שביזות יום ד'

 לא שזה מחדש משהו אבל עדיין מעציב מאד. במישור האישי. 

 

ועדת מומחים: "המחלקות לכלכלה באוניברסיטאות במצב נואש"  

06:52 | 18.12.2008 מאת מירב ארלוזורוב 

ועדת מומחים בינלאומית, שמונתה על ידי המועצה להשכלה גבוהה, פירסמה דו"ח קשה על מצב לימודי הכלכלה באקדמיה בישראל. הוועדה קובעת כי מצב לימודי הכלכלה בישראל הוא נואש, מדכא ואף משברי. לפי מסקנות הוועדה, ישראל היא מובילה עולמית בבריחת מוחות בתחום הכלכלה. הוועדה ממליצה לאפשר שכר דיפרנציאלי לכלכלנים מבריקים, כדי להחזיר לישראל את המוחות שברחו. עם זאת, ספק אם ההמלצות מרחיקות הלכת יעמדו במבחן ועד הסגל של המרצים באוניברסיטאות, ויאומצו על ידי המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג). ועדת המומחים מונתה לפני שנתיים, והגישה את המלצותיה למל"ג החודש. בוועדה היו חברים ששה כלכלנים, בהם כמה מהבכירים בעולם – פרופ' דיויד קרפס מאוניברסיטת סטנפורד, שנחשב למועמד מוביל לקבלת פרס נובל בכלכלה; פרופ' יואל מוקיר מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, שנחשב לאחד מבכירי החוקרים של ההיסטוריה הכלכלית; ופרופ' אלחנן הלפמן מאוניברסיטת הרווארד, שנחשב גדול הכלכלנים הישראלים – ובעצמו המחשה לתופעת בריחת המוחות מישראל. בוועדה היתה חברה גם ליאורה מרידור כנציגת המגזר העסקי. 

פקולטה בקריסה

 מסקנות הוועדה נפתחות בתיאור קשה מאוד של מצב לימודי הכלכלה בישראל. הוועדה משתמשת בתיאורים כמו "מצב נואש", "מדכא" ו"משברי". היא מציינת כי עד לפני עשור "המחלקות לכלכלה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית נמנו עם העשירייה המובילה בעולם. כיום המחלקה בתל אביב קורסת, והמחלקה בירושלים מתנדנדת על סף קריסה". הוועדה מצטטת בדיקה שנערכה בעשר המחלקות לכלכלה המובילות בארה"ב: 28% מחברי הסגל של המחלקות האלה היו אמריקאים, ו-16% מתוכם ישראלים. מספר החוקרים הישראלים במחלקות המובילות בארה"ב (ובעולם) היה השני בגודלו, אחרי האמריקאים. 

"ישראל ממשיכה לשלוח את הסטודנטים המבריקים שלה להשלים דוקטורט בכלכלה בחו"ל", כותבת הוועדה, "אבל רק מעטים מאותם סטודנטים בוחרים לחזור לישראל בתום לימודיהם. בנוסף, יותר ויותר חוקרים מבוססים בוחרים לעזוב את ישראל ולעבור לחו"ל. זאת מאחר שתנאי השכר והמחקר שמוצעים להם בחו"ל משתפרים במהירות, בעוד התנאים המקבילים בישראל מידרדרים במהירות". כתוצאה מכך, המחלקות המובילות של תל אביב וירושלים התרוקנו מחברי סגל. מספר חברי הסגל בירושלים הוא כיום כ-20, ובתל אביב כ-15 – כמחצית ממספר חברי הסגל באותן מחלקות לפני עשור, וכשליש ממספר חברי הסגל המקובל במחלקות המובילות לכלכלה בעולם.

 

