.

ספר, כך למדתי בשנה האחרונה, הוא סוג של לידה

מרגשת וכואבת ושמחה

רגעים מתוקים לצד אי-ודאות ומתח, בדיקות ועוד בדיקות, ביחד ולחוד, תזוזות משונות, דקירות חודרניות והרגשת ראשוניות נפלאה.

ספר, כך למדתי, זה המון עבודה. של הרבה אנשים.

והנה השבוע, סופסוף הכל מתנקז לקו הסיום- תחילת ההדפסה. ההתחלה של הסוף.

של הספר. שלי. וואו.

.

אפילו אינקובטור יש

ודולה אחת גם

אפרת המעצבת

מקסימה, לא?

 .

.

מישהו ביקום הגדול הזה דואג לי, ככה החלטתי כשהגורל זימן לי את הרצל. כי צריך מזל בדברים האלו והרצל זה קרש הצלה איתן בקריסות הבית האינסופיות. הפעם זה המנעול של דלת הכניסה שלא נועל. הרצל מגיע, צנוע ושקט כתמיד, בודק פה בודק שם, מדווח שצריך לקנות מנעול חדש וכמה מפתחות ארצה שישכפל עבורי.  'הרצל' אני אומרת לו, 'מה הייתי עושה בלעדייך, תגיד?!' האמת היא, שאני מנסה בכוח להוציא ממנו חיוך קטן אבל גם הפעם זה לא הולך לי. 'היית מוצאת הרצל אחר', הוא עונה בלקוניות והולך לדרכו.

כשהוא חוזר, הבית מלא בריחות של עגבניות ושום וחמישה ילדים יושבים ליד השולחן לארוחת ערב קולנית. לזניה פשוטה מרצה תמיד את כולם, גם את הבררנים ביותר כמו החבר של נמברטו שטוען שהוא לא אוהב אבל מגלה שהוא דוקא כן.

אפילו הרצל, אחרי המנעול מסכים לחתיכה קטנה. זה לא בא בקלות ולוקח את השכנוע שלו: חתיכה קטנה הרצל, אני אומרת לו, זה יעשה אותך שמח . אני שמח אל תדאגי… הוא אומר לי בפנים חתומות.

אבל כשהוא מסיים את הלזניה ואת הקפה, מתגנב חיוך קטנטן כזה לזויות הפה שלו והוא אומר תודה רבה היה טעים מאד והולך. ובתוך ההמולה ופטפוטי הילדים, אני נשענת על השיש בינות ללזניה שמראה את סופה הקרב וערימות הכלים המלוכלכים וחושבת כמו תמיד- על איך זה שאוכל יודע בתבונה שכזו, לשמח אנשים, אפילו את ההרצלים הכי רציניים.

.

.
את הקטע הזה כתבתי לפני כמה חודשים אבל דוקא היום, כשקיבלתי הודעה מהאמא של הילד שחשב שהוא לא אוהב לזניה וגילה פתאום שהוא דוקא כן ולא מפסיק לדבר עליה אז אולי אפשר לקבל מתכון, החלטתי שהגיע הזמן לשמח את כל אלו שביקשו כל כך יפה בתגובות.

כאן בבית היא יוצאת בכל פעם מעט אחרת- תלוי בסוג הגבינות שצריך לחפף מהמקרר. זהו מתכון בסיס שניתן לשנות ולרענן באינספור דרכים. אם הילדים עוזרים או אם אתם ממש עייפים או ממהרים, ניתן בעצם לערבב את תערובת הגבינה והעגבניות ולקצר מעט תהליכים- הטעם יהיה אותו טעם, המראה אולי טיפה פחות.

.

.

לזנית גבינה פשוטה       לתבנית של 30 ס"מ*22 / מאכיל הרבה ילדים!

בענייני ילדים- אם יש לכם עסק עם ילד שלא אוהב גבינה לבנה לסוגיה (כמו הבת שלי, למשל)- רצוי להתחיל מכמויות גבינה קטנות יותר- ככה יש יותר אדום, פחות לבן וכשהילד מתרגל, ניתן להעלות את כמויות הגבינה.

ניתן להכין מראש ולשמור במקרר. במקרה כזה, רצוי להוציא כחצי שעה לפני מהמקרר ולהחזיר לטמפ' החדר לפני האפיה. כמו כן, יש לתת ללזניה כ-10-15 דקות מנוחה לפני ההגשה, בכדי שתתיצב ותתמצק. אפשר גם לאפות מחצית הדרך, להשאיר בחוץ עד לשעה הנחוצה ולסיים את מלאכת האפיה ברגע האחרון.

_     _      _     _      _      _

כ- 15 עלי לזניה *(ואולי עוד כמה כי התבנית תבקש…) ללא צורך בישול מוקדם (של ברילה אחלה)

* אם אתם בעניין של פחות פסטה- גם ארבע שכבות יהיו מספיקות

לרוטב העגבניות:

4-6 שיני שום גדולות כתושות

4 כפות שמן זית

3 פחיות קטנות של עגבניות מרוסקות (400 גר' בכל אחת)

חופן עלי בזיליקום טריים

1 כפית סוכר

מלח ופלפל גרוס טרי. ואם ניתן- מעט צ'ילי יבש, לא בכדי שיהיה חריףאלא בכדי שיתן מעט ארומה

לתערובת הגבינות:

