ארכיון חודשי: דצמבר 2009

מן מרק כזה, מחומרים שיש בארון מאחורה. מריח כמו מרק אפונה של אמא אבל מרגיש בפה יותר מתוחכם ועדין. אפשר בסוף לזרוק פנימה חופן של תרד טרי, שיתבשל לו סתם כך בחום ואפשר גם לא.

2 כרישות נקיות וקצוצות

2 שיני שום קצוצות דק

3 ענפי סלרי קצוצים דק

2 כפות שמן קנולה

1 כפית אבקת קארי, 2 עלי דפנה,  1 ס"מ ג'ינג'ר

 2 כוסות אפונה יבשה- שטופה

8 כוסות מים

1 פחית חלב קוקוס

1/2 כפית סוכר, מלח ופלפל טרי

קצת מיץ לימון

מחממים שמן בסיר גדול ומוסיפים כרשות, שום, סלרי ומעט מלח. מוסיפים מעט מים ומאדים מכוסה באיטיות עד שכל הירקות מתרככים לגמרי.

מערבבים פנימה את אבקת הקארי, עלי הדפנה ופיסת הג'ינג'ר ומוסיפים את האפונה והמים. מביאים לרתיחה ומבשלים בבעבוע עדין כ- 40 דקות.

מוסיפים את חלב הקוקוס והסוכר ומתבלים בעוד קצת מלח ופלפל. מבשלים עוד כ- 20 דקות.

מוציאים את עלי הדפנה ופיסת הג'ינג'ר וטוחנים: אם אוהבים חלק לגמרי- יופי! אני מעדיפה את המרק הזה מעט מחוספס ולכן מעכתי את האפונה  בסיר עם מועך של פירה. אפשרות אחרת היא לטחון לחלק רק מחצית מהכמות.

מוסיפים מעט מיץ לימון ומתקנים תיבול.  אם רוצים זורקים פנימה חופן של עלי תרד.

אתם בודאי יודעים שמרקי קטניות מסמיכים באופן משמעותי ולכן- אם לא אוכלים מיד, דואגים לדלל בחימום עם מעט מים.

 יצא שבוע של כמה סרטי קולנוע שהראויים מבינהם לציון הם 'הנסיכה והצפרדע' של דיסני ומריל סטריפ האחת והיחידה  בגינת הירק  ובמטבח החלומות  שלי… 

מה שלקח בגדול הוא הפרומו המפעים של סרט הטבע  oceans   עם שיר הנושא הכה מקסים שלו.  

במיוחד בשבילכם- ולא לשכוח להגדיל את המסך

 http://video.yahoo.com/watch/6415335/16634708

וזה רק השיר- למי שבא

  יום מקסים לכם

לפני חודשיים בערך 'קפצה' לביקור הקטנה. מיכל הקטנה. היא נקראת כך בז'רגון החברות שלי, משום שהיא צעירה ממני בשבע.   בין ישראל לאנשהוא אחר, היא באה לכמה שעות במהלכן היינו צריכות לאסוף את האנשים הקטנים מהמקומות הקדושים האלו, אליהם הם הולכים במשך ימות השבוע כשאין חופש של כמעט 3 שבועות כמו עכשיו. מהגן של הקטקט, יצאנו אוחזות בעציץ גדול של עגבניות, זה שתרמתי בתחילת השנה. אם שאלתם מדוע- יפה שאלתם! הגננת דיווחה לנו, בסבר פנים רציני, ששתיל העגבניות רעיל הוא (!) ובעוד שתינו מנסות לרסן את פרצופנו הנדהמים והמגחכים, הודיעה לי שעלי לקחת אותו איתי עוד היום מהגן- הוראה מהעירייה.

על טפנו יצאנו מצחקקות מהבניין ומרוב מהומה ודיצה, הצלחנו גם לשכוח את העציץ המסכן ברחוב ולחזור ברוורס פראי לאסוף אותו. הוא בא הביתה, הרעיל. חשבתי אולי יש דברים שאני לא יודעת, אולי משהו בעלים. התקשרתי לידעונית שלי מ.- אמרה לא שמעה בחיים.

