קטגוריה: ירקות

טיפול שורש (סלט קטן של ג'יקאמה)

את השורש הזה הכרתי לראשונה כשהתמחתי במסעדת :  'Union Square Cafe'  שבניו-יורק, ישר עם סיום הלימודים.  בארוחת צוות,  הוסיפו אותו לסלט ואז נערכה בנינו הכרות רשמית ראשונה. "שלום", אמרתי " אתה מוצא חן בעיני". ולמרות שלא ענה, ביררתי עליו פרטים. שמו של השורש הוא  Jicama  (מן הכלאה בין ג'יקאמה לבין היקאמה) והוא פופולארי בקרב אנשי מכסיקו. הוא ניתן לאכילה כמו שהוא, רק צריך לקלף. בטעם הוא נטרלי אבל מה שנחמד בו הוא המרקם שלו. משהו בין תפוח קריספי לבין ליבת החסה הערבית. אין לי אפילו מושג אם הוא ניתן להשגה בישראל אבל גם אם  עדיין לא- בסוף הוא יגיע. בסוף הכל מגיע…

img_3044aa1

 

הכנתי ממנו סלט קטן, פשוט ומרענן עם טעמים אסיאתים והרבה חמוץ-מתוק-חריף. ובגלל שבבישול אין חוקים, אפשר לקחת את הרוטב  הטעים הזה ולחבר אליו המון דברים אחרים: קולורבי, צנוניות, מלפפון, גזרים, בצל- ירוק, נבטים ותפוחים.

סלט קטן ומרענן

1 שורש ג'יקאמה גדול- קלוף ופרוס לגפרורים 

1 פלפל צ'ילי אדום טרי- פרוס דק

עלי נענע- לפי הטעם (ואפשר גם כוסברה)

שברי בוטנים קלויים

חופן נבטים (אני השתמשתי בנבטי דייקון)

לרוטב:

2 כפות מיץ ליים או לימון

1 כף סוכר חום

1/2 כפית שמן צ'ילי מתוק

מעט רוטב דגים

לערבב הכל יחד לתקן תיבול ולהגיש.

1

 

השארת תגובה

מתויק תחת ירקות, ללא גלוטן, סלט

שקשוקה

יום שישי. עוד שבוע עבר. בעודי מטפסת במעלה הגבעה, שהיא בעצם לא ממש גבעה אלא סוג של הר, חשבתי לעצמי שמגיעה לי ארוחת בוקר מושקעת כי הייתי טובה השבוע. 

 

img_3347aa2

 

ירדתי ועליתי 3 פעמים את ההר במסגרת הבאת פרינצי לביהס' השוכן למרגלות, החלפתי צמיגים לאוטו (נכון שזה לא קשור לפעילות גופנית אבל זה מעצבן לא פחות)  וגם הצלחתי שלא לפספס את שיעור היוגה שלי. אי לכך ובהתאם לזאת –  מגיע לי.

הגינה לא מי יודע מה בימים אלו. קר בחוץ ורק עשבי התבלין מצליחים לשמוח מזה. לקחתי מה שיש: מרוה, טימין, בזיליקום שכבר עמד להפרד מהעולם, פטרוזיליה,רוזמרין, אורגנו וטרגון. אני יודעת שהרבה אנשים לא מחבבים טרגון וחושבים שהוא מוזר. אני מתה עליו. דוקא בגלל שהשימוש בו אינו יום יומי, הוא נותן לאוכל מן ארומה מלכותית ומיוחדת.

מאילו ומעגבניות חורף קטנות וכתומות הכנתי לי יופי של שקשוקה. חמה ומנחמת. טרגונית.

שבת שלום. 

 

img_3292bb

 

שקשוקה כתומה וטרגונית

כאמור, מי שלא מסמפט טרגון או כל עשבון אחר, שירגיש חופשי פשוט לא להשתמש בו. בכלל, שקשוקה היא טיפוס מאד סבלני. גג, היא לא ממש תהיה בסוף שקשוקה…

כשזה מוכן, מזליפים קצת שמן-זית טוב, אם יש אז גם קצת  גבינת עזים טובה או פטה מפוררת. וכן… קצת מלח גס ועוד קצת פלפל שחור גרוס או צ'ילי פלייקס.

