קטגוריה: מתוק

 אתמול, בפעם השניה השבוע, הבלאגן שלי בראש נתן את אותותיו.

'מה יש אחה"צ'?! שאלתי את זו שצלצלה אלי לסלולרי, בעוד האוטו שועט במורד הגבעה על מטלטליו, זאטוטיו וכל המצרכים לטיול מפוקנק עם חברים. התברר לי ששכחתי כי בעוד כמה שעות תורי לקחת 3 ילדים להצגה של 'בילבי'.

כמה לא נעים לדעת שפישלת  וממש, אבל ממש לא נעים לבטל על החברים ועל הילדה המתוקה שלהם שמחכה לנמברטו בשמחה.  אבל הכי מעצבן זה שאין את מי להאשים מלבד את עצמך. 'את צריכה יומן' אמר האיש. איזה יומן, אני הרי אאבד אותו אחרי יומיים וחוץ מזה באמת שהכל כתוב לי. אני  רק שוכחת לקרוא.

בניסיון לראות את הצד החיובי שבכל הסיפור, החלטתי לפרסם כאן היום את מתכון עוגת הקישואים. זוהי עוגה שאפיתי עם הצאצאים, כחלק מנסיונותי החוזרים ונישנים למצוא להם עוגות שבהן גם אלמנטים בריאים. נזכרתי בה עכשיו משום שאתמול שלפתי אותה מהמקפיא בעבור הפיקניק ובערב, עם התה ממש ממש הופתעתי ממנה לטובה. זאת אומרת ממש התרשמתי ממנה עמוקות! כאילו השהות בקור עשתה לה רק טוב. רכה ולחה, עם נטיפי קישוא ירוקים וזיגוג חמצמץ. אז מה היה בה שהפריע לי לפני- כן? אני חושבת שיותר מדי תבלינים. כל הג'ינג'ר\ קינמון\ אגוז מוסקט הזה בעוגות, זה משהו מאד אמריקאי. אם אתם מחובבי הג'אנר- רוצו להכין.  אני, אחרי החוויה המתקנת של אתמול אכין אותה שוב בשמחה אבל אוריד מעט מהתיבול ובודאי שאשמור במקפיא בדיוק לאירועים כאלו- בהם צריך משהו לקפה שלא תוכנן מראש…

המתכון הוא מתוך הספר הכה משובח  DOLCE  ITALIANO  של ג'ינה דה- פלמה,  מי  שחולשת על מטבח המתוקים במסעדת  BABBO  שבניו-יורק.  הספר מומלץ בעיקר לאלו שמכורים לאפיה ומחפשים משהו קצת אחר- איטלקי ופשוט אבל מעודן להפליא. 

** שימו לב ללינקים המקסימים שלה באתר!

 ועוד משהו קטן שקיבלתי אתמול מחיתל, הפייסטרי שף, במייל. זה הצחיק אותי.

איך זה ,

שכאשר מערבבים יחד  
 

מים וקמח מתקבל דבק

ואז כשמוסיפים

ביצים

וסוכר

מתקבלת עוגה

לאן אם כך, נעלם הדבק ?  

אתם יודעים זאת טוב מאוד  
 

הדבק לא נעלם … 

הדבק הוא שמדביק את העוגה לתחת

כן… אני עדיין מכה על חטא השומר ובמסגרת הקונצנזוס הגעתי הפעם לעוגיות השוקולד-צ'יפס הבלתי מנוצחות. קראתי פעם אפושהו שמקור העוגיה הראשונה הוא בטעות. איזו גברת אמריקאית נחמדת שהתבלבלה והוסיפה חתיכות שוקולד לעוגיות, היא שיצרה את העוגיה הכי אמריקאית בעולם. מה שמראה שטעויות זה לא תמיד דבר רע.

יש אלפי מתכונים לבלתי מנוצחות ואת זה הספציפי אין לי מושג מאיפה השגתי. מה שאני יכולה לומר, לאחר התנצלות כנה ליוצריו על חוסר הקרדיט, (ונשבעת שנכנסתי עכשיו במיוחד לאינטרנט על מנת למצוא עקבות, אך לשווא.)  הוא שיש להן ערך תזונתי מוסף וזה כבר נותן להן נקודות זכות:  הן מכילות סוכר חום, קמח פשתן, שבולת שועל וקמח מלא. הן משובחות טריות ויכולות להיות רכות ומפנקות או קריספיות ומתפצפצות. אם אין צורך בכל הכמות, ניתן להקפיא את העיגולים הלא-אפויים ובעת הצורך להניח ישר מן המקפיא על תבנית אפיה ולאפות. מנסיוני,  עדיף לאפות כל פעם קצת- כי אין כמו עוגיות טריות מתפוצצות משוקולד נוזלי ועדיין חמים.