~ 600 גר' גבינה רכה- קוטג' או ריקוטה אפשר בשילוב עם פטה, גבינה לבנה

1 ביצה

חופן פטרוזיליה ובזיליקום טריים קצוצים דק (או כאשר אהבה נפשכם)

100 גר' גבינת פרמז'ן מגוררת (אם אין אפשר מוצרלה או קשה אחרת)

ובנוסף- כ- 40 גר' פרמז'ן/מוצרלה או כל גבינה קשה אחרת מגוררת

מכינים את רוטב העגבניות: בסיר רחב מחממים מעט את שמן הזית עם השום הכתוש ומעט מלח. מאדים בזהירות עד שהשום מתרכך ומפיץ ריח. מוסיפים את הבזיליקום הקצוץ ומבשלים יחד מעט. מוסיפים את העגבניות המרוסקות, מתבלים ומבשלים בבעבוע קל כעשר דקות (מכוסה חלקית שלא ישפריץ לכל עבר). אין צורך להסמיך את הרוטב מאחר והנוזלים דרושים לעלי הפסטה הלא מבושלים.

מערבבים את חומרי תערובת הגבינות ומתבלים במלח ובפלפל.

כעת למלאכת הבניה: כ- 2/3 מכוס רוטב עגבניות יש לשמור לשכבת הלזניה העליונה. אם אתם יכולים לשמור בעין, זה מספיק טוב.

מפזרים מעט רוטב עגבניות על תחתית הכלי, מניחים מעל את עלי הלזניה זה לצד זה (חפיפות מקריות זה בסדר גמור), מכסים ברבע מתערובת הגבינה (חוסר שלמות מקובלת בהחלט), מסיימים ברבע מרוטב העגבניות וממשיכים כך הלאה – 4 קומות לבניין. (או שלוש או שתיים- ראו הערה למעלה*)

מכסים בשכבת פסטה אחרונה, מעליה רוטב העגבניות השמור ומפזרים את הגבינה המגוררת.

אם יש זמן- נותנים ללזניה לעמוד ולספוג נוזלים. אם אין- גם בסדר. אופים ב- 180 מעלות צלסיוס/ 350 פרנהייט כ- 40 דקות או עד שהלזניה מבעבעת וזהובה למשעי.

נותנים לה לעמוד ולנוח מעט. מסכנה עיפה.

צועקים בואו לאכול!!!

.

.

"יחזקאל" אמרה הילדה שלי בכנות ההורסת והקטלנית הזו של  ילדים שטרם למדו טקט מהו "אתה יודע למה אמא שלי כבר לא באה הנה הרבה?". לא, יחזקאל לא ידע. הוא לא באמת ידע למרות ששתי דקות לפני כן,  התנצלתי והסברתי לו שקצת לא הייתי ושאני עובדת המון. אולי בגלל שהוא לא ידע, המשיכה ילדתי להסביר: "כי אמא מקבלת כל שבוע ארגז של ירקות אורגניים!"

בשלב הזה  שקלתי את מכלול האפשרויות שעמדו בפני.  לדאבוני, זיהיתי רק שתיים, אולי כי מההלם הלכה היצירתיות. כמו שזה נראה באותו הרגע, יכולתי לבחור בין נסיון התאבדות בינות לערימת החצילים שמולי או בהתמודדות עם האמת הלא נעימה. בחרתי באמת כי לימדו אותי שהאמת תמיד מנצחת והתנצלתי שוב בפני האיש החמוד הזה.  כן, עינת מכפר הנגיד שולחת  אלי בכל פעם ארגז עם ירקות שבוץ האדמה עדיין דבוק לגופם, שבו עלים משונים שאת שמותיהם אני לומדת לאט וירוקים שעדיין אוחזים בשורשיהם.  ארגז הפתעה, כזה שאין לדעת מה אמצא בתוכו ושמשאיר את המטבח ואת המקרר מלוכלכים הרבה יותר מכרגיל אבל מאלץ אותי לאכול מיני עלים שלא הייתי קונה בעצמי וכופה עלי יצירתיות קלה, בימים בהם הספר גומע את רובה.

צרור האורגנו /זעתר הענק שהגיע בארגז חיפש יעוד וקיבל אותו מדפנה בת-דודי, שכתבה לי על לחמניות שמרים ממולאות באזוב שהכינה. כמו אצל אלו, אין מתכון, רק תאור כללי של העניין אבל זה בלבד הספיק בכדי לפנות זמן ולהכין לחמניות רכות וחמימות שבבטנן בצל מטוגן, עלים וגבינה, וטעמן מזכיר ימים רחוקים של טיול צופים, מדורה ותה עם מרוה.

.

לחמניות ממולאות בעשבים וגבינה              12 לחמניות קטנות

לבנים שיווקתי אותן כלחמניות פיצה והן התקבלו בצהלות. הילדה שלי, זו שאומרת אמת, הסתכלה עליהן ועלי במבט שאומר 'זה פיצה זה?' והלכה.

אפשר לגוון עם מה שיש- מתרד ועד ירוקת אחרת כמו עשבי תיבול שונים, עלי חרדל ועוד

במידה ואתם בוחרים לשנות סוג קמח- כמו רק רגיל או רק כוסמין, יש להיות רגישים לכמות המים. קמח רגיל ישתה פחות. קמח מלא- מעט יותר.

