אז מה היה לנו?! זאת אומרת, מתחילת חופשת הקריסמס הנוכחית? מחלה (כמובן, איך לא), ריצות, ביקור הדודה מיקי מישראל, הרבה לביבות ונרות וכן… טיגונים. לכן בנר חמישי, כשסיוון ומייקי על טפם המשובח הגיעו לחגוג, החלטתי ללכת על איטלקי. פשוט.
פוקאצ'ות טריות וחמות ישר מהתנור ואנטיפסטי. היה כיף. היה טעים לאללה. היה מתיש. עוד יגיעו שוב ימים, סיכמנו סיוון ואני תוך בליסה, שנוכל שוב לשבת ברוגע, להנות באמת מהאוכל ומהיין ומשיחה טובה, בלי שמאחד החדרים יבקעו קולות של קרב ומבלי שהקטקט יפיץ קמח (שסחב מהגדולים שניסו לרדד בצק) ברחבי הסלון בעודו מסכן את עצמו במעידה אל תוך האח הבוערת.
כן, רק צריך סבלנות. וכח. כי החופש הזה רק התחיל…
בשביל להכין פוקאצ'ה באמת שווה (קצת קראנצ'ית מבחוץ ורכת תוכן) צריך אבן אפיה לתנור. אין מנוס ואין גם סיבה לנוס. זה לא יקר, לא קשה למציאה ולא תופס הרבה מקום. תפקידה של האבן הוא להעלות את טמפ' התנור, לדאוג לפיזור הומוגני של החום ובעצם לנסות ולדמות את התנור הביתי שלנו לתנור אבן אמיתי. נכון, זה לא הדבר האמיתי אבל התוצאה ממש טובה.
בצק פוקאצ'ה ל-4 אנשים
על גבי הבצק ניתן לשים כל מה שבא. אני אישית אוהבת את הפוקאצ'ה שלי כמעט בלי כלום.
4 כוסות קמח לחם
1 שקית שמרים יבשים (1/4 2 כפיות)
1/2 1 כוסות מים חמימים
1/2 כפית סוכר
1 כפית מלח
4-5 כפות שמן-זית
ממיסים שמרים ב-1/2 כוס מים ומוסיפים סוכר. נותנים לעמוד כמה דקות במקום חמים. (בדר"כ מעל התנור שכבר מתחמם). במעבד מזון או מיקסר מערבבים קמח ומלח ותוך כדי פעולה מוסיפים את תערובת השמרים, שארית המים ושמן הזית. הבצק צריך להיות רך כך שניתן להוסיף עוד מעט מים אם חסר. להמשיך ללוש מספר דקות. להעביר לקערה גדולה, משומנת קלות בשמן-זית ולכסות בנילון נצמד. להניח במקום חמים ולהתפיח כ-30-45 דקות או עד להכפלת הנפח.
את כף העץ המיוחדת (איך קוראים לזה?!) מקמחים בנדיבות. פותחים את הבצק תחילה עם מערוך ואז מעבירים לכף המקומחת ומרחיבים בעזרת הידיים למעין עיגול בקוטר 34 סמ". בעזרת האצבעות והעצבים, דוחפים אצבעות לבצק ויוצרים שקעים רכים. מעל זולפים שמן זית בנדיבות, מלח גס ועשבי תיבול. לפני ההכנסה לתנור, מעבירים סכין גדולה או כלי ארוך אחר מתחת לבצק, על-מנת לוודא שהוא לא נדבק למשטח. מגליצ'ים את הבצק לאבן שנמצאת בתנור המחומם מראש (בתנועות ניעה קלות). אופים עד שהבצק זהוב והתחתית קריספית. מחכים 5-10 דקות לפני שפורסים.
אנטיפסטי טוב זה הדבר הכי פשוט בעולם. צריך ירקות. תנור מחומם למקסימום. שמן-זית ומלח. תבנית גדולה. סבלנות שלא 'לבחוש', את זה משאירים למרק. כן, ועוד משהו חשוב… הבנה שלא לכל הירקות לוקח את אותו זמן הכנה!
את הירקות מארגנים בקבוצות מרווחות בתבנית הכי גדולה שיש בנמצא. אפילו שתיים. זולפים שמן-זית ובוזקים מלח ופלפל בנדיבות. נותנים ערבוב קל עם הידיים. מכניסים לתנור חם ומחכים. אספרגוס, פטריות ושעועית ירוקה מוכנים די מהר. יש לקחת בחשבון שהם עוד יתרככו מעט גם לאחר ההוצאה מהתנור. לא להרוג אותם! האספרגוס למשל, רוצה לעמוד זקוף גם אחרי בישולו. מה שמוכן מוציאם החוצה. איך יודעים?! טועמים.
בעיקרון, ניתן להפוך את הירקות פעם או פעמיים, בכדי שיקבלו ציפוי שוה של שמן. עדיף כשהם עדיין קשים אחרת זה נמעך.
מה אחר-כך?! אני הכנתי מן רוטב קטן של עשבים (נענע, פטרוזיליה, בזיליקום) עם שמן-זית, מלח, צ'ילי-פלייקס, מעט חומץ ושום ופיזרתי מעל לפטריות ולכרובית. אבל זה כל-כך טעים ככה, בלי כלום.
נ.ב. ותודה לסיוון היפה על הדיגמון ועל התמונה הזוגית.
ביסים 