ישנם רגעים שנחרטים בזכרון. לפעמים הם עושים את זה בלי שום התרעה מוקדמת או סיבה נראית לעין. הם פשוט נהיים, נשארים והולכים איתך הלאה.
כמו ההוא, של אחותי ושלי, יושבות על הספסל בשינקין מול הסנדויצ'יה של רותי ואיציק. אני עם חצי סנדויץ' ביד והיא עם ה'לא בא לי' שלה.
בפנים, במעבר הצר, אני אומרת לו שיעשה לי מה שבא לו. הוא מורח סלט קישואים מנוקד בירוק וגם סלט אבוקדו. 'אפשר חריף?' אני שואלת- מבקשת והוא מסתכל עלי במבט מעט מבודח, מודד את גוון עורי ואת צבע העיניים ומורח בנדיבות מהממרח הבורדו הכהה. מזדקפת מעט, מנסה לחשוף שמץ מעקבות ההודי-מכסיקני החריפים שמפעפעים עדיין בדמי וממרק ה'פו' הבוער כל הדרך מהפה עד לקיבה, אבל כלום לא עובר, אז רק משלמת ואומרת תודה.
…ובחוץ על הספסל, ליד ההיא שלא בא לה, עם הביס הראשוני הזה וטעמיו המחבקים והכל-כך מוכרים- של רכות הקישואים, מתק הבצל המטוגן ועוקצו של השמיר.
אז ברור שבבית לא מתאפקת ומוכרחה לנסות ולשחזר את הטעם. זה לא יוצא הדבר הכי יפה בעולם אבל כשעורמים את זה על לחם טרי, עם או בלי חריף- זה כבר ממש לא משנה.
ף
אם עקפתם את מחסום השמיר והתגברתם על הבלי היופי, הנה כמה כללים שכדאי לשמור:
הבצל צריך להיות כמעט חום ורך מאד. הביצים עדיין מעט רכות – זה יתן לסלט קרמיות. ולא לשכוח: מלח ופלפל בנדיבות.
ך
ף
סלט קישואים ושמיר
2 בצלים בינוניים- קצוצים
3 כפות שמן-זית או אחר
5 קישואים = 1/2~ ק"ג
2 ביצים
1 צרור שמיר- קצוץ דק
מלח ופלפל גרוס טרי
מאדים לאט (עם כיסוי) את הבצלים הקצוצים במלח ושמן. בכל פעם שנראה כי יש צורך, מוסיפים מעט מים ומערבבים היטב. כשהבצלים רכים מאד, מסירים את המכסה ומגבירים את הלהבה. מערבבים מדי פעם עד שמתקבל בצל רך, שחום ומתקתק.
בינתיים- מגררים את הקישואים במגררת ידנית גסה או בעזרת מעבד מזון.
כשהבצלים מוכנים- מעבירים אליהם את הקישואים, מערבבים היטב, מתבלים ומבשלים תוך כדי ערבוב מפעם לפעם. (בשלב הזה נתן להוציא מחצית מכמות הבצל החוצה ולצרף אותו אח"כ, בשלב הערבוב הסופי). מתי מוכן? כשהקישואים רכים מאד וכל הנוזלים התאדו. מצננים.
מבשלים את הביצים בסיר קטן עם מים עד לגובה הביצים ומעט מלח: מביאים לרתיחה ומבשלים עוד דקה או שתיים. מסירים מן האש, שופכים את המים ומזרימים מעל לביצים מים קרים. משאירים להתקרר במים כמה דקות. מקלפים בעדינות ומועכים היטב במזלג.
מוסיפים את הביצים והשמיר לקישואים (רצוי כשאינם חמים, אחרת לשמיר יש נטיה לשנות טעם למשהו לא כייפי). מתבלים בעוז.
