קטגוריה: גינה

 עוף מוקפץ     בהשראת נייג'ל

עוף קליל, מהיר וחריף. עשבי התיבול יכולים להשתנות בהתאם למה שיש בבית. אם בא לכם לצלות על הגריל -השאירו את העוף בנתחים גדולים.

600  גר. סטייק פרגיות

1 לימון

3-4 ענפי נענע- רק העלים

חופן בזיליקום

חופן שמיר

3 שיני שום

4 כפות שמן-זית

קורט נאה של זעפרן

1 כפית גדושה  צ'ילי אדום יבש- או לפי מידת החריפות הרצויה

1 פלפל חריף ירוק קטן – ללא גרעינים

מלח ופלפל (למקרה שחסר למישהו חריף!!!)

מגררים  מן הלימון מעט קליפה וסוחטים את כולו. מרסקים את כל המרכיבים חוץ מהעוף בבלנדר, מעבד מזון או מכתש ועלי עד לקבלת תערובת אחידה. התערובת יכולה להיות בעלת מרקם חלק או גושי.

חותכים את העוף לנתחים בינוניים של  בערך 2 ס"מ.  מניחים בקערה עם התערובת הירקרקה ומשרים לחצי שעה. אפשר גם ליותר, כמובן.

מחממים היטב מחבת גדולה או ווק. מוסיפים 1 כף שמן-זית ומטגנים – מקפיצים את העוף כ- 10 דקות עד שהוא  שחום ורך.

מגישים עם פלחי לימון ועוד קצת נענע.

.

————

.

האיש נסע לאנגליה לשמוע ולהשמיע. למי?! לאלו שתורת המשחקים עושה להם את זה. אה, בגלל זה אני כאן…  אני והשלושה בבית.

בבוקר, אחרי שהורדנו את פרינצי ליעדה והתחלנו בירידה התלולה מהבית, גיליתי שזהו אחד מאותם בקרים צלולים. כל-כך חד שאפשר לראות את סן- פרנסיסקו שבעבר השני בבהירות גמורה, כולל את העמודים התומכים שבגשרים. וואו. כשהראות בהירה כמו היום, הלב ממש מחסיר פעימה. זהו סוג הרגעים שעוצרים ומהממים אותך בכמה יפה פה.

בדרך, למרות הקור החורפי, העיניים נשטפות בכתומים ואדומים וצהובים, כאילו הסתיו עוד לא הבין שנגמר לו הזמן. "הי, פיצ" אני אומרת לנמברטו מבעד לאחותו המזמרת בעוז, "תראה איזה עץ מדהים!". חלפתי על פניו כבר עשרות פעמים אבל היום, אולי בגלל הניעור הזה שקיבלתי מהנוף קודם, אני ממש שמה אליו לב. הוא עץ זקן. ענק. הוא בכתום זוהר והוא לא מאותם זנים שניתן לראות כאן בדר"כ. "וואו, אמא" הוא מצייץ (יש לו את זה קצת) "זה עץ גזר!!!"

אללי. שותלים להם גינת ירק, משקים, מנקשים, מטפחים, מסבירים, גוזמים, קוטפים, מבשלים ובסוף מה מתברר?! שגזר גדל על עצים!      "זה שום דבר" אומרת אמא שלי שעה אח"כ בטלפון, "הוא בטח התכוון שזה נראה ככה בגלל הצבע, הוא לא באמת חושב שגזר גדל על עץ!".

.

.

שבוע לפני קריסמס וזה מרגיש כמו בארץ לפני פסח, מן התרחשות כזו באויר. כל-כך הרבה זמן שאני פה ועדיין כל עניין המתנות האלו בקריסמס מבלבל אותי לגמרי- מה למי וכמה. לעולם אהיה כאן זרה. לגננות למורות לסייעות ולסטודנטים. לעוזרת הבית, לגנן. לדוור?! הדוור רנדי, שהוא סיני- אמריקאי, בא להביא חבילה. הוא אומר כמה פעמים 'אז אם אני לא אראה אותך עד החג- שיהיה חג שמח'. הוא אומר את זה כבר שבוע שלם אבל עכשיו, כשהוא במפתן דלת הבית ולא סתם ברחוב  אני נלחצת. הוא מדבר ואני מנהלת עם עצמי שיחות: נותנים מתנה לדוור?! מה פתאום? איך את לא יודעת את זה עדיין? בסוף אני דוחפת לידיו עוגיות. אבל הוא עדיין לא הולך. מתברר שהעוגיות מעוררות אצלו הגיגים רדומים- הוא מספר לי על הוריו ועל זה שמעולם לא נסע מחוץ לאמריקה. הוא קורא לנו  the world's travelers,  אני מתארת לעצמי שזה בעיקר בגלל קרבות האדירים שהוא מנהל עם כמויות הדואר שלנו כשאנחנו לא כאן אבל בכל זאת, זה מוזר לי לראות את עצמי דרך עיניו.

