קטגוריה: ברקלי שלי

צהוב- מרק עשבים

זוכרים את הקציצות, אלו מתבנית המאפינס?! זוכרים שנשאר קצת ואמרתי שאחזור איתו?! אז הנה אני חוזרת.

 

 

בשבוע שעבר החלטתי שהן יהיו במרק עם הרבה עשבים. חיפשתי קצת ומצאתי 'חורשט סבזי' שזה מרק פרסי שאויה לבושה, מעולם לא טעמתי. ודוקא יש לי לימונים פרסיים ששלחה לי מישראל הגיסה. אז עשיתי מן מיש- מש ירוק של פרסי עם לא ממש פרסי ויצא חמצמץ, מיוחד וטעים נורא.

 וכמו שאמרה חברתי : "זה פשוט מ ע ו ל ה  אבל לא הייתי מכינה את זה לאורחים!"

מרק עשבים חמצמץ עם כדורי בשר           

 1 כרישה – פרוסה

3 גבעולי בצל ירוק- קצוצים

2 שיני שום

עלים מ:  צרור תרד, צרור פטרוזיליה, צרור כוסברה, צרור קטן יותר נענע – נו טוב, לא תבררו עלה עלה אבל בלי הגבעולים הקשים.

1-2 לימון פרסי שבור (לא למעוך באגרסיביות,  אחרת יהיו חתיכות טורדניות במרק)

6-7 כוסות מים

מלח בנדיבות ופלפל טרי

1 כפית סוכר

1/4 כפית כורכום

4 כפות סולת

500 גר' תערובת קציצות מוכנה מבעוד מועד- מה דעתכם על זה?!

מאדים בצל, כרישה ושום במעט שמן ומלח ושלוק של מים בסיר מכוסה ולהבה נמוכה.

מכניסים את כל הירוקת לפוד- פרוססור וקוצצים דק. מעבירים לסיר עם כל כמות המים ומביאים לרתיחה. בשלב הזה מקללים אותי קצת כי כל הירוקת צפה למעלה ולא נראה שטוב יצא מזה. נושמים עמוק, מבקשים סליחה על הקילול (לא נשבענו לא לקלל יותר השנה?!) וממשיכים-

כשרותח, מתבלים היטב ויוצרים קציצות קטנות (בערך 15) בידיים רטובות. מכניסים את הקציצות בעדינות למרק ומביאים שוב לרתיחה. מוסיפים את הלימונים הפרסיים ואת הסולת ונותנים ערבוב עדין. מבשלים מכוסה למחצה, תוך בעבוע עדין כ- 30-40 דקות. לא זוכרת בדיוק.

מדי פעם מערבבים בתחתית כי לסולת יש מן נטיה שכזו לשקוע.

המרק הסופי צריך להיות חמצמץ וסמיך מעט אבל לא דיסה. ולא לחסוך במלח. הוא חשוב כאן.

31 תגובות

מתויק תחת ברקלי שלי, ירקות, מרק, קציצות

לבן -מרק ארטישוק ירושלמי

 

כמו בתקופות של פיקאסו, כך גם הטבע שמסביבי יוצר לו תקופות צבע משלו.

השנה, כך נדמה, החורף השתגע לגמרי. גשם, שמש, רוח, נעים, קר- יום ככה ויום ככה. ובתמורה, הצמחים שקצת התבלבלו להם גם – מהססים לפרוח, מאחרים ללבוש צבעים. 

ופתאום בבום אחד הכל נהיה

 אז החלטתי לנסות ולבשל בצבעים

 

ארטישוקים זו חיה כזו שאו שנורא אוהבים או שממש לא. מי שאוהב- משוגע על זה- ואז יש לו שתי אפשרויות: הראשונה היא הארטישוק הרגיל, שחופן בתוכו אושר גדול אבל הדרך אל האושר, חתחתים היא. האפשרות השניה היא הארטישוק הירושלמי, שכולו כברו- טעם גן-עדן.

אלא  שהירושלמי, שבא אגב, ממשפחת החמניות ולא ממשפחת הארטישוקים, גורם לבטן להתהפך ולהשתגע. אני מכירה אנשים רבים שממש מאוהבים קשות בשורש הזה אבל לא מסוגלים לאכול אותו בגלל כאבי הבטן שהוא מעניק להם כקינוח. אני עצמי התנסתי בכך בשנה שעברה, בה זינבתי בסיר מלא, עקב סירובה של משפחתי להצטרף להוללות. באותו הערב אמרתי לאיש בעודי שקועה ביסוריי: 'לך, מצא לך אישה נחמדה שתאהב את הילדים'.

