוב- השראה! 

פוסט אחרון לגמרי של צבעי הסתיו (כי כמו שאני תמיד אומרת לילדים, צריך לדעת מתי די), שביחד עם צבעי הפלפלים והטעמים האהובים האלו של שמן הזית עם שום ובזיליקום ועוד קצת זיתים וטקסטורות של רך וגם קצת קרנצ'י והמהירות והקלילות שבה הכל נוצר, הם בדיוק מה שאני צריכה בימים אלו.

אם חושבים על זה הרעיון ממש פצצה. זוהי בעצם ארוחת הערב הרגילה שלנו, שמקבלת בדקותיים טוויסט קצת אחר. גבינה ליד או ביצה רכה ליד והנה ארוחה שלמה וקצת שונה בצלחת. (הביצה הזו היא אחד הדברים האהובים עלינו כאן בבית)

לחם, זיתים ופלפלים צלויים     2-4 מנות (תלוי ברעב)

הפלפלים נשארים עם קראנצ' קל, הלחם לפעמים רך וספוג בשמן-זית ולפעמים מתחפש לקרוטון. בצד, תערובת ירוקה של עשבים להכניס עוד קצת שמחה בצלחת

4 פלפלים- חתוכים גס

4 פרוסות עבות של לחם כפרי  – חתוכות לקוביות בגודל של ביס

מלח ופלפל

1 שן שום

בזיליקום- בערך 4-5 עלים גדולים

חופן זיתים מגולענים

כ- 1/4 כוס שמן זית

מועכים יחד שום, בזיליקום, זיתים ושמן זית ומערבבים בידיים עם הפלפלים והלחם. מתבלים במלח ובפלפל.

מעבירים לתבנית ואם יש צורך בעוד 'שלוק' או שניים של שמן- מוסיפים.

אופים בתנור שחומם ל-200 מעלות צלסיוס/ 400 פרנהייט כ- 15-20 דקות.

אם בא לתת עוד מאמץ קטן- מערבבים יחד: חופן של פטרוזיליה קצוצה, כמה עלי בזיליקום קצוץ, 1 עגבניה קלופה, מגולענת וקצוצה דק, מלח, פלפל ושמן זית. וכל אחד מזליף לו קצת לצלחת.

12 תגובות

מתויק תחת בוקר, ירקות, משהו עם הלחם

מתנות יומולדת וצנצנת של חבושים

 מאחר ובודאי תסכימו איתי, שימי הולדת בלי אף מתנה זו באסה לא נורמאלית, עמלתי על מתנתי ארוכות. ולא, אל תטעו, זה לא השלג שמזפזף לו על המסך ברגעים אלו ושאין לי מושג מה גרם לו להופיע אבל ברור לי מעל לכל ספק שזה קשור איכשהוא אליי.  לא זה.

לקח ימבה זמן אבל אני שמחה לבשר לכם שמהיום אתם יכולים להדפיס ישירות את המתכונים מהבלוג. יוהוווווווווווו!!! כל שעליכם לעשות הוא להכנס לרשומה עצמה (שזה אומר להקליק על הכותרת) ולהדפיס. החלק שיודפס הוא המתכון בלבד. חוץ מזה ישנו חלון חיפוש חדש בבלוג מצד שמאל למעלה, קטגוריות למכביר, כותרות פוסטים מקוצרות ואם עולה בדעתכם עוד פרט נחמד, שיהפוך את חייכם לנוחים יותר- אנא שתפו אותי. (זמר- למי קראתם מאותגרת, הא?!)

תגובותכם המהממות עשו'תי מרחפת קלות, עד שיצאתי החוצה וברח לי כל האויר מהקור הנוראי ששורר פה. כדור הארץ אכן משתגע אם ככה קר בקליפורניה. את אחרונות הפג'ויות שנחות על הדשא, אין אפילו מה לאסוף. הן בטח שלגונים קטנים. 

בתקוה שזה לא מאוחר מדי ועדיין יש למצוא חבושים בחנויות שלכם, אני מצרפת מתכון מקסים לחבושים מבושלים בסירופ. בניגוד לריבת החבושים, אלו בהירים יותר ומופחתים בסוכר. למדתי מחברה לאכול אותם על טוסט עם טחינה גולמית. אויש… כמה טעים! זה מרגיש קצת כמו חלבה ומשמח כל-כך קפה או תה של נענע. 

