אם תקדישו עשר דקות להכין צנצנת כזו עוד היום – הלימונים שבה יהיו מוכנים בדיוק בזמן למתכון העוף הצלוי והמעולה שיגיע מיד אחרי
-מצרפת את וואלה! שפורסם בשבוע שעבר-
בבת אחת הבשילו המוני לימונים וצריך היה להשתמש בהם במהירות בכדי שלא ירקבו. התחלנו להכין לימונים כבושים ומאותו היום, זה כבר כמה חודשים שאני מאוהבת ונפעמת מנפלאות הלימון. לוקחים לימון ומלח, מחכים בסבלנות (החלק הקשה) ומקבלים מתנה- המלח מרכך ומעגל את מרירות הקליפה ואת חמיצות הפרי וכמובן גם את מרקמו ויש לכם צנצנת של היופי בהתגלמותו. שכבות צהובות, רכות ומלאות עסיס.
הרעיון של כבישת לימונים במלח הוא עתיק נושן ולו אינספור גרסאות. מאובססית הלימון שתקפה אותי למדתי שאין כמו חיתוך הלימון לפרוסות דקיקות כנייר. לעומת השיטה של כבישת לימונים שלמים או חתוכים לרבעים, אלו נוטים להתרכך בצ'יק צ'ק וכבר מוכנים לענג אחרי יומיים-שלושה, מה שמעולה לאלו בעלי הצורך בסיפוקים מהירים (אני אני). חוץ מזה, ככה קל לשלוף את הכמות הרצויה הישר החוצה. החוצה לאן?! על טוסט של גבינה ובצל (אוח…) או כל סנדויץ אחר שבא, בסלטים, ירקות מאודים, קדירות ופסטות. בעצם בכל דבר כמעט.
לימונים של אושר בצנצנת
כשקונים אותם- מחפשים את אלו שיש להם קליפה דקה והרבה מיץ
פורסים לימונים לפרוסות דקיקות ככל הניתן ומוציאים גלעינים. מניחים בצנצנת קטנה כל פעם כמה פרוסות וזורים מעל מלח בנדיבות. עם כל 'קומה', לוחצים את הלימונים מטה בכדי שיגירו מיצים. כשמגיעים למילוי הצנצנת, הנוזלים אמורים להיות בערך עד 3/4 מגובהה ואפילו מעל. סוחטים עוד קצת מיץ לימון בכדי לכסות את הפרוסות ומכסים בשכבת שמן-זית דקה. סוגרים היטב ומניחים בצד, במקום מואר, ליומיים-שלושה.
בודקים אם מוכן- צריך להיות רך מאד גם במרקם וגם בחמיצות. שומרים על השיש כשבוע (אם לא מאד חם) או במקרר.
ביסים 