קטגוריה: בצנצנת

 בראוניס בשלושה צבעים

כמו שכבר ציינתי, אני אוהבת להשתמש בשוקולד ולרונה. הוא לא זול ולכן אם רוצים לצמצם עלויות אבל עדיין לקבל תוצאה מצוינת, ניתן להשתמש בשוקולד מריר אחר (60% מוצקי קקאו) ובקקאו של ולרונה. הקקאו אף הוא לא זיל וזול אבל תתנחמו בכך שיספיק לכמה אפיות בראוניס.

185  גר. שוקולד מריר משובח -קצוץ (bitter sweet)

185 גר. חמאה

1/4  1 כוסות סוכר

3 ביצים

2/3 כוס קמח

1/2 כוס קקאו

100 גר. שוקולד חלב

100 גר. שוקולד לבן

בקערת מיקסר מקציפים יחד את הביצים והסוכר כ- 5 דקות,  עד לקבלת תערובת נפוחה ובהירה.

ממיסים את השוקולד והחמאה  על גבי אדים או במיקרו. מערבבים לקבלת תערובת אחידה ומוסיפים לתערובת הביצים והסוכר. מנפים קמח וקקאו לקערה ומערבבים עם תערובת השוקולד.

קוצצים את שוקולד החלב ואת השוקולד הלבן לקוביות קטנות. מוציאים 6-7 חתיכות הצידה ואת השאר מקפלים ידנית לתערובת.

אני משתמשת בתבנית מרובעת  27 *30 ס"מ, שבתחתיתה נייר אפיה. לאחר שמעבירים לתבנית ומיישרים, מטביעים את חתיכות שהשארנו בצד אבל לא עד הסוף!

 אופים בתנור שחומם ל- 180 מעלות צלסיויס \ 350 פרנהייט כ- 25 דקות. שימו לב לא לאפות יותר מדי! כדאי לבדוק כבר אחרי 20 דקות. הקיסם צריך להיות יבש עם כמה פירורים עליו. אם אופים יותר מדי, מתקבלת עוגת שוקולד יבשושית- אתם רוצים אותן לחות, מפנקות ועשירות.

מלפפונים חמוצים

צנצנת גדולה- נקיה ואטומה

מלפפונים קטנים שימלאו צנצנת גדולה

צרור קטן של שמיר

1-2-3-4 פלפלים חריפים , טריים או מיובשים- על פי מידת הרצון

3-4 שיני שום חצויות

1 כפית גדושה של מלח על כל כוס מים

1 כפית מלח נוספת

1 כף חומץ

מרפדים את תחתית הצנצנת במחצית מצרור השמיר.

משכיבים את הצנצנת וממלאים במלפפונים בצפיפות. הצפיפות הזו תמנע מהם לצוף מאוחר יותר. מפזרים בין המלפפנים את שיני השום והפלפלים. מוסיפים עוד כמה מלפפונים מעל ומכסים בשארית צרור השמיר. ממיסים כל פעם 1 כפית גדושה של מלח בכוס מים ומוזגים מעל. בכוס האחרונה ממיסים גם את כפית המלח הנוספת ומוסיפים גם את החומץ. חשוב שהנוזלים יכסו את המלפפונים לגמרי ואם יש משקולת שניתן להניח בתוך הצנצנת לפני סגירתה- זה נהדר. אוטמים את הצנצנת ומניחים על צלחת במקום שמשי ומואר.

המלפפונים ישנו לאט את צבעם מירוק חי לירוק זית. הם יהיו מוכנים לאחר ארבע עד שישה ימים בערך, תלוי בעונה. מעבירים למקרר ושומרים בנוזלים.

* הפרסי מהחנות של הפרסים סיפר לי היום שהוא מוסיף לחמוצים קצח. שווה ניסיון.

גרנולה 

העיקר תשמרו על היחסים.  השאר לא ממש חשוב. שמים מה שאוהבים.  ואגב, כל המרכיבים צריכים להיות לא קלויים.

2 כוסות קוואקר

1/2 כוס שקדים פרוסים

1/3 כוס גרעיני דלעת (לבנים)

1/4 כוס גרעיני חמניה

1/4 כוס של פרג ושומשום מעורבים

1/4 כוס קוקוס

 1/4 כפית מלח

3 כפות גדושות סוכר חום

1/2   2  כפות אגבה או סירופ מייפל – אני מניחה שגם דבש יהיה מצוין רק קשה יותר לערבוב

2 כפות שמן תירס או שמן צמחי אחר

חופן צימוקים

חופן פקאנים קלויים

מערבבים את כל החומרים, מלבד הצימוקים והפקאנים, יחד.