חשבתם שזה כבר לא יקרה, תודו. חשבתם שלנצח אספר לכם על סבתי הפולניה, מכבסת העופות הידועה והיקרה שאהבה לבשל קורקבנים (מאיפה בכלל השם הזה?! הרי לתרנגולת אין בכלל פופיק…) ולצלות עופות לכדי שלמות.
אבל אני, אני יש לי הפתעות עבורכם- אמנם לא סיפורים על סבתא מרוקאית על ברכיה ישבתי בעת שבררה אורז אחד אחד ושלימדה אותי את כל סודות החריימה והאהבה על בוריים- אבל יש גם יש ד ו ד ה !
לדודה שלי, דודה שמחה, יש תפקיד מרכזי וחשוב באהבתי לאוכל ובשמחת הנתינה. דודה שמחה גרה בפרדס חנה, שם היא גידלה שבט שכלל ארבעה ילדים ובעל אחד, הלא הוא דוד נפתלי אח של אבא. בקייצים של ילדותי הייתי נוסעת לביקור של שבוע (שתמיד תמיד הסתיים בטלפון מתבכיין לאמא שתרשה לי עוד כמה ימים), לנופש בבית שהיה כל כך אחר משלי בקולות, במנהגים ובריחות. הלכתי יחפה בימים, קטפתי סרברסים עם קופסאת שימורים מחוברת למקל וקיבלתי חיבוקים מבני דודים גדולים. במטבח הגדול, שהיה הממלכה שלה, אכלתי מאכלים שלא נודעו בביתי כמו קוסקוס אדום חריף ושקשוקה-כזו שהביצים מקושקשות בה ואוכלים אותה בסנדויץ'. משם באה האהבה לאוכל באדום כהה. לאוכל שבא מאהבה.
ך
הבישול המזרחי החכם-
לוקחים עגבניה ושום ומרכזים אותם באיטיות
ל
ך
ל
תבשיל בשר ושעועית
* דודתי מכינה את התבשיל הזה עם הודו ועוף. זאת אומרת לא גם וגם אלא במקום.
* אם אין קוסקוס, גם אורז זה טוב!
* שימו לב- כמות החריף היא לשיקולכם
2 עגבניות גדולות
4-5 שיני שום גדולות
שמן בנדיבות- כל אחד והנדיבות שלו. בואו רק נאמר, שזה לא המקום להתקמצנויות..
2 כפיות פפריקה מתוקה
~1 כפית פפריקה חריפה או סחוג או סחקה– שזה החריף התוניסאי האמיתי
מלח ופלפל גרוס טרי
1 ק"ג בשר בקר -שפונדרה (עם או בלי עצם- למי שאוהב בשר שמן וג'לטיני) או בשר צלי חתוך לקוביות גדולות
1 כוס גדושה שעועית לבנה
בלילה שלפני- משרים את השעועית בהרבה מים קרים. הדודה מוסיפה גם כפית אבקת סודה לשתיה- אני לא תמיד.
למחרת מסננים ושוטפים היטב.
מגררים את העגבניות ללא קליפתן ומעבירים לסיר גדול. מוסיפים שמן ושום ומבשלים מכוסה על אש נמוכה כ- 20 דקות. מערבבים מדי פעם.
בסיום הדקות- תערובת העגבניות כהה וסמיכה מאד. מוסיפים את הפפריקה והמרכיב החריף ומבשלים מעט. מכניסים את השעועית, מתבלים בנדיבות במלח ופלפל ומערבבים היטב. מוסיפים את נתחי הבשר (כשאני מכינה עם שפונדרה, לפעמים אני משחימה אותה בנפרד לפני. לא חובה). מוסיפים 3 כוסות מים, מביאים לרתיחה (טועמים אם חריף מספיק או לא..) ומעבירים מכוסה לתנור שחומם ל-150 מעלות צלסיוס/ 300 פרנהייט לשעה ואח"כ מנמיכים מעט ואופים עוד כשעתיים או עד אשר הבשר רך מאד מאד.
