ביסים

לא יודעת איך זה בארץ אבל כאן הסלק נוכח כמעט כל השנה. קצת קשה לזכור מתי באמת העונה שלו.

הוא מופיע כאן בחנויות בשלושה צבעים: בורדו כהה, כתום (שהן בפנים צהוב זרחני) והמדהים מכל האדום, שתוכו עיגולים בלבן ואדום.

הלהיט הנוכחי במטבח שלי הוא סלק חי מגורר על פומפיה ומתובל בשמן-זית, מלח והרבה מיץ לימון. פשוט וטעים, עם המתיקות הטבעית של הסלק והקרנצ'יות. מה שכן, חייבים לגרר ולאכול מיד אם לא רוצים סלט בצבע חום מבאס… ואם לוקחים בחשבון את הסגולות המיוחסות לו כגון: מניעת מחלות לב, מניעת כולסטרול, דלקות ואפילו סוגי סרטן מסוימים וומוסיפים לאלו גם את המינרלים והויטמינים שבו, מגיעים למסקנה שהוא שוה אכילה גם אם זה לא בדיוק הקיץ.

ואפשר גם עם רימונים וקצת בלסמי:

או עם קצת נענע:

עוגת יומולדת מצופה בשוקולד עם סוכריות צבעוניות וזר של אספרגוס דוקרני. מכבה את הנרות, שתזכי לשנה הבאה והופ גבוה בכסא.. אחת, שתיים, שלוש…

אלו הם זכרונות הילדות המתוקים מכל- יומולדת ישראלי.

לא משנה כמה שנים אנחנו כאן, ישנם דברים שקשה להתרגל אליהם. "אני מעדיפה שתביאי 'קאפ קייקס' אמרה לי פעם הגננת הראשונה שלו, " ובלי ציפוי… זה יותר מדי סוכר!" הסתכלתי עליה בריכוז, היא הייתה רצינית. עודף סוכר, כך הסבירו לי,  עושה את הילדים קופצניים מדי וזה לא טוב למערכת החינוך האמריקאית.  האמריקאים, ככלל, ממעטים באפיית  עוגות יומולדת לילדהם, מקסימום קונים אחת עם ממרחים זרחניים מהסופר. אני יודעת שצריך להזהר מהכללות אבל בכל שנותי כאם כאן, לא ראיתי עוגת יומולדת אחת ביתית שהיא לא כזו מקופסא. בטח ישנן כמה כאלו פשוט לי לא יצא להתקל בהן.

לנמברטו המתוק מלאו בשבוע שעבר חמישה סתוים.  היתה לו עוגה עם סוכריות צבעוניות ונרות עם אחד לשנה הבאה וכסא עד מאה ועשרים שנה.  לבית -הספר, שם עושים יומולדת צנוע כמו שלא ראיתם מעולם, 'קאפ קייקס' כמובן.  קאפ-קייקס הן העוגות הקטנות האלו, שהאמריקאים כל- כך אוהבים. אחרי שאפינו בערך 28 כאלו, חיפשנו רעיון לקישוט שלהן ומצאנו עכבישים אצל מרתה סטוארט. זו לא החיבה הגדולה שלו לעכבישים, אלא העונה הזו, רגע לפני חג ההלואין. עיניים  של מרשמלו, אישונים צבעוניים ורגליים מבייגלה. לא יצא לגמרי עכביש אבל הילד היה מרוצה.

אחר-כך חשבתי, זה דווקא הגיוני. חיים קלים למורה- לא צריך לחתוך,  כולם נראים אותו הדבר ואין 'שלו יותר גדול '- כולם שוים. 

אז אולי בכל- זאת אני מתחילה להתרגל.

קאפקייקס וניל פשוטים        12 יחידות

המתכון הזה הוא מתכון בסיס אותו ניתן לגוון אותו עם גרירת לימון או תפוז, תמציות או ליקרים. יוצאות עוגות קטנות רכות וספוגיות שמחזיקות מעמד בכבוד יום או יומיים. הציפוי יכול להיות כל דבר שתרצו- מקצפת ועד גבינת שמנת מסוכרת. 

על כל המרכיבים בטמפ' החדר-

110 גר' חמאה רכה

3/4 כוס סוכר

 2 ביצים גדולות  

 1/2  1  כוסות + 2 כפות קמח

1 כפית אב' אפיה

קורט מלח

 3/4 כוסות חלב

מחממים תנור ל- 180 מעלות צלסיוס.

בקערת מיקסר מערבבים היטב חמאה וסוכר ומקציפים כחמש דקות- עד לתערובת תפוחה, בהירה ואוורירית.

מוסיפים את הביצים בהדרגה- מוסיפים ביצה אחת ומערבבים היטב ורק אז מוסיפים את השניה ומערבבים היטב.

מנפים קמח, אבקת אפיה ומלח.

 בשלב הבא, מוסיפים את תערובת הקמח והחלב לסירוגין- שליש מכמות הקמח ומחצית החלב ושוב. מסיימים בשליש מכמות הקמח.

מערבבים רק עד אשר התערובת אחידה. ערבוב יתר יתן תוצאה דביקה וכבדה.

 מחלקים ל-12 שקעי תבנית מאפינס עם או בלי עטרות נייר.

אופים כ- 20 דקות. 

לציפוי השוקולד: 

מיסים 100 גר' שוקולד וכף חמאה.