אז זה ההפסד. איפה הרווח?

חודשיים ישב לו העציץ המורעל בגינה- שתה מים, רוה שמש, עבר גם מעט רוחות קרות. השבוע החלטתי שהגיע זמנו וכמחוה לקטנה הגדולה, שאוהבת פסטה נורא, קטפתי ממנו את האדמדמות ויחד צעדנו נחרצות למטבח.  הגעתי למסקנה- הפסטות הכי נחמדות נוצרות דוקא כשאין במקרר כמעט כלום.  פסטה פשוטה וחיננית, שמשמחת בעיקר משום שהיא  טעימה יותר שעה-שעתיים אחרי, פושרת, מה שהופך אותה לפריט עזר בארוח וגם למשהו שאפשר לקחת החוצה לטיול.

פסטה עגבניות בתנור     אוכלים פושר

עגבניות חורף זה לא תמיד להיט מתקתק. עוזרים להן עם קצת סוכר חום וחום של תנור. את הגבינה אפשר להחליף עם עיזים או מה שבא, רק אל תוותרו על קליפת הלימון -היא זאת שנותנת את ה'זינג'!

אפשר להגדיל את כמות העגבניות שבמתכון אם אתם מתחשק.

1 חבילת פסטה

500 גר. עגבניות קטנות/ שרי

1/2 כוס שמן זית

2-3 שיני שום קצוצות גס

2 כפיות דחוסות סוכר חום

מלח ופלפל טרי

הרבה בזיליקום טרי קרוע גס

1 לימון- גרידת קליפה*

גוש בינוני של גבינת פטה

את הפסטה מבשלים ע"פ הוראות הבישול ולפי מידת העשיה המועדפת.

חוצים את העגבניות ומעבירים לתבנית אפיה. זורים את השום, מוסיפים את שמן הזית (כן זה הרבה אבל זה הרוטב) ומתבלים במלח, פלפל  וסוכר חום.

מכניסים לתנור שחומם ל-200 מעלות צלסיוס/ 400 פרנהייט למשהו כמו 25 דקות או עד אשר העגבניות רכות ושחמחמות מעט.

נותנים לעגבניות להצטנן כמה דקות ואז מערבבים יחד עם הגבינה המפוררת, הבזיליקום וגרידת הלימון.

*מתחילים עם גרירה מחצי לימון ומוסיפים עוד לפי הטעם -אני השתמשתי בלימון שלם.

נותנים לזה לשבת קצת ומדי פעם מערבבים. השמן נהיה אדמדם ומתובל. כיף.

Adesso– לשם נתכנסנו מלכתחילה מגישה (וכאן חסרות לי מילים עבריות) מה שקוראים בשפתנו 'נקניקים' ובשפת האם האיטלקיה salumi. משהו כמו שלושים סוגים של בשרים מיושנים, משומרים, מתובלים ומה לא, שמכינים במקום. אחת מנקודות החולשה הכי גדולות שלי.  בר יין איטלקי, שלא הצליח להתעלות בעיצובו כרגיל אבל זה ממש ממש לא חשוב. טעים שזה כואב. (קופה עם צ'ילי ושומר- מכירים שאתם אוכלים משהו ואח"כ הוא לא יוצא לכם מהראש?! זה זה)

אח"כ יצאנו לרחוב וגילינו את  Jon's street eats.  מסתבר שבזמן שאנחנו מחופרים בביתנו על טפנו, בפידמונט השכנים חוגגים. לג'ון יש עגלת אוכל מתנייעת  מחוברת לטנדר, שם הוא בוחש ומטבח באישון לילה מטעמים בסטייל. מתקבצים שם אנשים על המדרכה וסועדים בעמידה ובחברותא. הוא מעדכן בטויטר שלו היכן הוא נמצא בכל יום (מה זה הדבר הזה טויטר? אנשים השתגעו?!). בפידמונט הוא נמצא בכל שבת בלילה מ- 7 עד שנגמר לו או לאוכל. מה שבא קודם.