שימו לב! אתם רוצים שישארו בסיר נוזלים (רוטב לקוסקוס)- ולכן אם יש צורך, יש להוסיף עוד מעט מים במהלך הבישול.
בניגוד לדיעה הרווחת שביסקוטי הוא דבר פשוט לביצוע, יש לי אחת הפוכה בדיוק- שממש אבל ממש, קשה לאפות למצוא מתכון מוצלח באמת לביסקוטי טובים באמת
ך
התאוריה שלי טוענת שלהכין עוגיה קשה, יבשה ונטולת שומן- שלמרות כל אלו תצא מעניינת, טעימה ועם הקראנץ' הנכון- זה באמת עניין לא פשוט
ףף
בשביל זה לא היתה ברירה אלא לגייס את מיטב שחקני החיזוק (כמובן עניין של טעם אישי)-
אגוזי לוז– הנסיך של האגוזים
מריר משובח– אם אפשר 'ולרונה' מה טוב
תפוז– כי זו העונה
ך
ך
לקחו נסיונות רבים (מה שרק מחזק את נכונות התאוריה) בכדי להצליח ולהפיק ביסקוטי משובחים שיעמדו בציפיות
החדשות הטובות הן שאני חושבת שהצלחתי…
ף
ף
ביסקוטי לוז, שוקולד ותפוז בערך 20 יחידות
הכמות הזו ממלאה צנצנת גדולה ביפות האלו. אפשר כמובן להכפיל כמות ולצור שני כיכרות שיתנו כמות כפולה.
1 כוס קמח+ 3/4 כפית אבקת אפיה
75 גר' שוקולד מריר משובח
1/2 כוס דחוסה סוכר חום בהיר
2 ביצים
1 כף שמן זית
1 תפוז
1 כף ליקר גרנד מרנייר
3/4 כוס אגוזי לוז קלויים שלמים
מחממים תנור ל- 150 מעלות צלסיוס/ 300 פרנהייט
מרסקים את השוקולד עם הקמח ואבקת האפיה במעבד מזון- עד שהשוקולד הופך לפירורים קטנים.
מקלפים את קליפת התפוז בעזרת קולפן תפוחי אדמה- ומקפידים להוריד רק את הקליפה הכתומה, ללא החלק הלבן. פורסים את הקליפה לפסים דקים וקוצצים דק. הכמות המתקבלת היא בערך 1/2 1 כפות.
מערבבים את הביצים עם סוכר, קליפות תפוז, גרנד מרנייר ושמן ומוסיפים את תערובת הקמח- שוקולד. בטרם התערובת אחידה, מוסיפים את האגוזים ומערבבים היטב יחד.
מעבירים את התערובת בעזרת כף גדולה לתבנית אפיה תוך כדי יצירת גוש מאורך באורך 30 ס"מ.
מרטיבים את הידיים ומחליקים למאורך של 30*8 ס"מ בערך.
אופים כ-30 דקות ומצננים
פורסים לפרוסות בעובי ס"מ בערך ומחזירים לתבנית האפיה.
אופים כעשרים דקות נוספות- במהלכן הופכים את הביסקוטי לצידן השני לאחר עשר הדקות הראשונות.
מסוף השבוע בסונומה עם הברוטמנים, זכורה לי בעיקר מתקפת הכינה נחמה וכל קרובי משפחתה הנאמנים על ראשה של בתי. וזה לא פייר, כמו שאוהב הנמברטו להלין, כי היה הכי כיף ומשפחתי ונעים. ובעיקר לא פייר, כי מאז אין כמעט שבוע או שניים שאני לא מכינה בו את העוף-עם-אורז-חום של יעל בתצורה זו או אחרת. בדיוק כמו זה שהכינה לנו שם בערב. היעל הזו, שיכולה לארח נונסטופ מבלי להתעייף ולהתמאס ושיש לה אוכל כזה ביתי ומנחם.