* הציפוי הזה הוא כמעט אך ורק שוקולד,  מכיון שרציתי ציפוי שיתקשה ולא יגרום ליכלוך ומהומה… לא רצוי שהילד יועף מבי"ס .

ניתן גם לקרוא כטור ב'וואלה!'

 הצ'שייר בהתהוותו 

פעם ראשונה שהשתתפנו במסיבת הלואין אמריקאית כהלכתה. וואו! בובות שלדים ועכברושים בגינה, ארון קבורה עם חריצים להכניס ידיים קטנות ולמשש (דברים מגעילים כמובן), דלעות מגולפות, קוקטל אדום מבעבע בסיר, ג'לי בצורת מוח, נקניקיות קטנות בצורת עכבישים, עוגות קטנות עם תולעי גומי מזדקרות וסוכריות בצורת עיניים שתוכן מיץ אדום. חויה תרבותית מסוג אחר.

ערב החג היה כמו תמיד, דבר מקסים ביותר. עם רדת החשיכה, יוצאים לרחובות השקטים של השכונה, עם אסופת שכנים מחופשים ונכנסים לבתים מקושטים בכדי לאסוף ממתקים. הילדים באושר אינסופי ואנחנו נהנים להציץ כל שנה מחדש לבתים הקטנים והקסומים שנמצאים לרוב מאחורי מסך של גדרות. מישהיא שואלת אם בישראל לא אמצנו את החג. אני אומרת לא- חג נוצרי, נכון?

אה, היא אומרת, אבל מה עם וריאציה?! 

אני קוראת באינטרנט שהחג הזה, הובא לאמריקה במאה ה-18 ע"י מהגרים אירים ואנגלים והתפתח ממנהג שבו עשירים היו נותנים לחם לעניים. נו.. לא נשמע יהודי?! יש סבל, יש סוף טוב. הלו, יש פה מישהו שאחראי על חגים? אם כן, אני ממליצה בחום.  בואריאציה. כמובן.

סלט דלעת ומרוה     מנה ראשונה ל-4

סלט-אנטיפסטי קליל ומתאים לעונה. הטעמים של מרוה וקינמון בשילוב עם הדלעת הם מאד אמריקאים.

אני השתמשתי בדלעת שנקראת Delicata אבל גם דלעת מעודנת אחרת תתאים, אפילו דלורית. אפשר לחתוך בכל צורה שמתחשק אבל הפרחים של זו היו נחמדים כמו שהם.

 יהיה יפייפה בכמות גדולה בצלחת ענקית. נוח להכנה מראש.

1 דלעת מאורכת- בערך 350 גר'

פורסים לפרוסות של בערך 1 ס"מ עובי- יצאו לי בערך 13 פרוסות.

מחממים תנור ל-250 מעלות צלסיוס/ 500 פרנהייט. מערבבים את פרוסות הדלעת עם 1 כף שמן זית ומלח ומשטיחים בתבנית. צולים כ- 20 דקות והופכים באמצע.

חופן עלי מרוה נקיים 

מחממים מעט שמן במחבת קטנה ומטגנים את העלים כמה שניות עד לזהוב. עושה הרבה שפריצים ובלאגן… זהירות לא לשרוף! זה מוכן ממש ממש מהר. מוציאים לנייר סופג.

לרוטב: כדאי להכין עט מראש ע"מ שיספגו הטעמים

1 שאלוט קטן קצוץ דק דק

1 כף חומץ בן-יין

מלח ופלפל

* מערבבים למניחים לחמש דקות בצד.

1 כפית דבש

 קמצוץ קינמון – תמיד אפשר להוסיף עוד

10 עלי מרוה קצוצים

1 כף מיץ לימון

2 כפות שמן-זית

* מערבבים הכל יחד. טועמים ומתקנים תיבול. (תלוי במידת החומציות של החומץ שלכם- אולי צריך מעט יותר שמן)

גרגרי רימון טריים- אם יש.

גבינת עזים או פטה.

את הסוכה שבניתי בעמל ידיי פירקנו האיש ואני באישון לילה. זה היה אחרי מספר התרעות על סופת גשמים עצבנית שתגיע היום (ואף הגיעה) וכמנע מפני קישוטי שרשראות צבעוניים מרוטים וקרועים.  האיש שוב עידכן אותי במחשבותיו על נחיצותה של סוכה בחיינו (פעם וחצי ישיבה בה…) אבל לא אני כי אשבר. הילדים צריכים מסורת גם אם זה לא ממש מתאים מבחינת לו"ז ההורים.

הגשם לא מפסיק לדפוק על החלון מאמצע הלילה וכיצור חורפי, זה משמח אותי מאד. היה משמח יותר אם חלקו של הגשם הזה היה נשפך בישראל אבל את מה שאי אפשר לשנות צריך לקבל, ככה אומרת המורה ליוגה.

היום בצהריים תגיע ליהיא וביום רביעי בלילה, האיש ואני נוסעים ל ח מ י ש ה  ימים  ש ל מ י ם  בלי אף קטקט לניו יורק, שם נפגוש את דיתי ורועי שלנו שיבואו מישראל. עברו שנים מאז החופש האחרון שלנו לבד ביחד ואנחנו כל- כך אסירי תודה לפירגון שלה. זה בכלל בכלל לא מובן מאליו.

