ארכיון חודשי: דצמבר 2008

קדירת בקר בחלב קוקוס

יש לומר את האמת- חופש א ר ו ך עם שלושה, בלי אף צל של סבתא באיזור הוא דבר לא קל בכלל.

הקטקט לא רגוע בזמן האחרון. גיל שנתיים מתקרב והוא, שהיה תינוק כל- כך רגוע ושליו, מנסה בכל כוחותיו לנהל לעצמו חיים עצמאיים תוך כדי לקיחת החלטות בלתי הגיוניות בעליל וקשיי שפה חמורים. התוצאה- נהמות וצעקות רמות. רב הזמן.

נמברטו יודע כתמיד לנצל כל פירצה ולתפוס אותך בדיוק ברגעי חולשתך. היום אגב, הוא הודיע לי שנמאס  לו מ'המופעות' ושהוא מתגעגע לגן. ה'מופעות' של היום היה סרט מצויר על עכבר גיבור. כן, עוד עכבר. (שמתי לב לעליית מניות חדה של משפחת המכרסמים בסרטי האנימציה)

לכן, עוד יותר נחמד מסתם נחמד היה לי ביום שני.  האיש הודיע לי בסבר רציני כי תמו ההילולות. הוא זז למשרד. היו שם מילים שהתייחסו לטביעה וקריסה אבל אני לא ממש סגורה על זה. מה שכן, האימפקט עבד.

הלך האיש באה אורית. היא ושלושת בנותיה ולא אלאה בפרטים רק אומר שהיה לי יום מצוין. גדוד הגמדים היה רגוע וטוב לבב. הגדולים עשו לבית 'רמונט' בעוד הקטקט חזר למקורותיו הרגועים בחוץ. השמש יצאה וחיממה את הגינה ואת כולנו. שתינו קפה. אכלנו סופגניה. הצלחנו גם לדבר. בלי הפרעה.

בצהריים הוצאנו מהתנור את הסיר הכחול הגדול שהכנסתי לשם בבוקר וה ו פ הייתה ארוחה.

קדירות הן אחד הדברים האהובים עלי בעולם. ולא, לא רק בחורף. הבישול האיטי הזה, שהופך את השכנים בסיר הזה לאחד ומעדן ומרכך את הטעמים כולם, הוא פלא בעיני. הפעם הכנתי קדירת בקר בחלב קוקוס. אני נאבקת בכתיבת המתכון מאחר והוא הדבר הכי גמיש וסבלני שיש. מה שיש במקרר ובבית יכול להתאים. **הפעם היו לי פטריות שיטאקי טריות, כרישה, גזרים צבעוניים ובזיליקום. אבל באותה המידה זה יכול להיות גם פטרוזיליה, כוסברה או צרור של שמיר קצוץ, בצל ירוק או רגיל, תפו"א קטנים ו בטטות ועוד… כל אחד מאלו ישפיעו על הטעם אבל התוצאה הסופית תהיה דומה- תבשיל סמיך, ארומטי, כבד ומפנק. וכמובן, איך לא, אורז בשביל לספוג את הרוטב!

img_4301a1

קדירת בקר בחלב קוקוס        6-8  איש

זה נכון שחלב קוקוס אינו אורח פופולארי במיוחד  בתבשילי קדירות. דוקא משום כך כדאי לנסות. הרוטב המתקבל הוא קרמי- שמנתי והוא כל-כך טעים, שלפעמים אני מגדילה את כמותו ובמה שנשאר, מבשלת קציצות. ידידותי למקפיא.

 בערך 1.5 ק"ג בשר בקר לצלי – אני משתמשת בבשר short ribs  הנקרא בארץ אסאדו או שפונדרה. יש לו הרבה שומן ובבישול ארוך הוא רך למופת. מאוהבת בנתח הזה!

2 פחיות חלב קוקוס- אפשר מופחת שומן

1 צרור עשבים קצוץ – השתמשתי הפעם בבזיליקום ופטרוזיליה**

5-6 שיני שום קצוצות גס

1 כרישה פרוסה**

1 כף גדושה ג'ינג'ר טרי מגורר- חייבת לציין כאן שהיו פעמים בהם לא השתמשתי בו והיה מצוין!

4-5 כפות סויה

2 עגבניות קצוצות או משומרות או רוטב עגבניות

מלח+ צ'ילי פלייקס

גזרים, שיטאקי**

במעט שמן-זית משחימים את קוביות הבשר. רצוי בפעמיים- שלוש, תלוי ברוחב הסיר. מוסיפים את הבצל או הכרישה ומטגנים מעט לריכוך. מוסיפים את כל יתר החומרים ומתבלים. אל תמליחו יותר מדי. תמיד אפשר להוסיף בהמשך והחשש הוא, שהרוטב יצתמצם ויהיה מלוח מדי.

מביאים לרתיחה ומעבירים מכוסה לתנור לכמה שעות (בדר"כ 3-4 ). אני התחלתי ב- 180 צלסיוס ואחרי כשעה, הורדתי לחום נמוך. הכל כתלות לזמן שיש בידכם.  תוך כדי, יש לבדוק ולתקן תיבול. בסיום הבישול הבשר צריך להיות רך כחמאה והרוטב סמיך.

img_4316a

93 תגובות

מתויק תחת אורז, ארוחה בסיר, בשר, ללא גלוטן

עוד מי ימלל (סופגניות מהירות)

img_4166aa

 

פתאום הבנתי שחנוכה עומד להסתיים ואפילו לא הכנתי סופגניות פעם אחת. אתם יודעים… חבל על הקלוריות, באסה לטגן ומי צריך את זה. אבל כאן, שלא כמו בארץ, אין בכל מקום סופגניות במבחר טעמים ובשלל צורות. בניכר, כשרוצים סופגניה צריך ברוב המיקרים לעמול עליה.