האיטלקיה שלי טעמה את זה כאן ונכנסה לכזו מוטיבציה, שכבר ביום המחרת, נקראתי אליה בבהילות כי היא מצאה שכן שיש לו עץ חבושים ואף לא צורך פעוט בפירות (לאמריקאים אין מושג קלוש מה עושים עם ה'דבר' הזה). היא עמדה עם מאדלן התינוקת במעלה הגבעה וחילקה הוראות ניווט וגם הוראות סתם בשביל הכיף, בעוד אני זוחלת לאסוף חבושים. אני מניחה שהמחזה היה די משעשע מהצד. החבושים שאספנו היו שונים מאלו שקניתי בחנות ולימדו אותי, שלכל חבוש יש אופי משלו. ישנם קשים יותר וקשים פחות והם גם שונים לגמרי בסיום תהליך הבישול. כך או כך-משובחים. 

אם החבושים שלכם קשים כאבן וממש בלתי אפשריים לחיתוך- תכניסו למיקרו לדקה או שתיים.  

חבושים בסירופ סוכר  

לאכול על טוסט עם טחינה גולמית ולשמוח… או עם יוגורט, גלידה או סתם כך.

4 חבושים = 900 גר' נטו לאחר גלעון ופריסה 

½ 2 כוסות מים 

½ 1 כוסות סוכר 

 2-3 מקלות קינמון 

1 לימון- מיץ וגרידה  

חותכים את החבושים לרבעים, מגלענים ופורסים כל חלק לשלושה או ארבעה פלחים מאורכים. 

מעבירים את החבושים לסיר רחב ומוסיפים את מקלות הקינמון, הסוכר והמים. מביאים לרתיחה, מערבבים ומבשלים מכוסה חלקית, תוך בעבוע קל, עד אשר פרוסות החבוש מתרככות. 

מסירים את המכסה, מגבירים את הלהבה, מוסיפים את מיץ הלימון והגרירה ומבשלים כ- 15 דקות, עד אשר הנוזלים מצטמצממים  ומסמיכים מעט. שימו לב להשאיר נוזלים לכיסוי החבושים בצנצנת. טועמים ומוסיפים עוד מיץ לימון לפי הטעם. מצננים מעט ומעבירים לצנצנת אטומה. לוחצים את החבושים למטה בעזרת כף, עד שהם מכוסים בנוזלים. שומרים במקרר. 

   

13 תגובות

מתויק תחת בוקר, בצנצנת, טבעוני, משהו עם הלחם, מתוק, פירות

אגסים

מדי קיץ חוזרים הבנינים לברקלי לביקור קצר, הוא איש האוניברסיטה והיא אשת העולם. מעבר לעובדה שהם משפחה שהיא גם חברים, יש לנו היסטוריה משותפת. כשהגענו לברקלי הם שהו כאן לשנת שבתון והיו העוגן בחיינו החדשים. הקיץ נשלחתי לבדוק עבורם בית להשכרה וכשפתחתי את שערו התרוננתי- גינה גדולה, מלאת עצי פרי מפוצצים- תאנים, שזיפים גדולים בצבע בורדו, עץ אגסים יפיפה ועוד אחד של לימוני מייר. אח, להתעלף. בעלת הבית ואני פרצנו בשיחה ערה על נפלאותיה של הגינה והיא ספרה לי שמאחר ויש לה מלאי פירות עצום למדי, היא מוכרת אותם למסעדת 'שה פניס' הברקלאית.

מהימים הראשונים שלי שם, אני זוכרת, אישה קטנה ומבוגרת נכנסת עם סלסלת תאנים טריות ונותנת אותה לפייסטרי שף. כששאלתי מה זה, הסבירו לי שהם קונים פירות מאנשים פרטיים שיש להם עצי פרי בחצרות. אהה! אולי זה מה שאני צריכה לעשות עם מלאי הפג'ויות האינסופי שנופל לאחרונה בגינתנו ושהשכנים כבר מתחמקים מלראות אותי שמא אדחוף להם כמה ושאפילו חברתי הטובה שאמורה לאהוב אותם נורא, ביימה השבוע 'שיכחה' קטנה ונסעה הביתה בלעדיהן. אולי מישהו יודע מה עושים איתן חוץ מלאכול אותן סתם כך?!