אני מצרפת עוד מתכון מרק שהכנתי בשבוע שעבר ויצא לעילא. מאד עגבנייתי (זה מה שקורה מהתלהבות יתר בקניית עגבניות) וקצת אחר וזה כשלעצמו מספיק לפעמים, לא?!

מי שמתגעגע אליי אש, ימצא אותי ביום ראשון בוואלה עם קטיף תפוחים ועוגה לחמית וטעימה ועד שאחזור- תהיו בריאים ותאכלו משהו…

שלכם,

הילה. 

מרק עגבניות סמיך וקצת שונה     כמות  ע נ ק י ת שתספיק לבערך 6  אנשים

את המתכון המקסים הזה לקחתי מספר מקסים לא פחות  בשם: In Season .  הוא שייך לאנגליה שרה רייון, אישה המחוברת היטב היטב ועם המון ידע לאדמה.  בספר הוא קרוי 'המרק של קליאופטרה' ומקורו באפריקה. הנה ספר לחלום עליו…

המרק יוצא סמיך, אדום ומלא בטעמים עדינים של חלב קוקוס וכוסברה. מעולה. אין בעיה להכין יום מראש. 

*בהוראות לא מופיע שלב של סינון אבל לי הקליפות מפריעות בשיניים. כדאי לסנן (אלא אם לעגבניות קליפה דקיקה שלא מפריעה לכם כלל) במסננת גסה מאד ע"מ שהכל, חוץ מהמקלות האלו שנוצרים משבלולי קליפות קשות, ישאר במרק. אפשר גם פשוט להפטר מהקליפות לאחר הצליה בתנור.

בערך קילו וחצי של עגבניות בשלות

2 בצלים גדולים קלופים וחתוכים לקוביות גדולות

שמן-זית

מלח ופלפל גרוס טרי

3 שיני שום מעוכות

2 כפיות של ג'ינג'ר טרי מגורר

מעט פלפל צ'ילי טרי או יבש

צרור כוסברה בשלמותו- עלים וגבעולים- קצוץ גס מאד

1 פחית של מיץ עגבניות ( אצלנו זה קצת יותר מ-400 גר')

1 פחית של חלב קוקוס

1 כפית גדושה של סוכר חום

2 כפות רוטב דגים

מחממים תנור ל- 200  מעלות צלסיוס וצולים את העגבנית והבצל, מתובלים במלח ופלפל, בתבנית גדולה כ-  40 דקות. מקררים מעט ונפטרים מהקליפות . *אם אי אפשר מסננים אח"כ.

בינתיים, מחממים סיר גדול עם 'שלוק' גדול של שמן-זית ומאדים את השום, ג'ינג'ר, צ'ילי והכוסברה כ- 3 דקות.

מוסיפים מיץ עגבניות וחלב קוקוס ומביאים לרתיחה. מכבים את האש, מכסים ונותנים לעמוד לבינתיי, לספיגת טעמים.

כשמוכן, מוסיפים את העגבניות והבצל הצלויים לסיר ביחד עם הסוכר ורוטב הדגים. מביאים שוב לרתיחה ומבשלים כ-15 דקות תוך בעבוע.

מקררים מעט וטוחנים בכל מכשיר שרוצים.

הקטקט שועט מדי בוקר בבוקרו לגן של אוניברסיטת ברקלי. מה שה 'גן של האוניברסיטה' אומר בתכלס זה מחיר מופקע, עלאק פלברה אקדמאית, אוכל אורגני וציפיה מההורים להשקיע זמן איכות עם הילדים, כלומר ל ה ת נ ד ב! להתנדב זה אומר לקלל בתורך (כי הרי אף פעם אין לך באמת זמן) אבל לשמוח מאד כשאחרים עושים את זה בתורם.

אולי גינת ירק, אמרו לי הגננות. אמרתי שטוב אבל בגלל שאין ממש מקום, התפשרנו על שני עציצים גדולים וצבעוניים ובתוכם שתילי עגבניות וקישואים. זה היה כמעט בסוף הקיץ והייתי סקפטית לגבי הצלחתם אבל המחשבה היתה שלילדים יהיה מה להשקות ובמה לטפל. והנה, הפלא ופלא- שמש, מים ואהבה זכה של בני שנתיים פלוס, גרמו לעציצים לגדול והופ…יצא הקישוא הראשון! איזו התרגשות!

הגננת הסתכלה עליי במבט של 'הנה הגיע הזמן להתנדב' ואני חשבתי שלמרות שגם ככה אין לי זמן לנשום, קישוא בכור זוהי באמת סיבה מרגשת מספיק לבשל.  וכך יצא שבחמישי אני והקטנים הכנו מרק. אחחח… תשמעו, המתיקות שלהם והכנות הילדותית שלא עוברת שום פילטרים של נימוסים ו'לא נעים', פשוט ממיסה את הלב. הם דוחפים לפה ירקות, דוחפים אחד את השני ומג'ברשים בלי סוף… תולשים עלים מהתימין והרוזמרין ואחר-כך דוחפים לקערה גם את כל הגבעולים, דוחפים ידיים שמנמנות לעזור בגירור, מלקקים את הגזרים ומחזירים אותם חצי אכולים- הם כל מה שטוב באדם לפני שהוא הופך להיות ה ו א.

