ביום בו הייתי אמורה לטוס ולא, התפצלנו אני והיא. היא (כבר אמרתי שאין הרבה מהדגם שלה בעולמנו?) לקחה את הגדולים ללונה פארק שזה מסוג המקומות שצריך לשלם לי בשביל שאגיע לשם. אני והקטקט נשארנו בבית. בערך ב- 11 אמרתי לו 'רוצה ללכת לשוק האיכרים?' אמר כן אז הלכנו.
אבל מה, לא טוב גיל שלוש לשוק האיכרים. הבן אדם רץ, אין לו אלוהים. נהפוך הוא שאמא תחפש כי זה יופי של משחק. כששילמתי על הגזר הוא נעלם ומצאתי אותו מתדיין עם עוברי אורח בצידו השני של השביל. בשומר הוא הגיע עם סלסלת תותים שפילח מאיזה דוכן בלי שההם שמו לב- היינו צריכים ללכת להתנצל ולשלם. בכרוב נשבר גב הגמל (אני הגמל בסיפור הזה) ואמרתי בוא נלך הביתה ובאמת הלכנו אבל בדרך הוא ראה את הטנדר- משאית של העוף הצלוי ונעמד לידה בצעקות. הוא רוצה צ'יקן מהמשאית! הוא גם רוצה לסחוב את הצ'יקן מהמשאית ואתם הלא מכירים איך שצ'יקן יכול להתעצבן כשגוררים אותו על הרצפה בזויות משונות.
הגענו הביתה בקושי ולפני שנכנסנו הוא כבר קרע את השקית של הצ'יקן המפורק מתלאות הדרך ודחף בה ידיים קטנות. ככה ישבנו בפתח הבית, אמא אחת וילד ואכלנו עוף בגריל עם הידיים.
'יותי' אמרתי לו
what? הוא ענה לי והישיר מבט חום גדול
'אי אפשר לרוץ ככה בלי אמא, אתה צריך לחכות לי…'
הוא הסתכל עלי כמו בוחן אותי ושקל עד כמה אני רצינית, אחר- כך חייך חיוך גדול ו'יותאי' ואמר לי: " זה funny!!!"
את שני צרורות הגזרים הקטנים הכנתי צלויים עם מרוה, כמו משהו שטעמתי פעם באיטליה. זה יוצא מתקתק ומרוותי ויש גם את שיני השום הרכות. זה כ"כ טעים שבהמשך השבוע, הכנתי אוסף שורשים ופטריות באותה צורה ויצא מצוין.
גזר, מרוה ושום
אם אין גזרים קטנים, משתמשים בגדולים- פורסים לעיגולים עבים או למקלות. אם יש גזרים צבעוניים אז בכלל מסיבה.
מה שנחמד במרוה זו העובדה שהיא עצמה נהיית קריספית וטעימה פלאים
בערך 24 גזרים קטנים
20 שיני שום
עלי מרוה מצרור שלם
מלח ופלפל טרי
כמה שלוקים נאים של שמן- זית
מערבבים הכל יחד וצולים בתנור בחום גבוה (200 מעלות צלסיוס) עד שרך וזהוב. נותנים ערבוב אחד אחרי בערך 20 דקות.
אוכלים חם, פושר או קר.
ביסים 