נזכרתי באיזו מסעדה אסיאתית, בפילדלפיה, שם אכלתי לפני המון שנים קינוח שנותר לי בזכרון. ומהזכרון הזה החלטתי להנפיק סופגניות קטנות עם 'טויסט' אסיאתי. כבסיס למתכון ניסיתי לשפץ מתכון של סופגניות מהירות ללא שמרים, אותו קיבלתי לפני שנים רבות מחברתי שרון. השיפוץ, שכלל קרם פרש וסוגי קמחים שונים  נחל כשלון מוחץ והבהיר לי שהמתכון הזה, פשוט ככל שיהיה, אינו זקוק לא לשיפוצים ולא לפלצנות. 2 דקות ערבוב ועוד כמה לטיגון ויש סופגניות קטנות טריות, אוריריות ונחמדות להפליא. לא מעדניה, בלי טעם של שמרים  אבל גם בלי העבודה. אחרי הטיגון גילגלתי אותן בסוכר מעורב עם מעט תבלין  'חמשת התבלינים' הסיני. זה מכניס אותן לאוירה חגיגית. חשבתי שחגיגית ומבוגרת אך הצאצאים הוכיחו לי  ש'אם יש לזה צורה של סופגניה סימן שזו כנראה סופגניה' והפתיעה אפילו פרינצי (שהיא אכלנית בררנית ביותר) אשר לא פיקפקה בסופגניותם.

מצוין למיקרים בהם צריך משהו מהיר ביותר ומעט שונה אבל נמאס כבר מריבת חלב וג'לי פסיפלורה. או למיקרים כדלקמן- "לא נמאס, בכלל לא ! אבל אין בנמצא!!!"

זהו. שיהיה סוף חנוכה שמח. שיקרו לנו ניסים גם בלי חג. שכל החיילים ישובו הביתה בשלום.

 

img_4200b

 

 

סופגניות מהירות    -בערך 20 קטנות

וכמובן שאפשר גם בלי התבלינים, סתם כך עם ריבת תות!

1/2 1 כוסות קמח תופח (או רגיל +כפית וחצי של אבקת אפיה)

1/4 כוס סוכר

1 ביצה

1 גביע שמנת חמוצה (250 מל')

 קורט מלח

מערבבים ביצה, סוכר ושמנת חמוצה. מנפים לתוך את הקמח והמלח. מערבבים. העיסה אמורה להיות בצק דביק מאד. אם ממש חסרים נוזלים, אפשר להוסיף מעט חלב.

בסיר בינוני ובשמן עמוק וחם מטגנים סופגניות קטנות. השיטה היעילה לכך היא לקחת בכל פעם כף לא גדושה של בלילה ובעזרת האצבע להגליש אותה לשמן. באופן די מפתיע, הסופגניות יוצאות כמעט עגולות לגמרי!  להוציא לנייר סופג ומיד לגלגל בסוכר מעורב עם מעט '5 התבלינים' הסיני. לפי הטעם. לאכול טרי

אם רוצים עוד שדרוג של טעמים לוקחים גבינת שמנת מדוללת במעט חלב ומוסיפים לה מעט ג'ינג'ר טרי מגורר. אוכלים יחד.

 

3 תגובות

מתויק תחת בצק, חגים, מתוק

מי ימלל (פוקצ'ה וירקות צלויים)

אז מה היה לנו?! זאת אומרת, מתחילת חופשת הקריסמס הנוכחית? מחלה (כמובן, איך לא), ריצות, ביקור הדודה מיקי מישראל, הרבה לביבות ונרות וכן… טיגונים. לכן בנר חמישי, כשסיוון ומייקי על טפם המשובח הגיעו לחגוג, החלטתי ללכת על איטלקי. פשוט.

1ga

פוקאצ'ות טריות  וחמות ישר מהתנור ואנטיפסטי. היה כיף. היה טעים לאללה. היה מתיש. עוד יגיעו שוב ימים, סיכמנו סיוון ואני תוך בליסה, שנוכל שוב לשבת ברוגע, להנות באמת מהאוכל ומהיין ומשיחה טובה, בלי שמאחד החדרים יבקעו קולות של קרב ומבלי שהקטקט יפיץ קמח (שסחב מהגדולים שניסו לרדד בצק) ברחבי הסלון בעודו מסכן את עצמו במעידה אל תוך האח הבוערת.

כן, רק צריך סבלנות. וכח. כי החופש הזה רק התחיל…

z22

בשביל להכין פוקאצ'ה באמת שווה (קצת קראנצ'ית מבחוץ ורכת תוכן) צריך אבן אפיה לתנור. אין מנוס ואין גם סיבה לנוס. זה לא יקר, לא קשה למציאה ולא תופס הרבה מקום. תפקידה של האבן הוא להעלות את טמפ' התנור, לדאוג לפיזור הומוגני של החום ובעצם לנסות ולדמות את התנור הביתי שלנו לתנור אבן אמיתי. נכון, זה לא הדבר האמיתי אבל התוצאה ממש טובה.

 בצק פוקאצ'ה ל-4 אנשים

על גבי הבצק ניתן לשים כל מה שבא. אני אישית אוהבת את הפוקאצ'ה שלי כמעט בלי כלום.

