קטגוריה: משהו עם הלחם

מרק שעועית ורוזמרין

 

img_7252a1

 

מאז יצאתי בהצהרות שאני לא אדם של מרקים, אני חולמת על אחד כזה כל הזמן. כאילו שמישהו מנסה לצחוק על חשבוני. בסדר, אני בעד הומור. ואני מכינה לי עוד מרק וחברים, הוא נפלא. הוא נפלא ואתם צריכים אותו אצלכם בבית כי הוא יעשה לכם רק טוב.

השבוע דפקה על הדלת שכנתנו בובי. היא גרה ממול, בפינה הדרום- מערבית ולמרות שאנחנו לא מתראים הרבה יש ביננו חיבה גדולה. בדרך כלל את רוב קשרי השכנות  ניהל תמיד  האיש ביד רמה. הוא, לעומתי, מעולה ב'שמוזינג' שכונתי ותמיד תמיד מוצא זמן לפלרטט עם הזקנות, לשאול מה נשמע ולצייד אותם באיזושהי בדיחה. בובי היא מהנשים האלו שאלוהים היה צריך כמודל, כשברא אותנו, הנשים. חזקה, אינטיליגנטית, פעילה וחייכנית. אני  בקלות יכולה לדמיין אותה ילדת פרחים בשנות השישים, נושאת כרזות ולוחמת על זכויות. אבל הפעם היא נשאה צנצנת שתוכה לבן. היא אמרה: "הכנתי קרם פרש למסיבה של אובמה ונשאר לי המון… אולי את רוצה?!". רוצה, בטח רוצה.

" !? isn't he marvelous ", היא שאלה אותי אח"כ  במטבח בעיניים בורקות. אובמה, כמובן. נאלצתי להודות שכן, מרבלס הי איז. אח"כ דיברנו על הצנצנת, על תוכניותי לגבי תכולתה. לא ממש יודעת מה היה שם שגרם לה לשלוח מבטים עורגים לצנצנת שכבר הייתה בידי ומה גרם לי לשאול אם אולי היא רוצה אותה חזרה… אבל סוף הסיפור הוא שהיא יצאה מכאן עם הצנצנת (לא שמעה שלא לוקחים מתנות חזרה?!) ועם חתיכה מעוגת הקישואים המופלאה.

וכן, קצת גם נשאר לי. את כל זה סיפרתי לכם גם בשביל הסיפור וגם מפני שקרם פרש יכול להיות תוספת מעולה למרק.

 

img_7220a

כן, בואו נחזור למרק… היום זהו מרק שעועית ירקרק וסמיך. את הרעיון השאלתי ממרק איטלקי של חומוס ורוזמרין ולכן יש בו הרבה רוזמרין בשביל הטעם וגם מעט בזיליקום בשביל הצבע. ועוד מנהג שיש לי, השד יודע מהיכן… צנוניות. מרק טוב צריך צנוניות במלח. אם יש כמובן.

 

img_7255a

מרק שעועית ירקרק עם רוזמרין  4 צלחות מרק גדולות 

את השעועית צריך להשרות ללילה בקערה גדולה עם מים.

2 כוסות שעועית יבשה אשר הושרו ללילה וסוננו

8 שיני שום גדולות קצוצות

שמן-זית

מלח ופלפל טרי

2 עגבניות

1 כפית פילפלצ'ומה

200 גר. דלעת- קלופה וחתוכה לקוביות

4 ענפי רוזמרין- עלים בלבד

~6 עלי בזיליקום גדולים

1 שן שום חתוכה

4 כפות שמן-זית

בסיר מכוסה עם מעט שמן-זית, מאדים את השום על אש נמוכה, ללא השחמה. חותכים את העגבניות לחצי וסוחטים מגרעינים. מגררים על פומפיה רק את תוך העגבניה. משליכים את הקליפות.

כשהשום רך מוסיפים  שעועית, דלעת, עגבניות מרוסקות ותבלינים. מוסיפים 8 כוסות מים ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומבשלים כשעה, מכוסה למחצה, עד אשר השעועית רכה לגמרי.

מכניסים לבלנדר את עלי הרוזמרין והבזיליקום, שמן הזית  ואת  שן השום. יוצקים מעל בזהירות כשתי מצקות של מרק ושעועית. זהירות!! תכולת הבלנדר לא יכולה לעבור את מחצית גובהו, אחרת הכל ישפריץ ויגלוש החוצה וזה חם!  לפני הערבול, יש להדק את מכסה הבלנדר היטב ולהחזיקו עם מגבת.

משך הערבול צריך להיות מספיק ע"מ שהתערובת תהפך חלקה וירוקה, בלי חתיכות רוזמרין נראות לעין. 

מעבירים את תכולת הבלנדר חזרה לסיר. אם רוצים מרק מחיתי יותר חוזרים על פעולת הריסוק עם עוד כמות של מרק. מתקנים תיבול. *המרק צריך להיות קטיפתי, אך להכיל גם שעועית ודלעת שאינם מרוסקים.