כך חלפה לה שנה ושוב החלו להציף את עיני הארטישוקים המדהימים האלו בחנויות. פעם, פעמיים התעלמתי עד שבסוף נשברתי והבאתי כמה איתי הביתה. אז מה נעשה אתכם? חשבתי ואז נזכרתי במשפט מעולה שאני מרבה לומר לילדי וממעטת לבצע : הכל במידה.

כך הגעתי למרק הזה, שבסיסו תפוחי-אדמה וטעמו ארטישוק והוא חלק וקטיפתי וארטישוקי עד מאד. שלושה- ארבעה  ארטישוקים בסיר מלא, נותנים טעם חזק ומספק.

והכאבים? כנראה שכשהכל במידה- הם הולכים למקום אחר.

 

מרק ארטישוק ירושלמי      4-6 מנות- תלוי למה אתם קוראים מנה

המרק הזה הוא מסוג המרקים שמתאימים להגשה בספל או בכוס. 

את הגרסה הראשונית הכנתי ללא כרישה אך עם מרק עוף שנותר ללא דורש במקרר. בפעם השניה ניסיתי גרסה צמחונית שיצאה לא פחות טעימה… לבחירתכם.

1 שאלוט גדול, 2 שיני שום, 1 כרישה – קצוצים דק

2 כפות שמן + 1 כף חמאה

מלח + פלפל טרי

200 גר' ארטישוק ירושלמי ( בערך 4 גדולים) ואם אתם ממש רגישים ניתן אפילו פחות..

300 גר' תפוחי- אדמה (1 גדול גדול)

חופן עלי פטוזיליה

אגוז מוסקט

1/2  3 כוסות מים

לא מקלפים את הארטישוקים אבל משפשפים היטב עם 'סקוצ'ברייט' (!) נו- הזה ששוטפים איתו כלים, עד שהם ממש נקיים ושקפקפים. חותכים לקוביות. את תפוח- האדמה דוקא כן מקלפים וחותכים לקוביות.

ממיסים בסיר את השמן והחמאה (או בלי חמאה בכלל, אם אתם מהמחמירים) ומאדים עם מכסה, את 'נותני הטעם' עם מעט מלח ושלוק מים קטן. כשהכל רך, מוסיפים את כל שאר המרכיבים ומתבלים. מביאים לרתיחה ומבשלים על אש נמוכה- בינונית כ- 35 דקות, עד שהארטישוק ותפוחי -האדמה רכים. 

מעבירים למעבד- מזון או בלנר ומרסקים עד למחית חלקה. מתקנים תיבול. זהו.

 

ובפינת הנוסטלגיה עוף עם ארטישוק ירושלמי ורוזמרין

32 תגובות

מתויק תחת ברקלי שלי, ירקות, ללא גלוטן, מרק

המלצות מקומיות וקליפות תפוז מסוכרות

קצת תופינים לאלו שגרים באזור: השבוע יצאנו האיש ואני לחגיגות יומולדתו. מצאנו את עצמנו משייטים ב- Piedmont Ave ומוצאים שם מיני מציאות משמחות.

Adesso– לשם נתכנסנו מלכתחילה מגישה (וכאן חסרות לי מילים עבריות) מה שקוראים בשפתנו 'נקניקים' ובשפת האם האיטלקיה salumi. משהו כמו שלושים סוגים של בשרים מיושנים, משומרים, מתובלים ומה לא, שמכינים במקום. אחת מנקודות החולשה הכי גדולות שלי.  בר יין איטלקי, שלא הצליח להתעלות בעיצובו כרגיל אבל זה ממש ממש לא חשוב. טעים שזה כואב. (קופה עם צ'ילי ושומר- מכירים שאתם אוכלים משהו ואח"כ הוא לא יוצא לכם מהראש?! זה זה)

אח"כ יצאנו לרחוב וגילינו את  Jon's street eats.  מסתבר שבזמן שאנחנו מחופרים בביתנו על טפנו, בפידמונט השכנים חוגגים. לג'ון יש עגלת אוכל מתנייעת  מחוברת לטנדר, שם הוא בוחש ומטבח באישון לילה מטעמים בסטייל. מתקבצים שם אנשים על המדרכה וסועדים בעמידה ובחברותא. הוא מעדכן בטויטר שלו היכן הוא נמצא בכל יום (מה זה הדבר הזה טויטר? אנשים השתגעו?!). בפידמונט הוא נמצא בכל שבת בלילה מ- 7 עד שנגמר לו או לאוכל. מה שבא קודם.