י
ף
מה שנחמד בתבשיל הזה, מעבר לעובדה שהוא מוכן לנבירת מזלג תוך שעה וחצי, היא העובדה שאולי אפילו הילדים שלכם יתחילו לאכול אורז חום אם הם עדיין לא. כי כמו שיעל אומרת, האורז הזה נהיה ממש כמו פתיתים.
עוף ואורז חום (מלא) של יעל ה. 4 מנות
כמה דברים לידע כללי:
לא רוצים את התבלינים האלו- לא צריך. שימו מה שבא.
אל תוותרו על תפוחי האדמה, למרות שיש אורז אז מה צריך גם אותם. הם יוצאים רך רך ונימוח.
כמות האורז לשיקולכם. אני התבייתתי על כוס אחת, אחרת אני ממשיכה לחפור בזה עד תום, פשוט לא מתאפקת. אפשר להגדיל את הכמות אבל כדאי עוד קצת מלח ותבלינים. ולא, אף אורז חום (מלא) אחר חוץ מזה ה ע ג ו ל. אחרים לא נותנים את אותה תוצאה!
אחרי הפעם הראשונה, תתחילו להתנסות. אצלי כבר היו בטטות ודלעת וסלקים וחומוסים.. מה לא. אבל קודם תנסו רגיל, בשביל הטעם היעלי הביתי.
ל
ף
זה לא התבשיל לבישול ארוך, שכן האורז יהפך לדיסה. זה הזמן- זו הטמפרטורה. יוצא רך רך אבל עם נגיסה קטנה בסוף.
4 כרעי עוף- חצויים (ניתן להוריד לחלק את העור אם זה ממש בדמכם)
** כמה תגובות ציינו שכמות המים היתה גדולה מדי, בעוד שלחלק (כמו גם לי) הכמות היתה מצוינת. אי לכך, ניתן להתחיל עם כמות מים קטנה יותר ולהוסיף בהמשך ע"פ הנדרש.
מערבבים יחד את התבלינים עם המלח והפלפל.
מתבלים את חלקי העוף ותפוחי האדמה בשתיים וחצי כפיות מהתערובת. מניחים בצד.
מחממים מעט שמן בסיר כבד ומזהיבים את הבצל בחום גבוה. כשהבצל מוכן, מוסיפים את האורז ושארית התבלינים ומערבבים היטב. מוסיפים לסיר את העוף ותפוחי האדמה ואת המים. נותנים עוד זירזוף מלח מעל ומביאים לרתיחה. כשרותח, מכסים ומעבירים לתנור המחומם ל-60-70 דקות.
מוציאים ובודקים. בעיקרון בשלב הזה כל המים נספגו באורז והעוף רך ומוכן. בכדי שתהיה מעט רטיבות, אני מוסיפה כעת 1/4 כוס מים, מכסה ונותנת לזה לעמוד כעשר דקות, לנוח. אם מידת היובש/רטיבות מקובלת עליכם, ניתן לדלג על השלב הזה ומיד לחפור בעליצות בסיר.
היום ביוגה חשבתי כל הזמן על בישול. אני לא יודעת אם זה טוב לצ'אקרות אבל המחשבות נדדו להן כל הזמן וכמה שלא ניסיתי להתרכז- זה לא עבד. בבית גיליתי שהקטקט הדביק את הציורים שלו לקיר, לא בשיטות המקובלות עם דבק נייר, אלא בדרך מקורית ועיקשת יותר בעזרת דבק רגיל. לקח לי רבע שעה לנקות. אולי זה בגלל שהצ'אקרות היו סתומות.
יש לי אחלה חומרים לבלוג- תמונות שאני אוהבת משוק הפשפשים וכמה מתכונים מצולמים- אבל איכשהו זה לא מרגיש נכון. קר פה וגשום ומרק זה הדבר הנכון. מינונים, כך אני מגלה יותר ויותר, הם דבר יקר ערך. מינונים נכונים. בכל דבר שעושים, לא רק באוכל.