בימים שבין חתימת חוזה ההשכרה ועד הגעתם, עסקתי בחלומות- אני קוטפת תאנים והן רכות ומתוקות. ושזיפים, גדולים, מלאי עסיס ואני עושה איתם ככה או ככה או דוקא ככה. הו כמה חלומות! רק שעד שהם באו, עץ השזיף עמד ערום מפירות, התאנה צימחה פירות קטנים, ירוקים ובוסריים ורק עץ האגסים חיכה לי עם המוני המוני אגסיו.

לאחר שסיימתי לגדף ולהתאונן, אספתי לי אגסים ומשנמאס לאכול אותם ככה, הם נכנסו לסיר.

וזהו סיפורו של הפוסט הזה, שאגסיו כבר מזמן נאכלו ואורחיו כבר מזמן מזמן נסעו אבל תמונותיו כל-כך אהובות עלי, שאין לו ברירה אלא לקרות.

אגסים מתובלים שינויים קלים למתכון מתוך הספר:  In Season   מאת: Sara Raven

ולא, זה לא מתכון שחייבים לרוץ ולהכין. שלא תבינו אותי לא נכון- זה טעים. אבל בהחלט לא מתאים לכולם.

למי כן מתאים?! למי שמאד אוהב ציפורן ואוהב גם חמוץ -מתוק ויש עימו סטוק של אגסים. והכי טעימים הם הלימונים. מה טעימים- מעולים!

למה זה טוב?! ללוות גבינות או פרוסות נקניק או שניהם
1 ק"ג אגסים מוצקים
2 כוסות סוכר

1 כוס חומץ יין לבן

1 כוס חומץ תפוחים

3 מקלות קינמון

1 לימון פרוס דק

1/2 כפית תרמילי ציפורן

1 כף גרגירי פלפל טריים

לקלף את האגסים, לחתוך לרבעים ולגלען. (אלא אם שלכם קטנים כמו שלי ואז אפשר להשאיר שלמים או רק לחצות)

להכניס את כל החומרים, חוץ מהאגסים, לסיר ולהביא לרתיחה.

כשכל הסוכר נמס לחלוטין, מכניסים את האגסים לסיר, מביאים לרתיחה עדינה ןמבשלים כ- 20 דקות, רק עד שהם רכים. להזהר לא לבשל אותם עד כלות.

בעזרת כף מחוררת, מעבירים את האגסים לצנצנת נקיה. מרתיחים את הנוזלים שבסיר על אש גבוהה כ- 5 דקות או יותר, עד קבלת סירופ נוזלי ושופכים אותו לצנצנת עד לכיסוי מלא של האגסים.

מצננים, סוגרים ומאחסנים. היא טוענת לאחסן חודש לפני אכילה וטוב לשנה. אני אכלתי מיד, איכסנתי במקרר ואין מצב שיחזיק שנה!

14 תגובות

מתויק תחת ביסים מהחיים, בצנצנת, גינה, טבעוני, ללא גלוטן, משהו עם הלחם

12 טון של עגבניות

 

T1a

 מיד אחרי שירד לי האסימון שהחורף קרב וזמן העגביות המדהימות והמתוקות קצר, נכנסתי למוטיבציית עגבניות. קניתי טון של early girl קטנות, מתוקות כמו סוכריות ומתפצחות בפה ושקלתי את מעשיי.  אחת הדרכים הפשוטות והמקסימות מכל עם גודש של עגבניות, היא פשוט לצלות אותן לאט בתנור. הן 'מתקרמלות', מתרככות ומרכזות טעמים. בגלל שממש אין ברירה, אוכלים ישר כמה מהתבנית ואחר- כך עוד כמה עם לחם טרי (משאירים קצת לחם בכדי לנגב את המיצים שנשארים בסוף בתבנית). את מה שנשאר מעבירים לצנצנת עם עלים של בזיליקום או רוזמרין והרבה שמן- זית והרי לכם אוצר קטן. מחזיק במקרר כשבועיים, לפעמים יותר. טוב כמעט לכל דבר.

