וואלה! של השבוע האחרון- למי שפספס או שכח ובעיקר בכדי שיהיה בבלוג. העוגה אגב, משובחה.
שתהיה שבת שלום.
שכנים זה דבר ברוך. כשהם מוצלחים, זאת אומרת. בביתנו, מי שאחראי בדר"כ על קשרי החוץ השכונתיים הוא האיש, אשר בימים כתיקונם מתרועע עם זקנות, מחמיא לשכנות על מראן הצעיר, מתלטף עם כלבים ומתבדח.
מי ששינה את מאזן הכוחות לאחרונה היא, מי אם לא, אמא אדמה.
עם השכנים ג'ניס וסטיב מימין יש תן וקח ולא מהסוג של חצי-כוס-סוכר. סוכר מעולם לא לוויתי מהם אבל עץ השזיף "שלנו" הוא למעשה העץ הזקן שלהם, שהחליט לפני שנים רבות שהדשא של השכן ירוק יותר ובא לדור אצלנו. הגפן שלי, לעומתו, פלשה כבר מזמן את גבולות חצרם האחורית ונותנת להם בנדיבות מפירותיה. אני מקבלת מהם לימונים מהעץ ונותנת בחזרה עוגה ומקבלת תפוזים ופטל גינה ומחזירה… וילדת העיר שבי, שתמיד כמהה לכפר, שמחה.
השזיפים של העץ הזה, שלנו- שלהם למה להתקטנן, הם קטנים ואדומים עם תוך צהבהב. מה שמדהים בהם היא העובדה שהם מתוקים גם כשהפרי עדיין לא בשל לגמרי. בשנים הקודמות בעיקר אכלנו אותם טריים, חילקנו בין חברים והילדים לקחו הרבה לגן. היה נדמה לי שכאשר אסיים להפשיט אותם מהגלעין, לא יוותר פרי. השנה מצאתי פתרון לקוטן שלהם- איך לא חשבתי על זה קודם? מכשיר גלעון דובדבנים!
רק עוד בעיה אחת קטנה… עדר הגמדים שבביתנו, מסתכל בעין עקומה על עוגות פרי וזה לא טוב לזוג ההורים שמסתכלים בעין מצוינת על כמעט כל סוגי המזונות הטעימים וכן, בכלל זה גם על עוגות פרי. אז מה עושים? מזמינים חברים בשבת בבוקר, אופים לכבודם עוגה וכשהיא מתחסלת בתוך שעתיים, המצפון נקי. כי מה, לא נכין עוגה לאורחים?!
והעוגה? יופי יופי של עוגה. קלה להכנה, מקבלת כל פרי בשמחה, לא דורשת תבנית ומשדרת איכות כפרית. הבצק הוא מסוג הבצקים ששוים איזכור מיוחד- פשוט להכנה, פריך וחמאתי. מרדדים אותו, מעמיסים בפירות- משמשים, נקטרינות, אפרסקים, דובדבנים ואפילו פירות יער, מוסיפים מעט סוכר וזהו.
הבצק הנפלא הזה יכול גם לקבל על עצמו קרם שקדים או קרם פטיסרי לגרסאות מורכבות יותר. בעיניי, במקרה של פירות הקיץ המופלאים, הפשטות היא המפתח.
מאחר ומתיקות הפרי משתנה מפרי לפרי, כדאי לטעום אותם. אם הפירות שלכם מתוקים מאד- כמות הסוכר שבמתכון מספקת. אם הפירות מעט חמצמצים, רצוי להגדיל את כמות הסוכר שמפזרים מעל.
גאלט שזיפים
'קמח אגוזי לוז' הינו פשוט אגוזי לוז טחונים דק דק. אם אין בנמצא, נסו קמח שקדים או אפילו אגוזים אחרים או המירו את הכמות בתוספת של קמח רגיל.
בערך 500 גר. פרי מגולען וחתוך גס
2 כפות גדושות ריבה איכותית- אני השתמשתי בריבת משמש ביתית
2 כפות סוכר
1 כף חמאה
לבצק:
200 גר. חמאה
1/4 כוס קמח אגוזי לוז
2 כוסות קמח
1 כף סוכר
קורט מלח
1/3 כוס מי קרח
מחממים תנור ל- 200 מעלות צלסיוס.
בפוד- פרוססור עם להב המתכת (אין כאן טעות!) מערבבים קמח, סוכר, מלח וחמאה. ערבוב קצר בכדי שישארו גושי חמאה נראים לעין של כס"מ. מוסיפים את המים ומעבדים על-ידי פולסים קצרים עד לקבלת תערובת פירורית. לא לעבד יותר מדי! בכדי לבדוק האם יש מספיק מים – לוקחים מעט מהתערובת ולוחצים אותה ביד. אם היא נדבקת לבצק זה מצוין. אם לא, מוסיפים עוד כף או שתיים של מים.
מעבירים את הפירורים למשטח נקי ומאגדים אותם לכדור בצק.
*לא לדאוג אם עדיין נראים גושישי חמאה בבצק. אלו רק יהפכו אותו לפריך יותר.
מרדדים על משטח מקומח לצורה עגולה (אין צורך שיהיה מדויק) של כ- 32 ס"מ.
מעבירים לתבנית אפיה מרופדת בנייר אפיה. קחו בחשבון שהדפנות מתקפלות פנימה, כך שהבצק יכול בשלב הזה להיות רחב מהתבנית. מורחים את הריבה במרכז הבצק כ- 5 ס"מ מהצדדים ומפזרים מעל את הפרי. זורים את כף הסוכר וחותכים את כף החמאה לחתיכות קטנות אותן מפזרים מעל. מקפלים את שולי הבצק הנקיים כלפי פנימה ומהדקים בעדינות ע"מ שלא יפתחו.
מורחים את דפנות הבצק במעט שמנת מתוקה, חלב או ביצה ומפזרים מעל את כף הסוכר הנותרת. זה יתן תוספת קראנצ'ית לדפנות.
אופים כ- 60 דקות או עד שהבצק משחים.
ביסים 