אורז סתוי וירוק של מישהי שהפנימה מאוחר מדי שהיא נוסעת ליוסמטי ובמקרר יש המון עשבי תיבול שבחיי כואב הלב
אורז ירקרק זה יופי של דבר שישמח לקבל כמעט כל עלה שיש לכם במקרר ושבאמת באמת כואב הלב וחבל עליו- אלו שאני מציינת כאן הם מה שהיה בבית ובהחלט ההחלטים לא חובה או ה'דבר הנכון'. אם אתם לא בעניין של מתקתק, הייתי מותרת על הצימוקים. הולך מעולה עם הקציצות של עופרי ואם אין קציצות, כף או שתיים של יוגורט חמצמץ יסדרו את הכל במקום הנכון.
הבסמטי ואני לא אחוקים מדרגה ראשונה- בדרך כלל הוא יבשושי לי מדי אבל דוקא כאן טוב לו. עומד בגבורה בתלאות הירוק.
1 כוס אורז בסמטי
1 כף שמן
1 כוס עשביה קצוצה- אפשר במגימיקס (פטרוזיליה, נענע, עירית, שמיר וכוסברה)
2 כפות צנוברים
2 כפות צימוקים (לא חובה)
1/8 כפית קינמון
מלח
זרזיף דבש
שלוק נדיב של שמן-זית לסיום
לא שוטפת אורז… אופיר מסאן פרנסיסקו בטח מתעלף בדקות אלו כי הוא רגיל אחד אחד וכולי אבל אני לא שוטפת. ככה זה. יוצא יופי גם בלי.
בסיר קטן, מטגנים את האורז קלות בכף השמן. אחרי כמה דקות של טיגון ובחישה, מוסיפים 1/2 1 כוסות מים רגילים ואת כל שאר המרכיבים. מביאים לרתיחה, מנמיכים את הלהבה לקטנה קטנה, מכסים והולכים לעשרים דקות. היה והאורז בלע את כל הנוזלים ועדיין לא מספיק רך לטעמכם, מוסיפים עוד טיפונת מים וממשיכים לבשל עוד כמה דקות. כשמוכן, מכבים את האש, מכסים במגבת ומחכים חמש דקות. מזליפים קצת שמן זית, מערבבים וזהו.
.jpg)
.jpg)
ביסים 
וואו!!!! איזה יופי!!!!
(אבל מאחת התמונות נראה כאילו אתם נוסעים בצד ימין של הכביש – לא מסוכן ככה?)
🙂
מקסים ! אני מתגעגעת לסתיו יפה כזה עם הריח של אדמה ועלים רטובים…
גם על אורז ירוק אחלום עוד כמה שנים נראה לי – הזאטוטים שלי לא מוכנים בשום פנים ואופן לירוקת באורז שלהם …
הו.. גם שלי לא…
מה אני לא בן-אדם ???
הבלוג שלך גורם לי לרצות לנסוע לארצות הברית ומיד!
פשוט מלבב ומרחיב לב.
כיף לשמוע שאת לא שוטפת אורז. גם אני.
יש גירסה פרסית לאורז הזה בלי צימוקים ועם הרבה פולי פול ירוק. כשתחתית הסיר מרופדת בפרוסות תפ"א. (אוכלי החיות יוסיפו גם פיסות קטנות של בשר עוף.)
כמה יפה! עשית לי טוב על הלב הבוקר – תבורכי! גוד בלס אמריקה!
מקסים, כמו תמיד, בעיקר התמונות הנפלאות.
אני מבקר פה כבר זמן מה, אבל רק עכשיו יצא לי לבשל את אחד המתכונים שלך.
ולכתוב על זה, פה:
http://foodforthethought.wordpress.com/
אז תודה על ההשקעה שלך בבלוג,
ו… שיהיה סתיו קריר ורגוע 🙂
איתי, לרגע חשבתי ששוב נפתח לי הבלוג של הילה…
מפתיע…
כן… הקישור היה אמור להיות לרשומת "פנקייק למבוגרים", ובינתיים הספקתי לפרסם גם אני רשומת סתיו.