משטיחים בתבנית גדולה מרופדת בנייר אפיה. אופים בחום של  130 מעלות צלסיוס ( 250F) , תוך כדי ערבוב מפעם לפעם. שימו לב שהצדדים משחימים מהר יותר והערבוב שומר על על פיזור הומוגני . יש לאפות בערך שעה- עד לקבלת הגוון האהוב עליכם. אני אישית אוהבת גראנולה שחומה וקריספית.

מצננים.  מוסיפים את הצימוקים והפקאנים הקלויים ומעבירים לצנצנת אטומה.

ללא גלוטן – הכנתי מתנה לחברה ובמקום קוואקר השתמשתי ב- puffed brown rice . יצא מ ע ו ל ה!

.

————

.

האיש נסע לאנגליה לשמוע ולהשמיע. למי?! לאלו שתורת המשחקים עושה להם את זה. אה, בגלל זה אני כאן…  אני והשלושה בבית.

בבוקר, אחרי שהורדנו את פרינצי ליעדה והתחלנו בירידה התלולה מהבית, גיליתי שזהו אחד מאותם בקרים צלולים. כל-כך חד שאפשר לראות את סן- פרנסיסקו שבעבר השני בבהירות גמורה, כולל את העמודים התומכים שבגשרים. וואו. כשהראות בהירה כמו היום, הלב ממש מחסיר פעימה. זהו סוג הרגעים שעוצרים ומהממים אותך בכמה יפה פה.

בדרך, למרות הקור החורפי, העיניים נשטפות בכתומים ואדומים וצהובים, כאילו הסתיו עוד לא הבין שנגמר לו הזמן. "הי, פיצ" אני אומרת לנמברטו מבעד לאחותו המזמרת בעוז, "תראה איזה עץ מדהים!". חלפתי על פניו כבר עשרות פעמים אבל היום, אולי בגלל הניעור הזה שקיבלתי מהנוף קודם, אני ממש שמה אליו לב. הוא עץ זקן. ענק. הוא בכתום זוהר והוא לא מאותם זנים שניתן לראות כאן בדר"כ. "וואו, אמא" הוא מצייץ (יש לו את זה קצת) "זה עץ גזר!!!"

אללי. שותלים להם גינת ירק, משקים, מנקשים, מטפחים, מסבירים, גוזמים, קוטפים, מבשלים ובסוף מה מתברר?! שגזר גדל על עצים!      "זה שום דבר" אומרת אמא שלי שעה אח"כ בטלפון, "הוא בטח התכוון שזה נראה ככה בגלל הצבע, הוא לא באמת חושב שגזר גדל על עץ!".

.

.

שבוע לפני קריסמס וזה מרגיש כמו בארץ לפני פסח, מן התרחשות כזו באויר. כל-כך הרבה זמן שאני פה ועדיין כל עניין המתנות האלו בקריסמס מבלבל אותי לגמרי- מה למי וכמה. לעולם אהיה כאן זרה. לגננות למורות לסייעות ולסטודנטים. לעוזרת הבית, לגנן. לדוור?! הדוור רנדי, שהוא סיני- אמריקאי, בא להביא חבילה. הוא אומר כמה פעמים 'אז אם אני לא אראה אותך עד החג- שיהיה חג שמח'. הוא אומר את זה כבר שבוע שלם אבל עכשיו, כשהוא במפתן דלת הבית ולא סתם ברחוב  אני נלחצת. הוא מדבר ואני מנהלת עם עצמי שיחות: נותנים מתנה לדוור?! מה פתאום? איך את לא יודעת את זה עדיין? בסוף אני דוחפת לידיו עוגיות. אבל הוא עדיין לא הולך. מתברר שהעוגיות מעוררות אצלו הגיגים רדומים- הוא מספר לי על הוריו ועל זה שמעולם לא נסע מחוץ לאמריקה. הוא קורא לנו  the world's travelers,  אני מתארת לעצמי שזה בעיקר בגלל קרבות האדירים שהוא מנהל עם כמויות הדואר שלנו כשאנחנו לא כאן אבל בכל זאת, זה מוזר לי לראות את עצמי דרך עיניו.

.

לשכנה ממול עץ תפוחים מדהים וכך אני מוצאת את עצמי עם שלל רב. אני מכינה לנמברטו רסק תפוחים. הוא מת על זה וכל-כך שמח לראות את זה כשהוא חוזר מהגן, שאני שוב לא מבינה למה אני לא מכינה לו את זה יותר. זה לא ממש מתכון, אלו הם רק תפוחים קלופים מבושלים על אש קטנה עד שהם נמסים. אולי טיפונת קינמון, אם רוצים. זה כלום עבודה וזה מריח כל-כך טוב.. אז איך זה שאנחנו נזכרים בזה רק כשיש בבית תינוק שאמור להתחיל עם מוצקים?

חנוכה בפתח. יומולדת לאיש. מסיבת קריסמס. טיול לשלג. 3 קטנים 3 שבועות חופש. על זה אמא שלי אומרת ' ננוח בקבר'.

.