לבצק:

1 כוס קמח כוסמין מלא

3/4 כוס קמח רגיל

1 כפית גדושה שמרית או שמרים יבשים

3/4 כוס מים חמימים

3 כפות שמן זית

1/4 כפית מלח

ממיסים את השמרים במים ומוסיפים קורט סוכר. מערבבים את הקמחים והמלח יחד. אם מכינים במעבד מזון- מוסיפים את תערובת השמרים והמים ואת שמן- הזית, תוך כדי פעולת המכשיר (אם הבצק דביק מדי, יש להוסיף מעט קמח. אם נראה יבש- מעט מים) ומעבדים כחצי דקה לקבלת בצק אחיד ורך.

מעבירים את הבצק לקערה משומנת היטב, מכסים בניילון נצמד ומניחים במקום חמים לשעה וחצי או עד שהבצק מכפיל את נפחו.

מגלגלים בעדינות את הבצק לנחש וחותכים ל- 12 חלקים שוים. מגלגלים כל חלק לכדור ומכסים במגבת, למנוחה קלה. בינתיים מכינים את המלית-

למלית:

מעט שמן זית

1/2 בצל גדול קצוץ דק

כ- 2 כוסות עלי  זעתר או אורגנו - נקיים

מלח ופלפל גרוס טרי

1/2 כוס גבינה מגוררת (מוצרלה או אחרת)

כ- 2 כפות גבינת פטה מפוררת

אפשר: תימין טרי ו-1/4 שן שום כתושה

מאדים את הבצל הקצוץ בשמן-זית ומעט מלח, עד שהבצל זהוב ורך. מוסיפים את כל העלים ומטגנים כדקה עד שהם נובלים מעט. מעבירים לקערית ומצננים מעט. מערבבים עם הגבינות ומתבלים. זהירות עם המלח- יש פטה והיא מלוחה.

ממלאים: לוקחים כדור בצק ומשטחים בעזרת הידיים לעיגול שקוטרו כ- 8-9- ס"מ, ממלאים בכפית גדושה של תערובת האורגנו והגבינה ומביאים את כל הקצוות למרכז, מעל למלית. צובטים את הבצקלסגירה, מכדררים מעט ומניחים בתבנית מרופדת בנייר אפיה כשתפר החיבור כלפי מטה.

כשכל הכדורים מוכנים, מלטפים אותם במעט שמן-זית (בעזרת היד) ואופים כ-  15 דקות בתנור שחומם ל- 180 מעלות סלציוס/350 פרנהייט. נותנים להם לנוח כעשר דקות בהן הם יתרככו ויתכווצ'צ'ו  מעט ואוכלים.

.

 מפורסמים 1

"אמא, לא תאמיני מה היה היום בשיעור- דנה המורה שאלה אם מישהו מכיר מישהו שתרם למדינה אז אני אמרתי שהסבא-רבא שלי היה עמנואל שחר. וכל הבנים היו כזה… די, לא נכון! וגם דנה המורה היתה ממש בשוק…"

עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון, יש לי כבוד רב  לעמנואל סבו של האיש. אבל תרשו לי להיות מעט סקפטית בקשר לידע שיש לילדים בכיתה ד' על מפקדו הראשון של חיל ההנדסה.

.

.

 מפורסמים 2

"אמא, את מפורסמת?!"

לא, לא ממש

"אבל יש לך בלוג!!!"

.

 מפורסמים 3

"אמא, את מפורסמת?"

לא, לא הייתי אומרת

"…ואבא, הוא מפורסם??"

לא, לא מפורסם

"אבל הוא פרופסור באוניברסיטה. אז איך הוא לא מפורסם??"

.

.

 מפורסמים 4

"אני רוצה להיות מעצבת אופנה מפורסמת"

את רוצה להצליח במה שאת עושה או להיות מפורסמת, אלו שני דברים שונים

"להצליח. אבל בעיצוב אופנה אם אתה מצליח אז אתה מפורסם ואז כולם רוצים כזה ללבוש את הבגדים שלך"

.

 מפורסמים 5

"אמא, אז מי יש לנו מפורסם?" (הילדה בקול נואש)

 יש לנו את דוד גלעד

"הוא מפורסם?"

קצת. אבל הוא יהיה, צריך רק סבלנות.

          יומולדת שמח גיסי, עכשיו תאלץ להמציא את הקיטור הבא

.

.

מפורסמים או לא צריך שיהיה משהו טעים ליד הקפה

מתכון של עוגיות שיבולת-שועל שוקולדיות עם טעמים של קלמנטינה וקריספיות מתפצחת. מקסימות עם הקפה של אחר הצהריים.

.

עוגיות שיבולת שוקולדיות       כ- 20 עוגיות

הן אפילו טעימות קפואות! וחברים, לא להתקמצן על שוקולד טוב.. זה מה שעושה את ההבדל בין עוגיה ל ע ו ג י ה

 1/2  1 כוסות שיבולת שועל

1/2 כוס קמח מלא

1/2 כפית אבקת אפיה

1/2 כפית קינמון

2 כפות קקאו משובח

1/3 כוס שמן זית צעיר ולא מריר

1 ביצה

1/2 כוס סוכר

גרירת קליפתה של קלמנטינה אחת עסיסית ורעננה

100 גר' שוקולד מריר משובח- קצוץ גס עם סכין, נחמד שלא אחיד

מחממים תנור ל-  180 מעלות צלסיוס/ 350 פרנהייט. מכינים שתי תבניות גדולות מכוסות בנייר אפיה.