אולי בחירה נושאית בלתי מודעת 🙂
את כותבת מקסים! תודה
אוי, יוסמיטי בסתיו… מקום מהמם מהמם מהמם. ועכשיו אלך לקרוא את המתכון….
הוי כמה שזה לא פייר,במיוחד שבסוף השבוע הזה ,שאולי יהיה סתווי, היוסמיטי שלי יהיה בברכת המשושים…שם אין דולבים בשלכת ונופי גשם שכאלה…
אך רמת הגולן לו היית יוסמיטי…
שטיפת האורז נועדה לשטוף את טון האבק מהאורז, האם נכונה השמועה?
אני מהשוטפות, אבל אשמח לדלג על החלק הזה.
חוץ מזה, כייף לקרוא ולאכול את התמונות בעיניים!
השטיפה אמורה להוריד עמילנים מהגרגרים ולעזור לאורז אחד אחד
אני לא שוטפת ויוצא טוב, אפילו התערבתי פעם עם חברתי הטורקיה שהודיעה לי שכשלא שוטפים יש הבדל בטעם וניצחתי..
מצד שני, אולי זה תלוי גם בסוג האורז
ואני אומרת- מי שאוהב לשטוף שישטוף!
ומי שלא- שינסה בלי ויראה מה טוב לו…
לפי דעתי הצורך בשטיפה נובע מקומבינציה של סוג האורז – יש כאלה שמעובדים יותר ומלאים ב"נסורת עמילן" מהשיוף – בסמטי בטח אין צורך לשטוף, אולי עגול, של שיטת ההכנה (יש כאלה שמבשלים "בשיטת הפסטה", שזה נשמע מזעזע אבל יש מקומות בעולם שככה עושים, ואז גם אין הרבה משמעות לשטיפה), ושל התוצאה שרוצים לקבל – אחד אחד או דביק שרוצים לאכול בצ'ופסטיקס. הכי משפיע סוג האורז כמובן. אני שוטפת רק כשאני מכינה יפני, ששם ההוראות קפדניות (למרות שבסוג האורז היפני הנגיש לי אני חושדת שחלק מההוראות המסורתיות מיותר ואני מתחילה לקצר דרך גם שם), ובאופן אירוני, דווקא שם זה לא צריך לצאת אחד-אחד (מה שהכי משפיע על האחד-אחד זה אם יש שמן או לא) אלא דביק.
אם רוצים שייצא אחד-אחד מאורז דמוי ריזוטו אז אולי עוזר לשטוף, אבל מצד שני – יותר מתאים להשתמש באורז שמתאים לאחד-אחד :).
איזה תמונות יפות!!!
אני אף פעם לא מצליחה לתפוס את הערפילים כמו שצריך, אבל לך יצא מושלם!!!
וכיף להיזכר שמקום שהייתי בו לפני 5 שנים 🙂
התמונות עושות חשק לבוא לבקר, ומהר! 🙂
אני שוטפת אורז מסיבות אחרות, זיהומיות יותר… עניין של אומץ.
מסקנה ?
כדאי תמיד לשמוע בקול ה"איש"…
סליחה על הטרחנות והיבשושיות – איך מתרגמים מתכון כזה נחמד לאורז מלא?
(מ'לעשות, אין ברירה…)
תודה!
אח, החיים בצבע…
טוב, עכשיו כשראיתי שגם ירוקים טריים עושים ירוק לאורז, מסתבר שניצחתי בהתערבות עם מישהו. הוא טען שרק היבשים עושים לו ירוק.
אני משדכת לו קשיו וצימוקי אוכמניות קטנטנים, מעט כורכום, ואפילו האחיינית הבררנית בת ה-8 אוכלת עד בלי די.
מעולם לא שטפתי אורז. אני איתך!
תודה על הנוף, המילים, השיר והמתכון!
צחלה, מקסים .
