אני מתקשרת לאסים, איש התיקונים שלי, להתבכיין לו על שהגג ממשיך לדלוף למרות שהוא תיקן אותו בשבוע שעבר. 'מיסיס שילה דונט וורי', הוא אומר לי במבטא האוקראיני הכבד שלו, 'איי וויל קאם טומורוו אנד פיקס איט'. כל אחד צריך אסים אחד בחיים שלו.
מגבות מקיפות את שולחן העבודה שלי, תופסות טיפות מים חמקמקות שנושרות מהתקרה. אני מנצלת את הפוגת הגשם וכמה קרני שמש ביישניות, בכדי ללכת עם הילדים ברגל לבית הספר. כמה שאני אוהבת את אחרי הגשם- כשהכל רטוב, רווי ומנצנץ. מלא חיים.
ל
בשבת סחב אותי האיש להופעה של שלום חנוך. כמה נפלא השלום חנוך הזה עם הצרידות הפלרטטנית הזו שלו- כמה זכרונות הוא טומן בין המילים שלו וכמה שהרגשתי לא קשורה, יושבת בארץ זרה ומקשיבה לשירים שלו. כאילו צופה בכל מן הצד. 'יש שיר מסוים שתרצו?' הוא שואל ואני דוקא כן רוצה אבל כמובן שאומרת כלום. ונורא רציתי את השיר האהוב עלי שלו וגם כמה פתרונות, אם אפשר.
ל
את העוף הזה הכנתי פעמיים. בפעם הראשונה הוא יצא לי משגע והיה כל מה שרציתי כשצרפתי את מרכיביו זה לזה: חורפי, דשן וכה אירופאי. אם עצמת את העיניים יכולת לדמיין את עצמך בכפר אלזסי מול אח מבוערת. לא שהייתי באלזס מול האח (הייתי שם דוקא בקיץ) אבל מה זה חשוב.
בפעם השניה, לקראת ביקור הדודה, קצת פיספסתי אותו. אם מתעקשים להסתכל על חצי הכוס המלאה- עכשיו אני יודעת לומר לכם מה לא לעשות וגם זה חשוב.
עוף בעדשים ובירה 4 מנות
נקודה מכרעת בתבשיל הזה היא הבירה- היא צריכה להיות נעימה ולא מרה. בירה מרה = תבשיל מר= פויה. אני השתמשתי בבירה בלגית חמודה שנקראת blue moon
שלא כהרבה תבשילים אחרים המרויחים משהיה של יום במקרר, התבשיל הזה נפלא במיוחד בתום הבישול. למחרת מעט פחות..
4 כרעי עוף
מלח ופלפל גרוס טרי
3/4 כוס עדשים חומות-ירוקות כהות עם נקודות קטנות(בארץ קוראים להן שחורות/ כאן- french )
1 בצל קצוץ דק
3-4 שיני שום קצוצות
1/2 בקבוק בירה(כשרוצים את זה 'ללא גלוטן' יש להקפיד על בירה כזו)
חופן צימוקים קטנים/ currants
3/4 כוס מים
שוטפים היטב את העדשים ומתבלים את חלקי העוף במלח ופלפל.
מחממים היטב בסיר רחב מעט שמן ומשחימים את העוף כשצד העור כלפי מטה. אתם רוצים שצבעו יהיו שחום היטב. הופכים את העוף לצידו השני ומוסייפים את הבצל והשום. כשהעוף השחים מעט, מערבבים מעט ונותנים לבצל להתרכך מעט.
כשהעוף והבצל שחומים ויפים, מוסיפים את העדשים והבירה, מביאים לרתיחה ונותנים לה לבעבע היטב. מצמצמים למחצית מכמותה ומסיפים את המים והצימוקים. מתבלים שוב, מביאים לרתיחה ומבשלים מכוסה למחצה על להבה קטנה (תוך כדי בעבוע עדין), כשעה או עד שמוכן.
זה מוכן כשהעדשים נעימות למגע הפה (!), העוף רך מאד ויש עדיין נוזלים מסביב. מגישים בקעריות ואוכלים עם מזלג וכף.
Don't cry because it's over. Smile because it happened
Dr. Seuss
קידמה זה לא פה. זה לא מחמיא אבל ככה זה איתי-
אני נקשרת נורא למכשירים חשמליים, מתקשה לזרוק אותם סתם כך, אפופי זכרונות ולהביא במקומם דגם חדש יותר, מתוחכם יותר. כן, ככה אני. 'איך זה', אומרת לי מ. חברתי, 'שלמכונת הכביסה שלך את נקשרת יותר מלאנשים?!' אני לא מספיקה לתהות האם יש שמץ אמת (אהמ.. שוב לא מחמיאה) בקביעתה, כי אני עסוקה מדי בלהפרד מזו ששירתה אותנו נאמנה בשבע השנים האחרונות והחליטה פתאום שדי לה. אני יודעת, כולה מכונת כביסה אבל בלב אני חשה שהיה זה הרבה מעבר לזה-היתה כאן אהבת אמת. היא, שראתה את תחתונינו המלוכלכים, שעזרה לפרוק תיקים מטיולים רחוקים בארצות אחרות, שהלבינה והעלימה כתמים עיקשים, שהפריחה ריחות נקיים. היא.