אז מסתבר שמתחיל פה טרנד של מכוניות גורמה כאלו- הנה רשימה של כאלו בסאן-פרנסיסקו. מה תגידו על זה עם עגלת הקרם ברולה בטעמים?!

…וגם- La Farine Bakery  חדשה ברחוב עם מקומות ישיבה! (הערה מאוחרת- היינו והיה מכה.)

ואם אני כבר בשבונג- בשביל השניים וחצי מקומיים שמכירים אותי כאן- מול ה- Claremont Hotel, ליד הקפה, יש מאפיה קטנה וחמודה להפליא. שנים אני פה ורק עכשיו גיליתי את סוד קיסמו של הלחם שלהם. לחם דגנים קטן ודחוס, לחם קימל כבד, לחם שחמחם ומתקתק עם צימוקים שנמכר בפרוסות ענקיות ובגאטים מצוינים. (חוץ מזה נודע לי שהם בקשיים פיננסיים ושאם לא ישרדו את התקופה הקרובה בקרוב, יאלצו לסגור- אז כדאי לפרגן לעסק קטן ואיכותי. הלאה אקמה)

ולאלו שלא גרים באזור אבל עדיין מוקפים בתפוזים (או כמו שאמא שלי קוראת להם 'תפוחי זהב', גננת או לא?) מתכון לקליפות תפוז מסוכרות-  זה הזמן לאסוף אותן כמה ימים בשקית במקרר ולהכין  

 מהילדות אני זוכרת בעיקר את איסוף הקליפות- גם של אשכוליות ופומלות. מה נהיה אח"כ לוט בערפל  אבל שביב הזכרון הזה גורם לי לחבב אותן עמוקות. בדר"כ מבשלים אותן עד תום בסירופ. אני החלטתי לבשל אותן ולהוציא כשמוכן, מתוך איזושהיא תקוה שהנוזל שנשאר בסיר יחסוך לנו כמה קלוריות… מה שעוד שונה במתכון שלי הינו האפיה בתנור, ע"מ ליבש אותן למשעי. לא הדרך הקלאסית אבל זה עובד.

מחזיקה אותם במקפיא וקוצצת אותן לתוך עוגות ומאפים.  הן מעולות כשהן קפואות ואם אין קינוח ויש צורך, מוציאים כמה ומגישים עם קוביות שוקולד מריר איכותי. תענוג.

קליפות תפוז מסוכרות

לאחר שהן מיובשות ומוכנות, ניתן לגלגל בסוכר דק או לתבול בשוקולד מומס. אני מעדיפה אותן ללא תוספות…

 קליפות מ-  6-8 תפוזים (שקלתי עבורכם ויצא בערך 650 גר.)

3 כוסות סוכר

1/2 1 כוסות מים

את הקליפות חותכים לפסים מאורכים (ניתן גם להשאירן בפלחים רחבים) ומעבירים לסיר רחב. מכסים במים, מביאים לרתיחה ומסננים. חוזרים על התהליך שוב. הפעם בסינון נותנים ביס קטן באחת הקליפות. תלוי בסוג התפוז- לפעמים נחוצה פעם שלישית מאחר והקליפה עדיין מרירה מאד. בד"ר פעמיים יעשו את העבודה ובכל זאת, צריך מעט מרירות למתן את התקפת הסוכר שמגיעה מיד..

באותו סיר, מערבבים יחד את הסוכר והמים ומביאים לרתיחה. מבשלים כמה דקות ומוסיפים את קליפות התפוז המסוננות. מערבבים, מביאים שוב לרתחיה ומבשלים על אש קטנה, תוך בעבוע 30-40 דקות. הקליפות יקבלו שקיפות יפה. מוציאים לתבנית מרופדת בנייר אפיה, בעזרת כף מחוררת. כמה שפחות נוזלים.