 

T5a

 

אני, שהכרובית העירה אצלי את שד האנטיפסטי הגדול (אחד השדים היותר מוצלחים), החלטתי לשדך אותן לגבינת פטה וזרעי קימל. למה? לא ממש יודעת. רק מה, ברח לי השם באנגלית- קימל, יובלות שלא השתמשתי בו. ביקשתי מהאיש שישב בדיוק ליד מחשבו שיבדוק לי. " מה זה קימל?" הוא שאל. "נו קימל… אתה לא 'זוכר אותה מהמכולת?' אמרתי. אלאס, לא הדליק אצלו שום נורה. לי דוקא כן- אני זוכרת אותי  בילדות מתעבת את הלחם הזה מהמכולת של אבי ומנסה להוציא את הקימלים הקטנים מהפרוסה. היו לי תמיד סנדויצ'ים ממנו או מהאחיד עם בורות מרגרינה (נו.. שזה נכנס לחורים של הלחם האחיד) וגבינה מלוחה. לאיש, לעומת זאת, היו סנדויצ'ים שוים של לחמניות טריות ופסטרמה ועד היום אני זוקפת חלק גדול במיזוגנו לזכותם של אלו. אבל איך הגעתי עד הלום -כן, הייתי בקימל. ממנו נשאר בסוף רק הרעיון ושקית קטנה עם זרעונים שיצטרכו לחכות לפעם הבאה.

T3a

בינתיים יש רק עגבניות…

לוקחים עגבניות וחוצים. מניחים בתבנית, חלקן החצוי כלפי מעלה וזורים מלח, שמן-זית ועשבים לפי מה שבא.

אופים בתנור בחום לא גבוה (בערך 150 צלסיוס) כשעתיים או עד שהעגבניות מתרככות ו'מתקרמלות'. אם העגבניות שלכם לא ממש מתוקות, כדאי לפזר עליהן טיפונת של סוכר חום לפני האפיה.

מצננים ומעבירים לצנצנת עם שכבות של עשבי תיבול. מכסים בשמן-זית ושומרים במקרר.

בסיום- מסננים את שמן הזית שספג בינתיים קצת טעמים ומשתמשים בו לסלט או לפסטה.

 

T6a

9 תגובות

מתויק תחת טבעוני, ירקות, ללא גלוטן, משהו עם הלחם, פינת הנוסטלגיה

תאנים בצנצנת

 

F5

 

המתכון הזה פורסם ב'וואלה!' של שבוע שעבר, בעודי משוטטת ברחובות סיאטל. והוא מסוג המתכונים שלא כדאי לפספס כי הוא פשוט ומתגמל שיא.

זוהי הזדמנות אחרונה, לא רק להנות מהפרי המקסים הזה עכשיו, אלא גם להצטייד בו לימים קרים.  שעה של עבודה, תניב עבורכם צנצנת מלאה בפירות מזוגגים ביין ובניחוח של רוזמרין. משם הדרך להנאה היא קצרה.. כמה גבינות, לחם טוב וקצת יין. לא צריך יותר. אפשר גם כקינוח מעל לגלידת וניל או קרם פרש ואפילו יוגורט.

רציתי גם לתת לכם את הלינק הזה, לכתבה סופר מעניינת על פרויקטי 'בניה ירוקה' בניו-יורק. גם בגלל ניו-יורק, גם בגלל הירוק אבל בעיקר בגלל הישראלי המרשים שעומד מאחורי הפרויקטים האלו.  גאוה גדולה לכולנו, הבחור הזה.

מי יודע… אולי עוד יגיע היום שבו ארצנו הקטנטונת תשכיל לקחת את החזון, הלהט והרעיונות המדהימים שלו – ולעשות.

שבת שלום ורוגע!

F7

תאנים משומרות

לשימור דוקא רצוי תאנים מוצקות. הן תשמורנה יותר על צורתן לאחר הבישול.

בערך 1.2 ק"ג תאנים טריות

1 כוס פורט (אין פורט?! נסו יין אחר )

1/2  1 כוסות מים

סליל ארוך של קליפת תפוז (בקלי-קלות עם קוךפן)

1 מקל קינמון

1/4 כפית פלפל שחור גרוס טרי

1 כוס סוכר

1 ענף רוזמרין טרי

מיץ מלימון שלם

חורצים בעדינות צלב בתחתית כל תאנה. לא עמוק מדי- 1/2 ס"מ.

בסיר גדול, המכיל את כל התאנים בשכבה אחת, מביאים לרתיחה פורט, קליפת תפוז, מים, מקל קינמון, סוכר, פלפל ורוזמרין. מנמיכים את האש ומבשלים תוך בעבוע כ- 5 דקות.