אז מסתבר שמתחיל פה טרנד של מכוניות גורמה כאלו- הנה רשימה של כאלו בסאן-פרנסיסקו. מה תגידו על זה עם עגלת הקרם ברולה בטעמים?!

…וגם- La Farine Bakery  חדשה ברחוב עם מקומות ישיבה! (הערה מאוחרת- היינו והיה מכה.)

ואם אני כבר בשבונג- בשביל השניים וחצי מקומיים שמכירים אותי כאן- מול ה- Claremont Hotel, ליד הקפה, יש מאפיה קטנה וחמודה להפליא. שנים אני פה ורק עכשיו גיליתי את סוד קיסמו של הלחם שלהם. לחם דגנים קטן ודחוס, לחם קימל כבד, לחם שחמחם ומתקתק עם צימוקים שנמכר בפרוסות ענקיות ובגאטים מצוינים. (חוץ מזה נודע לי שהם בקשיים פיננסיים ושאם לא ישרדו את התקופה הקרובה בקרוב, יאלצו לסגור- אז כדאי לפרגן לעסק קטן ואיכותי. הלאה אקמה)

ולאלו שלא גרים באזור אבל עדיין מוקפים בתפוזים (או כמו שאמא שלי קוראת להם 'תפוחי זהב', גננת או לא?) מתכון לקליפות תפוז מסוכרות-  זה הזמן לאסוף אותן כמה ימים בשקית במקרר ולהכין  

 מהילדות אני זוכרת בעיקר את איסוף הקליפות- גם של אשכוליות ופומלות. מה נהיה אח"כ לוט בערפל  אבל שביב הזכרון הזה גורם לי לחבב אותן עמוקות. בדר"כ מבשלים אותן עד תום בסירופ. אני החלטתי לבשל אותן ולהוציא כשמוכן, מתוך איזושהיא תקוה שהנוזל שנשאר בסיר יחסוך לנו כמה קלוריות… מה שעוד שונה במתכון שלי הינו האפיה בתנור, ע"מ ליבש אותן למשעי. לא הדרך הקלאסית אבל זה עובד.

מחזיקה אותם במקפיא וקוצצת אותן לתוך עוגות ומאפים.  הן מעולות כשהן קפואות ואם אין קינוח ויש צורך, מוציאים כמה ומגישים עם קוביות שוקולד מריר איכותי. תענוג.

קליפות תפוז מסוכרות

לאחר שהן מיובשות ומוכנות, ניתן לגלגל בסוכר דק או לתבול בשוקולד מומס. אני מעדיפה אותן ללא תוספות…

 קליפות מ-  6-8 תפוזים (שקלתי עבורכם ויצא בערך 650 גר.)

3 כוסות סוכר

1/2 1 כוסות מים

את הקליפות חותכים לפסים מאורכים (ניתן גם להשאירן בפלחים רחבים) ומעבירים לסיר רחב. מכסים במים, מביאים לרתיחה ומסננים. חוזרים על התהליך שוב. הפעם בסינון נותנים ביס קטן באחת הקליפות. תלוי בסוג התפוז- לפעמים נחוצה פעם שלישית מאחר והקליפה עדיין מרירה מאד. בד"ר פעמיים יעשו את העבודה ובכל זאת, צריך מעט מרירות למתן את התקפת הסוכר שמגיעה מיד..

באותו סיר, מערבבים יחד את הסוכר והמים ומביאים לרתיחה. מבשלים כמה דקות ומוסיפים את קליפות התפוז המסוננות. מערבבים, מביאים שוב לרתחיה ומבשלים על אש קטנה, תוך בעבוע 30-40 דקות. הקליפות יקבלו שקיפות יפה. מוציאים לתבנית מרופדת בנייר אפיה, בעזרת כף מחוררת. כמה שפחות נוזלים.