מגישים עם מעט שמן זית מעל, פרמז'ן כמובן וצנוניות עם מלח. מעדן.

 

ולסיום,

img_7244a

תשורה נאה מיעל,

מלח רוזמרין

תודה. 

4 תגובות

מתויק תחת טבעוני, ללא גלוטן, מרק, משהו עם הלחם, קיטניות

פינוקים קטנים -ברוסקטה מנגולד ושום

 

img_6811a

 

ללכת לקניות ב- WHOLE FOODS  זה אחד הפינוקים הכי אהובים עלי. הלואי והייתי יכולה לקנות שם באופן קבוע, אבל אני לא. למישהו שאוהב בישול ומעריך מוצרים טבעיים ואיכותיים, המקום הזה הוא לונה- פארק עם רכבות הרים מטורפות. אני מסתובבת לי במעברים. ממששת. מריחה. לוקחת. אה אה… מחזירה. ותמיד בקופה זוכרת לתהות איך הגעתי לסכום הזה.

אתמול פינקתי את עצמי בפפריקה מעושנת (כי קראתי על זה נפלאות), שוקולד מריר אורגני מבוליביה  (ממש ממש לטעמי) וקרקרים מהודרים מלאים בגרעינים שאוכלות בדר"כ תרנגולות (בניסיון להראות לעצמי ריסון בריא מהו). חוץ מכל אלו רכשתי בין היתר שני צרורות גאים של סלקים קטנים וכתומים ו- Swiss Rainbow Chard  שהם עלי סלק שזה מנגולד בעברית.

את אלו שיכנתי במטבח ואת גיסתי המופלאה (לא מייצרים דגמים כאלו יותר) שהגיעה לחטוף ,שיכנתי בסלון. גם כאן יש לי הלואי. הלואי והיינו יכולים לשכן אותה בחדר משלה, אבל אנחנו לא.

היום, אחרי שלקחה את פרינצי לארוחת בוקר של בנות ולפני שרצה לקחת את נמברטו מוקדם מהגן לזמן איכות, שחלילה וחס לא יהיה כאן קיפוח, הספקנו לתפוס שעה בשמש של הגינה עם ארוחת צהריים קלה.

 

f

 

img_7021a

 ברוסקטה מנגולד ושום 

כמו בהרבה סוגים של אנטיפסטי, אין כאן ממש מתכון, אלא יותר רעיון וגם הוא ניתן לאינספור שינויים…

2 פרוסות עבות של לחם כפרי

 שן שום

צרור עלי סלק קרועים לחתיכות גדולות – את הגבעולים כדאי לחתוך לאורך על מנת שיתבשלו מהר

לימון

שמן-זית

עלים של פטרוזיליה

 מלח ופלפל גרוס טרי

פרמז'ן

 מרתיחים מים בסיר בינוני ומוסיפים מעט מלח. חולטים את עלי הסלק כמה דקות- עד שרכים ונעימים לאכילה. מסננים ומעבירים לקערה.

בינתיים, קולים את הלחם על גריל, מחבת פסים או אפילו בטוסטר ומגררים היטב כל פרוסה עם שן השום. מזליפים מעט שמן- זית. מוסיפים לעלי הסלק החלוטים את הפטרוזיליה, מיץ סחוט מהלימון, מעט שמן- זית, מלח ופלפל. מערבבים.

עורמים את עלי- הסלק על שתי פרוסות הלחם. מזליפים עוד מעט שמן- זית ובעזרת קולפן מגלפים שבבי פרמז'ן מעל.

תגובה אחת

מתויק תחת ירקות, משהו עם הלחם

מרק עדשים

 

img_6794a1

 אובססית מרק עדשים היכתה בי החודש חזק.  בעיקרון, אני לא מאנשי המרק. אני למשל לא מבינה את היסטריית 'מרק הכתומים'. בכלל, כל המרקים הטחונים והמסוננים מזכירים לי אוכל תינוקות. אם כבר מרק אז שיהיה סמיך, מעניין ומלא בכל טוב הארץ. נזידי כמעט.

שלושה מרקי  עדשים הכנתי החודש ואף אחד לא הוערך על-ידי מספיק בכדי להשתחל לבלוג הזה. היה אחד עם פטריות והמון לימון, אחר עם עצמות של בקר ואחד מעולה של יעל, שלא מצא חן בעיניו לשנות בעלים ולכן אני אוכל אותו אצלה.