הירידה במספר חברי הסגל הביאה גם לצפיפות בלתי נסבלת בכיתות הלימוד בכלכלה: בעוד היחס בין מספר הסטודנטים למספר אנשי הסגל באוניברסיטת תל אביב הוא בממוצע 15, בכלכלה היחס הזה הוא 90. בהתאם, עומס ההוראה על המרצים לכלכלה גדל מאוד, והדבר פוגע באיכות ההוראה ובאיכות המחקר. הוועדה קובעת כי למצב זה עלולות להיות השלכות קשות על ישראל. היא מציינת כי מטרת לימודי הכלכלה אינה רק להכשיר חוקרים בתחום הכלכלה, אלא גם לייצר את דור העתיד של המנהלים בישראל – במגזר הציבורי ובמגזר העסקי. הידרדרות רמת לימודי הכלכלה משליכה על רמת הניהול הציבורי והעסקי בישראל, ובאופן ישיר פוגעת בתחרותיות של ישראל וביכולתה להמשיך לצמוח במשך שנים. הוועדה מציינת את ההצלחה המקרו-כלכלית של ישראל מאז תוכנית הייצוב ב-85', כפרי שקטפה המדינה על המצוינות של לימודי הכלכלה שלה. היא מזהירה כי לאובדן המצוינות בלימודי הכלכלה עלולות להיות השלכות שליליות גם על ההצלחה של המדיניות הכלכלית-חברתית שישראל מנהלת.

 שכר תחרותי 

חברי הוועדה סבורים כי ישראל אינה יכולה לסגור את פער התנאים בינה לבין המחלקות המובילות באוניברסיטאות בחו"ל. "ישראל אינה יכול להשוות, דולר לדולר, את תנאי השכר בחו"ל", נכתב בדו"ח. "אבל הפער חייב להצטמצם, במיוחד בכל הנוגע לכלכלנים צעירים ומבריקים". לפיכך, הוועדה מעלה שורה של המלצות שנועדו להביא לצמצום הפער בתנאי השכר והעבודה, וכן לייעול עבודת המחלקות לכלכלה באוניברסיטאות. בראש ובראשונה, הוועדה ממליצה לחרוג מהשכר השוויוני המקובל באוניברסיטאות – רמת שכר אחידה לכל הפרופסורים בכל המחלקות – ולעבור לתשלום שכר דיפרנציאלי למרצים לכלכלה, זאת ברוח דומה להמלצות ועדת שוחט. התשלום צריך להיות מושפע מאיכות המחקר של אותו מרצה ומתרומתו למוניטין של המחלקה, מצורכי האוניברסיטה ומהזדמנויות התעסוקה האחרות המונחות לפניו – משמע, השכר צריך להיות תחרותי. הוועדה מציינת כי מרצים לכלכלה בכל העולם מקבלים שכר גבוה יותר מעמיתיהם במחלקות אחרות, ולכן אין ברירה אלא לשלם להם יותר כדי להחזירם לישראל.  

לפי הדו"ח, בשל "החשיבות הקריטית של לימודי הכלכלה לפיתוחה של ישראל", ובשל המחסור החמור במועמדים ראויים לסגל בעיקר במחלקות לכלכלה (בכל המחלקות האחרות באוניברסיטאות כמעט שאין תקנים של סגל מרצים שאינם מאוישים), חייבים למצוא דרכים לפצות את המרצים לכלכלה כדי להביאם לישראל. בהמלצות הוועדה נכתב כי בשל הצורך הגבוה של האוניברסיטאות לשקם את מחלקות הכלכלה, ראוי שהשכר החריג למרצים בעלי מעמד חריג ישולם באופן ישיר. .. 

 

 

השארת תגובה

מתויק תחת ביסים מהחיים

תפוזים ועוגה

img_3654c

 

רוח החג מביאה עימה נתינה גדולה. בכל יום ישנו מבצע אחר והילדים מוצאים עצמם סוחבים לגן ולבית- הספר קופסאות שימורים, מעילים ישנים וספרים שלא קראנו ושכנראה גם לא נקרא. החינוך לנתינה כאן הוא מופתי.

במסגרת אוירה זו, קיבלתי צנצנת ריבת תפוזים משכנה שיש לה עץ תפוז. מיד שעטתי להכין את עוגת התפוזים של הגורו הלונדוני שלי- נייג'ל.  (שאין, פשוט אין עליו בעולם כולו…) 

עוגת תפוזים     the kitchen diaries/ Nigel Slater 

בישראל קוראים לסוג העוגות האלו 'עוגות יבשות' אבל הדבר האחרון שמישהו רוצה זה שהעוגה שלו, אכן, תהיה יבשה. העוגה הזו משלבת קליפת תפוז ומיץ עם ריבת תפוזים. הריבה נותנת לעוגה טעם דיבשי. היא לחה וטעימה נורא ומתאימה במיוחד לכוס תה טוב.