"תגידי לי את השתגעת?"  אמרה לי דיתי, "מה פתאום שומר?!״

"שומר זה נהדר" אמרתי מנסה להשחיז חרוזים. אצל פרינצי בכיתה א' עובדים על זה ואני כבר בשוונג.

"שומר זה בסדר" היא התעקשה, "אבל זה לא שיבוא למישהו פתאום שומר. תכתבי על משהו מעניין, נורמלי כזה"

אז לידיעת כולם- השבוע אני הולכת להיות סופר נורמלית, נורמלית בקונצנסוס. ובעבור זה אצתי להכין גרנולה.

גרנולה של בית זה קלי-קלות: למדוד, לערבב ולאפות. וזה גם יופי של דבר להכין כמתנה או להביא כשמתארחים. כי כולם, אבל כולם אוהבים גרנולה.  ויש גם את העניין הזה עם הבריא. וכן, היא יכולה להיות כזו אם לא דוחפים בה חמאה וטונות של סוכר ובעיקר אם לא מתעסקים לה בערך הקלורי.

בכדי לא לשעמם את עצמי, ניסיתי אותה היום עם 'אגבה'  agave . את האגבה הכרתי דרך היידי סוונסון, שהיא בלוגרית אמריקאית ותיקה ואחת מחלוצות הבריאות הגדולות.  בספר  המקסים שלה (לא ניסיתי את המתכונים,  אבל אח.. הצילומים והצבעים…), היא מפרטת אחד לאחד מוצרים טבעיים- בריאותים היכולים להוות תחליפים לקמח, סוכר ועוד. ה'אגבה' מופק מצמח מדברי בעל שם זהה. הוא נראה כמו סירופ מייפל ובעל טעם מתוק וסוכרי.

להוסיף פרג לגראנולה למדתי מ'אורנה ואלה' ועל זה אני מוסיפה גם שומשום, גרעיני דלעת (גרעינים לבנים), קוקוס ומה שיש בבית. נחמד לערבב חלק מהגרנולה ביוגורט עצמו ולהוסיף עוד קצת למעלה וכמובן שגם פירות. אחלה ארוחת-בוקר.

הייתי רוצה לאחל לכולם שבת שלום. אבל יש רק שבת.

תהיו לי  בריאים.

תמיד נחמד לקבל. או לתת.

פתאום הבנתי שחנוכה עומד להסתיים ואפילו לא הכנתי סופגניות פעם אחת. אתם יודעים… חבל על הקלוריות, באסה לטגן ומי צריך את זה. אבל כאן, שלא כמו בארץ, אין בכל מקום סופגניות במבחר טעמים ובשלל צורות. בניכר, כשרוצים סופגניה צריך ברוב המיקרים לעמול עליה.

נזכרתי באיזו מסעדה אסיאתית, בפילדלפיה, שם אכלתי לפני המון שנים קינוח שנותר לי בזכרון. ומהזכרון הזה החלטתי להנפיק סופגניות קטנות עם 'טויסט' אסיאתי. כבסיס למתכון ניסיתי לשפץ מתכון של סופגניות מהירות ללא שמרים, אותו קיבלתי לפני שנים רבות מחברתי שרון. השיפוץ, שכלל קרם פרש וסוגי קמחים שונים  נחל כשלון מוחץ והבהיר לי שהמתכון הזה, פשוט ככל שיהיה, אינו זקוק לא לשיפוצים ולא לפלצנות. 2 דקות ערבוב ועוד כמה לטיגון ויש סופגניות קטנות טריות, אוריריות ונחמדות להפליא. לא מעדניה, בלי טעם של שמרים  אבל גם בלי העבודה. אחרי הטיגון גילגלתי אותן בסוכר מעורב עם מעט תבלין  'חמשת התבלינים' הסיני. זה מכניס אותן לאוירה חגיגית. חשבתי שחגיגית ומבוגרת אך הצאצאים הוכיחו לי  ש'אם יש לזה צורה של סופגניה סימן שזו כנראה סופגניה' והפתיעה אפילו פרינצי (שהיא אכלנית בררנית ביותר) אשר לא פיקפקה בסופגניותם.

מצוין למיקרים בהם צריך משהו מהיר ביותר ומעט שונה אבל נמאס כבר מריבת חלב וג'לי פסיפלורה. או למיקרים כדלקמן- "לא נמאס, בכלל לא ! אבל אין בנמצא!!!"

זהו. שיהיה סוף חנוכה שמח. שיקרו לנו ניסים גם בלי חג. שכל החיילים ישובו הביתה בשלום.

אמיר הגיע לגבורות. כמו שזה נראה, לא משהו להגיע לשם.

