בשבוע שעבר חלף אותי יום מסוג הימים שבאים לפעמים, אלו שיש בהם הרבה אפרפרת ולא מהסוג השיקי. מהימים בהם העיסוק באוכל נראה לי הכי הבלי עולם שיש בעיקר לנוכח העובדה שאני מוקפת באנשים שחוקרים עניינים שברומו או שסתם כך מחפשים תרופות לסרטן. מסוג הימים האלו שצריך פשוט לדעת לקבל, להכיל ולכרבל. שצריך לנשום דרכם עד שיחלפו
כנראה שאנ'לא היחידה כי ברדיו השמיעו את זה- קליפ עם קטע גרפיטי חמוד בעיר שאני לגמרי לא מזהה אבל שמזכירה לי נורא ימים רחוקים
אין כמו הגינה בימים שכאלו לרומם את הנפש. כמו שאמרה לי מל, חברתי הרוחנית: "היל! את לא יודעת כמה זה מתגמל להסתכל על ציפורים!!!"
ף
ף
ף
ץ
.jpg)
.jpg)
ביסים 
הפוסט משגע…
ומתגמל….
את הקליפ לא ניתן לראות ( חסום בפני מדינתנו …..)
אוף. אנטישמים כולם.
אני אנסה לראות אם אפשר להתגבר על זה איכשהו.
תודה לך
לבנתיים מצאתי את זה (בלווית פרסומת טורדנית ואיכות לא משו)
http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=1209899
רק מלראות איך שהתארכו ליותם הרגליים
התחלתי כבר לספור את הימים
וכמה שפורח ואביבי כאן בבלוג
ומי אמר שאוכל איננו רפואה לסרטן?
נשיקות רבות מהמקום שבו כבר מחכים לחצבים
תודה על הקליפ-מספיק היה לי להקשיב לו. אני עם מל-מאד מתגמל לצפות בציפורים, הרבה יותר מלחקור סרטן-מניסיון.
כמה יופי, אני נמסה.
אם הגינה שלי הייתה נראית ככה, גם אני הייתי מכלה את ימי בהתבוננות ובצילום (אבל גם אז לא היו יוצאות לי תמונות משגעות כאלה). בטח אם יש בה כזה בלונדיני קטן ומתוק :).
שלוחים חיוכים של הנאה וגם של ניחומים והזדהות, חיוכים כאלו שניתן להתכרבל בהם אם רוצים. הגינה נהדרה. ( שזה יותר מנהדרת).
איזה פוסט מתגמל!! מקסים ברמות. כמה יופי,איזה שפע מדהים סביבנו, רק צריך לשים לב. נפלא.