כמות לשניים-

500 גר. עגבניות קטנות

1/2 כוס ענפי עשבי תיבול(אני השארתי אותם שלמים אבל בהחלט ניתן לקצוץ את העלים דק ולהוסיף)

4 שיני שום קצוצות גס

4 כפות  שמן

1/2 כפית פלפלצ'ומה

2 ביצים

מלח ופלפל

חוצים את העגבניות ומוסיפים אותן ואת שאר החומרים למחבת. מבשלים על אש נמוכה עד שהעגבניות מתרככות מאד ומפרישות נוזלים. מתקנים תיבול ומנמיכים את הלהבה.  שוברים את הביצים מעל וממשיכים לבשל עד לדרגת העשיה שאוהבים. (של הביצים כמובן!)

3 תגובות

מתויק תחת בוקר, גינה, ירקות, ללא גלוטן, משהו עם הלחם, עגבניות ושום

ים של חורף וסוג של גמבו

לא ממש אוהבת את ניו אורלינס. חוץ מזוג הגברים החמודים שאירחו אותנו בביתם, הכל נראה לי מעושה. הרחובות המצועצעים, הבחורות הטיפשיות שעומדות על מרפסות הבתים ומשחקות אותה קוליות כשהן מרימות את החולצה. אפילו הג'אז. והאוכל- איזו אכזבה ענקית. עמוס מדי, מצועצע מדי , תיירותי מדי.

אבל השבוע, כשנסענו לטייל ב- Bolinas, עיירה קטנטנה ומתוקה, אליה נסענו בדרך קסומה ומפותלת ואכלתי שם במקום חמים (כשבחוץ קר) גמבו, התעוררה בי הסקרנות. המרק היה סמיך, כמעט נזידי, ומתובל והיו בו עוף ונקניקיות ושרימפס והוא היה בדיוק הדבר הכי נכון לרגע הזה.

בבית, לאחר מחקר מקיף, שילבתי בין כמה מתכונים. קצת בעייתי לנסות ולבשל משהו שאתה לא ממש יודע איך הוא אמור להיות בסוף הדרך. זאת אומרת, העובדה שמישהו במסעדונת  הקטנה הזו בעיירה השכוחה הזו, החליט לקרוא למנה הזאת 'גמבו' לא בהכרח הופכת אותה לכזו… והעובדה שבמשך שנים ארוכות (מאז אותה נסיעה),  האיש ואני  נמנעים מלאכול כל דבר שאמור להיות 'קראיולי', אינה מוסיפה אף היא.

אך לא אני כי אשבר… חצי יום עמלתי על הסיר. אין מה לומר, יצא טעים. לא בדיוק הגמבו של Bolinas , אבל משביע וריחני. רק מה, ים של עבודה. למשל, הבסיס לתבשיל הזה מתחיל ב-  roux (שהוא ה'מסמיך' העשוי בדר"כ משומן וקמח). במקרה הלואיזיאני הוא עשוי משמן חם וקמח, אשר בבישול איטי מקבלים גוון שחום וריח עמוק ומחניק של פופקורן שרוף. להוסיף את כמות השומן הזו לסיר אחד נראה לי פשוט טירוף. 

כן, יצא טעים אבל לחלוטין לא מצדיק את כמות העבודה. אי לכך החלטתי להשקיע בגרסה שניה, נוחה יותר לבריות עסוקות אך מאותם חומרים.

 זוהי מן ארוחה שלמה בסיר אחד, שמתאימה במיוחד ליום חורף סגרירי כשבא משהו חם, מפנק ומתובל היטב.

 

img_1967aa1

img_1922a

img_18853

סוג של גמבו   

את הגמבו המקורי יוצקים על אורז אבל גם בלעדיו מתקבלת ארוחה משביעה וטעימה נורא. אם אתם מאוהבי החריף זה המקום להשתולל עליו. 

