ארכיון יומי: ינואר 20, 2009

שוב חופש בבתי הספר והפעם יומולדת למרטין לותר קינג.  "ג'וניור" מזדעקת  הקטנה כשאנחנו לבושתנו שוכחים.' נו בטח גוניור' אנחנו אומרים. אח, אני מייסרת את עצמי, הלואי הייתה בקיאה כל- כך בדיני חגי ומועדי ישראל  אבל מה לעשות ששיטת החינוך האמריקאית , הפטריוטית והטוחנת חזקה משיטות הלימוד הרפות של הוריה.

אבל  היום אני מרשה לעצמי לוותר מעט על המירמורים- כי בכל זאת, כמה סימלי- יומולדת לדוקטור על רקע השבעת אובמה מחר והלואיאמןסלע יציאתנו מעזה. "וואלה" אומרת לי היום חברה, "אתם תזכו להיות  בכמה ארועים מכוננים בהיסטוריה האמריקאית". אין ספק שאירועי המחר בקליפורניה עדיפים על  מנהטן  2001 .

את היום אנחנו מעבירים בין היתר בהעפת בלונים מצפצפים  בפארק (כן, יש כזה דבר), כשברקע  גשר הזהב (כן, אנחנו המשפחה המעצבנת הזו.). אם יש חיים אחרי המוות, דוקטור מרטין לות'ר קינג ג'וניור חוגג עכשיו. הוא מזמין את  כ ל  השכנים והקרובים לחאפלה רצינית והוא קורע את רחבת הריקודים. הוא שמח כמו שלא היה מעולם והוא מחכה בקוצר רוח למחר. כי מחר, לראשונה בהיסטוריה האמריקאית, יכנס נשיא שחור לבית המאד לבן והאומה הזו תוכיח שוב, גם לממרמרים כמוני, שהיא גדולה יותר מהחיים עצמם.

"אמא" אומרת פרינצי מודאגת ממש " צריך לאפות לו עוגה !"  בטח נכון. כולנו יודעים שאין אין אין חגיגה בלי בלי בלי בלי עוגה.

את העוגה המקסימה הזו אני לא אופה. אני מקבלת אותה במתנה ממירי וזה רק עושה אותה יותר טעימה. למה?! כי מירי כותבת את המחקר שלה ומנהלת בית ואמא משקיענית וגם מוצאת זמן לפנק אחרים. ויש בה, בעוגה, כל מה שאני ממש אוהבת. היא לחה ודחוסה ושוקולדית וגם קצת חמצמצה מהדובדבנים ובהחלט אגוזית.