וואלה!– חמישי האחרון
הטור הזה היה אמור להיות אחר לגמרי, משהו עם עוף והוא כנראה גם היה כזה לולא נתקפתי פתאום בכבדות החג.
חג בגלות הוא דבר מורכב. לכאורה, אתה אדון לעצמך- לא מוקף במחויבויות, לא צריך לעמוד בזמנים. אין את המשפחה שלו ולא את המשפחה שלך וזה טוב ויפה ברוב הפעמים. מצד שני- אין את המשפחה שלו ואין גם את זו שלך ולפעמים עם האין הזה באים להם הגעגועים.
אני נוסעת בדרך הביתה ושומעת ברדיו דיבורים על חג הקריסמס הממשמש ובא. מחקרים מראים, טוען השדר, שרוב רובם של האנשים מדווחים על לחץ, דכאון והרגשת מחנק מהמשפחה כאסוציאציות עם החג. "זה בגלל חנוכה", מנתחת את עצבותי חברה שבדיוק מתקשרת, "לי זה קורה הרבה". ומה את עושה? אני שואלת. "בוכה" היא עונה.
אני צוחקת ואז אומרת פתאום: "בא לי אוכל של הארץ. בואי לאכול איתי!". אני עוצרת וקונה צרורות של עשבי תיבול טריים וריחניים כי בא לי חביתת ירק. חביתת ירק פושטית כזו, כמו שהייתי אוכלת לפני המון שנים באבן גבירול. בבית, בגינה, אני מוצאת גם זוג קישואים ששרדו את הכפור וכשהיא מגיעה אני כבר בקיצוצים.
אני סוחטת לנו מיץ תפוז ואשכולית ומכינה טחינה פשוטה עם לימון וקצת מלח. קצת מבאס שמצאתי רק פיתות אמריקאיות דקיקות וקירשיות אבל 'זה מה יש ועם זה ננצח'. אני אוכלת את שלי עם הרבה חריף והיא אוכלת את שלה עם ה מ ו ן טחינה. היא בכלל לא ישראלית אבל לאט מפתחת זהות תרבותית. וכשאנחנו שותות תה עם נענע, אני שמה לב שהחברותה יחד עם העשבים והטחינה והמיץ, עשו את שלהם- קצת כמו תרופה של סבתא…
חביתת ירק
מגישים עם ירקות חתוכים, טחינה וחריף ויש ארוחה מהירה לשנים- שלושה רעבים.
4 ביצים
בערך 2 כוסות עשבי תיבול קצוצים גס – פטרוזיליה, נענע, שמיר וכוסברה (אבל זה יכול להיות מה שבא לכם)
1/2 בצל אדום קצוץ דק
3-4 בצלים ירוקים קצוצים
1 קישוא מרוסק וסחוט
2 פלפלים חריפים קצוצים
מלח ופלפל טרי
ממש פשוט- מערבבים הכל יחד ומתבלים.
מחממים מחבת עם קצת שמן ומטגנים כשבע דקות, מכוסה, עד לשחום.
מצמידים למחבת צלחת רחבה ובתנועה אחת מהירה, הופכים את המחבת עם חביתת הירק. מחליקים את החביתה (צידה השחום כעת פונה למעלה) חזרה לצלחת ומטגנים מספר דקות נוספות.
ביסים 