מי שגאל אותי מיסורי היתה מיכל הגדולה . היא אמרה:" אוי תקשיבי, הכנתי אתמול מרק עדשים מעולה" וידעתי שיהיה כאן סוף טוב. כמויות אצל מיכל זה בכלל לא בא בחשבון וגם הוספתי קצת משלי : דלעת, שום והרבה כוסברה טחונה. יצא נהדר. סמיך ומשביע כמו שנחוץ ואם מגישים את זה בסיר נאה עם לחם משובח, שמן זית ופרמזן מעל ופלחי לימון בצד,  יש לכם אירוח קליל ומשמח לבב אנוש. ונא לא להבהל מהכוסברה… כן, כן, אני מכירה את כל שונאי הכוסברה למינהם… כוסברה יבשה בכלל אינה דומה בטעמה לטריה ולכן אין ממה לחשוש ובקשר לזו הטריה, כאשר היא מתבשלת כל-כך הרבה  זמן, היא ממש מאבדת נוכחות ומתמזגת בקהל.

s1

מבן-הדודה אורי, קיבלתי צנצנת של ממרח קארי הודי. מלבד החריפות הקטלנית, הקארי הזה שונה לגמרי מזה התאילנדי. מצטיידים בו ושומרים במזווה. חצי כפית של הדבר הזה בסיר מרק, תהפוך אותו לישות אחרת, אקזוטית משהו.  אפשר להוסיף אותו בהתחלה ואפשר כמוני, לשמור אותו ליום השני של המרק, כשלא ממש בא לאכול את אותו הדבר.

ואחרון חביב: סוגי העדשים. אני השתמשתי בשני סוגים, אחד גדול שטוח וירוק חיוור והשני קטן כהה וקצת מנוקד (french) אבל ניתן לערבב סוגים אחרים. מה שחביב בזן הקטן וה'צרפתי' הוא שהן אינן מתפרקות גם בבישול ארוך ושומרות על צורתן ועל מרקמן.

img_6645a

מרק עדשים עם בשר     6 אנשים רעבים

מרקי עדשים אוהבים בישול איטי וארוך ואפשר גם להכניס לתנור לאפקט 'חמיני'.

1 בצל גדול קצוץ דק

2-3 שיני שום קצוצות

2-3 ענפי סלרי קצוצים דק

4 כפות שמן-זית

מלח ופלפל טרי

200 גר. בשר בקר טחון (מיכל מערבבת טלה עם בקר או עגל).  עוד אפשרות היא נקניקיות איטלקיות חריפות- חתוכות לקוביות קטנות.

300 גר. דלעת קלופה וחתוכה לקוביות

בערך 10 ענפי כוסברה טריה- עלים בלבד- קצוצים גס

300 גר. עדשים שטופות – אני השתמשתי ב- 200 גר. קטנות וכהות + 100 גר. ירוקות

1 ס"מ שורש ג'ינג'ר קלוף

1/2 כפית כמון

2 כפיות כוסברה טחונה

1 כפית גדושה רסק עגבניות

1 כפית פילפלצ'ומה או צ'ילי יבש לפי הטעם

1/2 לימון- גרירה+ מיץ

בסיר גדול מאדים בצל ושום בשמן -זית ומעט מלח. אחרי 5 דקות מוסיפים סלרי וכוסברה וממשיכים באידוי עוד 5-10 דקות, עד שמתרכך. מגבירים את האש ומוסיפים את הבשר הטחון. מטגנים תוך שמועכים את הבשר עם כף- עץ, ע"מ לפרקו מגושים. מתבלים ומוסיפים את הדלעת, העדשים, הג'ינג'ר ורסק העגבניות. מוסיפים מים לכדי כיסוי העדשים ועוד כוס אחת ומביאים לרתיחה. מוסיפים גרירת לימון ומיץ ומבשלים על אש נמוכה כשעתיים. אפשר גם יותר! מתקנים תיבול ומוסיפים עוד מים אם צריך. וכנראה שצריך.

כדאי לדעת שמרקי קטניות מסמיכים מאד כשהם מתקררים ולכן, בחימום שלמחרת, יש צורך להוסיף הרבה מים.

7 תגובות

מתויק תחת ארוחה בסיר, בשר, מרק, משהו עם הלחם, קיטניות

על אקולוגיה וסטייקים (סטייק בבאגט)

img_5789a1

 

הקטקט נהיה אינטיליגנט ועבר לבקבוקי זכוכית . זה אמנם יותר מסוכן למשפחה במקרה ומתחשק לו לזרוק את זה למישהו בראש אבל  זה יותר אקולוגי.  אקולוגי – הנה מילה חזקה. השבוע סיפרה לי מכרית שהם הפסיקו כמעט לחלוטין לאכול בשר  ואם לא די בזאת אציין שבעלה הוא ארגנטינאי, כך שאהבה יש. תעשיית הבשר בעייתית מאד, היא נימקה, זה לא אקולוגי. בקשר לגזים שמשחררות הכבשים בניו-זילנד  לי אישית אין מה לעשות. אני מכורה לבשר ולכן אני קונה בקבוקי תינוק מזכוכית. גם זו תרומה. וכן, אני גם ממחזרת ומקמפסת.