המרק יצא טעים. לא מרק גורמה אלא מרק ירקות ביתי וסמיך שמתאים לקבל את פני הסתיו.

ועכשיו כשיש לכם מתכון למרק כל שאתם צריכים זה את הסתיו…

 מרק ירקות פשוט :

 1 בצל קצוץ

4 שיני שום כתושות

1 ס"מ שורש ג'ינג'ר מרוסק

2-3 כפות שמן

2 גבעולי סלרי קצוצים

3 קישואים-חתוכים לקוביות

3 תפוחי אדמה-קלופים וחתוכים לקוביות

4 גזרים קלופים:   2 חתוכים לקוביות ו-2 מגוררים גס

1 עגבניה גדולה מגוררת על פומפיה, ללא הקליפה

חצי צרור של פטרוזיליה קצוץ

עשבי תיבול כיד הדמיון (אני השתמשתי בתימין, מרוה, בזיליקום ומעט רוזמרין)

מלח ופלפל גרוס טרי

1 כפית סוכר

4-5 כפות שיבולת שועל (קוואקר)

מאדים את הבצל בשמן עד שרך ומוסיפים את הג'ינג'ר והשום. מטגנים עוד דקותיים (זהירות לא לשרוף) תוך כדי בחישה ומוסיפים את שאר הירקות. מכסים במים, מתבלים ומביאים לרתיחה. מבשלים על  אש בינונית, תוך בעבוע עדין כשעה או עד שהירקות מתרככים לגמרי. מוסיפים את הקוואקר, בוחשים היטב ומבשלים עוד 10 דקות, עד שהמרק מסמיך מאד. בודקים תיבול ומבשלים עוד קצת. זהו. 

*אם יש צורך תמיד ניתן להוסיף עוד מים.

פודינג אורז הוא אחד מהמאכלים האלו, שקיימים בהמון תצורות ושמות במקומות שונים בעולם. (האמת היא שהופתעתי לגלות את מספרם דרך ויקיפדיה…) 

ההיכרות הראשונה שלי עם פודינג אורז היתה בצבא. אביקם הג'ינג'י שהיה מצרי במקור, היה מביא איתו אחרי סופשבוע בבית, צנצנת מלאה באורז לבן וקרמי. הוא קרא לזה 'אורז בחלב' ואכל את זה בתאוה בלתי מוסתרת. אני מתביישת להודות שמעולם לא ביקשתי לטעום.

היום, כפי שכבר התוודתי, דברים רכים ומפנקים הנאכלים בכפית, הם אהבתי הגדולה.

אז הנה קינוח כייפי ומפנק, מתובל דוקא כהילכות ההודים, בוניל והל.

אם בא לכם להתנסות ולהשתמש בפולי ההל עצמם, יש לקלות מעט את תוכנם לפני הכתישה. פותחים ומרוקנים את התוך. מחממים מעט על גבי מחבת נקיה ויבשה עד שמתחילה להשתחרר מהזרעים הארומה ואז כותשים בעלי ומכתש או במתחנת קפה.  נראה תמים אבל שופע טעם.

אפשר כמובן לקצר תהליכים ולהשתמש בהל טחון, רק לדאוג שהוא טרי.

במסגרת הקיצורים, ניתן גם להשתמש בתמצית וניל. אני הייתי היום במצב- רוח משקיעני ולכן בחרתי במקל וניל. אגב, יש היום לקנות צנצנות קטנות  המכילות 'תרכיז' של גרגירי וניל וחוסכות מעט.  בתהליך ובארנק.

חוץ מכל אלו, ניתן לגוון באינסוף אפשרויות:  מי-ורדים, פירות יער, קקאו, קינמון, צימוקים, פיסטוקים ושקדים, גרירת הדרים ועוד כיד הדמיון הטובה. 

מסיבה שאינה מובנת לי, הסוכר החום  הזה, בשקיות החומות הקטנות יוצר את קרום הקרמל הכי מוצלח.  לפעמים ניתן למצוא את זה בסופרים ואם לא אפשר  'להלוות' כמה מאיזשהו בית קפה…

 הפודינג יהיה מקסים גם בלי הציפוי, באם אין לכם את המיכשור הנכון. כלומר מבער. 

פודינג אורז בהל ווניל     4 מנות

אפשר לאכול אותו בכל צורה: חם, קר או פושר. אם בוחרים בקינוח קר, יש לקחת זאת בחשבון בעת הבישול ולהשאיר את התערובת מאד נוזלית. היא תתקשה מאד במקרר.

1/2 כוס אורז ריזוטו (קצר ועגול)

3 כפות סוכר דמררה 

3/4  1 כוס חלב (אני השתמשתי ב- 2% )

1/4 כוס שמנת מתוקה

2 תרמילי הל ירוקים (*הוראות הכנה בהמשך) או  בערך 1/6 כפית הל טחון

1/2 תרמיל וניל- חצוי לאורכו ומרוקן מגרגרים או 1 כפית תמצית וניל

* פותחים את התרמילים הירוקים ומחלצים את תוכנם. קולים על גבי מחבת נקיה מספר שניות, עד שהארומה משתחררת. מעבירים למכתש ועלי או למתחנת קפה וטוחנים היטב עד לקבלת אבקה דקה. שימו לב! מתחילים במחצית מכמות התבלין ומוסיפים בהמשך ע"פ הטעם. אני השתמשתי בסוף בכל הכמות מאחר ואני אוהבת שטעם ההל יהיה מודגש, אבל עדיף להתחיל ממעט ולהוסיף עוד בהמשך.