קניתי פטריות- השתדלתי לאסוף רק את אלו שקלות להשגה בישראל למרות שיש כאן סוגים מדהימים בתקופה הזו. מרק פטריות, טוב כשיהיה, יוצא תמיד חום ולא מאד מגרה ויזואלית, מרק לאור נרות. השקעתי בו את הנשמה, בחיי. קיארה טעמה, עצמה עיניים ואמרה בקול רך: ' הו.. בליסימו!' אחר כך היא פתחה אותן, הסתכלה עלי במבט מרוכז ואמרה: ' הילה (כמו גילה), זה המתכון הכי טוב שלך עד כה!'… נו באמת. ואז, בדיוק כשהתחלתי לחשוב שהיא משוחדת כי היא מתה על פטריות וקצת משוגעת כי היא אמרה את זה כבר יותר מדי פעמים על יותר מדי דברים, היא אמרה: 'מממ.. שמת כרישה! אני מרגישה את המתיקות שלה!' דאאאי. הבחורה הזו היא מכשפת אמיתית ויש לה חיך מופלא והיא מצליחה להפתיע אותי שוב ושוב, בכל פעם מחדש.
המרק הזה הוא מרק מושקע והוא לאנשים שמאד אוהבים פטריות, לא סתם מחבבים. יש לו טעם עמוק, דומיננטי ועל הצבע כבר דיברנו. אבל אם אתם מהזן האוהב, הוא יכול להחזיק ארוחה טובה של ארבעה עם לחם רציני, חריץ גבינה טובה ויין.
נו, וכמובן נרות. תאורת חדר חקירות של השב"כ לא תחמיא כאן. במחשבה שניה, למי היא כן תחמיא?!
ף
ירדן, סוג של
ך
קרימיני– בייבי פורטובלו
מיקס מיובש- כשרוצים לחסוך על פורצ'יני
ך
ניקוי פטריות– פטריה היא כמו ספוג ולכן לא שוטפים פטריות אלא אם רוצים סמטוט רטוב בסיר. כשקונים, מנסים למצוא את אלו הנקיות יחסית. אם הן נקיות, אל תספרו לאיש, אני לא טורחת לנקות בכלל. אם מדושנות פה ושם, מנגבים חתיכות גדולות עם נייר סופג ומעלימים עין מהקטנות. זה טוב לעיכול. או שלא.
ך
ך
מרק פטריות מושקע 4 מנות גדולות
2 כרישות ללא החלק הירוק הקשה- קצוצות
1/2 בצל- קצוץ
4 כפות שמן זית
3 שיני שום קצוצות
600 גר' קרימיני- בייבי פורטובלו
300 גר' פטריות שמפיניון
100 גר' פטריות ירדן
20 גר' תערובת פטריות מיובשות
1/4 כוס יין אדום או לבן
3-4 עלי מרוה קצוצים
מלח ופלפל גרוס טרי
1/3 פחית חלב קוקוס
חופן גדוש עלי פטרוזיליה- קצוצים דק
משרים את הפטריות המיובשות בכוס מים רותחים לעשרים דקות. סוחטים את הפטריות וקוצצים אותן. מסננים את מי ההשריה ושומרים.
בסיר רחב מאחדים את שמן-הזית עם הכרישה, הבצל, השום ומעט מלח. מאדים על להבה נמוכה, מכוסה כ- 15 דקות. אם יש צורך, מוסיפים מעט מים במהלך האידוי.
בינתיים- מחממים מחבת גדולה ומוסיפים אליה את פטריות הקרימיני והשמפיניון, ללא תוספת שמן. צולים על להבה גבוהה ומערבבים מדי פעם. הפטריות ישחררו לקראת הסוף מעט נוזלים וישחימו. אחרי כ- 15 דקות, הפטריות צלויות ומבריקות. מוסיפים פטריות ירדן, מערבבים היטב מוסיפים את היין והמרוה. מצמצמים עד שכמעט ולא ניתן לראותו, מוסיפים כוס מים, מערבבים היטב ומעבירים לסיר.