מוסיפים את התאנים ומיץ הלימון  ומביאים שוב לרתיחה. מנמיכים שוב את האש ומבשלים, מכוסה למחצה כ- 30 דקות. התאנים צריכות להיות מזוגגות ומעט שקפקפות. אם יש צורך- יש לבשל עוד כ-10 דקות. טועמים ורואים האם יש צורך בעוד מיץ לימון. 

מוציאים את התאנים בעזרת כף מחוררת לצנצנת מעוקרת (או למחפפים- לצנצנת שכרגע יצאה מהמדיח ועודנה חמה..) וממשיכים לצמצם את הנוזלים ברתיחה כ- 15 דקות או עד אשר הנוזל נהיה מעט סמיך ומכסה גב של כף. (טובלים כף. מעבירים פס עם האצבע. אם הפס נשאר ברור ולא נסגר ע"י הנוזל- מוכן.) מוזגים לצנצנת לכדי כיסוי, מקררים ואוטמים. מנסיון, אם נשארו מעט נוזלים בסיר, כדאי לשמור אותם בצד. כשהתכולה תתקרר לגמרי, יהיה מקום לעוד מעט מהם.  

אני שומרת בחוץ, על השיש וזה מחזיק כחודשיים טובים, אם לא גומרים את זה לפני. אפשר גם לשמור במקרר.

 

8 תגובות

מתויק תחת בצנצנת, ללא גלוטן, משהו עם הלחם, מתוק

סיאטל (כבד קצוץ)

אוקיי.. אז קצת נעלמתי. אין צורך להתקטנן. ואיפה הייתי?! לא רציתי לדרוס את כל ההתפלפלויות בגין עוגת הדבש ואי לכך לא יכולתי להודיעכם על מתנת שלושת ימי החופשה שלי בסיאטל, אשר אורגנו ופורגנו לי על-ידי האיש. ועכשיו אתם בודאי שואלים מה עושה נערה לבדה בסיאטל ?! 

קודם כל היא דופקת לק. להבדיל בין קודש לחול. כזה בורדו כהה שכמעט תמיד אי אפשר כי בתוך שעתיים הוא מתקלף בכיור יחד עם הגזר. אחר- כך היא קצת מרגישה בודדה אבל זה עובר לאט עם הביס הראשון ב-Salumi . בטלויזיה, בחדר המעוצב ( ט ל ו י ז י ה עם ש ל ט  וע ר ו צ י ם!), היא רואה את ריי רומנו בנסיעת עבודה  קולט שהוא יכול לאכול גלידה בעשר בבוקר ואז יורד לה האסימון. היא לבד!  היא יכולה מה שהיא רוצה מתי שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה. אין חוקים. אין דרישות. אין את מי לקחת או להחזיר.

היא נמה לה בצהריים ואחר- כך נאבדת ברחובות חדשים, מדברת עם אנשים. הולכת למוזאון, קוראת את כל האותיות הקטנות שבצד התמונה ומסבירה רק לעצמה. לא מסתכלת על השעון. שותה יין עם כל ארוחה. זאת אומרת שותה בנחת ועד הסוף. מגרילה בפוקס כרטיס ל- Wicked ב- $20 ורואה גם שני סרטים. מוצאת במקריות נפלאה (פניה לא נכונה) פיצה מופלאה בשם:  Serious pie  ואוכלת פירות ים נפלאים (דית, יודעת על מה את חושבת!)- שרימפסים קטנים, פריכים ומתוקים ופיש -אנד -צ'יפס וקלאמרי בצ'יינה טאון, שהוא רך ונמס בפה ושאחריו כבר אי אפשר לאכול גומיות מטוגנות בציפוי ולחשוב שזה יופי.

קונה לו מטוס קרב (ברגשות מעורבים כי היא יודעת שהחלום לא יתגשם, הוא קצת עיוור צבעים) ולה הלו קיטי ולקטן פאזל של תומאס. הו, ולה עצמה -מכתש ועלי כמו שרק בחלומות העזה. ומכירה תודה. למי שעשה את כל זה אפשרי… ת ו ד ה.

RO1

בהמשך חוגגים את בוא השנה החדשה עם חברים אהובים. נפגשים בצהריים ומבלים יחד עד הערב. יעל ואני בוחשות קוקטלים ונהיות עליזות. מאד. כדי שהקוקטלים לא יהיו בודדים אנחנו אוכלים הרבה חלה עם כבד קצוץ. כמה טעים.