 מכניסים את כל החומרים לסיר ומביאים לרתיחה. מערבבים מדי פעם. מנמיכים את הלהבה וממשיכים בבישול איטי כ- 20 דקות או עד שהאורז רך.  יש לזכור שהאורז יתמצק מאד בעת הקירור ולכן רצוי  שישאר נוזלי.

מעבירים לקעריות ומניחים בצד. אם רוצים להגיש קר, מכסים ומעבירים למקרר. ניתן אח"כ להמשיך בתהליך הקירמול.

 מפזרים בערך כפית של סוכר מעל לכל קערית ומקרמלים עם המבער. לשכבה פריכה ונוקשה במיוחד כדאי לחזור על הפעולה פעמיים. שקית וחצי = כפית וחצי לקערית.

אוקיי חברים,

הנה הזמן לעדכן אתכם בבייבי החדש שלי: טור שבועי ב-וואלה! בכל יום ראשון!

התכוונתי רק לשים לינק לאתר  אבל כמו שקורה עם תינוקות חדשים, לפעמים צריך ללמוד להכיר אותם וכך יצא שהוא קצת מעוך. הנה הוא במלואו…

מביקור במולדת חזרנו רק לפני שבוע וכבר קשה לדמיין מפה את החום הישראלי. בערב נהיה קריר בגבעות של ביתנו והדבר שהכי מתחשק בעולם זה מרק חם. נו כבר, אני אומרת לעצמי, דמייני חם ומנסה להזכר, הרי רק שבוע עבר.  

מזג האויר בברקלי הוא הדבר הכי קרוב לאידאלי. החורף הוא חורף ישראלי אבל הקיץ שונה לגמרי. ימים מעטים שממש חם ובשאר הזמן נעים עד קריר. ביחוד בבקרים. 

המון דברים קרו בגינה שלנו ובחוץ בזמן שלא היינו כי חודש זה ימבה זמן במונחי גינה. אחד המשמחים מכל הם שיחי הפטל השחור, שגדלים בר ברחוב שלנו והתמלאו בהעדרנו בפירות סגולים-שחורים. אני והילדים הולכים לקטוף ונזכרים כמה כל העסק הזה דוקר. הפטנט הוא להתכופף, אני מסבירה להם בפעם המאה, כי אז רואים את כל הפטל שמתחבא והוא בשל ונורא מתוק. הם מתכופפים, משלחים הוראות ומתמלאים בכתמים אדומים- סגולים של עסיס.

ביום המחרת אני מקבלת מהשכנה קופסא ובה פטל בשל מהחצר שלה. היא באה בדיוק כשאני בשוונג לחשוב חם. אני מסתכלת על הפטל, הוא מסתכל עלי וביחד אנחנו מחליטים על גלידה.

הבעיה עם מתכוני הגלידה, אני אומרת לו, שרוב רובם של האנשים מרפרפים עליהם עד שהעיניים נתקעות להם ב: "מעבירים את התערובת למכונת הגלידה.." ושם זה נגמר. לרובם אין מכונת גלידה. 

הפטל ואני מחליטים על גלידה של בית ללא מכונה ויוצאים לדרך!

הבסיס לגלידה הזו הוא קרם אינגליז- תערובת מבושלת של חלמונים, סוכר וחלב. התערובת הזו היא שנותנת לתוצאה הסופית את מרקמה החלק והעשיר. ומשם אין גבול לאפשרויות… לשלב הרתחת החלב ניתן להוסיף נותני טעם כגון קוקוס, תבלינים שונים, קליפות תפוז, לימון ואפילו בננה. אפשר לקפל לתוכה פיסות שוקולד, שברי אגוזים רגילים או מסוכרים, מרשמלו, פיסות מרנג או ריבה של בית. את התערובת אני אוהבת לא לערבב עד הסוף וע"י כך לקבל צבעים שונים וטעם לא אחיד בכל ביס. וכדאי לזכור שכאשר מוסיפים פירות בחתיכות גדולות הם הופכים לגושוני קרח.

את התערובת ניתן להקפיא בצורות שונות- בכלי רגיל ומשם לקעריות הגשה באופן חופשי או עם כף גלידה, בתבנית מאורכת מרופדת בניילון נצמד וחיתוך של סכין לפרוסות או בכוסות קטנות ליצירת ארטיקים -רק אל תעשו אותם גדולים מדי כי זה לא נוח. כמקל ניתן להשתמש בענף עץ קטן, מקלות עץ של יצירה או של רופא וגם צ'ופ סטיקס. מנסיון, כוסות עגולות הן הנוחות ביותר, מאחר והגלידה אינה קשה כמו קרח וחילוצה מצריך העברת סכין דקה בדפנות ותנועת משיכה סיבובית.

