מרץ 11, 2009 · 4:44 am

תנו לי לפנטז שכוללללללכם הכנתם את האוזני המן שלי וזה אומר שלכוווווולם יש במקרר 3 חלבונים מיותמים. השאלה היא " מה עושים איתם?!"
במטבחים מקצועיים, מכניסים אותם לכלי, מכסים ומציינים תאריך. בבית, פולניה מכניסה לכלי ולא כותבת תאריך מעצלנות. יש לה כל מיני רעיונות והיא גם יודעת שחלבונים זה נורא בריא. אבל מי בכלל רוצה חביתה רק מלבנים, כשהצהוב הוא הכי טעים!? אחר- כך היא פשוט שוכחת מהעניין. שבועיים אחרי אפילו המצפון כבר נותן לה אישור לזרוק.
אבל הפעם, הפעם זו כבר אחריות. כווווולם תקועים עם החלבונים! וכאילו משמים, סיפרה לי אתמול טלי (האמא של האיש), שאפתה נשיקות. אוקיי, אני לא דתיה אבל דה… לא משמיים?! מיד רשמתי המתכון, הוא בכלל של אמא של גיסתי. דווח לי כי כווולם אוהבים את זה נורא.

אני מקדישה את הנשיקות שלי (באופן תיאורטי כמובן) לדיתי שלי שאלרגית לאגוזים. זאת היא שבסוף כל פוסט אגוזי כותבת לי למצפון דברים כגון: " כנראה שלא אזכה לטעום" או "לעיני בלבד". במיוחד בשבילך.
נשיקות מרנג משמיים בערך 25
מה שחינני בהן היא תוספת שוקולד מריר דקיק (והרבה), הנותן להן טעם מעולה ומראה מתוחכם. הן לבנבנות מבחוץ אך שחמחמות מבפנים. וואלה טעים.
יש צורך בשתי תבניות גדולות. אם יש תנור טורבו אז כמובן שאין בעיה. אם אין, מכינים את שתי התבניות ואופים אחת אחרי השניה. המרנג יוצא בסדר כל עוד יוצרים את צורתו בסמוך להכנה.
3 חלבונים – טמפ' החדר (מי שלא הכין אוזניים שיתבייש לו)
6 כפות סוכר
3/4 כפית קורנפלור
150 גר' שוקולד מריר
מחממים תנור ל- 130 מעלות צלסיוס\ 260 פרנהייט.
מכניסים את השוקולד למעבד מזון ומעבדים לפירורים דקים. מערבבים עם הקורנפלור.
מקציפים את החלבונים במהירות בינונית, במיקסר בעל וו מקצף. משנוצר קצף לבן, מוסיפים את הסוכר בהדרגה. מגבירים את קצב המיקסר ומערבבים כמה דקות או עד שהקצף נהיה סמיך, חלק ומבריק. (ראו תמונה עליונה).
מקפלים פנימה בעדינות את פירורי השוקולד.
בעזרת שתי כפיות מניחים גושישים על 2 תבניות מרופדות בנייר אפיה. שומרים על רווחים. אם רוצים מראה מקצועי ניתן להזליף דרך שקית זילוף. אני אוהבת את המראה 'הפרוע'.
אופים כ- 40 דקות. מצננים. קסם.

בניסיון נוסף, החלפתי לסוכר חום גס ולמחצית התערובת הוספתי קקאו.
יצאו שטוחות סטייל פיתה, טעימות ומתאימות למילוי.
חשבתי על סנדויץ' גלידה.
חוץ מזה ראיתי עכשיו את הכתבה על עשרת בלוגי האוכל הנחשבים, עכבר העיר.

וחשבתי גם אני רוצה.