קת'י שהכינה את הריבה, הסבירה לי מה היא עושה בכדי שהריבה לא תהיה מרה. בכדי לקצר את כל תהליכי ההשריה וההרתחה של הקליפות, היא מורידה פסי קליפות פרי (עם מכשיר שנקרא זסטר), נפטרת מהקליפה הלבנה (שהיא המרירה)  ומבשלת את שבבי הקליפות עם סוכר ועם חלק מהפרי.

 175 גר. חמאה

175 גר. סוכר חום- עדיף לא מעובד

1 תפוז גדול-  גרירת פרי שלם + מיץ ממחציתו.

3 ביצים גדולות

75 גר. ריבת תפוזים

175 גר. קמח תופח

לחמם תנור ל-180 צלסיויס. לשמן או לרפד בנייר אפיה תבנית מאורכת 25/11 סמ.

במיקסר- להקציף חמאה וסוכר עד לקבלת תערובת בהירה וקרמית. לערבב את שלושת הביצים בקערה קטנה עם מזלג ולהוסיף אותן באיטיות לחמאה, בעוד המיקסר עובד. להוסיף קליפת תפוז וריבה. 

לא להיבהל. בשלב הזה יש גושישים והתערובת לא אחידה. יהיה בסדר.

להוציא את קערת המיקסר ולהוסיף ידנית את הקמח בתנועות קיפול. לאחר שכל הקמח  התאחד בבלילה, מוסיפים את המיץ ומערבבים.

הופ לתבנית ולתנור ל -40 דקות בערך.

 

נ.ב. 1.  השבוע בעודי מהדסת לי עם עגלת הקניות שלי ב -Berkeley Bowl , אחד המקומות היותר שוים פה לקניית ירקות ופירות,  חזו עיני בערימה קטנה של פירות מוכרים בדוכן ה'אקזוטיים'… מי אם לא חברותי  הפג'ויות, אשר מחירן תומחר בלא פחות מ- $1.59 לאחת!!! (שנה הבאה אני פותחת דוכן. )

נ.ב. 2. בהמשך לאוירת החגים המסיבית, קיבלנו היום ברכות 'חג- שמח' מהודקות לשלושת פחי האשפה שלנו (זבל רגיל, צומח ומיחזור). כך למדתי שלשני הבחורים החסונים המפנים כל יום רביעי את פח הזבל הרגיל שלנו קוראים לינדון וסאל. הגדיל לעשות רודריגז, מהמיחזור. הוא הוסיף את כתובתו האישית…. האם עלי להבין מכך, שאלתי את האיש בשמחה, שהוא רוצה שנתכתב?!  

img_3640b

 רודריגז היקר,

אני אוהבת לבשל, לאכול ולישון.

את השלישי לא יוצא לי לעשות הרבה.

מה הם תחביבך?!

שלך בידידות,

הילה.

5 תגובות

מתויק תחת עוגות, פירות

עוד מעט קריסמס- רסק תפוחים ביתי

.

CCC

————

img-2384a

.

האיש נסע לאנגליה לשמוע ולהשמיע. למי?! לאלו שתורת המשחקים עושה להם את זה. אה, בגלל זה אני כאן…  אני והשלושה בבית.

בבוקר, אחרי שהורדנו את פרינצי ליעדה והתחלנו בירידה התלולה מהבית, גיליתי שזהו אחד מאותם בקרים צלולים. כל-כך חד שאפשר לראות את סן- פרנסיסקו שבעבר השני בבהירות גמורה, כולל את העמודים התומכים שבגשרים. וואו. כשהראות בהירה כמו היום, הלב ממש מחסיר פעימה. זהו סוג הרגעים שעוצרים ומהממים אותך בכמה יפה פה.

בדרך, למרות הקור החורפי, העיניים נשטפות בכתומים ואדומים וצהובים, כאילו הסתיו עוד לא הבין שנגמר לו הזמן. "הי, פיצ" אני אומרת לנמברטו מבעד לאחותו המזמרת בעוז, "תראה איזה עץ מדהים!". חלפתי על פניו כבר עשרות פעמים אבל היום, אולי בגלל הניעור הזה שקיבלתי מהנוף קודם, אני ממש שמה אליו לב. הוא עץ זקן. ענק. הוא בכתום זוהר והוא לא מאותם זנים שניתן לראות כאן בדר"כ. "וואו, אמא" הוא מצייץ (יש לו את זה קצת) "זה עץ גזר!!!"