הגלידה שלי מכילה הפעם ליקר קרם דה קסיס ובלסמי עם פטל שחור ותהוה סיום מרשים לארוחה של 'גדולים'. תחשבו כמה סטייל צופנים ארטיקים קטנים של זה כמנה אחרונה…

גלידת קסיס, בלסמי ופטל שחור             8 מנות

אם רוצים להוסיף לגלידה טעמים בסיסיים יש להוסיפם לחלב לפני הרתיחה, לקרר ולסנן. אני הוספתי בנסיון ראשון  1/2 מקל וניל ובשני תרמיל אחד של הל.  לא נרשמה העדפה ברורה למי מהם, אלא שלהל יש טעם קצת יותר מתוחכם. כמובן שאפשר בלי וניל ובלי תיחכום.

גלידת בסיס

1/2 כוס חלב

1/2 מקל וניל חצוי או 1 תרמיל הל פצוע (לא חובה)

3 חלמונים

1/2 כוס סוכר 

1 כוס שמנת מתוקה

מכניסים את החלב לסיר קטן ומחממים. רגע לפני הרתיחה, מורידים מן האש.

בקערה מערבבים היטב חלמונים וסוכר. מתקבלת תערובת מעט מוצקה וזה בסדר. מתחילים להעביר טיפונת חלב לתערובת החלבונים ובוחשים היטב. ממשיכים להעביר עוד מעט חלב ולערבב. האיטיות הזו נועדה ע"מ למנוע מהחלמונים להפוך לחביתה במגע פתאומי עם חום (טימפור). כאשר שתי התערובות אוחדו לאחת מעבירים חזרה לסיר בו הורתח החלב. 

מעבירים את הסיר הקטן לתוך סיר גדול יותר ובו מים רותחים (בן-מרי). מקפידים שהסיר הקטן ישב בפנים כך שתחתיתו לא תיגע במים עצמם (הבישול עשה ע"י האדים בלבד). מבשלים את התערובת עוד כמה דקות תוך ערבוב בלתי פוסק, עד אשר היא מסמיכה. הכי טוב לבדוק במתיחת קו על גב של כף- אם התערובת אינה נוזלת וסוגרת את הקו, זה מוכן. מקררים. מסננים.

קיצור דרך למנוסים: (ככה אני מקצרת תהליכים…המורים הצרפתיים שלי היו תולשים שערות!) מותרים על סיר האדים ומבשלים ישירות על אש נמוכה תוך כדי ערבוב מתמיד. מדי פעם מזיזים המידה מהלהבה וממשיכים לבחוש, מה שעוזר לתערובת להתקרר מעט. ככה ממשיכיכם עד לסמיכות הרצויה. מסננים.      

כשהתערובת בטמפרטורת החדר, מעבירים את השמנת המתוקה לקערה ומקציפים אותה עד לקבלת קצפת יציבה. מקפלים יחד.

1/2 כוס ליקר קרם דה קסיס

1 כף חומץ בלסמי

1 כוס פטל שחור (כדאי תמיד לטעום- אם הפרי חמוץ מאד אפשר להוסיף מעט דבש)

מעבירים את הליקר והבלסמי לסיר ומצמצמים ל- 1/3 מהכמות ברתיחה על אש קטנה, עד לקבלת סירופ סמיך וקראמלי. מעבירים את הפטל לסיר ומועכים בעזרת מזלג. משאירים גושישי פרי קטנים. מאחר והפרי מפריש נוזלים, מחזירים את הסיר לאש וממשיכים לבשל עוד כמה דקות עד לקבלה חוזרת של נוזל סמיך. מצננים.

מקפלים את תערובת הפרי בתערובת הבסיס באופן לא שוה ומעבירים לכלי/ם. מכסים היטב ומקפיאים .

  וואלה!     23.8.09

אחד הדברים המשעשעים שקורים לך כשאתה גר מחוץ לישראל נתח זמן נאה, הוא שאתה מאבד קצת קשר עם השפה. כי סלנג, בדיוק כמו אנשים, הוא דבר דינמי, הפכפך ותזזיתי.

אנחנו ההורים, תקועים אי- שם עם החמישיה הקאמרית (שיננית זה מקצוע מאד מ א ד סקסי) ועם ג'וג'ו חלאסטרה והצאצאים, שחשופים לספרים ולעברית 'מסוננת' של מבוגרים שמשתדלים לא לקלל (רק בערבית או אנגלית), מפתחים שפה נקיה ולפלפית מה, של מילים שהיום כבר עברו מן העולם כמו: ח'ברה וסבבה.

אי לכך אין זה מפתיע כלל, שמחופשת הקיץ הישראלית הקרובה, חזרה המשפחה עם מספר רכישות חדשות. השבוע סיפר לי נמברטו (הוא מספר 2 בבית ומכאן שמו) על משהו שהיה  "מפחיד …(פאוזה)… ברמות!"    למה אתה מתכוון כשאתה אומר ברמות? שאלתי. הוא הסתכל עלי מרוכז והוסיף בפאתוס " שזה היה ממש ממש מפחיד!"  באותו יום אחר הצהריים, אחותו הגדולה 'עצבנה אותו ברמות'. למחרת היה לו 'כיף ברמות' בקיטנה אבל ארוחת הצהריים ששלחתי לו היתה 'לא טעימה ברמות'.  מה לעשות, אי אפשר להצליח בכל.

רק שאתמול פתאום שמתי לב שנתקע לי ה'ברמות'. שאני בעצמי מדברת ככה. זאת אומרת, מדברת ככה ברמות. 