שני גברים גדולים נושאים אותה החוצה אחר כבוד, משאירים אותי עם מועקה גדולה בלב וכמה דקות של שקט לפני שיחזרו עם ההיא, החדשה. אני ועולם ומלואו שנגלה. אללה יסתור מה שיש שם, מתחת למכונת הכביסה הישנה והאהובה: גולגולים של אבק סבוכים בכמה גולות עליזות, חלקים של לגו, כפתור, זוג גרביים שבאמת נעלם לאחרונה, מכונית קטנה שנשכחה וזה:
k
'הזה' גורם לי לחייך מעט, בעודי מנקה חיים שלמים תחת מכונה אחת. זה מנמברטו בחג ההודיה. זה אומר: 'תודה אמא שאת מכינה ארוחת ערב כל יום' אבל באותה מידה יכול היה לומר: תודה אמא שאת מכינה לנו ארוחת ערב כל יום כי אז אני יכול: א. לא להיות רעב ב כ ל ל ב. שלא יתחשק לי לאכול אותה אלא דוקא משהו אחר ג. להיות עסוק בליילל או לעצבן ת'אחים שלי ד. לשפוך משהו, להגיד 'אוי נשפך משהו' אבל לא לעשות עם זה כ ל ו ם!
נו כן, ולפעמים באמת לשמוח ממה שהכנת ולאכול מכל הלב ולשמח אותך מבפנים, באופן הכי פרימיטיבי וראשוני שקיים בכל אם.
;
עוגת בננות פצצות לפנים
מישהי ביקשה מתכון לעוגה בריאה. ניסיתי לחפש את התגובה הזו בכדי שאוכל להקדיש לה את המתכון מכל הלב, אבל לא מצאתי, אז בכל אופן- זה לך! ולנמברטו, אהוב ליבי, שאוהב נורא נורא עוגת בננות. ואם היה אפשר בכל יום לארוחת ערב- אז בכלל יופי…
יש בה קמח אורז מלא- לכן היא נטולת גלוטן. מעולה, רכה, לחה. מעולה, כבר ציינתי?! מ ע ו ל ה.
2 ביצים
1/2 כוס דחוסה סוכר חום בהיר
1 כפית תמצית וניל
1/4 כוס שמן זית (לא רוצים- שימו רגיל)
2 בננות קווצ' – מעוכות היטב במזלג
1 מיכל קטן של רסק תפוחים (~1/2 כוס)
1/2 1 כוסות קמח אורז מלא (במרקם שלו זהה לקמח רגיל)
3/4 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית אבקת סודה לשתיה
1 כפית קינמון
קורט מלח
חופן שבבי שוקולד מריר- רק אם בא
מחממים תנור ל- 180 מעלות צלסיוס/350 פרנהייט. משמנים תבנית מאורכת (שלי -13*23 ס"מ).
במיקסר- מקציפים היטב את הביצים והסוכר כשש-שבע דקות או עד שהתערובת בהירה ונפוחה. בינתיים מערבבים יחד בקערה את כל החומרים היבשים.
כשתערובת הביצים מוכנה, מנמיכים את מהירות פעולת המיקסר ומוסיפים לפי הסדר את: תמצית הוניל ,שמן- הזית, רסק התפוחים והבננות.
מערבבים את היבשים ואת השוקולד. מעבירים לתבנית ואופים כ- 40 דקות או עד אשר קיסם יוצא נקי.
אפילוג
'אני לא אוהבת אותה' אני אומרת לאיש בלילה, נועצת מבטים שטניים בחדשה. אני לא אוהבת את הקולות שלה (כאילו היא תקועה), לא את הצורה שלה (איפה החלודה וכתמי הסבון) ולא את החסכנות המודרנית שלה (איך אפשר לכבס בשליש מכמות המים ושיצא נקי, תגידו?! יש גבול להתחשבות שלי ביקום- אני מקמפסת קליפות ושיירים בפנאטיות, קונה סבונים לא רעילים שלא מנקים כמו הרעילים ומחשבנת כל שקית ניילון- לא מספיק?!)
מה עושה בחורה כשבחוץ יורדים גשמי זלעפות, כשטיפות גדולות מהן נושרות לה בחדר רק כי היא התעצלה לקרוא לאיש הגגות כמו שקבעו שתעשה לכשיתייבש הגשם הקודם?! כשמכונת הכביסה שלה החליטה לשבות יחד עם הגג, בדיוק באמצע הסחיטה? בואו ואגיד לכם מה היא עושה- היא מכינה לה משהו לאכול. כי מלחמות לא מנצחים על בטן ריקה.