בשלב הזה אפשר לתת להתיבש כמה שעות ואז לאפות או מיד להכניס לתנור שחומם ל-  120 מעלות צלסיוס  ולאפות בנחת כ- 20 דקות או יותר, עד שהקליפות יבשות למשעי.

חביתת ירק 

מגישים עם ירקות חתוכים, טחינה וחריף ויש ארוחה מהירה לשנים- שלושה רעבים.

4 ביצים

 בערך 2 כוסות עשבי תיבול קצוצים גס  – פטרוזיליה, נענע, שמיר וכוסברה (אבל זה יכול להיות מה שבא לכם)

 1/2 בצל אדום קצוץ דק

3-4 בצלים ירוקים קצוצים

1 קישוא מרוסק וסחוט

2 פלפלים חריפים קצוצים

 מלח ופלפל טרי

ממש פשוט- מערבבים הכל יחד ומתבלים.

מחממים מחבת עם קצת שמן ומטגנים כשבע דקות, מכוסה, עד לשחום.

מצמידים למחבת צלחת רחבה ובתנועה אחת מהירה, הופכים את המחבת עם חביתת הירק. מחליקים את החביתה (צידה השחום כעת פונה למעלה) חזרה לצלחת ומטגנים מספר דקות נוספות.

לחם, זיתים ופלפלים צלויים     2-4 מנות (תלוי ברעב)

הפלפלים נשארים עם קראנצ' קל, הלחם לפעמים רך וספוג בשמן-זית ולפעמים מתחפש לקרוטון. בצד, תערובת ירוקה של עשבים להכניס עוד קצת שמחה בצלחת

4 פלפלים- חתוכים גס

4 פרוסות עבות של לחם כפרי  – חתוכות לקוביות בגודל של ביס

מלח ופלפל

1 שן שום

בזיליקום- בערך 4-5 עלים גדולים

חופן זיתים מגולענים

כ- 1/4 כוס שמן זית

מועכים יחד שום, בזיליקום, זיתים ושמן זית ומערבבים בידיים עם הפלפלים והלחם. מתבלים במלח ובפלפל.

מעבירים לתבנית ואם יש צורך בעוד 'שלוק' או שניים של שמן- מוסיפים.

אופים בתנור שחומם ל-200 מעלות צלסיוס/ 400 פרנהייט כ- 15-20 דקות.

אם בא לתת עוד מאמץ קטן- מערבבים יחד: חופן של פטרוזיליה קצוצה, כמה עלי בזיליקום קצוץ, 1 עגבניה קלופה, מגולענת וקצוצה דק, מלח, פלפל ושמן זית. וכל אחד מזליף לו קצת לצלחת.

סופגניות מהירות וחמודות            בערך 20 קטנות

לבלילה ניתן להוסיף כיד הדמיון- גרירת לימון או תפוז, מעט ליקר או תבלינים.

1/2 1 כוסות קמח

1/2 1 כפיות אבקת אפיה

1/4 כוס סוכר

1 גביע שמנת חמוצה (250 מ"ל)- לאלו שגרים פה- יש לדלל מעט את השמנת עם חלב כי היא הרבה יותר סמיכה…

1 ביצה

1 כפית תמצית וניל

מחממים כמות נאה של שמן בסיר בינוני.

כמה נאה?! בערך 3 ס"מ נאה.

כמה מחממים?! אם יש טרמומטר לעניין מחממים עד ל- 180 מעלות, אם אין- לא נורא! מחממים עד שנראה חם ומנסים. הטריק הוא לתת לסופגניות מספיק זמן בשמן, בכדי שיתבשלו היטב בפנים. זה לוקח שתיים שלוש דקות. אחרי הנגלה הראשונה בודקים. אם טוב- יופי! אם לא, נותנים לשמן להתקרר מעט ומנסים שוב.

מנפים את החומרים היבשים לקערה גדולה. מוסיפים את כל שאר החומרים ומערבבי לקבלת בצק דביק ואחיד.