מערבבים נוזלים ומסיפים יבשים ושוקולד קצוץ. אם התערובת מעט יבשה ניתן להוסיף כפותיים של  מיץ קלמנטינה או מים. מניחים כפות מהתערובת במרווחים על גבי התבניות ואופים כ- 10-12 דקות. מצננים ושומרים בכלי אטום או במקפיא, לעיתות משבר.

למרות שהדרכון שלי טוען לאזרחות ישראלית, כרטיס האשראי שלי טוען אחרת. מבחינתו אני תיירת המסוגלת למלא רק מחצית טנק דלק בכל פעם, כי ככה זה בישראל עם תיירים. מפה לשם, אין ביקור בתחנת דלק שאינו מתחיל ומסתיים במספר שאלות, בירורים, דיונים ועל הדרך גם קבלת כמה עצות. בחינם.

בפעם האחרונה היה זה 'אבישי החתיך' (כך נכתב בצג השם שלו) שתהה בקול מהיכן אני ומיד נידב לי ממשנתו- אין מקום כמו פה, אמר לי בעודי מחכה, אין כמו בארץ. אחר כך שמעתי איך נסע ללונדון לא מזמן ואחרי יומיים חטף את הג'ננה למה ששקט ומסודר שם יותר מדי ומשעמם שכולם עומדים בתור בסבלנות ולא נדחפים ואיך שכבר רצה לעוף משם, כי כמו שכבר אמר לי אין כמו בבית.

הוא צודק כמובן כי באמת אין כמו בבית. והבית הוא פה גם אם לפעמים נדמה שהוא שם. גם אם לפעמים הוא באמת באמת שם.

כי רק פה אני הולכת ברחוב של יום שישי וריחות הבישולים לקראת שבת עולים ומזדחלים ברכות מחלונות הבתים. מאחד מהם מרק שעועית, או לפחות כך נדמה לי, שמריץ אותי כמובן למטבח למרק שעועית משלי.

וכן, אין כמו בבית. גם אם לפעמים זה לא כל כך פשוט כמו שמסכם את זה בשניותיים אבישי החתיך

.

.

ומאחר והצטברו לי מספר התנצלויות, הנה הן:

* אני מתנצלת על פרקי הזמן הארוכים כל כך שבין לבין, תאמינו לי שלא שכחתי. מה פתאום שכחתי?! אני כל הזמן כותבת לכם בראש שלי (זה מן הרגל כזה), רק שזה לא מגיע לשום מקום כי קצת שקעתי בעבודה על הספר והרבה בהסחות החיים שבארץ ורבות הן. זה ישתנה בהקדם, אני מבטיחה.

* אני מתנצלת בפני אלו שכותבים לי למייל האישי ולא מקבלים תשובה. המיילים האלו נבלעים בים האחרים ולכן אני שוב מזכירה למי שרוצה שאלה לתשובה או סתם להגג, לכתוב את זה בבלוג עצמו. שימו לב שכאשר אתם מחזירים מייל לביסים שקיבלתם אוטומטית, הוא לא מגיע לבלוג כי אם אלי אישית.

* אני מתנצלת על הצילום- איכשהו מרקי קטניות, שהם דבר כל כך מנחם ומפנק, הם הדבר הכי לא פוטוגני שיש. לא פוטוגני אבל טעים טעים.

/

 *     *     *   

מרק שעועית ועצמות מח

לקרוא לו מרק שעועית זה קצת מצחיק כי יש בו כמעט את כל מה שהיה לי בקרבת היד-  מדובר במרק סמיך ועשיר שמתבשל לאיטו כ- 3 שעות.

1 כוס שעועית יבשה- מושרת במים קרים ללילה

6 עצמות מח

2 עגבניות בשלות- מגוררות ללא קליפה

4 שיני שום כתושות

מלח ופלפל גרוס טרי

2 עלי דפנה

תבלינים:   1/4 כפית קינמון, 1 כפית פפריקה, 1/2 כפית סוכר, פלפל חריף גרוס לפי הטעם

1 רסק עגבניות קטן

2 גזרים גדולים- פרוסים

כ- 350 גר' דלעת חתוכה לקוביות

צרור קטן של פטרוזיליה- עלים בלבד- קצוצים

~2 ליטר מים

1/4 כוס עדשים שחורות

1/4 כוס גריסים

מוסיפים מעט שמן-זית לסיר רחב ומבשלים בו את העגבניות והשום תוך כדי ערבוב, כ- 5 דקות. מוסיפים את התבלינים ואת רסק העגבניות ומבשלים כ- 5 דקות נוספות.

מסננים את השעועית ממי ההשריה ומוסיפים אותה לסיר עם עצמות המח והמים. מביאים לרתיחה ומבשלים בבעבוע קל כשעה.  מנקים מדי פעם את הקצף שנוצר בדפנות הסיר ( לתהליך המבאס הזה קוראים קיפוי). בתום השעה מוסיפים: גזרים, קוביות דלעת, פטרוזיליה קצוצה, עדשים וגריסים, מביאים לרתיחה נוספת ומסירים שוב את הלכלוך והקצף שנאספו בדפנות הסיר. מבשלים תוך בעבוע עדין, מכוסה למחצה, כשעתיים או עד שהשעועית רכה והמרק מסמיך.  * במהלך הבישול, בערך לאחר כשעה, אני ממליצה להוציא כמחצית מתוכן המרק, למעוך מעט ולהחזיר לסיר-המהלך מעניק למרק מרקם סמיך ועשיר. טועמים ומתקנים תיבול במידת הצורך.