ך
ך
סלט עדשים ורימון
הכי אני אוהבת את העדשים השחורות, אשר שומרות בבישול על צורתן ועל מרקמן הקשיח. הן לא באמת שחורות אלא חומות כהות ובעלות נקודות קטנטנות. בארה"ב הן נקראות french lentils
1/2 כוס עדשים שחורות
2 כפות שמן-זית
1 בצל אדום בינוני
מלח ופלפל גרוס טרי
3 כפות רכז רימונים
חופן עלי פטרוזיליה או נענע או שניהם- קצוץ
מיץ לימון בשפע
שמן-זית נוסף לתיבול
גבינת עזים רכה
גרגרי רימון כשאהבה נפשכם
שוטפים היטב את העדשים, מעבירים לסיר, מכסים במים ומביאים לרתיחה. מנמיכים את הלהבה, מכסים ומבשלים כ- 30 דקות או עד אשר העדשים נעימות לאכילה. בינתיים- קוצצים את הבצל קטן קטן קטן ומעבירים לסיר קטן עם שמן- הזית. מוסיפים מעט מלח ומאדים על להבה קטנה בסבלנות, עד שהבצל רך ושקוף. אם יש צורך, מוסיפים טיפונת מים בהמהלך האידוי. כשהבצל מוכן, מוסיפים את רכז הרימונים ומערבבים היטב. מניחים בצד.
כשהעדשים מוכנות, מסננים ומעבירים לקערה. מוסיפים את הבצל הרימוני ומתבלים במלח ופלפל. מניחים מעט להתקרר (העדשים נוטות לשתות כמויות שמן-זית מעלפות כשהן חמות…) ואז מתבלים בעוז במיץ לימון ועוד שמן-זית. מוסיפים את עשבי התיבול וגרגרי הרימון, בודקים תיבול ומפוררים מעל גבינת עזים.
סלטי קטניות אוהבים תיבול עז- אז בבקשה מכם. שימו לב שאחרי שהות במקרר, הטעמים מתרככים וצריך לתת להם רענון חדש.
ל
ף
מצד שני, אפשר פשוט להתקשר למתקן מכונות הכביסה, לשתות תה חם ולחשוב על הגשם כעל הדבר הכי רומנטי בעולם-
מעטים הסלטים שיכולים להביא עלי עונג שלם כמו סלט חסה עשוי טוב, כזה שעליו פריכים ורעננים והרוטב שלו סמיך, עוקצני ועוטף כל פיסת ירוק. וכשעם אלו באים גם כמה אגוזים- אז בכלל מצבי מצוין. איכות המרכיבים בסלט שכזה, משמעותית ביותר. כל פרט חשוב: טעמו של שמן-הזית, כוחו של החומץ וכמובן טריותה של החסה. במובן הזה, מאד מסובך לתת מתכון לרוטב ויניגרט, כאשר כל מרכיב בו כל כך דומיננטי ויכול להגיע מהיצרן בכל-כך הרבה תצורות, עוצמות וטעמים.
העיצה הפשוטה והיעילה ביותר שיש לי לתת לאלו שעדיין לא סגורים על 'מה נחשב טוב או נכון' כשקונים שמן-זית וחומץ, היא ללכת בעקבות הטעם במסגרת הכספית האפשרית. כדאי לטעום סוגי שמן-זית שונים ולבחור משהו שהחיך שלכם אוהב. אותו הדבר לגבי חומץ: ברוב המיקרים, החומצים הזולים ביותר נוטים להיות חמוצים מאד וגסים בטעמם, מה שמקשה על איזון רוטב ויניגרט טוב. כדאי להשקיע בבקבוק חומץ איכותי- חומץ שמפניה, חומץ שרי או בלסמי לבן.
סלט חסה בויניגרט פרמז'ן סלט גדול לאחד או קטן לשניים
את כמויות הרוטב תאלצו לאזן ולשנות בעדינות לפי טעמכם.
אפשר כמובן להוסיף עשבי תיבול ולשדך לירקות מאודים
1/2 כפית חרדל דיז'ון (חלק או גרגרים שלמים)
1/2 כפית חומץ
2-3 כפיות שמן זית (תלוי בחוזקו של החומץ)
מלח ופלפל גרוס טרי
2 כפיות גבינת פרמז'ן איכותית מגוררת
4-5 אגוזי לוז קלויים- שבורים גס
2 חופנים גדושים של חסה
מערבבים היטב חרדל, חומץ ופרמז'ן. מתבלים. מוסיפים בהזלפה איטית את שמן הזית, תוך כדי בחישה מהירה. טועמים את הרוטב עם חתיכת חסה ומתקנים לפי הצורך- מעט שמן או אולי מעט חומץ או מלח. ואולי מושלם ולא צריך מאום…
מערבבים עם החסה, מעבירים לצלחת, מפזרים מעל אגוזים ועוד כמה שבבי פרמז'ן. אוכלים מיד.
* אל תגידו לאפ'חד שאמרתי- אבל בטח אם משקשקים את כל המרכיבים יחד בצנצנת קטנה- יוצא אותו טעם במחצית המאמץ.