אללי. שותלים להם גינת ירק, משקים, מנקשים, מטפחים, מסבירים, גוזמים, קוטפים, מבשלים ובסוף מה מתברר?! שגזר גדל על עצים!      "זה שום דבר" אומרת אמא שלי שעה אח"כ בטלפון, "הוא בטח התכוון שזה נראה ככה בגלל הצבע, הוא לא באמת חושב שגזר גדל על עץ!".

.

img_3446a1

.

שבוע לפני קריסמס וזה מרגיש כמו בארץ לפני פסח, מן התרחשות כזו באויר. כל-כך הרבה זמן שאני פה ועדיין כל עניין המתנות האלו בקריסמס מבלבל אותי לגמרי- מה למי וכמה. לעולם אהיה כאן זרה. לגננות למורות לסייעות ולסטודנטים. לעוזרת הבית, לגנן. לדוור?! הדוור רנדי, שהוא סיני- אמריקאי, בא להביא חבילה. הוא אומר כמה פעמים 'אז אם אני לא אראה אותך עד החג- שיהיה חג שמח'. הוא אומר את זה כבר שבוע שלם אבל עכשיו, כשהוא במפתן דלת הבית ולא סתם ברחוב  אני נלחצת. הוא מדבר ואני מנהלת עם עצמי שיחות: נותנים מתנה לדוור?! מה פתאום? איך את לא יודעת את זה עדיין? בסוף אני דוחפת לידיו עוגיות. אבל הוא עדיין לא הולך. מתברר שהעוגיות מעוררות אצלו הגיגים רדומים- הוא מספר לי על הוריו ועל זה שמעולם לא נסע מחוץ לאמריקה. הוא קורא לנו  the world's travelers,  אני מתארת לעצמי שזה בעיקר בגלל קרבות האדירים שהוא מנהל עם כמויות הדואר שלנו כשאנחנו לא כאן אבל בכל זאת, זה מוזר לי לראות את עצמי דרך עיניו.

.

CC

לשכנה ממול עץ תפוחים מדהים וכך אני מוצאת את עצמי עם שלל רב. אני מכינה לנמברטו רסק תפוחים. הוא מת על זה וכל-כך שמח לראות את זה כשהוא חוזר מהגן, שאני שוב לא מבינה למה אני לא מכינה לו את זה יותר. זה לא ממש מתכון, אלו הם רק תפוחים קלופים מבושלים על אש קטנה עד שהם נמסים. אולי טיפונת קינמון, אם רוצים. זה כלום עבודה וזה מריח כל-כך טוב.. אז איך זה שאנחנו נזכרים בזה רק כשיש בבית תינוק שאמור להתחיל עם מוצקים?

חנוכה בפתח. יומולדת לאיש. מסיבת קריסמס. טיול לשלג. 3 קטנים 3 שבועות חופש. על זה אמא שלי אומרת ' ננוח בקבר'.

.

השארת תגובה

מתויק תחת בצנצנת, ברקלי שלי, גינה, פירות

שקשוקה

יום שישי. עוד שבוע עבר. בעודי מטפסת במעלה הגבעה, שהיא בעצם לא ממש גבעה אלא סוג של הר, חשבתי לעצמי שמגיעה לי ארוחת בוקר מושקעת כי הייתי טובה השבוע. 

 

img_3347aa2

 

ירדתי ועליתי 3 פעמים את ההר במסגרת הבאת פרינצי לביהס' השוכן למרגלות, החלפתי צמיגים לאוטו (נכון שזה לא קשור לפעילות גופנית אבל זה מעצבן לא פחות)  וגם הצלחתי שלא לפספס את שיעור היוגה שלי. אי לכך ובהתאם לזאת –  מגיע לי.

הגינה לא מי יודע מה בימים אלו. קר בחוץ ורק עשבי התבלין מצליחים לשמוח מזה. לקחתי מה שיש: מרוה, טימין, בזיליקום שכבר עמד להפרד מהעולם, פטרוזיליה,רוזמרין, אורגנו וטרגון. אני יודעת שהרבה אנשים לא מחבבים טרגון וחושבים שהוא מוזר. אני מתה עליו. דוקא בגלל שהשימוש בו אינו יום יומי, הוא נותן לאוכל מן ארומה מלכותית ומיוחדת.

מאילו ומעגבניות חורף קטנות וכתומות הכנתי לי יופי של שקשוקה. חמה ומנחמת. טרגונית.

שבת שלום. 