אחר- כך כשחשבתי על מתכון לטור הזה, שיהיה קיצי, מהיר, קל אבל שוה והכל כמובן ב ר מ ו ת- החלטתי שעת לחלוק עמכם את המתכון הזה, שמלוה אותי כמעט 10 שנים. זוהי מרינדת וניגרט פשוטה ונהדרת, אותה למדתי להכין בסטאז' הראשון שלי ב- union sq. cafe שבמנהטן. היא כל-כך פשוטה ובסיסית אבל עד כה לא פגשתי דומה לה והיא עושה נפלאות לא רק לחזה העוף כמצולם, אלא גם לצלעות כבש ולסטייקים. חומציות החרדל והבלסמי תורמת לריכוך הבשר והמרינדה עצמה, מעדנת את טעמו של הבשר.

יופי של נכס במטבח.

אפשר ורצוי לשחק עם סוגי החרדל- חרדל בעל גרגרים שלמים יתן תוצאה מעט שונה מזה החלק. ניתן להחליף את הבזיליקום בעשב אחר או לותר עליו לגמרי ואפשר גם ללכת על גירסה מינימליסטית של חרדל-בלסמי-שמן זית ועדיין יצא מצוין! שימו לב שאת המלח מוסיפים ממש לפני הצליה על- מנת שלא יגיר הבשר את מיציו. ואחרון חביב- לא רק צליה על הגריל תתקבל בברכה אלא גם טיגון קליל במחבת עם מעט שמן, להבה חזקה ומכסה מעל.

 מרינדה נפלאה לחזה עוף, סטייקים וצלעות של כבש

כהרגלן של מרינדות- 24 שעות יהיה מצוין אבל אם אין גם 1/2 שעה או כל מה שבאמצע יהיה טוב.

 700 גר. חזה עוף

1 כף חומץ בלסמי איכותי

2 כפיות חרדל די מלאות

2 שיני שום כתושות

1/3 כוס שמן-זית

כ- 10 עלים גדולים של בזיליקום- קצוצים

פלפל שחור טרי

חותכים את חזה העוף לנתחים הרצויים. אם רוצים לשפד את הבשר רצוי נתחים שוים ולא מאד קטנים.

מכינים ויניגרט:

מערבבים בקערה גדולה את החרדל והבלסמי. מזליפים את השמן בזרם איטי, תוך כדי ערבוב עד לקבלת רוטב אחיד וסמיך. מוסיפים את השום, הבזיליקום והפלפל ומערבבים. עוטפים את חזה העוף במשרה ומשהים במקרר עד לשמוש. לפני הצליה מתבלים במלח.

 קטקט בחופשה משבית מטבח. זאת עובדה.

עד מחר יש גן סגור ואני מוצאת את עצמי עוסקת במלאכת הקודש הכרוכה ברכבות, משאיות ושאר כלי- התחבורה אשר על הארץ ובשמיים. ובין אוטו אחד למשנהו, מצאתי קצת זמן לעבור על המקרר ולמצוא שם מיני מציאות. אני לא יודעת אם זה:  א. העובדה שאבא שלי הסתפק במעט לחם בגיל ילדי  ב. הכבוד לחקלאים ולאדמה   ו\או   ג. יותר מדי שידורי ילדות חוזרים של: "אוכל לא גדל על העצים" ו "יש ילדים גוועים באפריקה" אבל קשה לי, נורא קשה לי לזרוק…

הפוסט הזה הוא לא על אוכל פלצני או אנין הוא על מה שיש כמעט בכל בית, בעיקר בתקופה הזו של השנה- כל מיני פירות כאלו ואחרים שנשכחו בפינת המקרר. ושיהיה כאן ברור, לא מדובר בפירות רקובים אלא בכאלו אשר שכחו את ימי הזוהר שלהם. מכל אלו אני עושה 'קומפוט' בשפת סבתא מינה שלי או 'לפתן פירות בוניל' בשפתנו העדכנית וזה יוצא נורא טעים.  אוכלים אותו קר בבוקר, בצהריים או בערב, סתם ככה מהכלי או עם קצת יוגורט.

ואם רוצים לתת לו כבוד של ממש, מוסיפים לו קצת קצפת או קרם פרש ופירורים למעלה והרי לכם יופי של קינוח משאריות של מקרר!

קומפוט של פירות עזובים          4 מנות

 אפשר ככה ואפשר עם טיפונת של מי ורדים וגלידת וניל.

אני טרחתי ועשיתי פירורים. במחשבה שניה זה פשוט מיותר. לוקחים עוגיות מהזן הטעים ומפוררים מעל. אם רוצים טאץ' אישי, מוסיפים קצת אגוזים או גרעינים קלויים ומקבלים את אותו אפקט בפחות עבודה.

והכי כיף- זה מחזיק מעולה במקרר, כך שאפשר לעשות מראש!

400 גר. פירות (כי זה מה שהיה: אפרק לבן, אפרסק צהוב, כמה ענבים ושזיפים קטנים מהעץ)

2 כפות סוכר

1/2 תרמיל וניל- חצוי ומרוקן עם גב הסכין

מחממים את הסוכר בסיר קטן שמספיק להכיל את הפירות. לא מערבבים עם כף אלא רק מסובבים מעט את הסיר בכדי לערבב. כשהסוכר נמס ונהיה לקראמל בהיר, מוסיפים את הפירות. אם הקראמל שלכם בשלב מתקדם יותר, הוא יתגבש-לא נורא!- תוציאו את הגביש ותטעמו אם יש צורך בעוד סוכר.( הקראמל בתמונה למעלה לחלוטין כהה מדי)

מערבבים היטב וממשיכים לבשל על אש נמוכה. מוסיפים את תוך הוניל ומערבבים. מבשלים כ- 5-10 דקות תלוי ברכות הפרי. אם הפירות מתחילים להתפרק אבל זה נראה נוזלי מדי, מוציאים את חתיכות הפרי עם כף ומצמצמים את הנוזלים עד לסמיכות הרצויה.