Filed under: ביסים מהחיים, בשר, ירקות, ישראל שלי, מרק, קיטניות ]]> http://bissim.com/2011/11/22/beans-marrow-bones-soup/feed/ 29 הילה B1 http://bissim.com/2011/10/16/dganim/ http://bissim.com/2011/10/16/dganim/#comments Sun, 16 Oct 2011 21:50:36 +0000 הילה http://bissim.com/?p=8552 להמשיך לקרוא ←]]>

.

מציאות ישראלית

אני זוכרת את אמא שלי דומעת אל מול המסך כשהגיע השבוי הישראלי חזרה הביתה

השבוע, שנים רבות אחרי, יצרב הזכרון הזה בדיוק אצל ילדי

.

הומור

תכתובת ברשת שהגיעה לעיני:

בלוג נהדר אבל מאז שהיא חזרה לארץ נראה שירדה לה המוטיבציה לבשל… ממש כואב הלב עליה

ומישהי בתגובה הצליחה להצחיק אותי: אם הייתי גרה בברקלי וחוזרת לארץ היתה יורדת לי המוטיבציה לעשות כל דבר שהוא לא להזמין כרטיס חזרה.

.

ורק בכדי שלא יכאב לה הלב

שקיות לקט הדגנים של סוגת (וזו אינה פרסומת סמויה) הן פיתוי גדול- כי תוך עשר דקות הן מוכנות לאכילה ואז כל שנותר הוא רק להוסיף להן טעמים ויש תוספת נפלאה ואפילו ארוחה קלה אם מצרפים לזה קצת גבינת עזים וירקות.

בתערובת שאני קונה יש חיטה, גריסים, אורז מלא ושיבולת שועל אבל כמובן שאפשר לבשל רק דגן אחד שאוהבים או אפילו קטניה ולשלב במקום.

.

סלט דגנים בבצלים ופטריות

250 גר' = 1 שקית לקט חמישה דגנים

2 כרישות דקות נקיות ופרוסות

6-7 גבעולי בצל ירוק קצוצים

1/3-1/4 כוס שמן זית

מלח ופלפל גרוס טרי

חופן נדיב של עלי בזיליקום טריים קצוצים דק

סלסלת פטריות טריות

מיץ לימון טרי – לפי הטעם

מעבירים את הבצלים והכרישות לסיר קטן בתוספת שמן הזית ומעט מלח. מבשלים בעדינות ובסבלנות מכוסה על להבה נמוכה ומערבבים מדי פעם. כשנדמה שיבש מדי, מוסיפים כ- 1/4 כוס מים וממשיכים בבישול עד שהבצלים רכים לגמרי.

מנקים את הפטריות וחותכים אותן- עדיף קטן יותר ממני, אחרת יאפשרי שכמו אצלנו, מישהו שאוהב פטריות פשוט ישלוף אותן החוצה ויותיר לכם את השאר… צולים את הפטריות על מחבת נקיה ויבשה בחום גבוה, עד שאלו צלויות ושחומות היטב מכל הצדדים ורק אז מוסיפים זילוף שמן קטן בכדי לתת להן ברק ושמחה בעיניים.

מבשלים את הדגנים, מסננים ומערבבים בעודם חמים יחד עם תערובת הבצלים, הבזיליקום והפטריות. מתבלים היטב במלח, פלפל ובמעט מיץ לימון.

סלט דגנים עם ארטישוק ירושלמי ורוזמרין

פחד מוות אני פוחד מהשורש המקסים הזה, בעבור כאבי בטן אימתניים שהעניק לי פעם כשאכלתי ממנו ללא גבולות. מאז, אני מקפידה לתחמן אותו ומכניסה מעט ממנו לכל מיני דברים, בשביל לקבל תזכורת לטעמו הנפלא

250 גר' = 1 שקית לקט חמישה דגנים

2-3 ארטישוקים ירושלמיים מוצקים- קלופים

1 בטטה קלופה

2 שיני שום

2 ס"מ שורש ג'ינג'ר טרי קלוף

1/3-1/4 כוס שמן זית

מלח ופלפל גרוס טרי

1 ענף רוזמרין- עלים בלבד- קצוצים דק דק

קוצצים בקפידה את הארטישוקים, הבטטה, השום ושורש הג'ינג'ר הטרי- פרוסות, פסים וקוביות תהיה שיטה טובה לעניין.

מעבירים לסיר קטן יחד עם שמן הזית ומעט מלח ומבשלים בעדינות מכוסה, תוך כדי ערבוב עדין מדי פעם.

מבשלים את הדגנים ובעודם חמים מערבבים היטב עם תערובת הארטישוק הירושלמי והרוזמרין. מתבלים בהרבה פלפל גרוס טרי ובמלח.

.

.

.

כל כך הרבה מים זרמו בירקון מאז הגענו (או שמא אלו עקיצות היתושים, החום והלחות) ונדמה כאילו אין כבר טעם לחזור לאחור ולהעלות זאת לכתב. הילדים בסדר תודה ששאלתם: לה יש כבר עניבת צופים צהובה וחוצפה ישראלית (בניגוד לזו הקודמת- האמריקאית או מיי גוד) ונדמה שלו התחלף כל המיץ של המוח בכדורגל ובגולים. ובעצם הם הרבה יותר מבסדר, הם ממש מעולים.

..