 

img_3292bb

 

שקשוקה כתומה וטרגונית

כאמור, מי שלא מסמפט טרגון או כל עשבון אחר, שירגיש חופשי פשוט לא להשתמש בו. בכלל, שקשוקה היא טיפוס מאד סבלני. גג, היא לא ממש תהיה בסוף שקשוקה…

כשזה מוכן, מזליפים קצת שמן-זית טוב, אם יש אז גם קצת  גבינת עזים טובה או פטה מפוררת. וכן… קצת מלח גס ועוד קצת פלפל שחור גרוס או צ'ילי פלייקס.

כמות לשניים-

500 גר. עגבניות קטנות

1/2 כוס ענפי עשבי תיבול(אני השארתי אותם שלמים אבל בהחלט ניתן לקצוץ את העלים דק ולהוסיף)

4 שיני שום קצוצות גס

4 כפות  שמן

1/2 כפית פלפלצ'ומה

2 ביצים

מלח ופלפל

חוצים את העגבניות ומוסיפים אותן ואת שאר החומרים למחבת. מבשלים על אש נמוכה עד שהעגבניות מתרככות מאד ומפרישות נוזלים. מתקנים תיבול ומנמיכים את הלהבה.  שוברים את הביצים מעל וממשיכים לבשל עד לדרגת העשיה שאוהבים. (של הביצים כמובן!)

3 תגובות

מתויק תחת בוקר, גינה, ירקות, ללא גלוטן, משהו עם הלחם, עגבניות ושום

ים של חורף וסוג של גמבו

לא ממש אוהבת את ניו אורלינס. חוץ מזוג הגברים החמודים שאירחו אותנו בביתם, הכל נראה לי מעושה. הרחובות המצועצעים, הבחורות הטיפשיות שעומדות על מרפסות הבתים ומשחקות אותה קוליות כשהן מרימות את החולצה. אפילו הג'אז. והאוכל- איזו אכזבה ענקית. עמוס מדי, מצועצע מדי , תיירותי מדי.

אבל השבוע, כשנסענו לטייל ב- Bolinas, עיירה קטנטנה ומתוקה, אליה נסענו בדרך קסומה ומפותלת ואכלתי שם במקום חמים (כשבחוץ קר) גמבו, התעוררה בי הסקרנות. המרק היה סמיך, כמעט נזידי, ומתובל והיו בו עוף ונקניקיות ושרימפס והוא היה בדיוק הדבר הכי נכון לרגע הזה.

בבית, לאחר מחקר מקיף, שילבתי בין כמה מתכונים. קצת בעייתי לנסות ולבשל משהו שאתה לא ממש יודע איך הוא אמור להיות בסוף הדרך. זאת אומרת, העובדה שמישהו במסעדונת  הקטנה הזו בעיירה השכוחה הזו, החליט לקרוא למנה הזאת 'גמבו' לא בהכרח הופכת אותה לכזו… והעובדה שבמשך שנים ארוכות (מאז אותה נסיעה),  האיש ואני  נמנעים מלאכול כל דבר שאמור להיות 'קראיולי', אינה מוסיפה אף היא.

אך לא אני כי אשבר… חצי יום עמלתי על הסיר. אין מה לומר, יצא טעים. לא בדיוק הגמבו של Bolinas , אבל משביע וריחני. רק מה, ים של עבודה. למשל, הבסיס לתבשיל הזה מתחיל ב-  roux (שהוא ה'מסמיך' העשוי בדר"כ משומן וקמח). במקרה הלואיזיאני הוא עשוי משמן חם וקמח, אשר בבישול איטי מקבלים גוון שחום וריח עמוק ומחניק של פופקורן שרוף. להוסיף את כמות השומן הזו לסיר אחד נראה לי פשוט טירוף. 

כן, יצא טעים אבל לחלוטין לא מצדיק את כמות העבודה. אי לכך החלטתי להשקיע בגרסה שניה, נוחה יותר לבריות עסוקות אך מאותם חומרים.

 זוהי מן ארוחה שלמה בסיר אחד, שמתאימה במיוחד ליום חורף סגרירי כשבא משהו חם, מפנק ומתובל היטב.

 

img_1967aa1

img_1922a

img_18853

סוג של גמבו   

את הגמבו המקורי יוצקים על אורז אבל גם בלעדיו מתקבלת ארוחה משביעה וטעימה נורא. אם אתם מאוהבי החריף זה המקום להשתולל עליו. 