בשבוע שעבר, שמעתי את נמברטו אומר לחבר שאמא שלו היא כמו אלכס ממדגסקר. "היא אוהבת סטייקים!!!" הוא ציין בגאווה. כן, זו עובדה, אם כי  'אוהבת' אינה המילה הנכונה אלא 'מתה על'. 

מזכרונות ילדות של סטייק לבן במנגל ביערות בן-שמן ומפגש הפיל, דרך 'פיטר לוגר'  שבברוקלין, פאתי הסטייק בפיתה הבלתי נשכח שהביאו לי החברים הכי טובים, לביה"ח  Mount Sinai  שבמנהטן, כמה שעות אחרי שהפרינצי הגיחה לעולמנו (תודה! תודה!) ועד היום הזה.

לחג החנוכה האחרון, קיבלתי מעצמי את הספר החדש של ארז קומרובסקי. בערב, לאחר שהתחפרתי תחת השמיכה, קראתי בהנאה בעמוד 193 : " כבר אי אפשר סתם למרוח גבינת עזים טובה על פוקאצ'ה. קודם חייבים לדקדק ולבדוק אם חדר חס וחלילה ולו גרגר חיטה אחד ללחם השיפון האורגני שלנו, ואם אחוזי השומן של הטלה הבלאדי הרסניים לוורידנו. האם הכבד שלנו שומני ונפוח? הכליות שלנו מתפקדות? וקפה זה קטסטרופה למפרקים. סוכר זה רעל. טחינה זה טוב. פיתה בשום פנים ואופן לא! חומוס כן, שום לא. אומגה 3 זה טוב מאד, תה ירוק, ויטמין C….רבותיי היקרים, די! נמאס!"  

אי לכך אני מקדישה את רשימתי זו לכל אוהבי הבשר באשר הם! וכן- הכל במידה. מדי פעם, גם סטייק טוב הוא אוכל שצריך וכדאי. אם לא לגוף אז לנשמה.

הסטייק הזה הוא מחווה לסטייק בפיתה. מן סטייק בפיתה למתקדמים. יופי של דבר לארוח- בסטייל, בלי המון עבודה וגם עם חסכון קל בעלויות הבשר (משמע  א ק ו ל ו ג י!). כל מה שצריך זו רק בירה קרה ותפוחי אדמה בכל צורה שבא. בתאבון אחים ולבריאות.

img_5786a1

 

באגט של סטייק עם איולי     4 אנשים רגילים או 3 ממש רעבים!

את הבאגט אני משאירה שלם ומניחה במרכז השולחן עם בירות וקערית תפו"א צלויים וחלק מהאיולי לטבול אותם בפנים.

500-600 גר. אנטריקוט פרוס ל-4 סטייקים דקים. אני קונה 2 סטייקים עבים של                                        Niman Ranch  -rib eye steak  וחוצה אותם לרוחבם לחצי. מתקבלים 4 נתחי סטייק בעובי של בערך 1 ס"מ.  

1 באגט טרי

2 חופנים של עלים ירוקים או רוקט           * בתמונה גם עלי- כותרת של פרחים אכילים

איולי  – מתכון בהמשך

מרינדה לסטייקים: 

2  כפות חרדל דיז'ון

2 כפות חומץ בלסמי

2-3 כפות שמן-זית

פלפל שחור גרוס בנדיבות

מערבבים את חומרי המרינדה ומעסים לתוך הבשר. מניחים לחצי שעה. לפני הצליה ממליחים.

 איולי :

1 חלמון

1 כפית גדושה חרדל

1 כוס שמן-זית איכותי  או 1/2 כוס שמן-זית + 1/2 כוס שמן תירס או שמן צמחי אחר

1-2 שיני שום כתושות

מלח ופלפל

אפשר  להוסיף עשבי תיבול קצוצים

התרגלתי להכין את זה ידנית אבל מאז שגיליתי שהמיקסר עושה את העבודה מעולה נהייתי עצלנית. מה שחשוב ביותר הוא להקפיד ב-1/4 כוס השמן הראשונה על הזלפה איטית ביותר של שמן . התערובת צריכה להיות קרמית ואחידה ולהסמיך יותר ויותר עם הוספת כל כמות השמן.

מערבבים את החלמון עם החרדל וטורפים את השמן פנימה בזילופים זעירים. ב-1/4 כוס השמן הראשונה, יש להוסיף בכל פעם 1/2 כפית שמן ולחכות עד שהוא יבלע בתערובת. לאחר מכן- ניתן להוסיף את שארית השמן בזילוף איטי וקבוע. אם נראה לכם שהתערובת סמיכה מדי ועדיין לא הוספתם את כל כמות השמן, ניתן להוסיף כפית או שתיים של מים ולהמשיך בהזלפת  השמן.

כשהאיולי מוכן- והוא סמיך, אחיד ומבריק מוסיפים את המלח, השום ועשבי התיבול.

