לנאצר יש קרחת (מרק פטריות וגריסים)

בדרך לפאלו- אלטו

הנה עוד סיבה לגעגועים. הכמיהה לכך שחגים יהיו משהו נתון וקיים ולא משהו שאני וחברותי נצטרך לצור יש מאין.

סיכום החג:

אתמול אצל יעל ודיויד פיסלנו בפירות. לכבוד החג כמובן. פרינצי השקיעה ויצרה כלבלב. נמברטו דוקא החליט לקצר. הוא לקח תפוז, תקע בו קיסם ארוך, תלה עליו תפוח מיובש ושני צימוקים (2 דקות הפרויקט) והכריז שזהו טיל. לך תתווכח. הקטקט תרם לפרויקט החג בכך שליקק את כל המשמשים המיובשים והחזירם מרוקקים לצלחת המרכזית.

 באוטו היום, ניסיתי להחדיר בהם את חדוות החג.  התחלתי לקרקר להם בהתלהבות את: 'השקדיה פורחת' רק בכדי לגלות רגע אחרי, שההמשך היחיד שתקוע לי בראש הוא ל'נאצר יש קרחת'. זה בטח לא זה. האיש גם לא זכר.

וחשוב לציין שאת היום פצחנו בנטיעות… יצאנו לגינה בקור הבוקר כשהמשימה הקשה ביותר שלפנינו היא לא החפירה עצמה, כי אם מציאת פיסת אדמה פנויה. 

את הבוקר פתח האיש היקר עם כאב אוזן עצבני. זה לאות הזדהות עם הגיס המוטל בישראל עם סטרפטוקוק ועם אורית שחטפה דלקת בעין. כמה מגוחך זה לראות אותנו , בגילנו, חוטפים שוב את תחלואי הילדות.

החלטתי לפנק אותו במרק סטייל הסבתא שלו אלקה. קרופניק מערבות פולניה. זה אמור להיות פטריות וגריסים ויש לזה טעם ארצי. ארצי במובן ששום תבלין לא ממש מסעיר את הצלחת. נטו הטעם של הגריסים והפטריות.  אני לא בטוחה שהסבתא היתה מאשרת אבל בכדי לרומם את מצב-רוחו של המרק,  הכנסתי פנימה קצת ברנדי ופטרוזיליה וכמובן שמן- זית ופרמזן.  האיש שמח עד מאד ואכל את מרקו בתוספת מחצית מיכל של שקדי מרק. אנינות לשמה.

הדבר המשמח שיש לי עבורכם היום הוא טיפ לאיך מגישים מרק לקערית, מבלי לטפטף…אין לי מושג מאיפה למדתי את זה ולא למה זה עובד. אבל זה עובד.

מה שצריך לעשות זה, למלא את המצקת במרק. להרים מעל לפני הנוזל ולתת שוב טבילה קצרה של תחתית המצקת בנוזלי המרק. זהו. לא יטפטף!