RO4

אחרי שעתיים נהיים רעבים ואז יש מרק עוף (שמונה ילדים יושבים וגומעים מרק בלהיטות שכזו, שכל סבתא יהודיה היתה גאה!) ועוף מתקתק עם קוסקוס, צלי בקר ביין, אורז, ירקות צלויים וסלט. לקינוח עוגת התמרים המקסימה של יעל (השנה הזו צופנת את מתכונה, כך אני מרגישה) וטונות של מוס שוקולד ותה עם עשבים מהגינה.

RO2

ואני אומרת עם כזו התחלה, אין מצב שהשנה הזו לא תהיה מדהימה. חסר לה.

רזולוציות לשנה החדשה:

1. צריך להשתפר באגף הקוקטלים. (מה מנגו מה)

2. רוצה להיות יותר כמו שחר.

…וזה מספיק עד ללועזית. שם אני אתכונן טוב יותר.

כבד קצוץ           כמות עצומה

את זה למדתי להכין מאמא שלי. טעים אש וקלי- קלות. אולי בארץ יש אפשרויות קניה טעימות אבל כאן אין. בדרך כלל הטעם הוא של אסבסת מצויה ולכן פעמיים בשנה, בראש ובאביב אני מכינה. זה והמרק מרגישים לי חג.

*אם בא לשפצר- אפשר להוסיף שלוק של ברנדי למחבת ולצמצם היטב. להוסיף את מעט הנוזלים ומיצי הכבד שבמחבת למעבד המזון.

2 קילו כבד עוף – לשטוף ולהניח על נייר מגבת לספיגת הנוזלים

4 בצלים גדולים גדולים

6-7 ביצים קשות- קלופות

מלח ופלפל

את הבצל חוצים ופורסים גס. מטגנים עם 1/4 כוס שמן קנולה ומעט מלח עד לשחום ומתקתק. יש לערבב מדי פעם. מוציאים לקערה גדולה.

מנקים את הכבד מחתיכות שומן גדולות ובולטות (אל תעשו דוקטורט.. בריאות גדולה אין כאן!) ומטגנים את הכבד בזריזות באותה המחבת. סביר להניח שתצטרכו בפעמיים. לא ליבש לו את הצורה. מעבירים לקערה ומתבלים. (אהממ.. אם צריך עוד טיפונת שמן, יש לתת!)

אם אין מטחנת בשר- משתמשים במעבד מזון. מעבדים בפולסים קצרים לקבלת תערובת במרקם לא חלק ובעל חתיכות קטנות. (סביר להניח שגם כאן בפעמיים). מתבלים.

אני מעדיפה לא להמליח את התערובת מאד ולפזר מעל מעט מלח גס לפני האכילה. מגישים עם מלפפונים חמוצים או גרגירי רימון או עלעלי תימין טריים.

38 תגובות

מתויק תחת ביסים מהחיים, חגים, ללא גלוטן, משהו עם הלחם, נסיעות וטיולים, עוף

החיים

נחת

כשהמדריך של הילד אומר לך שהוא ה'פייבוריט' שלו והמדריכה שלה לוחצת ידיים לכל ההורים ורק לך מוסיפה איזו ילדה מקסימה

עייפות

להספיק, לזכור, לעבוד, לסדר, לנחם, לנזוף, לחנך, לשלם, התקלקל, נעלב, התעצבן, לא נעים, לספר או שלא, להתגבר, להשלים, ולהתחיל שוב מהתחלה

רגעים של אושר

למצוא כמה עגבניות בשלות. לרדוף אחרי קטקט אחד שמח, מלא במיץ, שפוחד נורא שיקחו לו אותה

T2

אוףףף

לגלות למחרת שהאיילה הבת-אלף כסחה בלילה את שיחי העגבניות והשאירה גבעולים מיותמים ואם לא די בכך, שהחתול של השכנה 'עשה' ציפורניו על הקישוא הענקי . אוף.

נחמה

ללכת ל- Berkeley Bowl  החדש ולקנות כל עגבניה חתיכית. לשטוף, לחתוך ולתבל. לשבת ביחד ולאכול.

T3

T8

עגבניות פרוסות איך שבא, מוצרלה של באפלו חתוכה גס עם הידיים, זיתים, בזיליקום מעוך עם טיפונת שום, קצת צנוברים והרבה שמן- זית, מלח ופלפל טרי

T2

T7

13 תגובות

מתויק תחת ביסים מהחיים, גינה, ירקות, ללא גלוטן, משהו עם הלחם