הרוטב הזה כל כך טעים שהוא מאציל מטובו על כל ירק שבנמצא, אפילו על ה-kale! (כאן בתוספת פלפל אדום טרי חריף)
הוא יהיה נפלא עם אספרגוס, סלק , אנדיב ועוד- ויתחבר יופי לגבינות (כחולה, עזים, פטה) ולעשבי תיבול
ממש כשחשבתי לעצמי בלב חלילה-מלהגיד-בקול-כי-אז-זה-מיד-מקלקל, שזהו, כמעט שסיימנו חורף שלם עם שלושה ילדים בלי אף מחלה אחת, חלתה הילדה. כשאמרתי את זה לדר' B שציין שלא ראה אותי מזמן, הוא אמר בטח שסיימתם- כבר אביב עכשיו. הוא אגב, לא היחיד ששם לב לזה- גם החפרפרת הידועה שלא ראתה את צילה השנה, הכריזה על שישה שבועות של אביב מוקדם (ותודה לילדי על העדכונים השוטפים והנלהבים בנושא).
וואלה- אביב!
ממש בין לילה שינו העצים צבע, הפכו לבן וורוד. הגבעות שסביב הבית צובעות את העיניים בכתמים בהירים. תמיד זה כך כאן, הצבעים באים בתקופות.
ףל
ךףל
היא ואני בבית. וגם אבא שלה, שהחליט באופן נדיר לעבוד מהבית. נו, וצריך לאכול משהו.. לה אני מכינה מרק עוף שבימים רגילים היא נורא אוהבת. אחר-כך היא תגיד כן ואני אחמם ואז היא תגיד לא ואני אזרוק וחוזר חלילה. לנו אני רוקחת את פריטטת-המה-שיש-במקרר הטעימה הזו, שאנחנו אוכלים יחד בצהריים ואפילו הבנים שמחים בה לעת ערב.
ףל
ך
באמריקה, למרבה הצער, אתה מתרגל לקבל תפוחי-אדמה ליד החביתה של הבוקר ואף ירק טרי אחד לרפואה. הספרדים גם טובים בשילוב הזה של ביצים ותפוחי אדמה בטורטה שלהם. אז מי אני שאגיד לא?! הפריטטה הלא מסורתית הזו משלבת בין השניים ומתהדרת גם בגבינה, בצלים ופטרוזיליה אבל תשמח לואריאציות אישיות שלכם, כל אחד כראות עיניו…
פריטטת תפו"א, בצלים וגבינות
טעים. חם, פושר וקר. מה שהופך אותה למאכל מושלם לבראנץ' (אפשר להכין כמות גדולה ואפשר להכין מראש) ולטיולים
~100 גר' תפוחי אדמה קטנים
4 כפות שמן-זית
מלח ופלפל גרוס טרי
1/2 בצל פרוס דק
3 בצלים ירוקים קצוצים
חופן פטרוזיליה קצוצה
80 גר' גבינת פטה
חופן גבינה קשה מגוררת
4-5 זיתים- פרוסים
6 ביצים
3 כפות חלב
מחממים תנור ל- 200 מעלות צלסיוס/ 400 פרנהייט
צריכים מחבת 26 ס"מ שמתאימה גם לתנור. אם אין, ניתן להתחיל במחבת ולהעביר לאפיה בכלי מתאים.
פורסים את תפוחי האדמה דק ומטגנים קלות במחבת עם שמן הזית ומלח ופלפל. אחרי כחמש דקות בערך, מוסיפים חופן מים ומכסים. נותנים לכל המים להתאדות ומוסיפים את הבצל ואת החלק הלבן של הבצל הירוק. מערבבים וממשיכים לטגן על אש נמוכה- עד שהבצל שקוף ותפוחי האדמה רכים. מסירים מן האש.
מפזרים מעל מחצית מכמות הבצל הירוק, הפטה והפטרוזיליה ואת חופן הגבינה הקשה המגוררת. מקשקשים את הביצים והחלב ומוזגים מעל באופן אחיד. מפזרים מעל את שארית הבצל, הפטה והפטרוזיליה. וגם את הזיתים!
אופים בתנור כעשרים דקות- עד שהחביתה יציבה. מוציאים ומזליפים מעל עוד מעט שמן-זית לפינוק.
ישנם רגעים שנחרטים בזכרון. לפעמים הם עושים את זה בלי שום התרעה מוקדמת או סיבה נראית לעין. הם פשוט נהיים, נשארים והולכים איתך הלאה.
כמו ההוא, של אחותי ושלי, יושבות על הספסל בשינקין מול הסנדויצ'יה של רותי ואיציק. אני עם חצי סנדויץ' ביד והיא עם ה'לא בא לי' שלה.
בפנים, במעבר הצר, אני אומרת לו שיעשה לי מה שבא לו. הוא מורח סלט קישואים מנוקד בירוק וגם סלט אבוקדו. 'אפשר חריף?' אני שואלת- מבקשת והוא מסתכל עלי במבט מעט מבודח, מודד את גוון עורי ואת צבע העיניים ומורח בנדיבות מהממרח הבורדו הכהה. מזדקפת מעט, מנסה לחשוף שמץ מעקבות ההודי-מכסיקני החריפים שמפעפעים עדיין בדמי וממרק ה'פו' הבוער כל הדרך מהפה עד לקיבה, אבל כלום לא עובר, אז רק משלמת ואומרת תודה.
