היום החלטתי להתחיל במתכון ולהמשיך בברברת. למה?! כדי ליצור עניין. שלא תשתעממו לי.
וכן, ידוע לי שרק אתמול חנכתי פוסט חדש אבל האיש החליט באופן פתאומי שנוסעים ליוסמטי (אוקיי ואישתו קצת קירצצה לו לפני זה) ולכן לא אהיה זמינה בימים הקרובים.
המתכון של היום הוא גירסה אסיאתית משהו על הירק הכי יפה בשכונה- האספרגוס. כמה אצילות יש בכל גבעול.
כאו בעונה הוא בכל פינה ובמחירים מצחיקים, כך שאין פעם שאני לא נמסה מהעיניים שהוא עושה לי.
אז מה עושים איתו כשנמאס לאדות ולהוסיף לסלט, לצלות עם שמן-זית ולהגיש עם פרמזן וכשאי אפשר להרשות לעצמנו לאכול אותו עם רוטב חמאה מעלף כמו הצרפתים?
זה מה שעושים:
אספרגוס עלאק סיני
שתי דקות הכנה וטעם קצת אחר. ממש טעים .
צרור אספרגוס (משהו כמו 20 גבעולים דקים) – את העבים כדאי לחצות לאורך ואז לחתיכות
2-3 כפות שמן- זית
מעט מלח
2-3 שיני שום גדולות קצוצות עם סכין
1 כף סויה
1-2 טיפות שמן סומסום
צ'ילי פלייקס- רק אם בא קצת חריף
סומסום
חותכים את תחתית גבעולי האספרגוס. השיטה המדעית היא פשוט לכופף את תחתית הגבעול ולראות היכן הוא נשבר אבל באספרגוס ממש טרי, צריך להוריד ממש מעט.
חותכים את הגבעולים ל2-3 חלקים קצרים יותר- פשוט יותר קל לאכול.
מחממים היטב מחבת גדולה. מוסיפים את השמן, את האספרגוס ומעט מלח.
צולים כדקותיים, מערבבים ואחרי כדקה נוספת מוסיפים את השום. מערבבים.
מוסיפים את הסויה ושמן הסומסום (וצ'ילי) ומטגנים כדקה או שתיים נוספות. האספרגוס צריך להיות עדיין קריספי- אנא לא להרוג אותו.
מעבירים לצלחת ומפזרים מעט סומסום.
הבוקר נקלעתי להליכה עם קת'י שהיא השכנה האהובה עלי. הבת שלה והפרינצי הן חברות בנשמה וגם נמברטו מבלה שם תכופות.
הרבה פעמים אנחנו יורדות ביחד עם הבנות לבית הספר אבל רק מעט מאד עולות יחד. כי כשאני עולה אני בוחרת את הדרך הקצרה ביותר. 'דוך' תלול הביתה , העיקר לגמור עם זה מהר.
קת'י, שהיא מדריכת כושר אישית וגופה מסוקס לתלפיות, בוחרת כמובן את הדרך הא ר ו כ ה, זו שלא נגמרת. אתם יודעים- קודם מתרחקים מהיעד בכדי לחזור אל היעד והדרך הזו אמנם פחות תלולה אך כה ארוכה. אמרתי כבר, לא?!
איך שאנחנו מתחילות לטפס היא מספרת לי על חבר לעבודה שמת באופן פתאומי אתמול, בעודו מטפס על הרים. (זה מה שאני אומרת- למה לטפס על הרים?!)
היא קצת בוכה וזה הופך את זה לממש בלתי אפשרי עבורי להגיד לה להאט. אז אוי אני אחריה, כמעט מחרחרת. כמו לעלות את הר תבור בהליכה מהירה.
אני כאן- אז סימן ששרדתי. ובכניסה לבית זה אפילו מרגיש טוב. אני רק רוצה לומר, שאילו הייתי הולכת ככה כל יום הייתי נראת כמו פארה פוסט. אני יודעת שפארה לא נראת משהו בימים אלו אבל לא מצליחה להשתחרר מהביטוי הזה.
כי פארה לעולמים תשאר עבורי פארה.
וזהו, נשבעת שאני כבר הולכת (צריך שוב לארוז) אבל רק כמה תמונות:
שבועות- באדיבות מ. המעולה
ויומולדת בידיוני לפרינצי (באדיבות המורה שלא רוצה קיפוח אצל ילדי הקיץ)
והתמונה הזו רק בגלל שאני יודעת שכמה אמהות צמאות (טוב ושני אבות גם)
יוכלו להפיק מכך איזושהיא תועלת…
*את הרעיון הבסיסי ראינו אני והרכה בספר.
** באמריקה אין עוגות. זה רק קאפ קייקס. מה לעשות.
ביסים 