4 ככפות שמן-זית

4 כפות קמח

1 בצל גדול קצוץ

3 שיני שום קצוצות גס

3 גזרים קלופים וקצוצים

2 ענפי סלרי קצוצים

צרור קטן של פטרוזיליה, ללא הענפים העבים, קצוץ

1 קופסא קטנה של עגבניות מרוסקות או רוטב עגבניות מוכן

4 פיסות עוף (אני השתמשתי בחלק שליד הפולקע)- ללא העור אך עם העצם.

1 נקניקיה איטלקית חריפה או לא (מהסוג הנכון- ללא ניטרין)

1 כוס במיה טריה או 1/2 חבילת במיה קפואה

1 כפית סוכר

1 כף גדושה פפריקה

מלח ופלפל\ צ'ילי פלייקס

 

 

img_3191bbb

 

בסיר גדול, מחממים את השמן. מוסיפים את הקמח ומערבבים לקבלת עיסה סמיכה (אם יבש די, מוסיפים קצת שמן). מבשלים על אש בינונית, תוך בחישה. כמה זמן?! תלוי בסבלנות… רצוי 2-3 דקות.  העיסה הזו היא שתסמיך את המרק וככל שמבשלים אותה יותר הריח והטעם שלה מתחזקים.

כשהספיק- מוסיפים את כל שאר החומרים ומים לכדי כיסוי. מביאים לרתיחה. מתבלים היטב וממשיכים לבשל שעתיים- שלוש, מכוסה למחצה, עד שהמרק מסמיך והעוף מתפורר מרכות. מתקנים תיבול וצוללים.

* אם חפצה נפשכם בתוספת השרימפס- מחשבים 2-3 לסועד, מתבלים במלח-פלפל- פפריקה ומטגנים במחבת עם טיפונת שמן-זית ל-2-3 דקות. מגישים עם המרק.

5 תגובות

מתויק תחת ארוחה בסיר, דגים ופירות-ים, ירקות, מרק, עוף

קונפי ארטישוק ירושלמי

 

img_3104vv

 מעדן. אם אתם מחובבי הארטישוק זה בשבילכם. כל-כך כל-כך טעים!

נכון שצריך המון שמן זית אבל הוא לא הולך לאיבוד. בסיום הבישול יש לסנן אותו לצנצנת ואז יש לכם אוצר קטן מלא בטעמים של ארטישוק ורוזמרין – לסלטים, לתבשילים, להקפיץ שרימפס, לטבול לחם…

והארטישוקים עצמם- רכים, חמימים ומלאי טעם. לחם טוב ומשהו לשתות. נעים בבטן.

  img_3081rr

img_3050rr

קונפי ארטישוקים -או במילים אחרות: אחלא אנטיפסטי

לכמות שהספיקה לשניים כמנה ראשונה:

4 ארטישוקים ירושלמיים גדולים

4 ארטישוקים קטנטנים

1 ארטישוק גדול מאד

5-6 שיני שום קלופות

2 ענפי רוזמרין

 שמן זית

מלח, פלפל, צ'ילי פלייקס

קולפים את הארטישוקים ומיד מעבירים לסיר קטן המכיל שמן-זית והרבה! זה ימנע מהם השחרה.

 את הירושלמים מקלפים וחותכים לעיגולים או לחתיכות אחרות. את הארטישוקים הקטנים ניתן לאכול כמעט בשלמותם – מסירים את רוב העלים ומשאירים רק את הפנימיים הרכים. מקלפים את הגבעול וחותכים את מחצית ראשם העליונה. הגדול הוא הכי בעייתי – מסירים את כל העלים. מקלפים את הגבעול ורק אז חוזרים להסיר את הקוצים עם סכין. מה שנשאר הוא לב הארטישוק. פורסים גס.

מוסיפים את שיני השום והרוזמרין ומתבלים. מביאים ל'כמעט רתיחה', מכסים ומבשלים על אש נמוכה מאד עד שרך. בערך 15 דקות.

הכי טעים זה חמים. לאחר שהתקרר ניתן לחמם בעדינות במיקרו.

img_3123rf1

השארת תגובה

מתויק תחת טבעוני, ירקות, ללא גלוטן, משהו עם הלחם

יום בבית

 

img_2702a

קטקט במחלה

השארת תגובה

מתויק תחת ביסים מהחיים

גבורות ועוגיות לימון-פרג

אמיר הגיע לגבורות. כמו שזה נראה, לא משהו להגיע לשם.