לכבוד הגבורות שלו, הצלחתי באופן יוצא דופן לשכנע את זוגתו העסוקה להחריד לתת לי את הכבוד שבאפיית עוגת יום ההולדת שלו. לידיעת כולם -פולניה הנותנת לעצמה להרפות זהו ארוע מרגש כמעט כמו להגיע לגבורות.  מרוב שמחה, בנוסף על העוגה החלטתי להשקיע בקופסת עוגיות- רואה אותם חבוקים באינטמיות על גג המכונית. אורות העיר תחתם, עוגיות משובחות ותה.  כל מי שאוהב לבשל יודע שחלק התכנונים הוא חלק מרומם לא פחות. השקעתי מחשבה.

עוגיות פריכות מקמח מלא וסוכר חום יצאו בטעם של מספוא. טוב ויפה לפרות אך לא לבני האנוש. אפילו השוקולד האיכותי שדחסתי בפראות בין כל שתיים לא שיפר במאום. מספוא, כך נראה, נשאר כזה גם עם שוקולד.

עוגיות נוספות שקפצו לי לראש הן סוג של נוסטלגיה ממסעדה שהתמחתי בה בניו יורק, עוד לפני הלימודים ב- .F.C.I . הפכתי חצי ארון. מצאתי את הפנקסון. חילקתי ב-10 שלא יצאו לי 5000.  בתכלס, שוקולד-צ'יפס עם פיסטוק. זכרתי אותן יותר מיוחדות מה שמוכיח כמה עבר ב- 8 שנים הללו. יצא המון בצק. אפיתי מעט  ממנו. מתוקות מדי. קוסססססס אמק, אם יותר לי לומר ויותר לי כי זה הבלוג שלי. למה אני לא לומדת?! למה אני תמיד חייבת לנסות דברים חדשים דוקא כשצריך להביא את זה לארוע?!?  למה אני קופצת מדבר לדבר ולמה משעמם לי לעשות דברים שכבר עשיתי ושאני יודעת שהם שוים. 

שבע בבוקר המחרת. חטפתי אי-שקט. הנה הם, על גג המכונית, סאן פרנסיסקו על המים, כחול וירוק ורק העוגיות שלי מחרבות להם את האוירה… אני חייבת עוד סוג של משהו שכבר הוכח כטוב.

צבא של אנשים, גובהם פחות ממטר, שועט למטבח ועט על עוגיות המספוא. בטח טעים- זה בצורה של כוכב.  הנוסטלגיות, שהיו סתם עגולות לא עשו רושם על פרינצי.  "איכס", היא התלוננה בעודה מרוקקת פיסות פיסטוק חצי לעוסות "יש כאן nuts !". "אגוזים… אגוזים.." אמרתי, מנסה להשליט עברית בבית, כשבמיקסר תערובת חדשה של משהו מוכר. הקטקט נתלה לי על הרגל מיבב. הוא שוב חולה. די, הפעם זה כבר ממש מוגזם. אני לא רואה שום חצי כוס מלאה כי היא לגמרי ריקה. מה זה? כל שבועיים מחלה?!  "אני רוצה עוגה". "לא. זה לאמיר" אני שולפת את אצבעו של נמברטו מהעוגה ומנסה לטייח חזרה את הפיסה שתלש. נושמת עמוק. יהיה בסדר נתקע שם איזה פרח מהגינה ואף אחד לא ישים לב. הקטקט עוד תלוי לי על הרגל רק שעכשיו הוא עסוק בלקנח את האף שלו על המכנסיים שלי.

הברכה. אני צריכה לכתוב ברכה.  "עזבי ברכה" אומר האיש שלמרות היותו פרופ' בברקלי עדיין תקוע, באספקטים מסוימים של החיים, עם אבותיו הקדמונים יושבי המערות. "תכתבי לו שאנחנו מאחלים לו שילך לו הערב עם אשתו…" הוא כבר ליד הדלת (עם נמברטו שמרוח כולו בשוקולד שהצליח לזנב מהעוגה ) והוא רציני. אני קולטת שהוא ממש מרוצה מהבדיחה שלו. האמת, בגילנו זו אחלה ברכה. 

בינתיים נהיה 10 בלילה וקור כלבים בחוץ. איזה גג מכונית, איזה על המים ואיזה עוגיות. אבל זה שהאפשרות קיימת זה כבר מדהים, לא?! 

בדיוק בעונה הזו של השנה מופיע כאן סוג של לימון שנקרא:     Meyer lemon

הוא מקסים. עדין בחמיצותו, בעל קליפה דקה וחלקה, צבע צהוב כהה אפילו כתמתם  וריח של פרדס הדרים. כשהוא מופיע בחנויות פשוט אי אפשר לעמוד בפניו.  הגיע הזמן שהוא יעשה עליה לישראל. 

זה היה סתם לידע כללי. לימוננו הישן והטוב יעשה עבודה מעולה.