.
הרגשת הפרידה עומדת באויר. אולי בעבור זה החלטתי לקחת את הילדה ולצאת, סתם כך שתינו, ליומיים של טיול בנות
.
.
בשני תיקים ארזה הילדה שלי כמות דברים למינימום שבוע: בגדים, קלמר, משחקי יצירה, דילגית, ספרים, בובת ענק להתחבק איתה בלילה וכינור (אל תסתכלו עלי ככה, זה מבית הספר וצריך להתאמן עליו כל יום וזה אף פעם לא קורה. מה שכן, איך שמסתמנת נסיעה, היא מתייצבת עם הכינור ליד הדלת כאילו שב ר ו ר, איך אפשר לנסוע לאנשהו בלי כינור??) אני לעומתה ארזתי לי שניים וחצי דברים בשקית וכמו תמיד שכחתי משהו חשוב או שניים בבית.
.
אלוהי הג' פי אסים חשב עלי כשבאה לו ההברקה. הוא חשב בדיוק על קלולסית כמוני, שבקושי מבחינה בין צפון לדרום. אמר לעצמו, נמציא מכשיר שאיתו אפשר ללכת לאיבוד ותמיד תמיד למצוא את הדרך הביתה…
.
כביש 1 מגיח בערפל כבד כי ככה זה איתו, צריך מזל. מה שמדהים בו הוא, שגם כשאתה לא רואה ממטר, ישנה ההבטחה המרגשת הזו של מה שמעבר לקו הראיה. ומתישהו פתאום ממילא באה ההתבהרות והים שנפרש במלוא עוצמתו. וחופש בעיניים.
מדברות קצת ושותקות קצת ומקשיבות למוזיקה.
איך זה שנהייתה לי הילדה הזו, שבתשע שנותיה יודעת כבר כל כך טוב מה היא רוצה, שמצליחה להצחיק אותי במבטאים שונים. שדומה ולא דומה לכלום שאני מכירה.
.
.
אנחנו שתיים- עוצרות בדרך להביט בעובדים בשדות, בים, בחיות, במחלבת העזים. מכרסמות פיצה ורואות סרט רומנטי, הולכות בשבילים תחת עצי ענק ועוצרות לקטוף תותים. מתענגות על להיות לבד וגם קצת על להתגעגע לאחרים.
עוד מעט נהיה רחוק מכאן, בארץ אחרת עם נופים אחרים.
זהו מין סוג של טיול פרידה
.
..
* * * * *
ריבה היא מסוג הדברים שלא מפסיקים לרגש אותי בכל פעם מחדש. ק ס ם. ואם ריבה אז סקונס הם אחד הדברים הנכונים ביותר לידה.
יש לי בלב חיבה רבה לסקונס, מאפי הבוקר האנגלים המסורתים, שאיכשהו הושחתו ללא רחמים על ידי ידידינו האמריקנים והפכו למפלצות ענק יבשושיות. סקונס אמיתיים, משובחים ופריכים הם מאפי הבוקר הכי שוים שתוכלו להפיק בחמש עשרה דקות של עבודה. זה ההכי קרוב לארוחת בוקר במאפיה מצוינת שיש.
באנגליה, לצד כוס התה, מלוים אותם בריבה ובמריחה נדיבה של הדבר השמיימי הזה שנקרא: Clotted cream , שזו האמאמאמא של השמנות. מאחר ואנגליה רחוקה, אני מגישה עם קרם פרש וריבת תותים ביתית וזה לא פחות מנהדר.
.
.
סקונס כ -12 יחידות בהשראת מתכון מימי 'בושון'
כשמכינים סקונס שוכחים את תנועת הלישה. שוכחים לגמרי. מה זה לישה, תזכירו לי?! ככה הסקונס יוצאים פריכים למשעי ולתפארת מדינת האנגלים
3/4 1 כוסות קמח
2 כפיות אבקת אפיה
גרירת תפוז שלם
1/4 כוס שמנת מתוקה
1/4 כוס חלב
2 כפות סוכר
130 גר' חמאה קרה- חתוכה לקוביות
קורט מלח
מחממים תנור ל- 200 מעלות צלסיוס/400 מעלות פרנהייט
בקערת מיקסר מערבבים את היבשים: קמח, אבקת אפיה, מלח וסוכר עם גרירת התפוז.
מוסיפים את החמאה הקרה ומערבבים עד לתערובת פירורית. גושי החמאה יהיו בגודל של גרגרי תירס ואם הם אינם אחידים, זה בסדר גמור.
מוסיפים את השמנת והחלב ומערבבים רק עד לתחילת קבלת בצק (תמונה למעלה)
אוספים את הבצק יחד ומעבירים את הבצק למשטח ומאגדים בתנועות דחיסה לגוש אחיד.
מקמחים קלות ומרדדים בעזרת מערוך לגובה ס"מ אחד (אני בעד קטנות כי אז יש יותר בחוץ ופחות בפנים). קורצים (שלי היו 6 ס"מ קוטר) ומעבירים לתבנית. מברישים בשאריות החלב- שמנת ומפזרים סוכר גס מעל.
אופים כ- 12-15 דקות או עד שהמאפים זהובים.
מצננים מעט ומגישים עם ריבה וקרם פרש.
ביסים 