4 כוסות קמח לחם

1 שקית שמרים יבשים (1/4  2 כפיות)

1/2  1 כוסות מים חמימים

1/2 כפית סוכר

1 כפית מלח

4-5 כפות שמן-זית

ממיסים שמרים ב-1/2 כוס מים ומוסיפים סוכר. נותנים לעמוד כמה דקות במקום חמים. (בדר"כ מעל התנור שכבר מתחמם). במעבד מזון או מיקסר מערבבים קמח ומלח ותוך כדי פעולה מוסיפים את תערובת השמרים, שארית המים ושמן הזית. הבצק צריך להיות רך כך שניתן להוסיף עוד מעט מים אם חסר. להמשיך ללוש מספר דקות. להעביר לקערה גדולה, משומנת קלות בשמן-זית ולכסות בנילון נצמד. להניח במקום חמים ולהתפיח כ-30-45 דקות או עד להכפלת הנפח.

את כף העץ המיוחדת (איך קוראים לזה?!) מקמחים בנדיבות. פותחים את הבצק תחילה עם מערוך ואז מעבירים לכף המקומחת ומרחיבים בעזרת הידיים למעין עיגול בקוטר 34 סמ". בעזרת האצבעות והעצבים, דוחפים אצבעות לבצק ויוצרים שקעים רכים. מעל זולפים שמן זית בנדיבות, מלח גס ועשבי תיבול. לפני ההכנסה לתנור, מעבירים סכין גדולה או כלי ארוך אחר מתחת לבצק, על-מנת לוודא שהוא לא נדבק למשטח. מגליצ'ים את הבצק לאבן שנמצאת בתנור המחומם מראש (בתנועות ניעה קלות). אופים עד שהבצק זהוב והתחתית קריספית. מחכים 5-10 דקות לפני שפורסים.

img_3990b

אנטיפסטי טוב זה הדבר הכי פשוט בעולם. צריך ירקות. תנור מחומם למקסימום. שמן-זית ומלח. תבנית גדולה. סבלנות שלא 'לבחוש', את זה משאירים למרק. כן, ועוד משהו חשוב… הבנה שלא לכל הירקות לוקח את אותו זמן הכנה!

את הירקות מארגנים בקבוצות מרווחות בתבנית הכי גדולה שיש בנמצא. אפילו שתיים. זולפים שמן-זית ובוזקים מלח ופלפל בנדיבות. נותנים ערבוב קל עם הידיים. מכניסים לתנור חם ומחכים. אספרגוס, פטריות ושעועית ירוקה מוכנים די מהר. יש לקחת בחשבון שהם עוד יתרככו מעט גם לאחר ההוצאה מהתנור. לא להרוג אותם! האספרגוס למשל, רוצה לעמוד זקוף גם אחרי בישולו. מה שמוכן מוציאם החוצה. איך יודעים?! טועמים.

בעיקרון, ניתן להפוך את הירקות פעם או פעמיים, בכדי שיקבלו ציפוי שוה של שמן. עדיף כשהם עדיין קשים אחרת זה נמעך.

מה אחר-כך?!   אני הכנתי מן רוטב קטן של עשבים (נענע, פטרוזיליה, בזיליקום) עם שמן-זית, מלח, צ'ילי-פלייקס, מעט חומץ ושום ופיזרתי מעל לפטריות ולכרובית. אבל זה כל-כך טעים ככה, בלי כלום.

נ.ב. ותודה לסיוון היפה על הדיגמון ועל התמונה הזוגית.

10 תגובות

מתויק תחת בצק, טבעוני, ירקות, משהו עם הלחם

טיפול שורש (סלט קטן של ג'יקאמה)

את השורש הזה הכרתי לראשונה כשהתמחתי במסעדת :  'Union Square Cafe'  שבניו-יורק, ישר עם סיום הלימודים.  בארוחת צוות,  הוסיפו אותו לסלט ואז נערכה בנינו הכרות רשמית ראשונה. "שלום", אמרתי " אתה מוצא חן בעיני". ולמרות שלא ענה, ביררתי עליו פרטים. שמו של השורש הוא  Jicama  (מן הכלאה בין ג'יקאמה לבין היקאמה) והוא פופולארי בקרב אנשי מכסיקו. הוא ניתן לאכילה כמו שהוא, רק צריך לקלף. בטעם הוא נטרלי אבל מה שנחמד בו הוא המרקם שלו. משהו בין תפוח קריספי לבין ליבת החסה הערבית. אין לי אפילו מושג אם הוא ניתן להשגה בישראל אבל גם אם  עדיין לא- בסוף הוא יגיע. בסוף הכל מגיע…

img_3044aa1

 

הכנתי ממנו סלט קטן, פשוט ומרענן עם טעמים אסיאתים והרבה חמוץ-מתוק-חריף. ובגלל שבבישול אין חוקים, אפשר לקחת את הרוטב  הטעים הזה ולחבר אליו המון דברים אחרים: קולורבי, צנוניות, מלפפון, גזרים, בצל- ירוק, נבטים ותפוחים.

סלט קטן ומרענן

1 שורש ג'יקאמה גדול- קלוף ופרוס לגפרורים 

1 פלפל צ'ילי אדום טרי- פרוס דק

עלי נענע- לפי הטעם (ואפשר גם כוסברה)

שברי בוטנים קלויים

חופן נבטים (אני השתמשתי בנבטי דייקון)

לרוטב:

2 כפות מיץ ליים או לימון

1 כף סוכר חום

1/2 כפית שמן צ'ילי מתוק

מעט רוטב דגים

לערבב הכל יחד לתקן תיבול ולהגיש.