לכבוד הגבורות שלו, הצלחתי באופן יוצא דופן לשכנע את זוגתו העסוקה להחריד לתת לי את הכבוד שבאפיית עוגת יום ההולדת שלו. לידיעת כולם -פולניה הנותנת לעצמה להרפות זהו ארוע מרגש כמעט כמו להגיע לגבורות.  מרוב שמחה, בנוסף על העוגה החלטתי להשקיע בקופסת עוגיות- רואה אותם חבוקים באינטמיות על גג המכונית. אורות העיר תחתם, עוגיות משובחות ותה.  כל מי שאוהב לבשל יודע שחלק התכנונים הוא חלק מרומם לא פחות. השקעתי מחשבה.

עוגיות פריכות מקמח מלא וסוכר חום יצאו בטעם של מספוא. טוב ויפה לפרות אך לא לבני האנוש. אפילו השוקולד האיכותי שדחסתי בפראות בין כל שתיים לא שיפר במאום. מספוא, כך נראה, נשאר כזה גם עם שוקולד.

עוגיות נוספות שקפצו לי לראש הן סוג של נוסטלגיה ממסעדה שהתמחתי בה בניו יורק, עוד לפני הלימודים ב- .F.C.I . הפכתי חצי ארון. מצאתי את הפנקסון. חילקתי ב-10 שלא יצאו לי 5000.  בתכלס, שוקולד-צ'יפס עם פיסטוק. זכרתי אותן יותר מיוחדות מה שמוכיח כמה עבר ב- 8 שנים הללו. יצא המון בצק. אפיתי מעט  ממנו. מתוקות מדי. קוסססססס אמק, אם יותר לי לומר ויותר לי כי זה הבלוג שלי. למה אני לא לומדת?! למה אני תמיד חייבת לנסות דברים חדשים דוקא כשצריך להביא את זה לארוע?!?  למה אני קופצת מדבר לדבר ולמה משעמם לי לעשות דברים שכבר עשיתי ושאני יודעת שהם שוים. 

שבע בבוקר המחרת. חטפתי אי-שקט. הנה הם, על גג המכונית, סאן פרנסיסקו על המים, כחול וירוק ורק העוגיות שלי מחרבות להם את האוירה… אני חייבת עוד סוג של משהו שכבר הוכח כטוב.

צבא של אנשים, גובהם פחות ממטר, שועט למטבח ועט על עוגיות המספוא. בטח טעים- זה בצורה של כוכב.  הנוסטלגיות, שהיו סתם עגולות לא עשו רושם על פרינצי.  "איכס", היא התלוננה בעודה מרוקקת פיסות פיסטוק חצי לעוסות "יש כאן nuts !". "אגוזים… אגוזים.." אמרתי, מנסה להשליט עברית בבית, כשבמיקסר תערובת חדשה של משהו מוכר. הקטקט נתלה לי על הרגל מיבב. הוא שוב חולה. די, הפעם זה כבר ממש מוגזם. אני לא רואה שום חצי כוס מלאה כי היא לגמרי ריקה. מה זה? כל שבועיים מחלה?!  "אני רוצה עוגה". "לא. זה לאמיר" אני שולפת את אצבעו של נמברטו מהעוגה ומנסה לטייח חזרה את הפיסה שתלש. נושמת עמוק. יהיה בסדר נתקע שם איזה פרח מהגינה ואף אחד לא ישים לב. הקטקט עוד תלוי לי על הרגל רק שעכשיו הוא עסוק בלקנח את האף שלו על המכנסיים שלי.

הברכה. אני צריכה לכתוב ברכה.  "עזבי ברכה" אומר האיש שלמרות היותו פרופ' בברקלי עדיין תקוע, באספקטים מסוימים של החיים, עם אבותיו הקדמונים יושבי המערות. "תכתבי לו שאנחנו מאחלים לו שילך לו הערב עם אשתו…" הוא כבר ליד הדלת (עם נמברטו שמרוח כולו בשוקולד שהצליח לזנב מהעוגה ) והוא רציני. אני קולטת שהוא ממש מרוצה מהבדיחה שלו. האמת, בגילנו זו אחלה ברכה. 

בינתיים נהיה 10 בלילה וקור כלבים בחוץ. איזה גג מכונית, איזה על המים ואיזה עוגיות. אבל זה שהאפשרות קיימת זה כבר מדהים, לא?! 