…ובחוץ על הספסל, ליד ההיא שלא בא לה, עם הביס הראשוני הזה וטעמיו המחבקים והכל-כך מוכרים- של רכות הקישואים, מתק הבצל המטוגן ועוקצו של השמיר.
אז ברור שבבית לא מתאפקת ומוכרחה לנסות ולשחזר את הטעם. זה לא יוצא הדבר הכי יפה בעולם אבל כשעורמים את זה על לחם טרי, עם או בלי חריף- זה כבר ממש לא משנה.
ף
אם עקפתם את מחסום השמיר והתגברתם על הבלי היופי, הנה כמה כללים שכדאי לשמור:
הבצל צריך להיות כמעט חום ורך מאד. הביצים עדיין מעט רכות – זה יתן לסלט קרמיות. ולא לשכוח: מלח ופלפל בנדיבות.
ך
ף
סלט קישואים ושמיר
2 בצלים בינוניים- קצוצים
3 כפות שמן-זית או אחר
5 קישואים = 1/2~ ק"ג
2 ביצים
1 צרור שמיר- קצוץ דק
מלח ופלפל גרוס טרי
מאדים לאט (עם כיסוי) את הבצלים הקצוצים במלח ושמן. בכל פעם שנראה כי יש צורך, מוסיפים מעט מים ומערבבים היטב. כשהבצלים רכים מאד, מסירים את המכסה ומגבירים את הלהבה. מערבבים מדי פעם עד שמתקבל בצל רך, שחום ומתקתק.
בינתיים- מגררים את הקישואים במגררת ידנית גסה או בעזרת מעבד מזון.
כשהבצלים מוכנים- מעבירים אליהם את הקישואים, מערבבים היטב, מתבלים ומבשלים תוך כדי ערבוב מפעם לפעם. (בשלב הזה נתן להוציא מחצית מכמות הבצל החוצה ולצרף אותו אח"כ, בשלב הערבוב הסופי). מתי מוכן? כשהקישואים רכים מאד וכל הנוזלים התאדו. מצננים.
מבשלים את הביצים בסיר קטן עם מים עד לגובה הביצים ומעט מלח: מביאים לרתיחה ומבשלים עוד דקה או שתיים. מסירים מן האש, שופכים את המים ומזרימים מעל לביצים מים קרים. משאירים להתקרר במים כמה דקות. מקלפים בעדינות ומועכים היטב במזלג.
מוסיפים את הביצים והשמיר לקישואים (רצוי כשאינם חמים, אחרת לשמיר יש נטיה לשנות טעם למשהו לא כייפי). מתבלים בעוז.
חשבתם שזה כבר לא יקרה, תודו. חשבתם שלנצח אספר לכם על סבתי הפולניה, מכבסת העופות הידועה והיקרה שאהבה לבשל קורקבנים (מאיפה בכלל השם הזה?! הרי לתרנגולת אין בכלל פופיק…) ולצלות עופות לכדי שלמות.
אבל אני, אני יש לי הפתעות עבורכם- אמנם לא סיפורים על סבתא מרוקאית על ברכיה ישבתי בעת שבררה אורז אחד אחד ושלימדה אותי את כל סודות החריימה והאהבה על בוריים- אבל יש גם יש ד ו ד ה !
לדודה שלי, דודה שמחה, יש תפקיד מרכזי וחשוב באהבתי לאוכל ובשמחת הנתינה. דודה שמחה גרה בפרדס חנה, שם היא גידלה שבט שכלל ארבעה ילדים ובעל אחד, הלא הוא דוד נפתלי אח של אבא. בקייצים של ילדותי הייתי נוסעת לביקור של שבוע (שתמיד תמיד הסתיים בטלפון מתבכיין לאמא שתרשה לי עוד כמה ימים), לנופש בבית שהיה כל כך אחר משלי בקולות, במנהגים ובריחות. הלכתי יחפה בימים, קטפתי סרברסים עם קופסאת שימורים מחוברת למקל וקיבלתי חיבוקים מבני דודים גדולים. במטבח הגדול, שהיה הממלכה שלה, אכלתי מאכלים שלא נודעו בביתי כמו קוסקוס אדום חריף ושקשוקה-כזו שהביצים מקושקשות בה ואוכלים אותה בסנדויץ'. משם באה האהבה לאוכל באדום כהה. לאוכל שבא מאהבה.
ך
הבישול המזרחי החכם-
לוקחים עגבניה ושום ומרכזים אותם באיטיות
ל
ך
ל
תבשיל בשר ושעועית
* דודתי מכינה את התבשיל הזה עם הודו ועוף. זאת אומרת לא גם וגם אלא במקום.
* אם אין קוסקוס, גם אורז זה טוב!
* שימו לב- כמות החריף היא לשיקולכם
2 עגבניות גדולות
4-5 שיני שום גדולות
שמן בנדיבות- כל אחד והנדיבות שלו. בואו רק נאמר, שזה לא המקום להתקמצנויות..
