כי הכי כיף להתחיל מהסוף
הגיע הרגע לקחת את ממוטה הביתה. 'אואו.. הנה סופו של הרחוב היפה שלנו' מציק לי פול השכן, בעוד אני מפליגה עם ממוטה לדרך ומנסה ממרום מושבי שלא לכסח מכוניות של אחרים, תוך כדי העפת שבבי עצים נמוכים מדי. אנחנו משייטים לנו יחד על הכביש המהיר, פונים כמה ימינות ושמאלות ומגיעים. ממוטה, גודלו כמשאית קטנה, נעמד לו גאה בין כל האחים והאחיות שלו ובני הדודים ובני הדודות שלו, נראה קצת שמח לחזור הביתה. 'ביי ממוטה' אני אומרת לו 'היית ממש מקסים' והוא משפיל מבט ומעפעף בביישנות.
בלילה שלפני, בערך בחצות וחצי פתחנו את דלת הבית. הקטן רץ בצעקות רמות למכוניות שלו: מקווין שלי! מייטר שלי! ופרץ בשלל חיבוקים סוערים ונשיקות. הדרמטית ניגשה לכיור באמבטיה ואמרה במבטא הודי (נו, כמו קינג ג'וליאן ממדגסקאר): וואו! הכיור הזה ענק! הוא תמיד היה כזה (ידיים נפרסות לצדדים) ע נ ק? ונמברטו, שיצא דומה מדי לאמא, דחף את אפו האנין והעדין למגבת הרחצה הנקיה ואמר: !my favorite smell. כל אחד ודרכו הוא.
מחצית שניה של הטיול
מסלול: מעבר ממרכז אורגון לכיוון החופים, נסיעה לאורכם עד הבית
זמן: 10 ימים
משתתפים: עבדכם, משפחתה והסילברמנים: שני בוגרים + שני בנים נוטפי צ'ארם ממיס ועמוסי מסטיקים, אנרגיות ודציבלים.
למי מתאים: להורים שכיבו לגמרי את כל מערכות השמע, הקשב והריכוז. לילדים שאוהבים מים גם אם הם מי קרח.
Clear Lake, OR- ימים אחרונים לפני עזיבה לכיוון החוף
יותי מוצא לו כרגיל חברים
ך
ים-יבשה עם כמה גלים קפואים
שפל חושף אוצרות
הכי טרי שאפשר להעלות על הדעת ופטיש. צריך לדעת להסתדר עם מה שיש.
המשך יבוא…
ותודות אלפים על כל ברכות היומולדת!
ותודות אלפים על כ
ביסים 