מוסיפים לסיר גם את הפטריות המיובשות הקצוצות ונוזליהם, 1.5 כוסות מים נוספות, מלח ופלפל.
מבשלים מכוסה למחצה על להבה נמוכה, תוך בעבוע עדין, כארבעים דקות.
מוסיפים את חלב הקוקוס והפטרוזיליה הקצוצה, מביאים לרתיחה ומסירים מן האש. מרסקים לפי הרצון- אני אוהבת להשאיר חלק לא מרוסק.
טועמים ומתקנים תיבול. אם סמיך מדי- מוסיפים עוד מעט מים.
מגישים חם. אפשר עם מעט פרמזן ושמן- זית. אפשר עם לחם קלוי, מרוח בשן שום ושמן-זית.
ך
י
נ.ב.יצא שלא ציינתי כאן את היומולדת העגול של האיש. זה היה כשהיינו בישראל. ומגיע לו, בחיי שמגיע- אז אני אקדיש לו שיר. ולא אוסיף עוד מילות מרמלדה. את מה שצריך הוא כבר יודע.
נולדתי בבאר-שבע לצד כמה גמלים ובגיל שלושה חודשים עברנו לתל-אביב, כך שלמעשה ניתן לומר שכל חיי עברו בעיר הזו. אהבה גדולה אני אוהבת אותה, כזו שסולחת לה על כל קמטי הזמן, על הטיח הכעור והמצהיב ועל נזקי העטלפים. כזו שמתעקשת לראות את פינות החמד ולזכור חסדי נעורים.
היא הבית ותמיד תהיה.
ף
אוכל:
קל מאד לאכול וקצת יותר מסובך לאכול ממש ממש טוב. לשתי המלצות ישנות שלי שחינן עדיין עימן- מצטרפות שלוש מהפעם:
אצל הירקן התעניינתי בגבינה מלוחה מתובלת שהתאכסנה במקרר בגביעים קטנים ונראתה מעולה. איך זה? שאלתי. 'לפנים' הוא ענה.
ככה למדנו הילדה ואני ש'לפנים' זה ההיפך מ'על הפנים'. הידעתם??
יום אחד היא חזרה מגילי ואמרה: "אמא, הבאתי לך לטעום את העוגיות של גילי. ממש ל פ נ י ם! את חייבת את זה בבלוג!!!"
ף
ל
ושלא תגידו שלא אמרתי- הבצק מעט דביק ברידוד ומצריך קימוח דרמטי. הוא גם יכול להקרע לפעמים אבל מתקנים וזהו. יוצא פריך, ביתי ודי ממכר.
200 גר' חמאה רכה
2 כפות מים
2 כפות שמן
2 כפות אבקת סוכר
1 כף חומץ
1 ביצה
גרירת לימון או תפוז
3 כוסות קמח
1 כפית אבקת אפיה
1 קופסאת מלית תמרים
מחממים תנור ל- 180 מעלות צלסיוס/ 350 פרנהייט.
מערבבים את החמאה עם כל החומרים ומוסיפים את הקמח ואבקת האפיה. מערבבים עד לקבלת בצק אחיד ומוציאים למשטח עבודה. מחלקים ל-4 חלקים. מקמחים בנדיבות ומרדדים כל רבע לעלה מלבני דק ככל שניתן. מורחים ממרח תמרים, מפזרים מעט קינמון, מגלגלים לגליל ומניחים בתבנית כשתפר החיבור כלפי מטה. מניחים את הגלילים זה לצד זה באותה תבנית.