4 ככפות שמן-זית

4 כפות קמח

1 בצל גדול קצוץ

3 שיני שום קצוצות גס

3 גזרים קלופים וקצוצים

2 ענפי סלרי קצוצים

צרור קטן של פטרוזיליה, ללא הענפים העבים, קצוץ

1 קופסא קטנה של עגבניות מרוסקות או רוטב עגבניות מוכן

4 פיסות עוף (אני השתמשתי בחלק שליד הפולקע)- ללא העור אך עם העצם.

1 נקניקיה איטלקית חריפה או לא (מהסוג הנכון- ללא ניטרין)

1 כוס במיה טריה או 1/2 חבילת במיה קפואה

1 כפית סוכר

1 כף גדושה פפריקה

מלח ופלפל\ צ'ילי פלייקס

 

 

img_3191bbb

 

בסיר גדול, מחממים את השמן. מוסיפים את הקמח ומערבבים לקבלת עיסה סמיכה (אם יבש די, מוסיפים קצת שמן). מבשלים על אש בינונית, תוך בחישה. כמה זמן?! תלוי בסבלנות… רצוי 2-3 דקות.  העיסה הזו היא שתסמיך את המרק וככל שמבשלים אותה יותר הריח והטעם שלה מתחזקים.

כשהספיק- מוסיפים את כל שאר החומרים ומים לכדי כיסוי. מביאים לרתיחה. מתבלים היטב וממשיכים לבשל שעתיים- שלוש, מכוסה למחצה, עד שהמרק מסמיך והעוף מתפורר מרכות. מתקנים תיבול וצוללים.

* אם חפצה נפשכם בתוספת השרימפס- מחשבים 2-3 לסועד, מתבלים במלח-פלפל- פפריקה ומטגנים במחבת עם טיפונת שמן-זית ל-2-3 דקות. מגישים עם המרק.

5 תגובות

מתויק תחת ארוחה בסיר, דגים ופירות-ים, ירקות, מרק, עוף

קונפי ארטישוק ירושלמי

 

img_3104vv

 מעדן. אם אתם מחובבי הארטישוק זה בשבילכם. כל-כך כל-כך טעים!

נכון שצריך המון שמן זית אבל הוא לא הולך לאיבוד. בסיום הבישול יש לסנן אותו לצנצנת ואז יש לכם אוצר קטן מלא בטעמים של ארטישוק ורוזמרין – לסלטים, לתבשילים, להקפיץ שרימפס, לטבול לחם…

והארטישוקים עצמם- רכים, חמימים ומלאי טעם. לחם טוב ומשהו לשתות. נעים בבטן.

  img_3081rr

img_3050rr

קונפי ארטישוקים -או במילים אחרות: אחלא אנטיפסטי

לכמות שהספיקה לשניים כמנה ראשונה:

4 ארטישוקים ירושלמיים גדולים

4 ארטישוקים קטנטנים

1 ארטישוק גדול מאד

5-6 שיני שום קלופות

2 ענפי רוזמרין

 שמן זית

מלח, פלפל, צ'ילי פלייקס

קולפים את הארטישוקים ומיד מעבירים לסיר קטן המכיל שמן-זית והרבה! זה ימנע מהם השחרה.

 את הירושלמים מקלפים וחותכים לעיגולים או לחתיכות אחרות. את הארטישוקים הקטנים ניתן לאכול כמעט בשלמותם – מסירים את רוב העלים ומשאירים רק את הפנימיים הרכים. מקלפים את הגבעול וחותכים את מחצית ראשם העליונה. הגדול הוא הכי בעייתי – מסירים את כל העלים. מקלפים את הגבעול ורק אז חוזרים להסיר את הקוצים עם סכין. מה שנשאר הוא לב הארטישוק. פורסים גס.