מה עושים אם משום מה זה לא יוצא? הסיבה היא שהוספת השמן הייתה מהירה מדי.  אפשר להתחיל עם חלמון חדש ובזהירות איטית להוסיף לו מהתערובת 'שלא יצאה'. אח"כ להמשיך כרגיל בהוספת השמן הנותר.

אחרית דבר: חוצים את הבאגט לרוחבו וקולים אותו כדקותיים על גבי הגריל או בתנור.מחממים היטב מחבת פסים או גריל וצולים את הסטייקים דקה או שתיים מכל כיוון. הם דקים ולכן לא נחוץ הרבה זמן לצליה- רק השחמה יפה משני הצדדים. בנתיים מורחים את שני חלקי הבאגט  בנדיבות באיולי. כשהסטייקים מוכנים, עורמים אותם באופן שווה על מחצית הבאגט ומעל מפזרים את הירק. סוגרים במחצית הבאגט השניה ופורסים לחתיכות עבות.  

 

w1

 

 

5 תגובות

מתויק תחת בשר, ממנגלת, משהו עם הלחם

מלפפון צמח בגן/ מלפפונים חמוצים

img_5669a2

 גדלתי במעוז-אביב  של שנות ה-70, בילדות שזכורה לי עם הרבה רגליים יחפות, חברים וצופים. בתים משותפים של 4 קומות ושכנים שמכירים אחד את השני כמו קרובי משפחה.

בדירה הצמודה אלינו גרה משפחת שני וביתם היה ביתי השני. שונה לחלוטין משלי. פחות חוקים, יותר בלגן ולכן עבורי, הרבה יותר קסם. אבא של אפרת, יעקב שני (כמובן שיש בינהם קשר), אהב אוכל טוב  והאמת היא שאז, בעידן ממרח השחר העולה ופריחת המרגרינה, הוא נראה לי קצת מוזר. היום אני יודעת שהקדים את זמנו. אני זוכרת את הטקסיות בה היה מכין את האוכל- מגרר עגבניות על פומפיה, מוסיף להן סחוג ושמן-זית וטובל בהן פיתות קלויות. הוא אכל דברים שלא היו אצלי בבית ואכל אותם בדרכים שלא הכרתי, והוא אהב חריף. הוא נהג להחמיץ מלפפונים שהיו חריפים תופת וכשאנחנו הילדים היינו משחקים קלפים, עונשו של המפסיד היה לאכול מלפפון חמוץ. עד היום אני זוכרת את כאב ההפסד.

לא התכוונתי לכתוב על מלפפונים חמוצים אבל הם יצאו כל-כך טוב. פריכים, חמוצים, מלוחים וחריפים בדיוק במידה. בתהליך ההכנה שלהם יש משהו מספק כמו בהכנת לחם. בסיסי וביתי. וזה נכון שההכנה פשוטה באופן מגוחך, רק שצריך להקפיד על כמה דברים:

1. יש לבחור במלפפונים קטנים, טריים ומוצקים.

2. באף שלב אין לדחוף את האצבעות לצנצנת!  החיידקים שיתגלצ'ו לצנצנת יגרמו לעובש לבנבן ולריקבון של המלפפונים.

3. האויב הגדול ביותר של אלו הוא מחסור במלח- הוא גורם להם לצאת מותססים ודהויים. במידה ויצאו לכם מלוחים מדי, שופכים מעט מהנוזלי ומוסיפים במקומם מעט מים רגילים, לפני שהצנצנת נכנסת למקרר.

4. על מתכון הבסיס אפשר להוסיף: גרגרי חרדל, עלי דפנה, זרעי חרדל וגרגירי פלפל שחור שלמים.

 

בראשיתimg_5214a

 

…ובסוף. img_5684a1

מלפפונים חמוצים

צנצנת גדולה- נקיה ואטומה

מלפפונים קטנים שימלאו צנצנת גדולה

צרור קטן של שמיר

1-2-3-4 פלפלים חריפים , טריים או מיובשים- על פי מידת הרצון

3-4 שיני שום חצויות

1 כפית גדושה של מלח על כל כוס מים

1 כפית מלח נוספת

1 כף חומץ

מרפדים את תחתית הצנצנת במחצית מצרור השמיר.

משכיבים את הצנצנת וממלאים במלפפונים בצפיפות. הצפיפות הזו תמנע מהם לצוף מאוחר יותר. מפזרים בין המלפפנים את שיני השום והפלפלים. מוסיפים עוד כמה מלפפונים מעל ומכסים בשארית צרור השמיר. ממיסים כל פעם 1 כפית גדושה של מלח בכוס מים ומוזגים מעל. בכוס האחרונה ממיסים גם את כפית המלח הנוספת ומוסיפים גם את החומץ. חשוב שהנוזלים יכסו את המלפפונים לגמרי ואם יש משקולת שניתן להניח בתוך הצנצנת לפני סגירתה- זה נהדר. אוטמים את הצנצנת ומניחים על צלחת במקום שמשי ומואר.

