וואלה! מהשבוע החולף
ף
ה
לפני כמה שבועות נסעתי למספר ימים רחוק מהבית וכשחזרתי, גילתה העין שלי כמה שהעולם המוכר שמסביבי השתנה. שוב כמו תמיד, הסתבר לי שכמה שלא אשתדל יום ועוד יום להסתכל על הסובב, להיות מודעת למחזוריות, לנשום את היופי הזה של הטבע, בשביל לראות באמת את השינוי כנראה צריך להתרחק.
חזרתי לתקופה סגולה ומהפנטת. פתאום בכמה ימים, התמלאו העצים הערומים וכאילו ניתן איזה אות מסתורי מאי שם- "סגולים- החוצה!": מטפסי הויסטריות, צמחי הלבנדר, המוני סוגים של פרחים והעץ המדהים הזה בכניסה לבית שעד היום עדיין לא יודעת את שמו. נהרות של סגול.
j
ך
ghgע
אולי בגלל זה כשהלכתי לחנות בחרתי לי בהכי סגול שמצאתי- בכדי שיתאים לי הבפנים לבחוץ. חמוד הכרוב, מזכיר לי קצת את נס כד השמן של חנוכה. נראה קטן ותמים אבל האמת היא, שהכמות המתקבלת ממנו לאחר שפורסים או קוצצים אותו מרשימה ומספקת בהחלט.
בשבועות שבאו אחרי צליתי אותו כאנטיפסטי, בישלתי כתוספת, קצצתי בסלטים והחמצתי בצנצנת. בין לבין הוקסמתי מהחלפות הצבע שלו שנעות בין ורוד זרחני ובין סגול קדורני- תלוי באופן הבישול בה בוחרים. בינתיים, העץ שבכניסה כבר שכח את הסגול שלו והטבע נכנס לו לתקופה אחרת לגמרי אבל אני עדיין מבשלת כרוב כי גיליתי שהוא לא רק מין נס קטן שכזה, הוא גם סוג של קסם.
ך
ל
כרוב מבושל מתקתק
תוספת זריזה וזרחנית שניתן למצוא אצלי הרבה בזמן האחרון. נורא טעים עם קציצות.
אוכלים בכל טמפרטורה שבא (הפינוק שלי זה קר עם גבינת קוטג')
1 ראש כרוב סגול קטן
1 אגס או תפוח
1/4 כוס יין אדום או לבן- מה שיש
3 כפות שמן-זית
2 כפות דבש
מיץ מלימון שלם
מלח ופלפל טרי
חופן חמוציות
חוצים את הכרוב לשניים, מסירים את הענף הקשיח במרכז ופורסים לרצועות גסות של כס"מ.
מקלפים את האגס או התפוח, מגלענים וחותכים לקוביות.
מעבירים את הכרוב והפרי לסיר רחב ומוסיפים את כל שאר המרכיבים+ 1/4 כוס מים. מביאים לרתיחה, מערבבים ומכסים. מבשלים על אש בינונית עד שכל הנוזלים מתאדים והכרוב רך. אני אוהבת לחרוך מעט את התחתית (כלומר לבשל דקותיים לאחר שהתאדו כל הנוזלים), כי התבשיל נחרך מעט ומקבל טעם קרמלי.
מתקנים תיבול לפי הטעם: צריך להיות מתקתק- חמוץ- מלוח.
אוכלים חם, פושר או קר. נשמר מצוין.
ביסים 