בשלב הזה אפשר לתת להתיבש כמה שעות ואז לאפות או מיד להכניס לתנור שחומם ל-  120 מעלות צלסיוס  ולאפות בנחת כ- 20 דקות או יותר, עד שהקליפות יבשות למשעי.

 

19 תגובות

מתויק תחת בצנצנת, ברקלי שלי, ללא גלוטן, מתוק, פירות

הגיגים, המלצות ושאר עניינים

 

בעודי עומדת במטבח ומטבחת לקראת ארוחת יום שישי עם הבנינים המתוקים, שבאו שוב לקצת קיץ בברקלי ובאוניברסיטה, נתקלו עיני בכרטיס קטן המוצמד בדוחק בין עשרות פיתקונים ותמונות לדופן המקרר. מוכתם ודהוי, הוא הולך איתי עוד מניו-יורק ועדיין כל-כך כל-כך נכון:

P1

אז החלטתי לעזוב הכל, שיחכה ולשבת לפטפט אתכם קצת.  נכון, אין לי מתכון מצולם אבל אפשר בלי. כי בתקופה האחרונה, אני כל הזמן מקטרת לסובבי על איך שאין לי זמן לשבת ולכתוב וגם אם היה, האוכל בחיי כעת נע בין סינית עם הילדים לחביתות עם סלט. אבל זהו. הזמן הוא עכשיו. עם מה שיש ומה שאין. 

בימים אלו ממש, החלטתי עם עצמי שמי שהמציא את החופש הכה גדול הזה היה רווק וללא ילדים. זה פשוט לא יתכן אחרת. כלומר, שלא תבינו אותי לא נכון, אני נהנית להיות איתם והם הלא מקסימים אבל האורך והאינטנסיביות פשוט מוגזמים. אין לי זמן לעצמי וכשיש, בערב, הראש שלי כבר מפוצץ ככה שאני לא מסוגלת לעשות כלום. ולספר דוקא יש…

על הטיול ב- Lake Shasta, שהיה מופלא ועל הפיצה המעולה שעשיתי על המנגל ומתכון עבורה אביא בשמחות ובימים רגועים יותר

SH1

 על טיול האופניים המשפחתי ברחבי הגשר

7

2

על הפרי ה'חדש' שגיליתי (כנראה לא ממש חדש), plout שמו, שהוא הכלאה בין שזיף ומשמש. נראה לגמרי כמו שזיף אך טעמו טעם גן-עדן…  יש המוני סוגים אך אלו שקניתי במונטריי מרקט בהופקינס פשוט  מ ו ש ל מ י ם.  אם אתם מהאזור חושו אחים חושו! ( האורגניים בכניסה מצד ימין)

P2

וכן.. צריך לחזור לבישולים, מה שמביא אותי לכמה דברים:

אני מכינה להיום בערב את מאפה עלי הגפן במתכונת צימחונית ועם אורז מלא (אוכלת הדשא פה והיא לקחה עימה את עדר הקטקטים). אם יעלה כי טוב, אפרסם.

שידרוג לשניצל : את חזה העוף משרים בביצה וחרדל. למה? זה התחיל כטעות ובסופה ההבנה שהמשרה הזה מרכך מאד את הבשר ונותן גם טעם. כמה זמן משרים?! כמה שיש, אפשר אפילו לילה. אפשר גם להוסיף לביצה רוזמרין טרי קצוץ קטן קטן, מה שהופך את זה למעדן.

ספר מומלץ לכאלו שאוהבים לנסות ולהמציא דברים במטבח ולפעמים רוצים כיוון חדש או קצת עזרה בשילובים:  The Flavor Bible . הספר בנוי כמו מילון- כך שלפי הסדר כל פרי, ירק, חלבון ותבלין מקבל רשימה מפורטת של חומרים המחמיאים לו. מקסים.

ואחרון –Pizzaiolo – כי מדי פעם שואלים אותי באימייל על המלצות באזור. המקום המנצח ליציאת לילה. אחלה אוירה. אחלה אוכל- אתם יודעים בסטייל של ברקלי. תמיד טרי ותמיד עשוי טוב. ויש גינה מאחור שטובה לילדים. 

 וממש אחרון- השוקולד  האהוב עלי בימים אלו, לאוהבי המריר. 

שתהיה שבת מצטיינת לכולכם! 