המלפפונים ישנו לאט את צבעם מירוק חי לירוק זית. הם יהיו מוכנים לאחר ארבע עד שישה ימים בערך, תלוי בעונה. מעבירים למקרר ושומרים בנוזלים.

* הפרסי מהחנות של הפרסים סיפר לי היום שהוא מוסיף לחמוצים קצח. שווה ניסיון.

13 תגובות

מתויק תחת בצנצנת, טבעוני, ירקות, משהו עם הלחם

מי ימלל (פוקצ'ה וירקות צלויים)

אז מה היה לנו?! זאת אומרת, מתחילת חופשת הקריסמס הנוכחית? מחלה (כמובן, איך לא), ריצות, ביקור הדודה מיקי מישראל, הרבה לביבות ונרות וכן… טיגונים. לכן בנר חמישי, כשסיוון ומייקי על טפם המשובח הגיעו לחגוג, החלטתי ללכת על איטלקי. פשוט.

1ga

פוקאצ'ות טריות  וחמות ישר מהתנור ואנטיפסטי. היה כיף. היה טעים לאללה. היה מתיש. עוד יגיעו שוב ימים, סיכמנו סיוון ואני תוך בליסה, שנוכל שוב לשבת ברוגע, להנות באמת מהאוכל ומהיין ומשיחה טובה, בלי שמאחד החדרים יבקעו קולות של קרב ומבלי שהקטקט יפיץ קמח (שסחב מהגדולים שניסו לרדד בצק) ברחבי הסלון בעודו מסכן את עצמו במעידה אל תוך האח הבוערת.

כן, רק צריך סבלנות. וכח. כי החופש הזה רק התחיל…

z22

בשביל להכין פוקאצ'ה באמת שווה (קצת קראנצ'ית מבחוץ ורכת תוכן) צריך אבן אפיה לתנור. אין מנוס ואין גם סיבה לנוס. זה לא יקר, לא קשה למציאה ולא תופס הרבה מקום. תפקידה של האבן הוא להעלות את טמפ' התנור, לדאוג לפיזור הומוגני של החום ובעצם לנסות ולדמות את התנור הביתי שלנו לתנור אבן אמיתי. נכון, זה לא הדבר האמיתי אבל התוצאה ממש טובה.

 בצק פוקאצ'ה ל-4 אנשים

על גבי הבצק ניתן לשים כל מה שבא. אני אישית אוהבת את הפוקאצ'ה שלי כמעט בלי כלום.

4 כוסות קמח לחם

1 שקית שמרים יבשים (1/4  2 כפיות)

1/2  1 כוסות מים חמימים

1/2 כפית סוכר

1 כפית מלח

4-5 כפות שמן-זית

ממיסים שמרים ב-1/2 כוס מים ומוסיפים סוכר. נותנים לעמוד כמה דקות במקום חמים. (בדר"כ מעל התנור שכבר מתחמם). במעבד מזון או מיקסר מערבבים קמח ומלח ותוך כדי פעולה מוסיפים את תערובת השמרים, שארית המים ושמן הזית. הבצק צריך להיות רך כך שניתן להוסיף עוד מעט מים אם חסר. להמשיך ללוש מספר דקות. להעביר לקערה גדולה, משומנת קלות בשמן-זית ולכסות בנילון נצמד. להניח במקום חמים ולהתפיח כ-30-45 דקות או עד להכפלת הנפח.

את כף העץ המיוחדת (איך קוראים לזה?!) מקמחים בנדיבות. פותחים את הבצק תחילה עם מערוך ואז מעבירים לכף המקומחת ומרחיבים בעזרת הידיים למעין עיגול בקוטר 34 סמ". בעזרת האצבעות והעצבים, דוחפים אצבעות לבצק ויוצרים שקעים רכים. מעל זולפים שמן זית בנדיבות, מלח גס ועשבי תיבול. לפני ההכנסה לתנור, מעבירים סכין גדולה או כלי ארוך אחר מתחת לבצק, על-מנת לוודא שהוא לא נדבק למשטח. מגליצ'ים את הבצק לאבן שנמצאת בתנור המחומם מראש (בתנועות ניעה קלות). אופים עד שהבצק זהוב והתחתית קריספית. מחכים 5-10 דקות לפני שפורסים.

img_3990b

אנטיפסטי טוב זה הדבר הכי פשוט בעולם. צריך ירקות. תנור מחומם למקסימום. שמן-זית ומלח. תבנית גדולה. סבלנות שלא 'לבחוש', את זה משאירים למרק. כן, ועוד משהו חשוב… הבנה שלא לכל הירקות לוקח את אותו זמן הכנה!

את הירקות מארגנים בקבוצות מרווחות בתבנית הכי גדולה שיש בנמצא. אפילו שתיים. זולפים שמן-זית ובוזקים מלח ופלפל בנדיבות. נותנים ערבוב קל עם הידיים. מכניסים לתנור חם ומחכים. אספרגוס, פטריות ושעועית ירוקה מוכנים די מהר. יש לקחת בחשבון שהם עוד יתרככו מעט גם לאחר ההוצאה מהתנור. לא להרוג אותם! האספרגוס למשל, רוצה לעמוד זקוף גם אחרי בישולו. מה שמוכן מוציאם החוצה. איך יודעים?! טועמים.