.

לשכנה ממול עץ תפוחים מדהים וכך אני מוצאת את עצמי עם שלל רב. אני מכינה לנמברטו רסק תפוחים. הוא מת על זה וכל-כך שמח לראות את זה כשהוא חוזר מהגן, שאני שוב לא מבינה למה אני לא מכינה לו את זה יותר. זה לא ממש מתכון, אלו הם רק תפוחים קלופים מבושלים על אש קטנה עד שהם נמסים. אולי טיפונת קינמון, אם רוצים. זה כלום עבודה וזה מריח כל-כך טוב.. אז איך זה שאנחנו נזכרים בזה רק כשיש בבית תינוק שאמור להתחיל עם מוצקים?

חנוכה בפתח. יומולדת לאיש. מסיבת קריסמס. טיול לשלג. 3 קטנים 3 שבועות חופש. על זה אמא שלי אומרת ' ננוח בקבר'.

.

שקשוקה כתומה וטרגונית

כאמור, מי שלא מסמפט טרגון או כל עשבון אחר, שירגיש חופשי פשוט לא להשתמש בו. בכלל, שקשוקה היא טיפוס מאד סבלני. גג, היא לא ממש תהיה בסוף שקשוקה…

כשזה מוכן, מזליפים קצת שמן-זית טוב, אם יש אז גם קצת  גבינת עזים טובה או פטה מפוררת. וכן… קצת מלח גס ועוד קצת פלפל שחור גרוס או צ'ילי פלייקס.

כמות לשניים-

500 גר. עגבניות קטנות

1/2 כוס ענפי עשבי תיבול(אני השארתי אותם שלמים אבל בהחלט ניתן לקצוץ את העלים דק ולהוסיף)

4 שיני שום קצוצות גס

4 כפות  שמן

1/2 כפית פלפלצ'ומה

2 ביצים

מלח ופלפל

חוצים את העגבניות ומוסיפים אותן ואת שאר החומרים למחבת. מבשלים על אש נמוכה עד שהעגבניות מתרככות מאד ומפרישות נוזלים. מתקנים תיבול ומנמיכים את הלהבה.  שוברים את הביצים מעל וממשיכים לבשל עד לדרגת העשיה שאוהבים. (של הביצים כמובן!)

הגינה שלי  

זה קורה בכל שנה בערך באותה התקופה. תחילת הסתו.

העלים מתחילים לשנות צבע, הבתים מתהדרים בדלעות וקורי עכביש לכבוד חג ההלואין, האויר של הבוקר נהיה קריר וצלול ואצלנו בחצר שמאחור, מתחת לעץ גדול וזקן, מתחילים להיערם פירות ירוקים ומוזרים בעלי צורה של ביצה.

ובכל שנה, בדיוק באותה תקופה, אני מוצאת את עצמי בוהה בעגמומיות בפירות שנופלים בקול חבטה עמומה על הדשא ותוהה מדוע האנשים היקרים שגרו פעם בבית הזה, מצאו לנכון מבין כל העצים שנבראו בעולם הזה לנטוע דוקא עץ של פגויה?! מה רע בעץ לימון פשוט?

לפני חמש שנים בערך, אחרי שהתאהבנו בבית הקטן הזה והחלטנו שהוא חייב להיות שלנו, הגיע בוקי לביקור מהמולדת ואמר בשמחה :"וואו, יש לכם פגויות!".  אז, בפעם הראשונה הבנתי מהם היצורים הירוקים שתקפו אותנו (כן, מודה שלא היה לי עד אז מושג מה זה)  ואז גם למדתי עובדה חשובה- האנשים היחידים שיודעים באמת להנות מהפרי המוזר והחייזרי הזה הם אלו שגדלו איתו…שממש גדל להם עץ כזה בחצר וזה איכשהו מזכיר להם טעם של ילדות.

והיום, חמש שנים אחרי, כשביצבצו הפירות הראשונים על הדשא והאינדיאנים הקטנים שלנו רצו בשמחה לאסוף וצעקו :פגויות..יש!!!" ונורא רצו שאחתוך אותן ומיהרו לחפור ברך שלהן עם הכפית- ירד לי האסימון, שהנה, אנחנו מגדלים כאן עוד כמה בני- אנוש שהפרי הזה יזכיר להם טעם של ילדות. ושמחתי.