2 כפיות פפריקה מתוקה
~1 כפית פפריקה חריפה או סחוג או סחקה– שזה החריף התוניסאי האמיתי
מלח ופלפל גרוס טרי
1 ק"ג בשר בקר -שפונדרה (עם או בלי עצם- למי שאוהב בשר שמן וג'לטיני) או בשר צלי חתוך לקוביות גדולות
1 כוס גדושה שעועית לבנה
בלילה שלפני- משרים את השעועית בהרבה מים קרים. הדודה מוסיפה גם כפית אבקת סודה לשתיה- אני לא תמיד.
למחרת מסננים ושוטפים היטב.
מגררים את העגבניות ללא קליפתן ומעבירים לסיר גדול. מוסיפים שמן ושום ומבשלים מכוסה על אש נמוכה כ- 20 דקות. מערבבים מדי פעם.
בסיום הדקות- תערובת העגבניות כהה וסמיכה מאד. מוסיפים את הפפריקה והמרכיב החריף ומבשלים מעט. מכניסים את השעועית, מתבלים בנדיבות במלח ופלפל ומערבבים היטב. מוסיפים את נתחי הבשר (כשאני מכינה עם שפונדרה, לפעמים אני משחימה אותה בנפרד לפני. לא חובה). מוסיפים 3 כוסות מים, מביאים לרתיחה (טועמים אם חריף מספיק או לא..) ומעבירים מכוסה לתנור שחומם ל-150 מעלות צלסיוס/ 300 פרנהייט לשעה ואח"כ מנמיכים מעט ואופים עוד כשעתיים או עד אשר הבשר רך מאד מאד.
שימו לב! אתם רוצים שישארו בסיר נוזלים (רוטב לקוסקוס)- ולכן אם יש צורך, יש להוסיף עוד מעט מים במהלך הבישול.
מסוף השבוע בסונומה עם הברוטמנים, זכורה לי בעיקר מתקפת הכינה נחמה וכל קרובי משפחתה הנאמנים על ראשה של בתי. וזה לא פייר, כמו שאוהב הנמברטו להלין, כי היה הכי כיף ומשפחתי ונעים. ובעיקר לא פייר, כי מאז אין כמעט שבוע או שניים שאני לא מכינה בו את העוף-עם-אורז-חום של יעל בתצורה זו או אחרת. בדיוק כמו זה שהכינה לנו שם בערב. היעל הזו, שיכולה לארח נונסטופ מבלי להתעייף ולהתמאס ושיש לה אוכל כזה ביתי ומנחם.
י
ף
מה שנחמד בתבשיל הזה, מעבר לעובדה שהוא מוכן לנבירת מזלג תוך שעה וחצי, היא העובדה שאולי אפילו הילדים שלכם יתחילו לאכול אורז חום אם הם עדיין לא. כי כמו שיעל אומרת, האורז הזה נהיה ממש כמו פתיתים.
עוף ואורז חום (מלא) של יעל ה. 4 מנות
כמה דברים לידע כללי:
לא רוצים את התבלינים האלו- לא צריך. שימו מה שבא.
אל תוותרו על תפוחי האדמה, למרות שיש אורז אז מה צריך גם אותם. הם יוצאים רך רך ונימוח.
כמות האורז לשיקולכם. אני התבייתתי על כוס אחת, אחרת אני ממשיכה לחפור בזה עד תום, פשוט לא מתאפקת. אפשר להגדיל את הכמות אבל כדאי עוד קצת מלח ותבלינים. ולא, אף אורז חום (מלא) אחר חוץ מזה ה ע ג ו ל. אחרים לא נותנים את אותה תוצאה!
אחרי הפעם הראשונה, תתחילו להתנסות. אצלי כבר היו בטטות ודלעת וסלקים וחומוסים.. מה לא. אבל קודם תנסו רגיל, בשביל הטעם היעלי הביתי.
ל
ף
זה לא התבשיל לבישול ארוך, שכן האורז יהפך לדיסה. זה הזמן- זו הטמפרטורה. יוצא רך רך אבל עם נגיסה קטנה בסוף.
4 כרעי עוף- חצויים (ניתן להוריד לחלק את העור אם זה ממש בדמכם)
** כמה תגובות ציינו שכמות המים היתה גדולה מדי, בעוד שלחלק (כמו גם לי) הכמות היתה מצוינת. אי לכך, ניתן להתחיל עם כמות מים קטנה יותר ולהוסיף בהמשך ע"פ הנדרש.
מערבבים יחד את התבלינים עם המלח והפלפל.
מתבלים את חלקי העוף ותפוחי האדמה בשתיים וחצי כפיות מהתערובת. מניחים בצד.
מחממים מעט שמן בסיר כבד ומזהיבים את הבצל בחום גבוה. כשהבצל מוכן, מוסיפים את האורז ושארית התבלינים ומערבבים היטב. מוסיפים לסיר את העוף ותפוחי האדמה ואת המים. נותנים עוד זירזוף מלח מעל ומביאים לרתיחה. כשרותח, מכסים ומעבירים לתנור המחומם ל-60-70 דקות.
מוציאים ובודקים. בעיקרון בשלב הזה כל המים נספגו באורז והעוף רך ומוכן. בכדי שתהיה מעט רטיבות, אני מוסיפה כעת 1/4 כוס מים, מכסה ונותנת לזה לעמוד כעשר דקות, לנוח. אם מידת היובש/רטיבות מקובלת עליכם, ניתן לדלג על השלב הזה ומיד לחפור בעליצות בסיר.