ואני, אני פה ואני שם. אני בבית ואני זרה. אני הכל ולא כלום וגם וגם וגם. מתקנת מכונת כביסה שנוזלת, מזגן מקולקל. מנסה לשייך פנים של הורים לשמות ילדים, ללמוד מחדש מה נאה ומה לא, מה קונים מתנה וכמה זה עולה, מי חבר של מי ואיפה אוכלים טוב ומה ובעיקר – מחכה לאיש שיחזור.

.

.

וכשעצוב או כבד אני הולכת ליחזקאל, זה שבבוטקה בשדות. הוא תמיד מחייך יחזקאל, כאילו כל הטוב של העולם מתנקז לו לגוף. הוא מספר לי על בעיות השיניים ועל איך שהוא לא יכול לאכול בגלל זה מנגו, מגניב לי חצי אבטיח למרות 'שזה סוף העונה אבל בחיי שזה מתוק כמו סוכר תטעמי ותגידי אם לא' ומחשב טורי מספרים ארוכים בראש עם עפרון על נייר. הוא עושה לי טוב יחזקאל, הוא וחצי הכוס המלאה שלו.

ותאנים הוא נותן לי רכות קווצ' בחצי מחיר ואומר תראי איזו ריבה מעולה תצא לך מאלה

.

.

ריבת תאנים ופסיפלורה

1 ק"ג תאנים בשלות

450 גר' סוכר

3 כפות חומץ בלסמי

2 פסיפלורות

חותכים כל תאנה לרבע ומעבירים לסיר. מכסים בסוכר ומניחים מכוסה ללילה או לכמה שעות. מביאים לרתיחה ומנמיכים את הלהבה. מוסיפים את הבלסמי וממשיכים לבשל תוך כדי בעבוע עדין כ-40 דקות או עד שהריבה מסמיכה מאד. בכדי לבדוק סמיכות ריבה- מעבירים כף גדושה לקערית קטנה ומכניסים למקפיא לכמה דקות. כשמוכן- סוחטים את תוכן של הפסיפלורות לריבה וממשיכים כ-חמש דקות נוספות.

מצננים מעט ומעבירים לצנצנת נקיה.

*

ביום רביעי ירד האסימון על גודלו של האסון- השערות של איש הדשא שלי לא צמחו!

ב כ ל ל.

את איש הדשא הכנתי כדוגמית עבור עדר הקטקטים בגן של צעיר הבית, לרגל מסיבת פרידה קטנה מהגן. לא יודעת אם זה סוג הדשא הספציפי שבחרתי, שהבטיח צריכת מים מועטת בכ- 1/3 או שמא ככה זה תמיד אבל להביא דוגמית קרחת לילדים בני ארבע, זה לא זה. בחמישי שעטתי למשתלה לקנות עציצי חרס ושתילים ובשישי בבוקר צבענו, הדבקנו ושתלנו.

כל שנשאר עכשיו זה להתחיל לגרוב גרביונים.

.

שלושה ילדים נבטו לנו בגן הזה- חמש שנים של מסיבות וחגים וימי הולדת ורגעים מרגשים ומסיבות סיום וגננות אהובות.  גן שנעים להכנס אליו ואפילו יותר חשוב מכך- גן שנעים לצאת ממנו בידיעה שהילדים שלך בידיים טובות. גן שיש בו רוגע.

משהו להוסיף לרשימת הגעגועים.

.

מעזיזה הגננת האפגאנית, למדתי להכין את הדלעת המעולה הזו והתמכרתי. מסוג הדברים הכה פשוטים שתמיד משמח למצוא כשפותחים את דלת המקרר ומציצים פנימה בתקוה לגאולה. וכשהיא עדין חמימה וטריה, עם נגיעות היוגורט הקר והחמצמץ והשומי הזה והאורגנו הטרי- היא פשוט נפלאה.

         *

דלורית בכורכום ויוגורט 

עזיזה לא שמה כלום על היוגורט (שהיא כמובן מכינה בעצמה) ולפעמים מפזרת נענע יבשה. אני מפוצצת באורגנו כי הגינה מייצרת אותו בקצב מטורף ויש בשילוב הזה משהו מרענן. אם לא זה ולא זה- אפשר כמעט הכל בעצם

דרך פשוטה לקילוף דלורית: חוצים את הדלורית באזור שבו היא מתחילה להיות עגלגלה, כלומר מפרידים בין חלקה החלול והמגורען (החלק התחתון) לבין חלקה המלא והחלק (החלק העליון). קוטמים גם את חלקו העליון של החלק העליון והחלק ומעמידים אותו על חלקו החתוך והרחב. מתחילים 'לגלף' בעזרת הסכין את הקליפה בפסים מלמעלה למטה, עד שכל החתיכה נקיה מקליפות. באותה דרך מנקים גם את החלק השני ואח"כ חוצים ומנקים את הגרעינים בעזרת כף.

את הדלורית הנקיה פורסים לפרוסות שוות ברוחבן- כך הפרוסות יתבשלו באופן אחיד.

מזליפים מעט שמן -זית למחבת רחבה ומסדרים את פרוסות הדלורית בצפיפות זו לצד זו. מתבלים במלח ומפדרים במעט כורכום. מוסיפים מים לכדי 2/3 מגובה פרוסות הדלורית ומביאים לרתיחה. מכסים וממשיכים לבשל על להבה בינונית כ- 15-20 דקות. אם עדיין יש נוזלים בתחתית, מגבירים את הלהבה ומרתיחים ללא כיסוי עד שהנוזלים שנותרו סמיכים. אם לחלופין, יש מחסור במים- מוסיפים מעט בעת הצורך.