בעזרת כפית, לוקחים תערובת בצק ומורידים בזהירות לשמן החם בעזרת כפית נוספת או בעזרת האצבע- למתקדמים. הסופגניות מתנפחות ואתם לא רוצים בצק נא בפנים- אז לא לעשות אותן גדולות מדי.

מוציאים בעזרת כף מחוררת למשטח מרופד בנייר סופג. מגישים מיד עם אבקת סוכר או מתחילים להפעיל את הדמיון…

 מאחר ובודאי תסכימו איתי, שימי הולדת בלי אף מתנה זו באסה לא נורמאלית, עמלתי על מתנתי ארוכות. ולא, אל תטעו, זה לא השלג שמזפזף לו על המסך ברגעים אלו ושאין לי מושג מה גרם לו להופיע אבל ברור לי מעל לכל ספק שזה קשור איכשהוא אליי.  לא זה.

לקח ימבה זמן אבל אני שמחה לבשר לכם שמהיום אתם יכולים להדפיס ישירות את המתכונים מהבלוג. יוהוווווווווווו!!! כל שעליכם לעשות הוא להכנס לרשומה עצמה (שזה אומר להקליק על הכותרת) ולהדפיס. החלק שיודפס הוא המתכון בלבד. חוץ מזה ישנו חלון חיפוש חדש בבלוג מצד שמאל למעלה, קטגוריות למכביר, כותרות פוסטים מקוצרות ואם עולה בדעתכם עוד פרט נחמד, שיהפוך את חייכם לנוחים יותר- אנא שתפו אותי. (זמר- למי קראתם מאותגרת, הא?!)

תגובותכם המהממות עשו'תי מרחפת קלות, עד שיצאתי החוצה וברח לי כל האויר מהקור הנוראי ששורר פה. כדור הארץ אכן משתגע אם ככה קר בקליפורניה. את אחרונות הפג'ויות שנחות על הדשא, אין אפילו מה לאסוף. הן בטח שלגונים קטנים. 

בתקוה שזה לא מאוחר מדי ועדיין יש למצוא חבושים בחנויות שלכם, אני מצרפת מתכון מקסים לחבושים מבושלים בסירופ. בניגוד לריבת החבושים, אלו בהירים יותר ומופחתים בסוכר. למדתי מחברה לאכול אותם על טוסט עם טחינה גולמית. אויש… כמה טעים! זה מרגיש קצת כמו חלבה ומשמח כל-כך קפה או תה של נענע. 

האיטלקיה שלי טעמה את זה כאן ונכנסה לכזו מוטיבציה, שכבר ביום המחרת, נקראתי אליה בבהילות כי היא מצאה שכן שיש לו עץ חבושים ואף לא צורך פעוט בפירות (לאמריקאים אין מושג קלוש מה עושים עם ה'דבר' הזה). היא עמדה עם מאדלן התינוקת במעלה הגבעה וחילקה הוראות ניווט וגם הוראות סתם בשביל הכיף, בעוד אני זוחלת לאסוף חבושים. אני מניחה שהמחזה היה די משעשע מהצד. החבושים שאספנו היו שונים מאלו שקניתי בחנות ולימדו אותי, שלכל חבוש יש אופי משלו. ישנם קשים יותר וקשים פחות והם גם שונים לגמרי בסיום תהליך הבישול. כך או כך-משובחים. 

אם החבושים שלכם קשים כאבן וממש בלתי אפשריים לחיתוך- תכניסו למיקרו לדקה או שתיים.  

חבושים בסירופ סוכר  

לאכול על טוסט עם טחינה גולמית ולשמוח… או עם יוגורט, גלידה או סתם כך.

4 חבושים = 900 גר' נטו לאחר גלעון ופריסה 

½ 2 כוסות מים 

½ 1 כוסות סוכר 

 2-3 מקלות קינמון 

1 לימון- מיץ וגרידה  

חותכים את החבושים לרבעים, מגלענים ופורסים כל חלק לשלושה או ארבעה פלחים מאורכים. 