מתגעגעת
אני
אח איזה תמונות מלבבות של סתיו כזה כמו שצריך… האורז נראה נפלא אבל מכיון שהבלרינות מדירות את רגליהן מכל ירוקת קצוצה באוכל ואני נדבקתי בlow carb הנפוץ במחוזותייך נאפסן בזיכרון ונקווה שניזכר בו ונעשה אחרי שנחזור לג'ינס מהתיכון 🙂
מרחיבות את הלב, התמונות שלך, מאווררות שם את החדרים. טוב לדעת שיש כזה סתיו איפשהו בעולם, גם אם זה לא הסתיו שלי.
כמה יופי ועצב יש בצילומים המרהיבים ובשירו של גרי אקשטיין וכמה עצוב לי לחשוב איך חייו חולפים עליו,בשנים האחרונות,בסבל שלא יתואר, כזה איש מוכשר…עצוב
תודה על פוסט נפלא.נפלא.כמה שאני רוצה לאמריקה…
הימום ענקי.
זה מצחיק הילה. הרגע הבן שלי ואני נזכרנו בטיול שלנו ביוסמיטי. שני הילדים בילו את רוב הזמן בלריב אחד עם השני ובלהקיא את נשמתם מהסיבובים.
התמונות מהממות.
התמונות מדהימות וממש מתחברות לסתיו שלנו שנזכר להגיע. האורז נראה מעולה ומנחם…
התמונות יפהפיות!!! איזו אוירה.. נראה משגע. היינו ביוסמיטי פעמיים ורק באביב.
וואו.. הצטערתי שלא נסעתי לשם גם בסופ"ש הזה.
גם אני לא שוטפת אורז, ואני חושבת שקראתי פעם משהו שאייל שני כתב, ןגם הוא לא שוטף אורז אז יש לי צידוק רוחני.
תמונות הטבע יפהפיות וממש עושות חשק לקצת גשם וסתיו. אבל אני בעיקר רוצה להחמיא לכתום כתום שבתמונות הלוגו. איזה יופי! אני תמיד מצפה לפתוח את הבלוג שלך כל פעם מחדש ולמצוא תמונה אחרת, מזווית מיוחדת, של דברים לכאורה יומיומיים במראה כל כך מקסים ומעשיר. (חוץ מזה שאני ממש ממש ממש אוהבת דלעת…).
הסתיו הזה.
מרחיב את הלב ומעלה דמעות. אפילו קצת רוח סתווית מעל האדמה הצרובה שלנו עושה לי לחלוחית בעין.
האורז הירוק מזכיר לי את הבחש שעמיתתי הבוכארית לימדה אותי להכין (היא מביאה לי הפתעות לעבודה ואז משתפת אותי בסודות המטבח הבוכארי*). מצד שני הוא גם מזכיר לי את המשפחה הפרסית של החבר הראשון. אין פרסי בלי ירוק.
___
* מאוד טעים, סובל מעודף שמן מטורף. טעים גם אחרי הפחתת שמן.
אגב פרסי, את האורז הירוק של סלימ בנחלת בנימין יצא לך לטעום ? משהו לא מהעולם הזה. אך חשוב לא לפספס את הרוטב של יום שלישי.
🙂
בא לי להריח את האויר שם ביוסמיטי
כמה רחוק הפתיח המגוחך וגרי אקשטיין של שנות השמונים מנופי יוסמטי המונומנטליים….(למרות שבקליפ הזה גרי בהחלט ניראה כמו מישהו שיכל להתגורר באחד מהעצים העבותים של יוסמטי….)
בשבילי לחיים פה (קצת צפונה ממך) יש בעיקר להציע את הטבע ואת האופציה הנפלאה לשטוף מועקות למינהן בעזרתו.
טעים 🙂
תמונות נפלאות מעוררות געגועים וכתוב נפלא
לא שטפתי, עשיתי עם האורז שיש בבית, ותבלינים מהעציץ- נענע, זוטא לבנה, לואיזה וטימין.
במקום צימוקים וצנוברים- שקדים, כי זה מה שהוא אוהב. יצא מעולה, והוא ביקש עוד פעם, כשהוא יהיה יותר רעב 🙂
תמונות מדהימות!