היום ביוגה חשבתי כל הזמן על בישול. אני לא יודעת אם זה טוב לצ'אקרות אבל המחשבות נדדו להן כל הזמן וכמה שלא ניסיתי להתרכז- זה לא עבד. בבית גיליתי שהקטקט הדביק את הציורים שלו לקיר, לא בשיטות המקובלות עם דבק נייר, אלא בדרך מקורית ועיקשת יותר בעזרת דבק רגיל. לקח לי רבע שעה לנקות. אולי זה בגלל שהצ'אקרות היו סתומות.
יש לי אחלה חומרים לבלוג- תמונות שאני אוהבת משוק הפשפשים וכמה מתכונים מצולמים- אבל איכשהו זה לא מרגיש נכון. קר פה וגשום ומרק זה הדבר הנכון. מינונים, כך אני מגלה יותר ויותר, הם דבר יקר ערך. מינונים נכונים. בכל דבר שעושים, לא רק באוכל.
קניתי פטריות- השתדלתי לאסוף רק את אלו שקלות להשגה בישראל למרות שיש כאן סוגים מדהימים בתקופה הזו. מרק פטריות, טוב כשיהיה, יוצא תמיד חום ולא מאד מגרה ויזואלית, מרק לאור נרות. השקעתי בו את הנשמה, בחיי. קיארה טעמה, עצמה עיניים ואמרה בקול רך: ' הו.. בליסימו!' אחר כך היא פתחה אותן, הסתכלה עלי במבט מרוכז ואמרה: ' הילה (כמו גילה), זה המתכון הכי טוב שלך עד כה!'… נו באמת. ואז, בדיוק כשהתחלתי לחשוב שהיא משוחדת כי היא מתה על פטריות וקצת משוגעת כי היא אמרה את זה כבר יותר מדי פעמים על יותר מדי דברים, היא אמרה: 'מממ.. שמת כרישה! אני מרגישה את המתיקות שלה!' דאאאי. הבחורה הזו היא מכשפת אמיתית ויש לה חיך מופלא והיא מצליחה להפתיע אותי שוב ושוב, בכל פעם מחדש.
המרק הזה הוא מרק מושקע והוא לאנשים שמאד אוהבים פטריות, לא סתם מחבבים. יש לו טעם עמוק, דומיננטי ועל הצבע כבר דיברנו. אבל אם אתם מהזן האוהב, הוא יכול להחזיק ארוחה טובה של ארבעה עם לחם רציני, חריץ גבינה טובה ויין.
נו, וכמובן נרות. תאורת חדר חקירות של השב"כ לא תחמיא כאן. במחשבה שניה, למי היא כן תחמיא?!
ף
ירדן, סוג של
ך
קרימיני– בייבי פורטובלו
מיקס מיובש- כשרוצים לחסוך על פורצ'יני
ך
ניקוי פטריות– פטריה היא כמו ספוג ולכן לא שוטפים פטריות אלא אם רוצים סמטוט רטוב בסיר. כשקונים, מנסים למצוא את אלו הנקיות יחסית. אם הן נקיות, אל תספרו לאיש, אני לא טורחת לנקות בכלל. אם מדושנות פה ושם, מנגבים חתיכות גדולות עם נייר סופג ומעלימים עין מהקטנות. זה טוב לעיכול. או שלא.
ך
ך
מרק פטריות מושקע 4 מנות גדולות
2 כרישות ללא החלק הירוק הקשה- קצוצות
1/2 בצל- קצוץ
4 כפות שמן זית
3 שיני שום קצוצות
600 גר' קרימיני- בייבי פורטובלו
300 גר' פטריות שמפיניון
100 גר' פטריות ירדן
20 גר' תערובת פטריות מיובשות
1/4 כוס יין אדום או לבן
3-4 עלי מרוה קצוצים
מלח ופלפל גרוס טרי
1/3 פחית חלב קוקוס
חופן גדוש עלי פטרוזיליה- קצוצים דק
משרים את הפטריות המיובשות בכוס מים רותחים לעשרים דקות. סוחטים את הפטריות וקוצצים אותן. מסננים את מי ההשריה ושומרים.
בסיר רחב מאחדים את שמן-הזית עם הכרישה, הבצל, השום ומעט מלח. מאדים על להבה נמוכה, מכוסה כ- 15 דקות. אם יש צורך, מוסיפים מעט מים במהלך האידוי.
בינתיים- מחממים מחבת גדולה ומוסיפים אליה את פטריות הקרימיני והשמפיניון, ללא תוספת שמן. צולים על להבה גבוהה ומערבבים מדי פעם. הפטריות ישחררו לקראת הסוף מעט נוזלים וישחימו. אחרי כ- 15 דקות, הפטריות צלויות ומבריקות. מוסיפים פטריות ירדן, מערבבים היטב מוסיפים את היין והמרוה. מצמצמים עד שכמעט ולא ניתן לראותו, מוסיפים כוס מים, מערבבים היטב ומעבירים לסיר.