בסיום הבישול הדלורית צריכה להיות רכה מאד אך לא מתפרקת ובתחתית המחבת מעט נוזלי כורכום סמיכים. מעבירים לצלחת הגשה.

מערבבים יחד כמה כפות של יוגורט טבעי ושום כתוש. מזליפים מעל, מפדרים בפלפל גרוס טרי ומוסיפים עשבי תיבול.

.

זה לא מעכשיו החולשה הזו שלי לחלק הזה של העיר, זה אפילו הרבה לפני ימי מנהטן , בהם הייתי נוסעת במיוחד לחלקו הדרומי של העיר בכדי לחטט בחנויות תבלינים זרות, למצוא כלים מעוטרים וכלי אידוי של במבוק, לקנות דגים טריים ולאכול דים סאם. יש משהו בחלק הזה שעושה לי טוב.

.

בצ'יינה טאון של אוקלנד, עשר דקות מהבית, אין תיירים. אולי בגלל זה אין בה חנויות פיצ'פקעס מלאות בשעוני חיקוי זולים וכל מיני דברים שעולים מעט ומתפרקים אחרי יומיים. מה שכן יש בה זה סינים- מלא מלא מלא סינים. סינים מקומיים אמיתיים, לא סינים צעצוע. סינים שאנגלית לא שגורה בפיהם, סינים שעושים קניות הביתה, סינים שפוגשים סינים אחרים ומדברים איתם בסינית קולנית ומתנגנת, סינים זקנים וסינים ילדים. מלא מלא סינים.

מרגיע לי בחלק הזה של העיר, למרות שאין לי מושג מה אומרים מסביבי וגם לא מה עושים עם כל הדברים האלו שמוכרים שם- עלים ירוקים שאת שמם לא יודעת, שורשים חומים ושעירים, דגיגונים מיובשים מדיפי ריחות

.

אני הולכת לשם בעיקר בגלל הנודלס ותמיד תוהה איך זה שאני לא עושה את זה יותר.

בחנות הנודלס הנפלאה אני בוחנת כמו תמיד את כל הגדלים והמינים כאילו שבסוף, ליד דלת היציאה, יש מבחן שחייבים לעבור. מסביב חולפות אותי סיניות מיומנות, שולחות יד זריזה לשקית מוכרת, ממשיכות ימינה למדפי הטופו. יש נודלס עבים ודקים וכאלו עבים נורא. יש נודלס ביצים, שהן פסטה לכל דבר ויש נודלס שלא היו כאן עד כה, עם תרד.  וכולם טריים, מפתים, ארוזים בשקיות לוחשים לי 'הביתה'. 2 דולר קרוב יותר לגן עדן, זה מה שהנודלס האלו.

.

לא מבינה כלום אבל מבינה לגמרי את הזקנה שלידי שמצקצקת בבוז לעבר הנבטים התשושים- היא בנתה עליהם והם אכזבו אותה בזוויותהם העכורות ובגבם הרכרוכי. גם אני בניתי וגם אותי הם אכזבו וציקצוקים סיניים אני כנראה ממש מבינה.

.

.

בקופה, בפעם המאה לא מתייאשת ומנסה שוב לחקור איך באמת עושים הסינים. אני שואלת את הקופאית זריזת הידיים, בדיוק כמו ששאלתי את זו בפעם הקודמת ואת זו בפעם שלפני ומחכה לצחקוק סיני מבויש ותנועת נפנוף ידיים. אבל הפעם זה מצליח:  תבשלי שתי דקות, היא אומרת מהר ומגומגם, ותשטפי טוב במים. ותשימי שמן. רגיל. אח"כ שמן סומסום וסויה. ג'ינג'ר? אני שואלת ומשלמת. רק ככה היא אומרת וכבר מתקתקת את הלקוח הבא.

.

כשמסיימים לקנות נודלס (תמיד הרבה יותר ממה שבאמת צריך), הולכים עוד כמה צעדים לחנות הדים סאם הקטנה.  זהו מן חור בקיר עם דלפק ועליו כיסנים שמנוניים כראוי. זה לא דים סאם מהודר או מעודן, זה כזה פשוט פשוט של רחוב- כיסוני תרד עטופים במעטפת שקופה וחלקה של אורז, חצילים מטוגנים ממולאים בתערובת שרימפס. עם סויה וחריף, זו אהבת חיי.

.

.

נודלס של הסינית מצ'יינה טאון

איך שלא מסתכלים על זה, אי אפשר לקמץ כאן בשמן. ז'תומרת, אפשר אבל לא יצא כמו שאמור. מפוצצים בגזר ובירוקים ומתפללים לטוב.

מבשלים את הנודלס (טריים לוקחים 2-3 דקות, יבשים לפי ההוראות שעל העטיפה), שוטפים היטב במי ברז קרים, מסננים ומערבבים עם מעט שמן.

בווק או מחבת, מקפיצים בשמן רגיל: מקלות גזר דקים, בצל ירוק קצוץ, בוק צ'וי או ירוקים אחרים. אם יש צורך ויש, מוסיפים טיפונת מים. כשמוכן- מוסיפים את הנודלס, שמן שומשום והרבה סויה. מערבבים ומטגנים עוד קצת, שיספגו הטעמים- הנודלס צריכים להיות חומים, מבריקים ומלאי טעם. אם לא, מסיקים מסקנות ומוסיפים מה שצריך.