16 תגובות

מתויק תחת ביסים מהחיים, ברקלי שלי

משהו עם הלחם (סלט ביצים וסלט טונה)

למי מבינכם שתהה לאן לעזאזל נעלמתי שוב- זו לא אני. זה המחשב שלי שהחליט בשבוע שעבר פשוט לקרוס.  אח"כ הזמינו לו חלק מיוחד והיום כשאספתי אותו לחיקי הביתה, אמר לי איש המחשבים:" משהו מאד לא בסדר עם המחשב הזה", ככה שאם שוב אעלם.. שתדעו למה!  הרשומה הבאה, הוכנה לפני שבוע ועכשיו מקבלת את כבודה הראוי.

 

השבוע, יום אחרי שחזרנו, בכמעט לילה- הופיעה קשת מהממת בשמים.  הילדים כבר ישנו וניסינו להעיר אותם בכדי שיראו אבל הג'ט- לג שלהם ניצח. ככה עמדנו שנינו כמו שני ילדים קטנים והסתכלנו לשמים. מישהו שמח שחזרנו אמרתי לאיש.

 

1

 

עכשיו הנוסע המתמיד מתמיד בניו-יורק. לא נורא, אני מעודדת את עצמי. זה טוב לנקודות של המיילים. והנקודות? הן טובות לטיול הבא.

7:40 והבית שקט. כולם במיטות מתחת לשמיכות עבות וזה הזמן שלי ושל המחשב. אני מנסה לחשוב על חום ועל אוכל שרוצים כשחם אבל ממש קריר פה וזה מקשה על המלאכה. בא לי מרק חם ( הדבר האחרון שבא למישהו בקיץ הישראלי) והמרק היחיד שיש בנמצא הוא זה שקניתי ב- whole foods ונשכח במקרר.  'מרק ירקות מרוקאי'- מרק עגבניות עם אטריות וכמה חומוסים, מה פה מרוקאי?!!!

בבוקר, בדרך לפיזור קיטנות וגן, החלטתי לצ'פר את עצמי. צ'יפור עצמי באזור האוניברסיטה זה בייגל ב-  hummungbird cafe, מקום בינוני עם בייגל אחד שמשמח אותי מאד.

בעל הבית הוא סורי חביב שתמיד תופס אותי  או את האיש לשיחות 'על המצב' ולכן בשיקלול אני מכניסה גם את זה ולרב מוותרת מחוסר זמן. אבל הבוקר, הבוקר לא היה אכפת לי.  שמעתי שוב על אמו שילדה 17 ילדים, 3 מהם מתים. דיברנו על החיים של נשים פעם, עם כביסות ביד, אינסוף בישולים ובטנים של הריון שרדף הריון ועל אישתו הארופאית שהספיק לה ילד אחד בשביל לקרוס.  וכן, בסוף גם יצאתי משם עם הבייגל שלי! טוסט של בייגל מחיטה מלאה עם פסטו (ככה הוא קורא לזה אבל זה לגמרי לבן ולא פסטואי ואם להודות על האמת, אף פעם לא טרחתי ממש לנסות ולפענח אותו..), כמה פרוסות חציל דקיקות כנייר וממש כמעט שרופות, 2 חתיכות פטה קטנטנות, מלפפון ונבטים. וכן, אני יודעת, זה לא נשמע  כל-כך טעים אבל משום מה, משהו שם עובד טוב ביחד.

בייגל north beach (ככה קוראים לו, מה לעשות) + כוס מיץ סחוט טרי של תפוזים וגזר ב-$6. מומלץ בחום.

לעומתו, לפני כמה חודשים, בבית קפה אחר של 'בן-דוד', אמר לנו הבעלים משנודע לו על ישראליותנו "ברחתי מכם עד הנה ובסוף אתם באים גם לכאן"… זה היה כאילו בבדיחות אבל דקר בלב. ודוקר גם עכשיו.

 

Amir a

 

אבל אני אשאר בעניין של סנדויצ'ים היום. בסופשבוע שעבר בפיקניק ב- angel island המקסים, זכו שני סלטים שהכנתי ממה שהיה בבית להצלחה גדולה ולמרות שממש לא חשבתי שזה משהו שיכול לעניין, הוחלט בפה מלא סלט טונה ע"י החברים שחובה פוסט. הם טענו שזה ריענון נחוץ לסלטים הישנים ושהם נפלאים.