 

img_2836cc 

 עוגית לימון ופרג

בדיוק בעונה הזו של השנה מופיע כאן סוג של לימון שנקרא:     Meyer lemon

הוא מקסים. עדין בחמיצותו, בעל קליפה דקה וחלקה, צבע צהוב כהה אפילו כתמתם  וריח של פרדס הדרים. כשהוא מופיע בחנויות פשוט אי אפשר לעמוד בפניו.  הגיע הזמן שהוא יעשה עליה לישראל. 

זה היה סתם לידע כללי. לימוננו הישן והטוב יעשה עבודה מעולה.

העוגיות האלו הן לא הכי יפות בנשף אבל כל-כך עדינות, פריכות ולימוניות בדיוק  במידה – שאין עליהן.

1 כוס קמח

קורט מלח

1/3 כוס סוכר

קליפה מגוררת מלימון קטן אחד

150 גר. חמאה רכה

1 חלמון גדול

2 כפות מיץ לימון

3 כפיות פרג

לחמם תנור ל-180 מעלות צלסיוס. 

מקרימים חמאה וסוכר במיקסר  עד  לקבלת תערובת קרמית כ-2-3 דקות. מוסיפים חלמונים ולאחר ערבוב קצר את שאר החומרים. יש לערבב כמה שפחות- זה בצק פריך! צרים כדורים קטנים. מניחים בתבנית על נייר אפיה. נותנים לחיצה עם אצבע רטובה במרכזה של כל עוגית ואופים כ- 11 דקות. העוגיות משחימות קצת בצדדים ועדיין רכות, אך יתקשו בהמשך.

תוך כדי הכנה חשבתי שיהיה נחמד לנסות ולהוסיף להן קליפת תפוז מסוכרת קצוצה דק. וגם גרירת תפוז. בפעם הבאה. 

 

img_2720a

 

   

15 תגובות

מתויק תחת מתוק, עוגיות, פירות

היא אמרה

מירי קראה שתי רשימות ואמרה: "את כותבת יפה אבל הלואי שהיית כותבת יותר כמו שאת מדברת בטלפון"…

החלטתי לנסות.

תגובה אחת

מתויק תחת ביסים מהחיים

חג ההודיה שלי

היום בבוקר מצאתי בילקוט של הנסיכה עבודה מלווה בציורים, שהכינה בכיתה לכבוד החג.

Danya is thankful for…

I have a happe famule

prite dresis

A fune bruthr

to sile bruthr

thenck you my

איזו מתיקות! אחרי כמה דקות של פענוח הכתוב, הרגשתי שזה ממש נוגע לי בקרקעית של הלב. ככלל,החג הזה מקסים. הוא מאפשר לכל אחד לעצור ולומר תודה על מה שטוב. מיד ישבתי וחשבתי על רשימה משלי. בלי ציורים. בלי טעויות כתיב.

 אני מודה ל:

לקטקט שהיה קצת חולה בשבוע שעבר ונשאר בבית. מה שביאס לגמרי בהתחלה אבל זימן לשנינו טיול רגלי, קסום ושליו,  סתם כך באמצע היום ברחבי הצ'כונה המדהימה שלנו.

לבלוגון הזה, שמחזיר אותי למחשבות על אוכל כמו שהוא אמור ונועד להיות- עם הרבה חריף ובלי אף "איכס, יש כאן ירוק בפנים…" וגם מושיב אותי לכתוב, לחשוב, להסתכל על דברים ולפנות זמן למה שאני באמת אוהבת. ובאותו הקשר, למירי שכאן ולדיתי ששם, שממש דחפו אותי לעשיה- תודה. 

לשלושת הגמדים שלי,  שחולקים איתי את חייהם (נכון שאין להם ברירה..) ומשמחים אותי מאד, למרות שיש להם לפעמים טענות על איכות השירות. 

לבריאות של כולם.

לסתיו. אני מתה על הסתיו.

לזה שאני בקליפורניה עם סוודר וגינה ולא בחוף המזרחי עם מעיל פוך, כפפות, שלג ואף קפוא ומנוזל. 

לחברים שלי, שהם סוג של משפחה.

לאיש שלי שחר, שלוקח אותי למקומות עליהם אפילו הראש שלי, בלעדיו, לא היה מצליח לחלום.

ואהבתי את הסיומת של פרינצי: thenck you my  אז כן, תודה לי.

  

img_2675

השארת תגובה

מתויק תחת ביסים מהחיים