כשהגלילים מוכנים לאפיה, חורצים בעדינות סימני חיתוך בחלקם העליון (זה יקל על מלאכת הפריסה שלאחר האפיה) ואופים כ-30 דקות.
הביקור שלנו בישראל היה הפעם מיוחד ושונה ומרגש במובנים רבים. עשינו בו דברים אחרי שנים רבות שלא, כמו למשל הטיול לירושלים שאירגן לנו גלעד. אפילו תל אביבית שכמותי, שמנהלת פנקסאות צפופה עם העיר הזו על כל שנאותיה, מלחמותיה וחומותיה הבנויות והרגשיות, הצליחה להנות עד עמקי לבה מהסיור על החומות ומהפסיעה בסמטאות העיר העתיקה שאוגדות בפינותיהן הקשישות המון זכרונות והיסטוריה.
ף
ל
בסמטאות העיר העתיקה, אפילו שכבר היינו אכולים ושתויים, לא עמדתי בפיתוי מול כמה ביסים מבייגלה שומשום מאורך, מלבי שהתנדנד על מגש מוזהב ונתח של חלבה שזורת פיסטוקים. את החלבה זרקתי אחרי הביס הראשון כי היה לה את הטעם הזה שיש לחלבה שעמדה יותר מדי זמן והבחוצה שלה נהיה קצת צמיגי ועם טעם לוואי. זה יכול היה להיות עצוב עד בלי די, אלמלא עצרנו לשתי שניות בשוק מחנה יהודה, שם קניתי חלבה מענגת מהחלומות.
"גיברת" אמר לי המוכר בעודו חותך לי בזריזות חתיכת חלבה עצומה (בערך פי ארבע ממה שביקשתי) מהגלגל עליו הצבעתי, "אי אפשר יותר קטן זה מתפורר!"… בצד אחיו חתך פרוסה דקיקה לאיש זקן. לא מתפורר, הא?
"נו… צריך להתפרנס" הוא חייך.
ף
ף
הגוש המענג הזה הגיע איתנו הביתה. טעים כמו שחבל שלא חתך גדול יותר, ככה טעים. כשהתפייטתי באזני יעל על הגוש ההולך ומצטמק, היא סיפרה לי על ממתק שהכינה בתדודתה מביסקויטים, דבש וטחינה. דבש וטחינה כולנו יודעים, נותנים אפקט חלבה מעולה ולכן אצנו הבכורה ואני למטבח לנסות. יצא טעים בטירוף וכל מילה מיותרת.
קטנה על טחינה – ודוקא טחינה לא הבאתי מהבית. אחרי שנים של מחסור נוראי ויבוא מיכלים מסורבל, מצאתי כאן טחינה טעימה ומספקת- Roland
Lך
ךלל
ממתק קראנצ'י בטעם חלבה תודות רבות לאורית הבתדודה של יעל
זה קראנצ'י מהביסקויטים וחלבתי מהטחינה והדבש וזה טעים בטירוף- עם או בלי השוקולד.
מי שאינו חפץ בכידרור תערובת דביקה שאינה ששה להתכדרר, יכול פשוט להשטיח בתבנית, לקרר ולחתוך לריבועים. באופן קסום זה ממש אותו הטעם!
18 ביסקויטים = בערך 1 כוס אחרי ריסוק
1/4 כוס דבש
1/4 כוס ועוד קצת טחינה גולמית
1/4 כוס פתיתי קוקוס
מרסקים, מערבבים. ההמלצה היא לא לערבב מיד את כל כמות הביסקויטים, כי סוגי הטחינה וסמיכותן זה דבר משתנה…
אם אתם מהזן המכדרר- יש ללחוץ על הגוש בתוף כף היד היטב ורק אז לעצב לעיגול
אם רוצים או אם הילדה דורשת, מזליפים מעל מעט שוקולד מומס
לחזור לבית אחרי הרבה זמן, לפתוח את הדלת ולהריח את הריח הזה שבית מקבל כשהוא נשאר לבד. כשאין בו חיים, קר וריק.