 

Amir1

Amir c

 

אז הרי גרסאותי לסלט ביצים וסלט טונה. תודה לכם חברים על התמונות, מרץ האכילה ועל הטיול…

 סלט טונה

בכדי לקבל מרקם קרמי נחמד ללא מיונז, הוספתי לטונה גבינת עיזים רכה ושמן- זית

2 קופסאות טונה בשמן זית- מסוננות

3 גבעולי סלרי קצוצים דק

2-3 גבעולי בצל ירוק קצוצים

בערך 1/2 כוס גבינת עזים רכה

עגבניה חתוכה לקוביות קטנות

צרור קטן של פטרוזיליה קצוצה

מלח ופלפל שחור גרוס 

מערבבים הכל היטב. הכי טוב ללוש בידיים.

סלט ביצים

6-7 ביצים קשות קלופות וקצוצות גס

2 כפות עגבניות מיובשות בשמן- זית

2-3 גבעולי בצל ירוק קצוצים

מעט רוזמרין טרי קצוץ דק

חופן זיתים קצוצים גס

שמן-זית

מלח ופלפל שחור גרוס

מערבבים כמובן והכי חשוב – זוכרים שאין חוקים.

 

Amir b

וחשוב לא פחות, כי הבטחתי למ. שממש מתה על הכלי הזה, להציג בפניכם את ה- spork !

השילוב העכשוי והמאד פרו- סביבתי של מזלג-סכין-כף.

11 תגובות

מתויק תחת בוקר, ביסים מהחיים, ברקלי שלי, דגים ופירות-ים, ללא גלוטן, משהו עם הלחם, נסיעות וטיולים, סלט

שתי ילדות בשוק של מאי

 

SH3

 

SH1

 

 SH2

 

SH6 

 

SH4

7 תגובות

מתויק תחת ביסים מהחיים, ברקלי שלי

שוק איכרים

 img_5269a1

 

כמו בסרט תורכי שבו הגיבורה קולטת פתאום כמה היא מתגעגעת לבחור שלקחה כמובן מאליו, כך הרגשתי אני אתמול כשקמתי ליום נעים ושימשי. פתאום בבת- אחת היה לי ברור שהחורף הזה מיצה את עצמו. אצלי בכל אופן. כן, אני יודעת שזה רק תחילת ינואר אבל אין מה לעשות, השמש הזו והנעימות של האויר עושה טוב בנשמה.

אז הלכנו בבוקר  לשוק האיכרים 'שלנו'  אחרי חודשים שלא ביקרנו כי היה נורא קר או גשום או סתם עסוק. ונזכרתי בכמה שאני אוהבת את המקום הזה.

 

img_5277d1

 

כי שווקי- האיכרים האלו, בהם חקלאים מהסביבה מוכרים את מרכולתם האורגנית, מפוזרים בכל רחבי ברקלי ובערים הקרובות לה והם חלק בלתי נפרד מהנוף המקומי. זה לא רק הירקות והפירות. זה מוסיקה ואוכל ומפגשים. זו חוויה. 

שוק האיכרים הזה מאפשר לראות את השונות המקסימה שיש כאן בין התושבים כי ברקלי היא בראש ובראשונה עיר אוניברסיטה ויש כאן אנשים מכל העולם. ויש בה גם משהו מאד ביתי ונינוח. מגיעים ודבר ראשון עומדים בתור  ל- 'blue bottle'  קפה. אנחנו מדברים על תור של לפחות רבע שעה אבל הוא שווה את זה כי הוא הדבר הכי קרוב לקפה של הארץ. אחר כך אוכלים ומכיון שכל אחד רוצה משהו אחר זה לוקח זמן. ובינתיים יש מוזיקה ואנשים ותותים כמובן. מתוקים, אפילו שזה חורף. ואקליפטוסים מסביב ומגרש משחקים שההליכה אליו, תוך פטפוט עם חברים זה כיף בפני עצמו.

 

img_5260a1

 

אם אתם מתכננים קפיצה לאיזור –  אל תחמיצו… 

 

img_5225h

4 תגובות

מתויק תחת ביסים מהחיים, ברקלי שלי

עוד מעט קריסמס- רסק תפוחים ביתי

.

CCC

————

img-2384a

.

האיש נסע לאנגליה לשמוע ולהשמיע. למי?! לאלו שתורת המשחקים עושה להם את זה. אה, בגלל זה אני כאן…  אני והשלושה בבית.

