על פסטו וחיות אחרות…

P3

שבת אחרונה בהחלט בלי אבא שמלמד. אנחנו נשארים בפיג'מות ומעבירים את היום בבית. אוכלים טוסטים עם דבש ותותים ובננות לארוחת בוקר, בונים סוכה קצת באיחור (אני על הסולם ונמברטו מתקרצץ מלמטה) ומכינים עוד קצת קישוטים (אין על שרשראות צבעוניות).

הברז של האמבטיה דולף כבר כמה ימים. "מושה", אני אומרת לאיש "תנסה לראות מה זה..". אני חושדת בו שהוא מסוגל להרבה יותר ממה שהוא חושף אבל מורשת האבות וגם התאוריה שכל אחד בעולם הזה צריך לעשות את מה שהוא טוב בו (יעני 'התמקצעות') מנצחת. "תקראי לאסים" הוא אומר לי כמו תמיד.

אסים זה השם של איש התיקונים שלי. אם זה היה תלוי בבן-זוגי, אסים היה גם בא להחליף מנורות שרופות. הוא לא היה פה ימבה זמן אבל זה רק בגלל שאני מתביישת לטרטר אותו על שטויות ובסוף מצליחה או לנג'ס מספיק או לעשות את זה לבד. הפעם אין ברירה. קוראת לאסים.

בואו נכין פסטו, אני אומרת לגמדים כשארוחת הצהריים מתקרבת. הילדים, נתנו בהם סימנים כמו בארבעת המינים, רק שהם שלושה. היא לא רוצה לעשות וגם לא לאכול את זה. האמצעי רוצה לעשות אבל לא בא לו לאכול את זה והקטן, כמו אמא, רוצה לעשות ורוצה אף רוצה לאכול את זה (וגם את כל השאר). אנחנו קוטפים בזיליקום מהעציץ (לא מצליח לי בגינה. תמיד אוכלים לי אותו) ולפני שאני מספיקה לשטוף ההם מתחילים לדפוק עליו. אורחים בפסטו או שלא, זאת אין כבר לדעת.

P6

אסים מגיע ב ד י ו ק כשמתחילה הארוחה. מיסיס הילה, הוא אומר לי, גוד טו סי יו, לונג טיים. אני מאד אוהבת את האיש  הזה. הוא מהאנשים האלו שרואים להם את הטוב בעיניים וחוץ מזה שנינו זרים בארץ לא לנו. כמה דקות אחרי, בעוד שנינו מתדיינים באמבט, שישו ושימחו בפינת האוכל. החיות הקטנות מרימות דציבלים. אני זונחת את אסים ומוצאת אותם שמחים ומתפרעים כשסביבם חתיכות פסטה פזורות והדפסי פסטו ירקרק על הקיר. בכל פעם מחדש אני מופתעת מהמרחק הזעיר שבין שליטה ורוגע ובין כאוס מושלם .

אני שואלת את אסים אם הוא רוצה פסטה. יס מיסיס הילה, איי ריממבר יו אר אה ורי גוד קוק. (הוא לא ראה את הסלט שהבאתי אתמול לארוחת ערב אצל חברים. בואו נגיד- נסיון לא מבריק) בינו וביני והילדים הולכת כמעט חבילת פסטה.

אני מלווה אותו לדלת. 'עשית בחוכמה' הוא אומר לי כל ביקור בעודו מסתכל על הילדים. לו עצמו יש רק ילד אחד 'מעודף חישובים', כך הוא מסביר. הפעם, בזמן שהוא אומר את זה, אנחנו שומעים דפיקות מחרידות מאחורי -הקטקט מצא שימוש חדש ומאד הגיוני ליויו: הוא אוחז בחוט ורץ במהירות ברחבי הבית, מה שמאפשר לגוף של היויו לדפוק ולחרב כל מה שפוגע בו.

אנחנו נפרדים עד הפעם הבאה.

בואו נגיד, שאם זה תלוי באיש, אז עד שבוע הבא…

P1

פסטו    לפסטה עם פסטו ושעועית דקה

 

טוב, אני מניחה שאף אחד פה לא מ מ ש צריך שאסביר לו איך מכינים פסטו. זו יותר תזכורת ל: ' אוי.. מזמן לא הכנתי פסטו'. פסטו טרי זה מעדן והכמויות כאן הן בערך- צריך לזרום עם זה בהכנה. כמות הפסטו הזו הספיקה לי למחציתה של חבילת פסטה.

רעיון– קראתי פעם איפושהו המלצה לשים מעט חמאה בסיום ההכנה. לא ניסיתי אבל זה אמור ל'החליק' ולעדן את הפסטו.

2 חופנים נאים של עלי בזיליקום טריים

1 שן שום

חופן קטן של עלי פטרוזיליה

חופן גדוש של צנוברים

1/4 כוס גבינת פרמזן מגוררת

מלח ופלפל גרוס טרי

1 שפריץ של מיץ לימון טרי

בערך  1/2 כוס שמן זית

כותשים הכל יחד וטועמים להשלמת חסרים.

את השעועית מאדים  אך משאירים מעט קריספית. אני, כמו שניתן לראות שמה ה ר ב ה שעועית .

18 תגובות

מתויק תחת ביסים מהחיים, גינה, ירקות, פסטה

18 תגובות ל-“על פסטו וחיות אחרות…

  1. אנחנו עושים את הפסטו לגמרי אחרת. רק הבזיליקום משותף…

    בזיליקום, איזשהו אגוז שיש (צנוברים אין), המון שום, קצת מלח ומספיק שמן זית.
    במעבד מזון.

    הכותרת שלך הזכירה לי יום אחד לפני כשבועיים בו חברה הגיעה עם הילדים שלה והביאה איתה חבילה של פסטה (אורגנית, מקמח מלא, אבל…) בצורת חיות.
    מה שיפה בחיות האלה זה שיש להן המון חללים קטנים שתופסים את הפסטו מעולה.
    אז עשינו את כל החבילה, לילדים הפראיירים נתנו פסטה עם כלום (הגנבנו פנימה שמן זית)
    ולגדולים פסטו וחיות אחרות 🙂

    אני מתה על פסטו.

  2. יאמי….בעיקר הצחקת אותי עם התיאור של הקטקטים….לי יש ירדה לא אסים אבל בגלל שזה ההנדי מן של בעל הבית, בעלי דווקא היה מפרק פה ובונה מחדש רק שהאנגלים קצת מרובעים ואפילו על מנורה אני צריכה לקרוא לירדה….ככה בחוזה

  3. Forest

    הפסטו נראה מעולה אבל תמיד יש לי נטיה לראות את הדברים השוליים והפחות חשובים, הפעם זה העלי והמכתש שלך.. כל כך יפים! עשית לי חשק ללכת ולקנות לי גם 🙂

  4. כשהזכרת מורשת אבות בעניין היכולות של האיש, מבין שהתכוונת לאברהם, יצחק ויעקב.

  5. אני יודעת שאת אוהבת את לונדון אז רציתי לשתף אותך בבלוג החדש שלי:

    http://mishmetayelet.blogspot.com/2009/10/living-in-postcard.html

  6. א) גם לי בא לבקר את נעמה, עכשיו כשהיא מתקרבת, אולי… אולי נספיק בביקור בארץ, אולי. שתינו מכירות גם מהאינטרנט ש-נים מהזמן שהיינו שתינו יחד בדיוק עם האורוליות בבטן.
    ב) עשית לי חשק בלתי נשלט לפסטה עם פסטו, אבל אני אאלץ להתאפק.

  7. שני

    כמה פשוט ככה טעים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s