1

 

השארת תגובה

מתויק תחת ירקות, ללא גלוטן, סלט

עוגת שוקולד מ ע ו ל ה ויומולדת

לכל  בשלן יש מבחר של כמה עוגות שוקולד. אחת של אמא עם טעם של ילדות, אחת בלי קמח או עם מוס  וכמובן-  עוגת השוקולית!

 יום ההולדת של המוש, הידוע בכינויו 'האיש', הינו מאורע נאה דיו להוספת מתכון נוסף לרפרטואר.

עוגת שוקולד מ ע ו ל ה, לחה, נימוחה ועשירה. לא ממש קלי- קלות אבל די קרוב לזה. בדיוק העוגה המושלמת ליום הולדת של מבוגרים, כשרוצים משהו קצת יותר איכותי אבל מתעצלים להתחיל להפריד ביצים ולשטוף ים של כלים.

 img_3846aa1

 
 
  Chocolate Cake  \   Nigella Lawson's feast

הבריות שזכו לקבל את שאריות העוגה, דיוחו באושר גדול כי היא נותרה טעימה להפליא גם לאחר 3 ימים. מנסיוני, העוגה גם צולחת את המקפיא בהצלחה יתרה. יש להפשיר בטמפ' החדר מספר שעות והיא כמו חדשה.

את הגירסה הכי מוצלחת שלה, מצאתי דוקא בבלוג חמוד שנקרא   foodbeam  .

  200 גר. קמח

 1/2 כפית אבקת סודה לשתיה

50 גר. אבקת קקאו

275 גר. סוכר

175 גר. חמאה-ללא מלח

2 ביצים

1 כף תמצית וניל

175 גר. שוקולד מריר קצוץ

80 גר. שמנת מתוקה

125 גר. מים רותחים

לסירופ:

1 כפית קקאו

125 גר. מים

100 גר.סוכר

מחממים תנור ל- 170 צלסיוס.

מרפדים 2 תבניות מאורכות  בנייר אפיה. חשוב לתת לנייר להיות ארוך מהדפנות, ע"מ לאפשר הרמה קלה אחרי האפיה. הכי פשוט לקחת מלבן נייר ארוך ברוחב אורכה של התבנית.להכניס אותו לתבנית כך שהוא מכסה רק את הדפנות הארוכות ולשמן במעט חמאה את הדפנותהקטנות שנותרו חשופות.

עכשיו מתחיל החלק הקל:

ממיסים שוקולד עם שמנת- אפשר במיקרו.  מקררים מעט ומערבבים עם כל יתר החומרים (7 במספר) חוץ מהמים הרותחים.

לתערובת הסמיכה הזו, מוסיפים באיטיות ותוך ערבוב את המים (כן כן, הרותחים).

זהו. מחלקים בין שתי התבניות ואופים בערך שעה, עד לקיסם היוצא יבש.

עכשיו יש לשלוף את העוגות מהתבנית בעזרת נייר האפיה שבדפנות ולהניח על משטחשל נייר כסף. זה יחסוך לכם נקיון…

מרתיחים את חומרי הסירופ כ- 5 דקות, עד שמסמיך.

דוקרים את העוגות עם קיסם במספר מקומות ומפזרים את הסירופ מעל.

טוב, מאחר וחירבנו לעוגות מעט את הצורה עם הקיסם, ממליצה הכוהנת לגרד מעל 25 גר.שוקולד חלב. אבל חכו שהן יתקררו!

27 תגובות

מתויק תחת יומולדת שמח!, עוגות, שוקולד

שביזות יום ד'

 לא שזה מחדש משהו אבל עדיין מעציב מאד. במישור האישי. 

 

ועדת מומחים: "המחלקות לכלכלה באוניברסיטאות במצב נואש"  

06:52 | 18.12.2008 מאת מירב ארלוזורוב 

ועדת מומחים בינלאומית, שמונתה על ידי המועצה להשכלה גבוהה, פירסמה דו"ח קשה על מצב לימודי הכלכלה באקדמיה בישראל. הוועדה קובעת כי מצב לימודי הכלכלה בישראל הוא נואש, מדכא ואף משברי. לפי מסקנות הוועדה, ישראל היא מובילה עולמית בבריחת מוחות בתחום הכלכלה. הוועדה ממליצה לאפשר שכר דיפרנציאלי לכלכלנים מבריקים, כדי להחזיר לישראל את המוחות שברחו. עם זאת, ספק אם ההמלצות מרחיקות הלכת יעמדו במבחן ועד הסגל של המרצים באוניברסיטאות, ויאומצו על ידי המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג). ועדת המומחים מונתה לפני שנתיים, והגישה את המלצותיה למל"ג החודש. בוועדה היו חברים ששה כלכלנים, בהם כמה מהבכירים בעולם – פרופ' דיויד קרפס מאוניברסיטת סטנפורד, שנחשב למועמד מוביל לקבלת פרס נובל בכלכלה; פרופ' יואל מוקיר מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, שנחשב לאחד מבכירי החוקרים של ההיסטוריה הכלכלית; ופרופ' אלחנן הלפמן מאוניברסיטת הרווארד, שנחשב גדול הכלכלנים הישראלים – ובעצמו המחשה לתופעת בריחת המוחות מישראל. בוועדה היתה חברה גם ליאורה מרידור כנציגת המגזר העסקי. 