בבוקר, אחרי שהורדנו את פרינצי ליעדה והתחלנו בירידה התלולה מהבית, גיליתי שזהו אחד מאותם בקרים צלולים. כל-כך חד שאפשר לראות את סן- פרנסיסקו שבעבר השני בבהירות גמורה, כולל את העמודים התומכים שבגשרים. וואו. כשהראות בהירה כמו היום, הלב ממש מחסיר פעימה. זהו סוג הרגעים שעוצרים ומהממים אותך בכמה יפה פה.

בדרך, למרות הקור החורפי, העיניים נשטפות בכתומים ואדומים וצהובים, כאילו הסתיו עוד לא הבין שנגמר לו הזמן. "הי, פיצ" אני אומרת לנמברטו מבעד לאחותו המזמרת בעוז, "תראה איזה עץ מדהים!". חלפתי על פניו כבר עשרות פעמים אבל היום, אולי בגלל הניעור הזה שקיבלתי מהנוף קודם, אני ממש שמה אליו לב. הוא עץ זקן. ענק. הוא בכתום זוהר והוא לא מאותם זנים שניתן לראות כאן בדר"כ. "וואו, אמא" הוא מצייץ (יש לו את זה קצת) "זה עץ גזר!!!"

אללי. שותלים להם גינת ירק, משקים, מנקשים, מטפחים, מסבירים, גוזמים, קוטפים, מבשלים ובסוף מה מתברר?! שגזר גדל על עצים!      "זה שום דבר" אומרת אמא שלי שעה אח"כ בטלפון, "הוא בטח התכוון שזה נראה ככה בגלל הצבע, הוא לא באמת חושב שגזר גדל על עץ!".

.

img_3446a1

.

שבוע לפני קריסמס וזה מרגיש כמו בארץ לפני פסח, מן התרחשות כזו באויר. כל-כך הרבה זמן שאני פה ועדיין כל עניין המתנות האלו בקריסמס מבלבל אותי לגמרי- מה למי וכמה. לעולם אהיה כאן זרה. לגננות למורות לסייעות ולסטודנטים. לעוזרת הבית, לגנן. לדוור?! הדוור רנדי, שהוא סיני- אמריקאי, בא להביא חבילה. הוא אומר כמה פעמים 'אז אם אני לא אראה אותך עד החג- שיהיה חג שמח'. הוא אומר את זה כבר שבוע שלם אבל עכשיו, כשהוא במפתן דלת הבית ולא סתם ברחוב  אני נלחצת. הוא מדבר ואני מנהלת עם עצמי שיחות: נותנים מתנה לדוור?! מה פתאום? איך את לא יודעת את זה עדיין? בסוף אני דוחפת לידיו עוגיות. אבל הוא עדיין לא הולך. מתברר שהעוגיות מעוררות אצלו הגיגים רדומים- הוא מספר לי על הוריו ועל זה שמעולם לא נסע מחוץ לאמריקה. הוא קורא לנו  the world's travelers,  אני מתארת לעצמי שזה בעיקר בגלל קרבות האדירים שהוא מנהל עם כמויות הדואר שלנו כשאנחנו לא כאן אבל בכל זאת, זה מוזר לי לראות את עצמי דרך עיניו.

.

CC

לשכנה ממול עץ תפוחים מדהים וכך אני מוצאת את עצמי עם שלל רב. אני מכינה לנמברטו רסק תפוחים. הוא מת על זה וכל-כך שמח לראות את זה כשהוא חוזר מהגן, שאני שוב לא מבינה למה אני לא מכינה לו את זה יותר. זה לא ממש מתכון, אלו הם רק תפוחים קלופים מבושלים על אש קטנה עד שהם נמסים. אולי טיפונת קינמון, אם רוצים. זה כלום עבודה וזה מריח כל-כך טוב.. אז איך זה שאנחנו נזכרים בזה רק כשיש בבית תינוק שאמור להתחיל עם מוצקים?

חנוכה בפתח. יומולדת לאיש. מסיבת קריסמס. טיול לשלג. 3 קטנים 3 שבועות חופש. על זה אמא שלי אומרת ' ננוח בקבר'.

.

השארת תגובה

מתויק תחת בצנצנת, ברקלי שלי, גינה, פירות