את 'אופה קטנה' הכרתי ממש במקרה. ככה זה עם הדברים השוים במיוחד.
קיבלתי את כתובת הבלוג שלה כהמלצה ממישהי שאני בכלל לא מכירה וה ת א ה ב ת י. יש לה מילים שעוטפות ויכולת הסתכלות נוקבת ורגישה וים של פרטי-פרטים בראש. בין המילים שלה, שזורים פה ושם לעיתים ספורות מדי, מתכונים מעניינים במיוחד כי היא באמת היתה פעם אופה קטנה.
מצאתי שם מתכון לבצק שמרים וקיבלתי ממנה רשות לעשות בו כרצוני. אז שיחקתי איתו קצת ויצאו לי עוגות גבינה רכות, מתקתקות שעושות ריח של בית וחשק לתה. אתם עוד תשמעו הרבה על הבצק הזה, יש לי תחושה. אפשר כמובן לעשות בו כרצונכם, לדחוס בו כמויות לא מבוטלות של נוטלה (רצוי אחרי שקראתם את התוית הקטנה שמאחור ואתם לגמרי מודעים למה שיש בפנים) או פרג או קינמון-סוכר-אגוזים ולטענת בעלת הבית, אפילו תפוחים. וגם אם אתם לא בעניין של עוגה- היא שוה קריאה.
נ.ב. מישהו כאן מכיר עורך ספרותי שמחפש את הכשרון הבא?!
אני מצרפת מתכון לשתי מליות, כל אחת שונה בקו הסיום בשל השוני במרקם ובאופי הגבינה:
הריקוטה מניבה עוגה שבה הגבינה נבלעת כמעט לגמרי בבצק
יש ביסים שהם כמו פנטונה איטלקית אוורירית כנוצה וביסים אחרים שהם לחים ומתקתקים
גבינת השמנת והקרם פרש נותנים מרקם של דניש עשיר
אני מעדיפה את ההיא. הוא מעדיף את זו. דומים בהכל אנחנו.
ביסים 