פקולטה בקריסה

 מסקנות הוועדה נפתחות בתיאור קשה מאוד של מצב לימודי הכלכלה בישראל. הוועדה משתמשת בתיאורים כמו "מצב נואש", "מדכא" ו"משברי". היא מציינת כי עד לפני עשור "המחלקות לכלכלה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית נמנו עם העשירייה המובילה בעולם. כיום המחלקה בתל אביב קורסת, והמחלקה בירושלים מתנדנדת על סף קריסה". הוועדה מצטטת בדיקה שנערכה בעשר המחלקות לכלכלה המובילות בארה"ב: 28% מחברי הסגל של המחלקות האלה היו אמריקאים, ו-16% מתוכם ישראלים. מספר החוקרים הישראלים במחלקות המובילות בארה"ב (ובעולם) היה השני בגודלו, אחרי האמריקאים. 

"ישראל ממשיכה לשלוח את הסטודנטים המבריקים שלה להשלים דוקטורט בכלכלה בחו"ל", כותבת הוועדה, "אבל רק מעטים מאותם סטודנטים בוחרים לחזור לישראל בתום לימודיהם. בנוסף, יותר ויותר חוקרים מבוססים בוחרים לעזוב את ישראל ולעבור לחו"ל. זאת מאחר שתנאי השכר והמחקר שמוצעים להם בחו"ל משתפרים במהירות, בעוד התנאים המקבילים בישראל מידרדרים במהירות". כתוצאה מכך, המחלקות המובילות של תל אביב וירושלים התרוקנו מחברי סגל. מספר חברי הסגל בירושלים הוא כיום כ-20, ובתל אביב כ-15 – כמחצית ממספר חברי הסגל באותן מחלקות לפני עשור, וכשליש ממספר חברי הסגל המקובל במחלקות המובילות לכלכלה בעולם.

 

הירידה במספר חברי הסגל הביאה גם לצפיפות בלתי נסבלת בכיתות הלימוד בכלכלה: בעוד היחס בין מספר הסטודנטים למספר אנשי הסגל באוניברסיטת תל אביב הוא בממוצע 15, בכלכלה היחס הזה הוא 90. בהתאם, עומס ההוראה על המרצים לכלכלה גדל מאוד, והדבר פוגע באיכות ההוראה ובאיכות המחקר. הוועדה קובעת כי למצב זה עלולות להיות השלכות קשות על ישראל. היא מציינת כי מטרת לימודי הכלכלה אינה רק להכשיר חוקרים בתחום הכלכלה, אלא גם לייצר את דור העתיד של המנהלים בישראל – במגזר הציבורי ובמגזר העסקי. הידרדרות רמת לימודי הכלכלה משליכה על רמת הניהול הציבורי והעסקי בישראל, ובאופן ישיר פוגעת בתחרותיות של ישראל וביכולתה להמשיך לצמוח במשך שנים. הוועדה מציינת את ההצלחה המקרו-כלכלית של ישראל מאז תוכנית הייצוב ב-85', כפרי שקטפה המדינה על המצוינות של לימודי הכלכלה שלה. היא מזהירה כי לאובדן המצוינות בלימודי הכלכלה עלולות להיות השלכות שליליות גם על ההצלחה של המדיניות הכלכלית-חברתית שישראל מנהלת.

 שכר תחרותי 

חברי הוועדה סבורים כי ישראל אינה יכולה לסגור את פער התנאים בינה לבין המחלקות המובילות באוניברסיטאות בחו"ל. "ישראל אינה יכול להשוות, דולר לדולר, את תנאי השכר בחו"ל", נכתב בדו"ח. "אבל הפער חייב להצטמצם, במיוחד בכל הנוגע לכלכלנים צעירים ומבריקים". לפיכך, הוועדה מעלה שורה של המלצות שנועדו להביא לצמצום הפער בתנאי השכר והעבודה, וכן לייעול עבודת המחלקות לכלכלה באוניברסיטאות. בראש ובראשונה, הוועדה ממליצה לחרוג מהשכר השוויוני המקובל באוניברסיטאות – רמת שכר אחידה לכל הפרופסורים בכל המחלקות – ולעבור לתשלום שכר דיפרנציאלי למרצים לכלכלה, זאת ברוח דומה להמלצות ועדת שוחט. התשלום צריך להיות מושפע מאיכות המחקר של אותו מרצה ומתרומתו למוניטין של המחלקה, מצורכי האוניברסיטה ומהזדמנויות התעסוקה האחרות המונחות לפניו – משמע, השכר צריך להיות תחרותי. הוועדה מציינת כי מרצים לכלכלה בכל העולם מקבלים שכר גבוה יותר מעמיתיהם במחלקות אחרות, ולכן אין ברירה אלא לשלם להם יותר כדי להחזירם לישראל.  

לפי הדו"ח, בשל "החשיבות הקריטית של לימודי הכלכלה לפיתוחה של ישראל", ובשל המחסור החמור במועמדים ראויים לסגל בעיקר במחלקות לכלכלה (בכל המחלקות האחרות באוניברסיטאות כמעט שאין תקנים של סגל מרצים שאינם מאוישים), חייבים למצוא דרכים לפצות את המרצים לכלכלה כדי להביאם לישראל. בהמלצות הוועדה נכתב כי בשל הצורך הגבוה של האוניברסיטאות לשקם את מחלקות הכלכלה, ראוי שהשכר החריג למרצים בעלי מעמד חריג ישולם באופן ישיר. .. 