בעיקרון, ניתן להפוך את הירקות פעם או פעמיים, בכדי שיקבלו ציפוי שוה של שמן. עדיף כשהם עדיין קשים אחרת זה נמעך.

מה אחר-כך?!   אני הכנתי מן רוטב קטן של עשבים (נענע, פטרוזיליה, בזיליקום) עם שמן-זית, מלח, צ'ילי-פלייקס, מעט חומץ ושום ופיזרתי מעל לפטריות ולכרובית. אבל זה כל-כך טעים ככה, בלי כלום.

נ.ב. ותודה לסיוון היפה על הדיגמון ועל התמונה הזוגית.

10 תגובות

מתויק תחת בצק, טבעוני, ירקות, משהו עם הלחם

שקשוקה

יום שישי. עוד שבוע עבר. בעודי מטפסת במעלה הגבעה, שהיא בעצם לא ממש גבעה אלא סוג של הר, חשבתי לעצמי שמגיעה לי ארוחת בוקר מושקעת כי הייתי טובה השבוע. 

 

img_3347aa2

 

ירדתי ועליתי 3 פעמים את ההר במסגרת הבאת פרינצי לביהס' השוכן למרגלות, החלפתי צמיגים לאוטו (נכון שזה לא קשור לפעילות גופנית אבל זה מעצבן לא פחות)  וגם הצלחתי שלא לפספס את שיעור היוגה שלי. אי לכך ובהתאם לזאת –  מגיע לי.

הגינה לא מי יודע מה בימים אלו. קר בחוץ ורק עשבי התבלין מצליחים לשמוח מזה. לקחתי מה שיש: מרוה, טימין, בזיליקום שכבר עמד להפרד מהעולם, פטרוזיליה,רוזמרין, אורגנו וטרגון. אני יודעת שהרבה אנשים לא מחבבים טרגון וחושבים שהוא מוזר. אני מתה עליו. דוקא בגלל שהשימוש בו אינו יום יומי, הוא נותן לאוכל מן ארומה מלכותית ומיוחדת.

מאילו ומעגבניות חורף קטנות וכתומות הכנתי לי יופי של שקשוקה. חמה ומנחמת. טרגונית.

שבת שלום. 

 

img_3292bb

 

שקשוקה כתומה וטרגונית

כאמור, מי שלא מסמפט טרגון או כל עשבון אחר, שירגיש חופשי פשוט לא להשתמש בו. בכלל, שקשוקה היא טיפוס מאד סבלני. גג, היא לא ממש תהיה בסוף שקשוקה…

כשזה מוכן, מזליפים קצת שמן-זית טוב, אם יש אז גם קצת  גבינת עזים טובה או פטה מפוררת. וכן… קצת מלח גס ועוד קצת פלפל שחור גרוס או צ'ילי פלייקס.

כמות לשניים-

500 גר. עגבניות קטנות

1/2 כוס ענפי עשבי תיבול(אני השארתי אותם שלמים אבל בהחלט ניתן לקצוץ את העלים דק ולהוסיף)

4 שיני שום קצוצות גס

4 כפות  שמן

1/2 כפית פלפלצ'ומה

2 ביצים

מלח ופלפל

חוצים את העגבניות ומוסיפים אותן ואת שאר החומרים למחבת. מבשלים על אש נמוכה עד שהעגבניות מתרככות מאד ומפרישות נוזלים. מתקנים תיבול ומנמיכים את הלהבה.  שוברים את הביצים מעל וממשיכים לבשל עד לדרגת העשיה שאוהבים. (של הביצים כמובן!)

3 תגובות

מתויק תחת בוקר, גינה, ירקות, ללא גלוטן, משהו עם הלחם, עגבניות ושום

קונפי ארטישוק ירושלמי

 

img_3104vv

 מעדן. אם אתם מחובבי הארטישוק זה בשבילכם. כל-כך כל-כך טעים!

נכון שצריך המון שמן זית אבל הוא לא הולך לאיבוד. בסיום הבישול יש לסנן אותו לצנצנת ואז יש לכם אוצר קטן מלא בטעמים של ארטישוק ורוזמרין – לסלטים, לתבשילים, להקפיץ שרימפס, לטבול לחם…

והארטישוקים עצמם- רכים, חמימים ומלאי טעם. לחם טוב ומשהו לשתות. נעים בבטן.

  img_3081rr

img_3050rr

קונפי ארטישוקים -או במילים אחרות: אחלא אנטיפסטי

לכמות שהספיקה לשניים כמנה ראשונה:

4 ארטישוקים ירושלמיים גדולים

4 ארטישוקים קטנטנים

1 ארטישוק גדול מאד

5-6 שיני שום קלופות

2 ענפי רוזמרין

 שמן זית

מלח, פלפל, צ'ילי פלייקס

קולפים את הארטישוקים ומיד מעבירים לסיר קטן המכיל שמן-זית והרבה! זה ימנע מהם השחרה.