מוסיפים את שיני השום והרוזמרין ומתבלים. מביאים ל'כמעט רתיחה', מכסים ומבשלים על אש נמוכה מאד עד שרך. בערך 15 דקות.

הכי טעים זה חמים. לאחר שהתקרר ניתן לחמם בעדינות במיקרו.

img_3123rf1

השארת תגובה

מתויק תחת טבעוני, ירקות, ללא גלוטן, משהו עם הלחם

אנטיפסטו כרובית ומצב רוח קרבי

1111

 3:20 אחה"צ. שיעור גיטרה שלא הספקתי להתאמן אליו בעוד שעתיים, אריזות שאני חייבת להספיק לטיול שלנו ל-L.A. מחר (ונדרנו שהאוטו מוכן הלילה ומחר אנחנו יוצאים ממש ממש מוקדם)  ואני מצלמת כרוביות.

אני מנסה בכח לשכנע את עצמי לעזוב עכשיו. ברגע זה, לעזוב הכל ולסיים את האריזות אבל האני שכל-כך אוהב את העשיה הזו, גם של המטבח וגם של התעוד, אומר לי "תרגעי, תמיד יש את אח"כ".

ב-12 בלילה, אורזת כמו מטורפת, אני אקלל. אבל עכשיו, לעזאזל עם המורה שלי לגיטרה שמנסה ללמד אותי לד זפלינג בשיעור השלישי בחיי ומצליח להוציא לי את כל האויר מחדוות ההתחלה ושכל הבגדים והחיתולים והחטיפים-לדרך ובגדי הים יחכו… זהו זמן הכרובית!

הסלטון הזה הוא אחד מנכסי האהובים מ-Lupa, אחת ממסעדותיו של מריו בטלי בניו-יורק. אולי מוטרדת מכדי ללהג על שעותי הקשות שם, מתחת לאדמת מנהטן, בקיץ לח ודחוס כמו שרק ניו-יורק יכולה אבל לא טרודה מכדי לחלוק את המתכון.

פרוסת לחם עם קרום פריך. כוס יין. גבינה טובה. אתם מסודרים.

סלט אנטיפסטי של כרובית, שום ו זיתים

 הנה שיטה מהירה המניבה תוך דקותיים שיניי שום שחומות ומתקתקות. במקום לצלות את השום בתנור (עניין של בערך שעה), מכניסים לסיר קטן המון שיני שום קלופות, מעט מלח והרבה שמן זית ומבשלים מכוסה על אש קטנטנה. אם נראה שיש התרחשות גדולה מדי בסיר, פשוט סוגרים את האש לכמה רגעים ונותנים לחום ולאדים לעשות את שלהם. השום צריך להיות ממש רך ולאבד כל חריפות.

את השום הזה אני מוסיפה לאנטיפסטי, שמה על פיצות או סתם בסנדויץ.. ועכשיו, יאללה למתכון- שאין לו ממש כמויות מדויקות.

1 ראש של כרובית

חופן זיתי קלמטה (או בעצם כל סוג שאוהבים)- קצוצים גס

שיני שום רכות +שמן הזית בהן התבשלו (בכמות שמתאימה לכם)

1-2 כפות צלפים

טימין טרי- רק עלעלים

צ'ילי פלייקס

מחממים תנור להכי חם שיש. את הכרובית מפרקים לפרחים- כטוב לבכם בגודל. מניחים בתבנית ומתבלים בנדיבות בשמן זית ומלח. מכניסים לתנור וצולים. יש להתאפק מלערבב ומלהתעסק עם זה. תנו לה להיות. כשמשחימה מעט- אפשר לתת ערבוב קטן. הכרובית מוכנה כשהיא שחמחמה ורכה. שימו לב שלא רכה מדי. משהו כמו 30 דקות.

להעביר אותה לקערה. להוסיף את כל יתרת המרכיבים ולתקן תיבול.

זה טעים ככה או פושר ואפילו יום אחרי…

7 תגובות

מתויק תחת טבעוני, ירקות, ללא גלוטן, משהו עם הלחם