 

 

השארת תגובה

מתויק תחת ביסים מהחיים

תפוזים ועוגה

img_3654c

 

רוח החג מביאה עימה נתינה גדולה. בכל יום ישנו מבצע אחר והילדים מוצאים עצמם סוחבים לגן ולבית- הספר קופסאות שימורים, מעילים ישנים וספרים שלא קראנו ושכנראה גם לא נקרא. החינוך לנתינה כאן הוא מופתי.

במסגרת אוירה זו, קיבלתי צנצנת ריבת תפוזים משכנה שיש לה עץ תפוז. מיד שעטתי להכין את עוגת התפוזים של הגורו הלונדוני שלי- נייג'ל.  (שאין, פשוט אין עליו בעולם כולו…) 

עוגת תפוזים     the kitchen diaries/ Nigel Slater 

בישראל קוראים לסוג העוגות האלו 'עוגות יבשות' אבל הדבר האחרון שמישהו רוצה זה שהעוגה שלו, אכן, תהיה יבשה. העוגה הזו משלבת קליפת תפוז ומיץ עם ריבת תפוזים. הריבה נותנת לעוגה טעם דיבשי. היא לחה וטעימה נורא ומתאימה במיוחד לכוס תה טוב.

קת'י שהכינה את הריבה, הסבירה לי מה היא עושה בכדי שהריבה לא תהיה מרה. בכדי לקצר את כל תהליכי ההשריה וההרתחה של הקליפות, היא מורידה פסי קליפות פרי (עם מכשיר שנקרא זסטר), נפטרת מהקליפה הלבנה (שהיא המרירה)  ומבשלת את שבבי הקליפות עם סוכר ועם חלק מהפרי.

 175 גר. חמאה

175 גר. סוכר חום- עדיף לא מעובד

1 תפוז גדול-  גרירת פרי שלם + מיץ ממחציתו.

3 ביצים גדולות

75 גר. ריבת תפוזים

175 גר. קמח תופח

לחמם תנור ל-180 צלסיויס. לשמן או לרפד בנייר אפיה תבנית מאורכת 25/11 סמ.

במיקסר- להקציף חמאה וסוכר עד לקבלת תערובת בהירה וקרמית. לערבב את שלושת הביצים בקערה קטנה עם מזלג ולהוסיף אותן באיטיות לחמאה, בעוד המיקסר עובד. להוסיף קליפת תפוז וריבה. 

לא להיבהל. בשלב הזה יש גושישים והתערובת לא אחידה. יהיה בסדר.

להוציא את קערת המיקסר ולהוסיף ידנית את הקמח בתנועות קיפול. לאחר שכל הקמח  התאחד בבלילה, מוסיפים את המיץ ומערבבים.

הופ לתבנית ולתנור ל -40 דקות בערך.

 

נ.ב. 1.  השבוע בעודי מהדסת לי עם עגלת הקניות שלי ב -Berkeley Bowl , אחד המקומות היותר שוים פה לקניית ירקות ופירות,  חזו עיני בערימה קטנה של פירות מוכרים בדוכן ה'אקזוטיים'… מי אם לא חברותי  הפג'ויות, אשר מחירן תומחר בלא פחות מ- $1.59 לאחת!!! (שנה הבאה אני פותחת דוכן. )

נ.ב. 2. בהמשך לאוירת החגים המסיבית, קיבלנו היום ברכות 'חג- שמח' מהודקות לשלושת פחי האשפה שלנו (זבל רגיל, צומח ומיחזור). כך למדתי שלשני הבחורים החסונים המפנים כל יום רביעי את פח הזבל הרגיל שלנו קוראים לינדון וסאל. הגדיל לעשות רודריגז, מהמיחזור. הוא הוסיף את כתובתו האישית…. האם עלי להבין מכך, שאלתי את האיש בשמחה, שהוא רוצה שנתכתב?!  

img_3640b

 רודריגז היקר,

אני אוהבת לבשל, לאכול ולישון.

את השלישי לא יוצא לי לעשות הרבה.

מה הם תחביבך?!

שלך בידידות,

הילה.

5 תגובות

מתויק תחת עוגות, פירות

עוד מעט קריסמס- רסק תפוחים ביתי

.

CCC

————

img-2384a

.

האיש נסע לאנגליה לשמוע ולהשמיע. למי?! לאלו שתורת המשחקים עושה להם את זה. אה, בגלל זה אני כאן…  אני והשלושה בבית.

בבוקר, אחרי שהורדנו את פרינצי ליעדה והתחלנו בירידה התלולה מהבית, גיליתי שזהו אחד מאותם בקרים צלולים. כל-כך חד שאפשר לראות את סן- פרנסיסקו שבעבר השני בבהירות גמורה, כולל את העמודים התומכים שבגשרים. וואו. כשהראות בהירה כמו היום, הלב ממש מחסיר פעימה. זהו סוג הרגעים שעוצרים ומהממים אותך בכמה יפה פה.

בדרך, למרות הקור החורפי, העיניים נשטפות בכתומים ואדומים וצהובים, כאילו הסתיו עוד לא הבין שנגמר לו הזמן. "הי, פיצ" אני אומרת לנמברטו מבעד לאחותו המזמרת בעוז, "תראה איזה עץ מדהים!". חלפתי על פניו כבר עשרות פעמים אבל היום, אולי בגלל הניעור הזה שקיבלתי מהנוף קודם, אני ממש שמה אליו לב. הוא עץ זקן. ענק. הוא בכתום זוהר והוא לא מאותם זנים שניתן לראות כאן בדר"כ. "וואו, אמא" הוא מצייץ (יש לו את זה קצת) "זה עץ גזר!!!"