מוסיפים לסיר גם את הפטריות המיובשות הקצוצות ונוזליהם, 1.5 כוסות מים נוספות, מלח ופלפל.
מבשלים מכוסה למחצה על להבה נמוכה, תוך בעבוע עדין, כארבעים דקות.
מוסיפים את חלב הקוקוס והפטרוזיליה הקצוצה, מביאים לרתיחה ומסירים מן האש. מרסקים לפי הרצון- אני אוהבת להשאיר חלק לא מרוסק.
טועמים ומתקנים תיבול. אם סמיך מדי- מוסיפים עוד מעט מים.
מגישים חם. אפשר עם מעט פרמזן ושמן- זית. אפשר עם לחם קלוי, מרוח בשן שום ושמן-זית.
ך
י
נ.ב.יצא שלא ציינתי כאן את היומולדת העגול של האיש. זה היה כשהיינו בישראל. ומגיע לו, בחיי שמגיע- אז אני אקדיש לו שיר. ולא אוסיף עוד מילות מרמלדה. את מה שצריך הוא כבר יודע.
לחזור לבית אחרי הרבה זמן, לפתוח את הדלת ולהריח את הריח הזה שבית מקבל כשהוא נשאר לבד. כשאין בו חיים, קר וריק.
משדה התעופה, אחרי מסע של 24 שעות אנחנו נוסעים ישר לסינית המשפחתית בכדי לשבוע ואולי בכדי לקבל חיוך מוכר. מתנחמים בטעמים המוכרים, בחלקלקות נודלס האורז הרחבים והחומים. אחר- כך עוצרים לקנות חלב, ביצים, לחם ירקות, בכדי שהמקרר לא יסנוור אותנו כשיקומו הילדים באמצע הלילה רעבים, עדיין בזמן אחר. מה זה?? שואל האיש, בוהה בעוף שלם שכוב בתחתית עגלת הקניות. האמת, אין לי מושג. אולי זו היכולת לקנות עוף אורגני שלם ב- 12 $ ואולי פשוט הצורך לריח של אוכל אמיתי בבית. כל אחד והריח שלו. אצלי זה עוף.
בנתב"ג, בעוד הילדים מתענגים על רגעי משפחה אחרונים, אנחנו נשלחים לבידוק נוסף עם שלושה תיקים אימתניים. מסתבר שלא בא טוב ברנטגן דברים עיסתיים חומים ו/או נוזליים. הם שולפים מכל תיק בזה אחר זה, שקיות מביכות של ממרח תמרים, סילאן, חלבה ומי ורדים. אני מרגישה כמו ברכה, ההיא שאחיותי ואני התארחנו אצלה לפני עידן ועידנים בצימר, שסיפרה לנו איך נסעה לאמריקה עם קופסאות טונה ולוביה כי אין שם מה לאכול.
ירון גיסי, הוא אלוף העוף בתנור שיש- הוא רוקח קסמים מעוף וסילאן וזהו. מתקבל עוף שחום ומתקתק, שמשמח לי את כל הגעגועים כולם. הכי נכון זה לאכול אותו עם הידיים, זה ידוע וכתוב בספר התרנגולות הגדול אחרי ה'עדיף לא לאכול תרנגולות כי הן חיות ממש חמודות אבל אם אין לכם ברירה..'
ולי ממש אין ברירה.
ך
עוף בסילאן וזהו של ירון
בשיטת העוף השלם- יוצא חזה עוף עסיסי בצורה מדהימה. אם אתם מאלו שעוף בשלמותו זה קצת יותר מדי עבורם, צולים נתחי כרעיים באותה צורה.
*לעופות שאינם תושבי ישראל, מוסיפים גם מעט מלח מבחוץ ומבפנים-
1 עוף חתיכי
סילאן
תפוחי אדמה קטנים
שוטפים את העוף ומיבשים עם מגבת נייר. מעבירים לתבנית כשהחזה כלפי מעלה (*ממליחים מעט אם יש צורך) ומזליפים סילאן בנדיבות על כל צדדיו. כמה? ככה. נו כמה?? נגיד שתי כפות גדושות ותמיד אפשר עוד זליף קטן כשמכניסים את תפוחי האדמה, אם נראה שחסר..
מעבירים לתנור שחומם ל- 200 מעלות צלסיוס/ 400 פרנהייט וצולים כעשרים דקות. מוסיפים את תפוחי האדמה לתבנית, נותנים ערבוב קטן, הופכים את העוף (עכשיו החזה כלפי מטה) ומחזירים לתנור.
צולים כך עוד עשר דקות (סה"כ 30 דקות בטמפ' גבוהה), ומורידים את חום התנור ל- 180 מעלות צלסיוס/ 350 פרנהייט. צולים כ- 45 דקות נוספות.
– רצוי לתת עוד ערבוב קטן לתפוחי האדמה במהלך הצליה.
– אם העוף משחים מאד, מכסים את חלקו העליון בחתיכת נייר כסף.
מוציאים מן התנור ונותנים לעוף לנוח כעשר דקות לפני האכילה.
ביסים 