משדה התעופה, אחרי מסע של 24 שעות אנחנו נוסעים ישר לסינית המשפחתית בכדי לשבוע ואולי בכדי לקבל חיוך מוכר. מתנחמים בטעמים המוכרים, בחלקלקות נודלס האורז הרחבים והחומים. אחר- כך עוצרים לקנות חלב, ביצים, לחם ירקות, בכדי שהמקרר לא יסנוור אותנו כשיקומו הילדים באמצע הלילה רעבים, עדיין בזמן אחר. מה זה?? שואל האיש, בוהה בעוף שלם שכוב בתחתית עגלת הקניות. האמת, אין לי מושג. אולי זו היכולת לקנות עוף אורגני שלם ב- 12 $ ואולי פשוט הצורך לריח של אוכל אמיתי בבית. כל אחד והריח שלו. אצלי זה עוף.
בנתב"ג, בעוד הילדים מתענגים על רגעי משפחה אחרונים, אנחנו נשלחים לבידוק נוסף עם שלושה תיקים אימתניים. מסתבר שלא בא טוב ברנטגן דברים עיסתיים חומים ו/או נוזליים. הם שולפים מכל תיק בזה אחר זה, שקיות מביכות של ממרח תמרים, סילאן, חלבה ומי ורדים. אני מרגישה כמו ברכה, ההיא שאחיותי ואני התארחנו אצלה לפני עידן ועידנים בצימר, שסיפרה לנו איך נסעה לאמריקה עם קופסאות טונה ולוביה כי אין שם מה לאכול.
ירון גיסי, הוא אלוף העוף בתנור שיש- הוא רוקח קסמים מעוף וסילאן וזהו. מתקבל עוף שחום ומתקתק, שמשמח לי את כל הגעגועים כולם. הכי נכון זה לאכול אותו עם הידיים, זה ידוע וכתוב בספר התרנגולות הגדול אחרי ה'עדיף לא לאכול תרנגולות כי הן חיות ממש חמודות אבל אם אין לכם ברירה..'
ולי ממש אין ברירה.
ך
עוף בסילאן וזהו של ירון
בשיטת העוף השלם- יוצא חזה עוף עסיסי בצורה מדהימה. אם אתם מאלו שעוף בשלמותו זה קצת יותר מדי עבורם, צולים נתחי כרעיים באותה צורה.
*לעופות שאינם תושבי ישראל, מוסיפים גם מעט מלח מבחוץ ומבפנים-
1 עוף חתיכי
סילאן
תפוחי אדמה קטנים
שוטפים את העוף ומיבשים עם מגבת נייר. מעבירים לתבנית כשהחזה כלפי מעלה (*ממליחים מעט אם יש צורך) ומזליפים סילאן בנדיבות על כל צדדיו. כמה? ככה. נו כמה?? נגיד שתי כפות גדושות ותמיד אפשר עוד זליף קטן כשמכניסים את תפוחי האדמה, אם נראה שחסר..
מעבירים לתנור שחומם ל- 200 מעלות צלסיוס/ 400 פרנהייט וצולים כעשרים דקות. מוסיפים את תפוחי האדמה לתבנית, נותנים ערבוב קטן, הופכים את העוף (עכשיו החזה כלפי מטה) ומחזירים לתנור.
צולים כך עוד עשר דקות (סה"כ 30 דקות בטמפ' גבוהה), ומורידים את חום התנור ל- 180 מעלות צלסיוס/ 350 פרנהייט. צולים כ- 45 דקות נוספות.
– רצוי לתת עוד ערבוב קטן לתפוחי האדמה במהלך הצליה.
– אם העוף משחים מאד, מכסים את חלקו העליון בחתיכת נייר כסף.
מוציאים מן התנור ונותנים לעוף לנוח כעשר דקות לפני האכילה.
ביסים 
