קציצות דגים רוזמריות בערך 25
1 ק"ג פילה דג לבן
2 מקלות סלרי
צרור פטרוזיליה
1-2 ענפי רוזמרין, עלים בלבד- קצוצים דק (הרוזמרין שבגינה שלי די חלש בטעמו, כדאי להוסיף מעט ואח"כ עוד לפי הטעם)
½ כוס פירורי לחם
מלח ופלפל
2 ביצים
1 בצל בינוני קצוץ
1 כפית אבקת סודה לשתיה
2 כפיות גדושות חרדל
10 שיני שום +1/4 כוס שמן זית או קנולה – מחממים את השמן עד שמתחיל לעשן, מכבים את האש ואז מכניסים את השום ומכסים. מנענעים מעט את הסיר בכדי לצפות את השום בשמן ומניחים לחמש דקות בצד. כשמתקרר מעט , מוסיפים את השום ללא רוב כמות השמן.*
מכניסים את הדג למג'ימיקס וטוחנים בפולסים קצרים עד שכולו מרוסק. לא לעשות דיסה! מוציאים לקערה ומכניסים את הסלרי, הבצל והפטרוזיליה. מרסקים גם אותם ומעבירים לקערה עם הדג. מוסיפים את כל שאר החומרים ומערבבים היטב. משהים את הבלילה כחצי שעה במקרר. צרים קציצות ומטגנים.
*כמו תמיד בקציצות מכל סוג- כדאי לטגן חתיכה רטנה ודקה במחבת חמה, ע"מ לבדוק מה חסר. זה הזמן להוסיף תבלינים ורוזמרין, אם צריך.

**אם אתם אנשים חלשים אתם חוטפים אחת- שתיים בעמידה. אם אתם אנשים חלשים שאוהבים לפנק את עצמכם, אתם מכניסים אותן בין שתי פרוסות לחם טוב עם קצת חריף וירקות. אם אתם גיבורים וחזקים או סתם מהסוג המוזר הזה, שלא אוכל כשהוא לא רעב- אז ממשיכים ישר לשלב הרוטב

לרוטב:
2 עגבניות גדולות- מגוררות ללא הקליפה
¼ כוס שמן
4-6 שיני שום פרוסות
1 כף פפריקה חריפה או רגילה וצ'ילי או בלי חריף בכלל אבל לא חבל? ¼ כפית סוכר
1 ענף רוזמרין מלח כף רסק עגבניות (לא חובה אבל עוזר אם רוצים רוטב מאד סמיך)
¼ כוס מים
מחממים שמן בסיר רחב ומוסיפים אתהעגבניות המגוררות, השום והרוזמרין. מבשלים בביעבוע עדין כעשר דקות, עד אשר הרוטב משנה צבעו. מוסיפים פפריקה, סוכר, רסק ומים ומביאים לרתיחה. מתבלים במלח.
לפני ואחרי…

מוסיפים את הקציצות- באופן פילאי, גם כאשר נדמה שאין טיפת מקום לעוד קציצה או שתיים או שלוש-יש! מניחים את הקציצה בסיר ומטלטלים את הסיר קלות. הקציצות החברותיות מפנות לה מיד מקום. לא יודעת למה אבל הקסם הזה קורה שוב ושוב. בודקים תיבול ומבשלים כעשרים דקות (כדאי להפוך אותן מהבטן לגב באיזשהוא שלב), עד אשר הרוטב מסמיך והקציצות מהממות. מוסיפים עוד מים אם צריך.
מגישים לשולחן בסיר עם הרבה לחם או חלה וגם כמה פלפלים חריפים שיעשו שמח.


14 תגובות
נובמבר 7, 2009 בשעה 1:21 pm
קציצות דגים זה משהו שאני לעולם לא אכין
אף אחד לא אוכל אצלי בבית "דברים כאלה" כך שאני נאלצת לאכול את כל מאכלי הדגים מחוץ לבית…
שבוע טוב
נובמבר 8, 2009 בשעה 3:02 am
כנראה שקציצות דגים לא 'עושות' את זה להרבה..
את לפחות לא צריכה לעשות סיר שלם רק בגלל החשק….
נובמבר 8, 2009 בשעה 7:34 am
נראה עסיסי וטעים!
תמונות נפלאות.
נובמבר 10, 2009 בשעה 7:22 pm
תודדדדדדדהההההההההה!
נובמבר 8, 2009 בשעה 5:49 pm
נראה טוב
נובמבר 9, 2009 בשעה 4:10 am
תודה!
נובמבר 10, 2009 בשעה 5:01 pm
(1) יש לך בלוג מקסים אני וזוגתי מתים עליו
(2) באיזה סוג דג את ממליצה להשתמש?
(3) האם אפשר להשתמש בדג קפוא?
(4) אני חושב שכפית סומק תעשה טוב לקציצות
המשיכי לעשות חיל
נובמבר 10, 2009 בשעה 7:21 pm
תודה נשמה, גלידה כבר עשית?!
דג קפוא בהחלט בסדר לקציצות. אני השתמשתי בטליפיה, שאני מוצאת חיננית, עדינה בטעם ולא יקרה (וכן, זה דג, אז צריך זכר. אבל היא נראת לי נקבה, לא?) מיכל מעדיפה קוד. אפשר גם הליבוט. בקיצור, כל דג לבן סימפטי ילך…
סומק נשמע אחלה. בכלל סומק זה יופי. אני לא מספיק משתמשת בו אבל אולי עכשיו בזכותך…אתה הרי יודע שיש כמה דברים שאתה המנטור שלי, כן?
אוי, אולי תשלח לי מתכון שלך ואני אפרסם?!
נובמבר 17, 2009 בשעה 12:07 pm
היי… לפני שאגש לשאלה בנוגע למתכון רציתי רק לומר שהבלוג שלך מקסים.. זה לא המתכון הראשון שאני מאמצת מתוכו והם תמיד גורפי מחמאות… לדעת מה בדיוק לעשות עם השום ואיך הוא משתלב במתכון, מתי להוסיף אותו?
נובמבר 17, 2009 בשעה 6:09 pm
תודה כי תמיד כיף לשמוע דברים טובים…
השום- כשהוא מתבשל לאיטו בשמן (יש הסבר בגוף המתכון, ליד רשימת החומרים), הוא מאבד מהחריפות ומקבל טעם שומי מתקתק. לאחר בצינון, מוסיפים אותו לתוך תערובת הקציצות עצמה. רצוי את כל כמות השום עם חלק מהשמן, אין צורך בכל הכמות.
את השמן שנותר (כולה כמה כפות) לא לזרוק! אפשר להשתמש בו הלאה לפסטה, ירקות מוקפצים או מה שבא…(מיחזור!)
ינואר 17, 2010 בשעה 7:32 am
שלום הילה,זו פעם ראשונה שלי על הבלוג שלך.
וזה פשוט תענוג.במיוחד מאחר שאני חובבת בישול ואפייה.
כל המתכונים כ"כ יפים כ"כ טעימים{וזה כי כבר ניסיתי כמה מהם}
וכמעט הכי חשוב זה שהם ערוכים כ"כ יפה ובטוב טעם.
אין בוקר שאני עוברת בלי להציץ אצלך.
תודה…..
ינואר 20, 2010 בשעה 4:15 am
שמחה נורא.
אפריל 15, 2010 בשעה 8:03 am
רציתי להגיד לך שיש לך בלוג מדהים ומענין מאד.
אפריל 15, 2010 בשעה 1:32 pm