אללי. שותלים להם גינת ירק, משקים, מנקשים, מטפחים, מסבירים, גוזמים, קוטפים, מבשלים ובסוף מה מתברר?! שגזר גדל על עצים!      "זה שום דבר" אומרת אמא שלי שעה אח"כ בטלפון, "הוא בטח התכוון שזה נראה ככה בגלל הצבע, הוא לא באמת חושב שגזר גדל על עץ!".

.

img_3446a1

.

שבוע לפני קריסמס וזה מרגיש כמו בארץ לפני פסח, מן התרחשות כזו באויר. כל-כך הרבה זמן שאני פה ועדיין כל עניין המתנות האלו בקריסמס מבלבל אותי לגמרי- מה למי וכמה. לעולם אהיה כאן זרה. לגננות למורות לסייעות ולסטודנטים. לעוזרת הבית, לגנן. לדוור?! הדוור רנדי, שהוא סיני- אמריקאי, בא להביא חבילה. הוא אומר כמה פעמים 'אז אם אני לא אראה אותך עד החג- שיהיה חג שמח'. הוא אומר את זה כבר שבוע שלם אבל עכשיו, כשהוא במפתן דלת הבית ולא סתם ברחוב  אני נלחצת. הוא מדבר ואני מנהלת עם עצמי שיחות: נותנים מתנה לדוור?! מה פתאום? איך את לא יודעת את זה עדיין? בסוף אני דוחפת לידיו עוגיות. אבל הוא עדיין לא הולך. מתברר שהעוגיות מעוררות אצלו הגיגים רדומים- הוא מספר לי על הוריו ועל זה שמעולם לא נסע מחוץ לאמריקה. הוא קורא לנו  the world's travelers,  אני מתארת לעצמי שזה בעיקר בגלל קרבות האדירים שהוא מנהל עם כמויות הדואר שלנו כשאנחנו לא כאן אבל בכל זאת, זה מוזר לי לראות את עצמי דרך עיניו.

.

CC

לשכנה ממול עץ תפוחים מדהים וכך אני מוצאת את עצמי עם שלל רב. אני מכינה לנמברטו רסק תפוחים. הוא מת על זה וכל-כך שמח לראות את זה כשהוא חוזר מהגן, שאני שוב לא מבינה למה אני לא מכינה לו את זה יותר. זה לא ממש מתכון, אלו הם רק תפוחים קלופים מבושלים על אש קטנה עד שהם נמסים. אולי טיפונת קינמון, אם רוצים. זה כלום עבודה וזה מריח כל-כך טוב.. אז איך זה שאנחנו נזכרים בזה רק כשיש בבית תינוק שאמור להתחיל עם מוצקים?

חנוכה בפתח. יומולדת לאיש. מסיבת קריסמס. טיול לשלג. 3 קטנים 3 שבועות חופש. על זה אמא שלי אומרת ' ננוח בקבר'.

.

השארת תגובה

מתויק תחת בצנצנת, ברקלי שלי, גינה, פירות

שקשוקה

יום שישי. עוד שבוע עבר. בעודי מטפסת במעלה הגבעה, שהיא בעצם לא ממש גבעה אלא סוג של הר, חשבתי לעצמי שמגיעה לי ארוחת בוקר מושקעת כי הייתי טובה השבוע. 

 

img_3347aa2

 

ירדתי ועליתי 3 פעמים את ההר במסגרת הבאת פרינצי לביהס' השוכן למרגלות, החלפתי צמיגים לאוטו (נכון שזה לא קשור לפעילות גופנית אבל זה מעצבן לא פחות)  וגם הצלחתי שלא לפספס את שיעור היוגה שלי. אי לכך ובהתאם לזאת –  מגיע לי.

הגינה לא מי יודע מה בימים אלו. קר בחוץ ורק עשבי התבלין מצליחים לשמוח מזה. לקחתי מה שיש: מרוה, טימין, בזיליקום שכבר עמד להפרד מהעולם, פטרוזיליה,רוזמרין, אורגנו וטרגון. אני יודעת שהרבה אנשים לא מחבבים טרגון וחושבים שהוא מוזר. אני מתה עליו. דוקא בגלל שהשימוש בו אינו יום יומי, הוא נותן לאוכל מן ארומה מלכותית ומיוחדת.

מאילו ומעגבניות חורף קטנות וכתומות הכנתי לי יופי של שקשוקה. חמה ומנחמת. טרגונית.

שבת שלום. 

 

img_3292bb

 

שקשוקה כתומה וטרגונית

כאמור, מי שלא מסמפט טרגון או כל עשבון אחר, שירגיש חופשי פשוט לא להשתמש בו. בכלל, שקשוקה היא טיפוס מאד סבלני. גג, היא לא ממש תהיה בסוף שקשוקה…

כשזה מוכן, מזליפים קצת שמן-זית טוב, אם יש אז גם קצת  גבינת עזים טובה או פטה מפוררת. וכן… קצת מלח גס ועוד קצת פלפל שחור גרוס או צ'ילי פלייקס.

