תכננתי לברוא את הבלוג החדש שלי עם פרוש השנה העברית החדשה – אבל זה לא ממש קרה.
רציתי, במסגרת כמה הבטחות חדשות לי ולה וכמובן שדחיתי ודחיתי.
האמריקאים קוראים לזה “רזולוציות” וכשמתחילה כאן שנה לועזית חדשה, העיסוק בדברים שאדם רוצה לשנות ולהנהיג הוא תחת כל עץ רענן.
אז גם אם השנה החדשה הבאה עלינו לטובה החלה כבר לפני חודשיים כמעט, היום הזה עדיין מצוין אף הוא להבטחות חדשות. ולא סתם הבטחות, אלא חשיבה מעמיקה באותם דברים שאני רוצה להיות, לשנות, לעשות.
אני רוצה לכתוב בלוג. כי יש לי כל הזמן מה לומר.
אני רוצה ללמוד לנגן בגיטרה. בעצם תמיד רציתי.
אני ממש רוצה להצליח לעשות יוגה כל שבוע ולהתגבר על כל הדברים שקורים בדיוק ביום של השיעור הכי אהוב עלי.
אני רוצה להיות אם השנה. רגועה, מבינה, מלאת אנרגיות חיוביות ומחשבה יוצרת…
אני רוצה להיות פחות ביקורתית. פחות מנתחת כל דבר. יותר זורמת ויותר מקבלת.
אני רוצה ורוצה וזהו.
אז מה אם השנה כבר התחילה ולא חיכתה? הנה אני מתחילה.
ושתהיה שנה טובה!
מצטרפת לבקשות, לרצונות לכמיהות.
למרות שכבר שנתיים אחרי – שתהיה שנה טובה
כל כך נהנית מהבלוג שלך… סוג של טיפול נפשי עבורי ועבור המשבר שלי של גיל הארבעים. אני חושבת שאחרי אין ספור ביקורים אצל הפסיכיאטר ואצל הפסיכולוג, אצל ההומאופתית והמדקרת. הבלוג שלך הצליח להחזיר לי את ההבנה הבסיסית שאפשר להנות מהחיים, מהיופי, מהטעם.
אז תודה על הכל,
והחלטתי לקרוא אותו לפי סדר כרונולוגי מההתחלה
מירי
את הגיטרה זנחתי. את הבלוג הקמתי. חוץ מזה כל השאר נשאר אותו דבר- אותן בקשות.. אז מה זה אומר?!
חיממת לי את הלב במילותייך- תודה
ושנה מצוינת לך!
היי הילה,
התוודעתי לבלוג שלך לא מזמן, והתאהבתי! והפסטה עם הפטרוזיליה (של ברוק הספרית) היא קבועה אצלי, תמיד כשבא משהו משביע וטעים ממה שבטוח יש בבית. אז החלטתי להתחיל לקרוא מההתחלה. ואני יודעת שהולך להיות לי כיף. כמה יופי וטוב! עושה נעים בלב.
בהצלחה עם הספר ובארץ, ובכלל….
הי הילה
אני כבר קצת יותר משנה איתך. מתה על הבלוג. מתה עלייך (מה לעשות, אישיותך מתפרצת בין השורות). אני בדרך כלל לא כותבת תגובות, אבל חייבת לשתף אותך במהפך שעבר עלי בזכותך. תמיד אהבתי לאכול ולקרוא על אוכל – לבשל.. מממ .. קצת פחות. הרגשתי חוסר נסיון, חוסר בטחון, חוסר דמיון. והנה באו המתכונים הנפלאים שלך, בשילוב התמונות המאלפות והמילים שתמיד במקום, ועשו את שלהם. במשך שנה אני מכינה בכל שבוע מתכון אחר (שהפכו, כמובן, קבועים אצלינו במטבח) ופתאום אני נהנית לבשל, מרגישה שרכשתי פה ושם כמה מיומנויות, זוכה למחמאות ופשוט וכיף לי לענג את המשפחה והחברים. ובגלל שאני מרגישה צורך להשלים את כל מה שפספסתי, ובגלל שתקפה אותי סוג של אובססיית מטבח – החלטתי לעשות את זה מסודר; לקרוא הכל מהתחלה באופן כרונולוגי וגם להכין. ממש ג'ולי וג'וליה! אז הנה אני מתחילה…
כמעט שלוש שנים אחרי- ממש סגירת מעגל..
מרגש. תודה.