מעבירים את החבושים לסיר רחב ומוסיפים את מקלות הקינמון, הסוכר והמים. מביאים לרתיחה, מערבבים ומבשלים מכוסה חלקית, תוך בעבוע קל, עד אשר פרוסות החבוש מתרככות. 

מסירים את המכסה, מגבירים את הלהבה, מוסיפים את מיץ הלימון והגרירה ומבשלים כ- 15 דקות, עד אשר הנוזלים מצטמצממים  ומסמיכים מעט. שימו לב להשאיר נוזלים לכיסוי החבושים בצנצנת. טועמים ומוסיפים עוד מיץ לימון לפי הטעם. מצננים מעט ומעבירים לצנצנת אטומה. לוחצים את החבושים למטה בעזרת כף, עד שהם מכוסים בנוזלים. שומרים במקרר. 

ביסים שלי בן שנה. הזמן עובר מהר כשנהנים.

תכננתי פוסט מחוגג עם זיקוקי זכרונות וחגיגות לעתיד אבל החיים, כמו תמיד, מתנהלים ומנהלים: חנוכה עם סביבונים כיתתיים, קריסמס שבפתח עם כל המתנות שהוא דורש, אסיפות הורים של סוף סימסטר, זריקות נגד חזירים, חופשים ומלבד זה הריצות הרגילות.

אני זוכרת אותי עם הקטקט ישן בעגלה, בתפר שבין מונטריי-מרקט למשתלה, מנסה להסביר לשתינו בטלפון למה בכלל. אמרתי  לה 'מי יודע לאן זה יוביל'  וצדקתי. 

אני רוצה להודות לכם. כי אם לא אתם, אז לא. לאלו שבשקט ולאלו שבגלוי. לאלו שמאתגרים אותי בכלל מבלי לדעת- תאיר שמכינה את הקציצות שלי אבל משנה כמעט כל מרכיב אפשרי, נויה אשת המילה, מיכליקה שמבינה אמריקאית ונעמה שאוהבת את זה קצת אחרת…

אני רוצה להודות לחברות המדהימות שלי, שכבר לא נעים לי לכתוב את שמן אבל הן יודעות, שהגיבו כשאף אחד לא- כי אם לא אתן, אז לא.

וכמובן לך- כי אם לא אתה אז בטח שלא.

וכמו שאמרתי לפני שנה אין לדעת לאן זה יקח. והדרך? הדרך קסומה…

עוגת שוקולד מיוחדת      מתכון של ביאטריס המוכשרת כשד

את כל הטחונים האלו (=קמח של משהו), קונים בחנות טבע או טוחנים לבד במטחנת קפה.

130 גר. שוקולד 61% -קצוץ

100 גר. חמאה

4 ביצים- מופרדות

1/3 כוס קמח אגוזי-לוז

1/3 כוס קמח קינואה

1/3 כוס קמח כוסמת

1/3 כוס רסק תפוחים (כזה של ילדים טוב למשימה)

1/3 כוס סוכר חום + 1 כף להקצפת החלבונים

3 כפות סוכר חום גס (muscovado)

קורט מלח

משמנים תבנית 20 ס"מ עגולה ומניחים נייר אפיה בבסיסה.

מחממים תנור ל-180 מעלות צלסיוס/ 350 פרנהייט.

ממיסים את השוקולד והחמאה יחדיו (אני משתמשת במיקרו) ומערבבים. מצננים מעט.

מקציפים חלמונים וסוכרים עד אשר צבעם נהיה חיוור.

 מוסיפים את רסק התפוחים לתערובת החלמונים ואז את תערובת השוקולד והחמאה.

מקפלים פנימה את היבשים.

בקערה נקיה, מקציפים את החלבונים ולאחר שנוצר קצף לבן, מוסיפים קורט מלח ואת כף הסוכר. מקציפים עד לקבלת קצף יציב. מקפלים את החלבונים עם תערובת השוקולד.

מעבירים לתבנית ואופים כ- 30 דקות.