סבתא בישלה דיסה

אני מהאנשים האלו שקערה וכף עושים להם את זה. אוקי, לא ממש הקערה עצמה אלא מה שבתוכה. ולא. אני לא מדברת על מרק. זה צריך להיות סמיך ומפנק. פולנטה, דייסת קוואקר, פודינג אורז על כל צורותיו (אתמול היתה פה בחורה דנית שסיפרה לי שפודינג אורז עם שמנת ושקדים הוא מאכל מסורתי לקריסמס בדנמרק ותחת לחץ מסיבי לא מתון בכלל, הבטיחה ללמד אותי את הכנתו. עדכון בהמשך ). בקיצור- דיסות.

בברקלי יש קפה שנקרא 'גרילה קפה ' או בשפתי  'הקפה של אורית'. אורית היא  חברה שלי שבנתיים הספיקה לחזור לרעננה אך לפני כן התעקשה להגן על הקפה המעולה שלהם, שרק היא ועוד כמה תמהונים ישבו שם כשנפתח.  בנתיים גרילה הפך למן מוסד קטן  שמגיש לארוחת בוקר צלחת של פולנטה עם ביצה רכה או עם פטריות מוקפצות ברוזמרין. איזה פינוק.

החלטתי להכין בבית. האיש התבונן בי בתמהון מהול בחלחלה. מבחינתו זה מזון שצריך להיות מוקצה לכאלו שאין להם שיניים. תקשיבו לי, חברים. הוא לא מבין… הוא לא מבין את הפינוק שהדבר הרך הזה גורם לפה.

לא חייבים רוקפור אם לא אוהבים. וגם לא ביצה- למרות שהשתגעתם?! העיקר בצלחת זוהי התערובת הצהובה הסמיכה והרותחת הזאת שצריכה תבול די נדיב, פרמזן ותוספות כיד הדמיון והזמן. מומלץ גם למי שיש שיניים!

בתאבון ושנה טובה. בעיקר בתחום הדיסה הקיומית של כולנו.