כמות לשניים-

500 גר. עגבניות קטנות

1/2 כוס ענפי עשבי תיבול(אני השארתי אותם שלמים אבל בהחלט ניתן לקצוץ את העלים דק ולהוסיף)

4 שיני שום קצוצות גס

4 כפות  שמן

1/2 כפית פלפלצ'ומה

2 ביצים

מלח ופלפל

חוצים את העגבניות ומוסיפים אותן ואת שאר החומרים למחבת. מבשלים על אש נמוכה עד שהעגבניות מתרככות מאד ומפרישות נוזלים. מתקנים תיבול ומנמיכים את הלהבה.  שוברים את הביצים מעל וממשיכים לבשל עד לדרגת העשיה שאוהבים. (של הביצים כמובן!)

3 תגובות

מתויק תחת בוקר, גינה, ירקות, ללא גלוטן, משהו עם הלחם, עגבניות ושום

ים של חורף וסוג של גמבו

לא ממש אוהבת את ניו אורלינס. חוץ מזוג הגברים החמודים שאירחו אותנו בביתם, הכל נראה לי מעושה. הרחובות המצועצעים, הבחורות הטיפשיות שעומדות על מרפסות הבתים ומשחקות אותה קוליות כשהן מרימות את החולצה. אפילו הג'אז. והאוכל- איזו אכזבה ענקית. עמוס מדי, מצועצע מדי , תיירותי מדי.

אבל השבוע, כשנסענו לטייל ב- Bolinas, עיירה קטנטנה ומתוקה, אליה נסענו בדרך קסומה ומפותלת ואכלתי שם במקום חמים (כשבחוץ קר) גמבו, התעוררה בי הסקרנות. המרק היה סמיך, כמעט נזידי, ומתובל והיו בו עוף ונקניקיות ושרימפס והוא היה בדיוק הדבר הכי נכון לרגע הזה.

בבית, לאחר מחקר מקיף, שילבתי בין כמה מתכונים. קצת בעייתי לנסות ולבשל משהו שאתה לא ממש יודע איך הוא אמור להיות בסוף הדרך. זאת אומרת, העובדה שמישהו במסעדונת  הקטנה הזו בעיירה השכוחה הזו, החליט לקרוא למנה הזאת 'גמבו' לא בהכרח הופכת אותה לכזו… והעובדה שבמשך שנים ארוכות (מאז אותה נסיעה),  האיש ואני  נמנעים מלאכול כל דבר שאמור להיות 'קראיולי', אינה מוסיפה אף היא.

אך לא אני כי אשבר… חצי יום עמלתי על הסיר. אין מה לומר, יצא טעים. לא בדיוק הגמבו של Bolinas , אבל משביע וריחני. רק מה, ים של עבודה. למשל, הבסיס לתבשיל הזה מתחיל ב-  roux (שהוא ה'מסמיך' העשוי בדר"כ משומן וקמח). במקרה הלואיזיאני הוא עשוי משמן חם וקמח, אשר בבישול איטי מקבלים גוון שחום וריח עמוק ומחניק של פופקורן שרוף. להוסיף את כמות השומן הזו לסיר אחד נראה לי פשוט טירוף. 

כן, יצא טעים אבל לחלוטין לא מצדיק את כמות העבודה. אי לכך החלטתי להשקיע בגרסה שניה, נוחה יותר לבריות עסוקות אך מאותם חומרים.

 זוהי מן ארוחה שלמה בסיר אחד, שמתאימה במיוחד ליום חורף סגרירי כשבא משהו חם, מפנק ומתובל היטב.

 

img_1967aa1

img_1922a

img_18853

סוג של גמבו   

את הגמבו המקורי יוצקים על אורז אבל גם בלעדיו מתקבלת ארוחה משביעה וטעימה נורא. אם אתם מאוהבי החריף זה המקום להשתולל עליו. 

4 ככפות שמן-זית

4 כפות קמח

1 בצל גדול קצוץ

3 שיני שום קצוצות גס

3 גזרים קלופים וקצוצים

2 ענפי סלרי קצוצים

צרור קטן של פטרוזיליה, ללא הענפים העבים, קצוץ

1 קופסא קטנה של עגבניות מרוסקות או רוטב עגבניות מוכן

4 פיסות עוף (אני השתמשתי בחלק שליד הפולקע)- ללא העור אך עם העצם.

1 נקניקיה איטלקית חריפה או לא (מהסוג הנכון- ללא ניטרין)

1 כוס במיה טריה או 1/2 חבילת במיה קפואה

1 כפית סוכר

1 כף גדושה פפריקה

מלח ופלפל\ צ'ילי פלייקס

 

 

img_3191bbb

 

בסיר גדול, מחממים את השמן. מוסיפים את הקמח ומערבבים לקבלת עיסה סמיכה (אם יבש די, מוסיפים קצת שמן). מבשלים על אש בינונית, תוך בחישה. כמה זמן?! תלוי בסבלנות… רצוי 2-3 דקות.  העיסה הזו היא שתסמיך את המרק וככל שמבשלים אותה יותר הריח והטעם שלה מתחזקים.

כשהספיק- מוסיפים את כל שאר החומרים ומים לכדי כיסוי. מביאים לרתיחה. מתבלים היטב וממשיכים לבשל שעתיים- שלוש, מכוסה למחצה, עד שהמרק מסמיך והעוף מתפורר מרכות. מתקנים תיבול וצוללים.

* אם חפצה נפשכם בתוספת השרימפס- מחשבים 2-3 לסועד, מתבלים במלח-פלפל- פפריקה ומטגנים במחבת עם טיפונת שמן-זית ל-2-3 דקות. מגישים עם המרק.

5 תגובות

מתויק תחת ארוחה בסיר, דגים ופירות-ים, ירקות, מרק, עוף