 את הירושלמים מקלפים וחותכים לעיגולים או לחתיכות אחרות. את הארטישוקים הקטנים ניתן לאכול כמעט בשלמותם – מסירים את רוב העלים ומשאירים רק את הפנימיים הרכים. מקלפים את הגבעול וחותכים את מחצית ראשם העליונה. הגדול הוא הכי בעייתי – מסירים את כל העלים. מקלפים את הגבעול ורק אז חוזרים להסיר את הקוצים עם סכין. מה שנשאר הוא לב הארטישוק. פורסים גס.

מוסיפים את שיני השום והרוזמרין ומתבלים. מביאים ל'כמעט רתיחה', מכסים ומבשלים על אש נמוכה מאד עד שרך. בערך 15 דקות.

הכי טעים זה חמים. לאחר שהתקרר ניתן לחמם בעדינות במיקרו.

img_3123rf1

השארת תגובה

מתויק תחת טבעוני, ירקות, ללא גלוטן, משהו עם הלחם

אנטיפסטו כרובית ומצב רוח קרבי

1111

 3:20 אחה"צ. שיעור גיטרה שלא הספקתי להתאמן אליו בעוד שעתיים, אריזות שאני חייבת להספיק לטיול שלנו ל-L.A. מחר (ונדרנו שהאוטו מוכן הלילה ומחר אנחנו יוצאים ממש ממש מוקדם)  ואני מצלמת כרוביות.

אני מנסה בכח לשכנע את עצמי לעזוב עכשיו. ברגע זה, לעזוב הכל ולסיים את האריזות אבל האני שכל-כך אוהב את העשיה הזו, גם של המטבח וגם של התעוד, אומר לי "תרגעי, תמיד יש את אח"כ".

ב-12 בלילה, אורזת כמו מטורפת, אני אקלל. אבל עכשיו, לעזאזל עם המורה שלי לגיטרה שמנסה ללמד אותי לד זפלינג בשיעור השלישי בחיי ומצליח להוציא לי את כל האויר מחדוות ההתחלה ושכל הבגדים והחיתולים והחטיפים-לדרך ובגדי הים יחכו… זהו זמן הכרובית!

הסלטון הזה הוא אחד מנכסי האהובים מ-Lupa, אחת ממסעדותיו של מריו בטלי בניו-יורק. אולי מוטרדת מכדי ללהג על שעותי הקשות שם, מתחת לאדמת מנהטן, בקיץ לח ודחוס כמו שרק ניו-יורק יכולה אבל לא טרודה מכדי לחלוק את המתכון.

פרוסת לחם עם קרום פריך. כוס יין. גבינה טובה. אתם מסודרים.

סלט אנטיפסטי של כרובית, שום ו זיתים

 הנה שיטה מהירה המניבה תוך דקותיים שיניי שום שחומות ומתקתקות. במקום לצלות את השום בתנור (עניין של בערך שעה), מכניסים לסיר קטן המון שיני שום קלופות, מעט מלח והרבה שמן זית ומבשלים מכוסה על אש קטנטנה. אם נראה שיש התרחשות גדולה מדי בסיר, פשוט סוגרים את האש לכמה רגעים ונותנים לחום ולאדים לעשות את שלהם. השום צריך להיות ממש רך ולאבד כל חריפות.

את השום הזה אני מוסיפה לאנטיפסטי, שמה על פיצות או סתם בסנדויץ.. ועכשיו, יאללה למתכון- שאין לו ממש כמויות מדויקות.

1 ראש של כרובית

חופן זיתי קלמטה (או בעצם כל סוג שאוהבים)- קצוצים גס

שיני שום רכות +שמן הזית בהן התבשלו (בכמות שמתאימה לכם)

1-2 כפות צלפים

טימין טרי- רק עלעלים

צ'ילי פלייקס

מחממים תנור להכי חם שיש. את הכרובית מפרקים לפרחים- כטוב לבכם בגודל. מניחים בתבנית ומתבלים בנדיבות בשמן זית ומלח. מכניסים לתנור וצולים. יש להתאפק מלערבב ומלהתעסק עם זה. תנו לה להיות. כשמשחימה מעט- אפשר לתת ערבוב קטן. הכרובית מוכנה כשהיא שחמחמה ורכה. שימו לב שלא רכה מדי. משהו כמו 30 דקות.

להעביר אותה לקערה. להוסיף את כל יתרת המרכיבים ולתקן תיבול.

זה טעים ככה או פושר ואפילו יום אחרי…

7 תגובות

מתויק תחת טבעוני, ירקות, ללא גלוטן, משהו עם הלחם