ככה גם יופי להכין את כל מיני הירוקים כמו הבוק צ'וי והברוקולי הסיני.

.

.

הרגשת הפרידה עומדת באויר. אולי בעבור זה החלטתי לקחת את הילדה ולצאת, סתם כך שתינו, ליומיים של טיול בנות

..

בשני תיקים ארזה הילדה שלי כמות דברים למינימום שבוע: בגדים, קלמר, משחקי יצירה, דילגית, ספרים, בובת ענק להתחבק איתה בלילה וכינור (אל תסתכלו עלי ככה, זה מבית הספר וצריך להתאמן עליו כל יום וזה אף פעם לא קורה. מה שכן, איך שמסתמנת נסיעה, היא מתייצבת עם הכינור ליד הדלת כאילו שב ר ו ר, איך אפשר לנסוע לאנשהו בלי כינור??) אני לעומתה ארזתי לי שניים וחצי דברים בשקית וכמו תמיד שכחתי משהו חשוב או שניים בבית.

.

אלוהי הג' פי אסים חשב עלי כשבאה לו ההברקה. הוא חשב בדיוק על קלולסית כמוני, שבקושי מבחינה בין צפון לדרום. אמר לעצמו, נמציא מכשיר שאיתו אפשר ללכת לאיבוד ותמיד תמיד למצוא את הדרך הביתה…

.

כביש 1 מגיח בערפל כבד כי ככה זה איתו, צריך מזל. מה שמדהים בו הוא, שגם כשאתה לא רואה ממטר, ישנה ההבטחה המרגשת הזו של מה שמעבר לקו הראיה. ומתישהו פתאום ממילא באה ההתבהרות והים שנפרש במלוא עוצמתו. וחופש בעיניים.

מדברות קצת ושותקות קצת ומקשיבות למוזיקה.

איך זה שנהייתה לי הילדה הזו, שבתשע שנותיה יודעת כבר כל כך טוב מה היא רוצה, שמצליחה להצחיק אותי במבטאים שונים. שדומה ולא דומה לכלום שאני מכירה.

.

.

אנחנו שתיים- עוצרות בדרך להביט בעובדים בשדות, בים, בחיות, במחלבת העזים. מכרסמות פיצה ורואות סרט רומנטי, הולכות בשבילים תחת עצי ענק ועוצרות לקטוף תותים. מתענגות על להיות לבד וגם קצת על להתגעגע לאחרים.

עוד מעט נהיה רחוק מכאן, בארץ אחרת עם נופים אחרים.

זהו מין סוג של טיול פרידה

.

..

*  *  *  *  *

ריבה היא מסוג הדברים שלא מפסיקים לרגש אותי בכל פעם מחדש. ק ס ם. ואם ריבה אז סקונס הם אחד הדברים הנכונים ביותר לידה.

יש לי בלב חיבה רבה לסקונס, מאפי הבוקר האנגלים המסורתים, שאיכשהו הושחתו ללא רחמים על ידי ידידינו האמריקנים והפכו למפלצות ענק יבשושיות.  סקונס אמיתיים, משובחים ופריכים הם מאפי הבוקר הכי שוים שתוכלו להפיק בחמש עשרה דקות של עבודה.  זה ההכי קרוב לארוחת בוקר במאפיה מצוינת שיש.

באנגליה, לצד כוס התה, מלוים אותם בריבה ובמריחה נדיבה של הדבר השמיימי הזה שנקרא:  Clotted cream , שזו האמאמאמא של השמנות. מאחר ואנגליה רחוקה, אני מגישה עם קרם פרש וריבת תותים ביתית וזה לא פחות מנהדר.

.

.

סקונס    כ -12 יחידות       בהשראת מתכון מימי 'בושון'

 כשמכינים סקונס שוכחים את תנועת הלישה. שוכחים לגמרי. מה זה לישה, תזכירו לי?! ככה הסקונס יוצאים פריכים למשעי ולתפארת מדינת האנגלים

3/4  1 כוסות קמח

2 כפיות אבקת אפיה

גרירת תפוז שלם

1/4 כוס שמנת מתוקה

1/4 כוס חלב

2 כפות סוכר

130 גר' חמאה קרה- חתוכה לקוביות

קורט מלח

מחממים תנור ל-  200 מעלות צלסיוס/400  מעלות פרנהייט

בקערת מיקסר מערבבים את היבשים: קמח, אבקת אפיה, מלח וסוכר עם גרירת התפוז.

מוסיפים את החמאה הקרה ומערבבים עד לתערובת פירורית. גושי החמאה יהיו בגודל של גרגרי תירס ואם הם אינם אחידים, זה בסדר גמור.

מוסיפים את השמנת והחלב ומערבבים רק עד לתחילת קבלת בצק (תמונה למעלה)

אוספים את הבצק יחד ומעבירים את הבצק למשטח ומאגדים בתנועות דחיסה לגוש אחיד.

מקמחים קלות ומרדדים  בעזרת  מערוך לגובה ס"מ אחד (אני בעד קטנות כי אז יש יותר בחוץ ופחות בפנים). קורצים  (שלי היו 6 ס"מ קוטר) ומעבירים לתבנית. מברישים בשאריות החלב- שמנת ומפזרים סוכר גס מעל.

אופים כ-  12-15 דקות או עד שהמאפים זהובים.

מצננים מעט ומגישים עם ריבה וקרם פרש.