וזהו יום טוב

למרות שהילדה בישרה לי בעליצות שה- groundhog  ראה את הצל שלו ונס חזרה למחילתו, מה שאומר לנו כי יש עוד 6 שבועות של חורף ואם לא די בכך, הוא או היא כנראה צודקים כי התבשרנו שממחר חוזר הגשם ואיתו גם הקור ו חוץ מזה היא התעקשה ללבוש תחפושת של סינית לביה"ס כי שוב חוגגים את ראש השנה הסיני, למרות כל אלו החלטתי על יום טוב.

החלטתי על יום טוב כי בשיעור היוגה שלי  הצלחתי לתפוס בדיוק את המקום האהוב עלי ו גם לא היו עמידות ידיים. כי בדיוק אתמול מצאתי סוף סוף תמונה לקיר שאני אוהבת. וזה לא קרה כבר שנים. ובגלל זה גם החלון היה חייב להחליף צבע בפעם השביעית. כי חברה שלי גילתה תינוק בבטן שלה. ובמיוחד כי, כמו שאומרת שרון, 'מחשבה יוצרת מציאות!'.

חוץ מזה, 1000 כניסות היו לבלוג הדי- חדש הזה שלי אתמול וזו סיבה לשמוח. לדעת שאני לא רק כותבת, אלא שמישהו גם קורא בצד השני… ולא רק משפחה. 

קיבלתי גם כמה תגובות מידידות ותיקות לספסל הלימודים ב'שנקר' (כן, הספקתי גם ללמוד שם, להיות מעצבת ולהבין שאני לא רוצה להיות מעצבת ) וממש ממש התרגשתי. עם אחת, אהובה במיוחד ועדיין מאד מעצבת, דיברתי אחרי הרבה זמן שלא יצא. בנתיים היא הספיקה ללמוד להירגע, להסתכל על ציפורים ("אני אומרת לך היל, את חייבת לפנות לעצמך זמן וללכת לשבת איפושהו ולהסתכל על ציפורים. זה כל-כך מתגמל!") וללמוד לא לקחת הכל ללב. גם אני רוצה. גם אני רוצה.. מאז אני מסתובבת בבית, בין עדר של קטקטים ובעל אחד וצעצועים זרוקים על הרצפה וחתיכות של דברים שחציים לעוסים ואומרת לעצמי ולהם:  'אני לא מתכוונת להתרגז'…  ולאיש: ' תזרום… אל תהיה תקוע!'  והוא בתמורה אומר לי:  'מה קורה עם הצ'אקרות- סתומות?!'  בכל פעם שאני נובחת.

כמו שניתן ודאי לראות לא ממש מתחשק לי לדבר על אוכל היום.

היום אני מרשה לעצמי 'לזרום' עם הרצון, להוסיף כמה תמונות שעושות לי נעים בעיניים ולפנטז על אוכל מקסיקני חריף, כמו שבא לי המון בזמן האחרון. (חושבת לשנות את שמי ל בניטו).

מחר אני מבטיחה יהיה פה פוסט חדש לתפארת. ויהיה מתכון. מבטיחה.