 מאחר והפירות משתנים במתיקותם כדאי לטעום תוך כדי ולראות אם חסר מעט סוכר.

ואחותי היתה אומרת: תפסיקי לבלבל ת'מוח ותשימי סוכרזית…

וואלה! של השבוע האחרון- למי שפספס או שכח ובעיקר בכדי שיהיה בבלוג. העוגה אגב, משובחה.

שתהיה שבת שלום. 

שכנים זה דבר ברוך. כשהם מוצלחים, זאת אומרת. בביתנו, מי שאחראי בדר"כ על קשרי החוץ השכונתיים הוא האיש, אשר בימים כתיקונם מתרועע עם זקנות, מחמיא לשכנות על מראן הצעיר, מתלטף עם כלבים ומתבדח.

מי ששינה את מאזן הכוחות לאחרונה היא, מי אם לא, אמא אדמה.

עם השכנים ג'ניס וסטיב מימין יש תן וקח ולא מהסוג של  חצי-כוס-סוכר.  סוכר מעולם לא לוויתי מהם אבל עץ השזיף "שלנו" הוא למעשה העץ הזקן שלהם, שהחליט לפני שנים רבות שהדשא של השכן ירוק יותר ובא לדור אצלנו. הגפן שלי, לעומתו, פלשה כבר מזמן את גבולות חצרם האחורית ונותנת להם בנדיבות מפירותיה. אני מקבלת מהם לימונים מהעץ ונותנת בחזרה עוגה ומקבלת תפוזים ופטל גינה ומחזירה…   וילדת העיר שבי, שתמיד כמהה לכפר, שמחה.

השזיפים של העץ הזה, שלנו- שלהם למה להתקטנן, הם קטנים ואדומים עם תוך צהבהב. מה שמדהים בהם    היא העובדה שהם מתוקים גם כשהפרי עדיין לא בשל לגמרי. בשנים הקודמות בעיקר אכלנו אותם טריים, חילקנו בין חברים והילדים לקחו הרבה לגן. היה נדמה לי שכאשר אסיים להפשיט אותם מהגלעין, לא יוותר פרי. השנה מצאתי פתרון לקוטן שלהם- איך לא חשבתי על זה קודם? מכשיר גלעון דובדבנים!

רק עוד בעיה אחת קטנה… עדר הגמדים שבביתנו, מסתכל בעין עקומה על עוגות פרי וזה לא טוב לזוג ההורים שמסתכלים בעין מצוינת על כמעט כל סוגי המזונות הטעימים וכן, בכלל זה גם על עוגות פרי. אז מה עושים? מזמינים חברים בשבת בבוקר, אופים לכבודם עוגה וכשהיא מתחסלת בתוך שעתיים, המצפון נקי. כי מה, לא נכין עוגה לאורחים?!

והעוגה? יופי יופי של עוגה. קלה להכנה, מקבלת כל פרי בשמחה, לא דורשת תבנית ומשדרת איכות כפרית.  הבצק הוא מסוג הבצקים ששוים איזכור מיוחד- פשוט להכנה, פריך וחמאתי. מרדדים אותו, מעמיסים בפירות- משמשים, נקטרינות, אפרסקים, דובדבנים ואפילו פירות יער, מוסיפים מעט סוכר וזהו.

הבצק הנפלא הזה יכול גם לקבל על עצמו קרם שקדים או קרם פטיסרי לגרסאות מורכבות יותר. בעיניי, במקרה של פירות הקיץ המופלאים, הפשטות היא המפתח.

מאחר ומתיקות הפרי משתנה מפרי לפרי, כדאי לטעום אותם. אם הפירות שלכם מתוקים מאד- כמות הסוכר שבמתכון מספקת. אם הפירות מעט חמצמצים, רצוי להגדיל את כמות הסוכר שמפזרים מעל. 

גאלט שזיפים

'קמח אגוזי לוז' הינו פשוט אגוזי לוז טחונים דק דק.  אם אין בנמצא, נסו קמח שקדים או אפילו אגוזים אחרים או המירו את הכמות בתוספת של קמח רגיל. 

בערך 500 גר. פרי מגולען וחתוך גס

2 כפות גדושות ריבה איכותית- אני השתמשתי בריבת משמש ביתית

2 כפות סוכר

1 כף חמאה

לבצק:

200 גר. חמאה

1/4 כוס קמח אגוזי לוז 

2 כוסות קמח

1 כף סוכר

קורט מלח

1/3 כוס מי קרח

מחממים תנור ל- 200  מעלות צלסיוס.

בפוד- פרוססור עם להב המתכת (אין כאן טעות!) מערבבים קמח, סוכר, מלח וחמאה. ערבוב קצר בכדי שישארו גושי חמאה נראים לעין של כס"מ. מוסיפים את המים ומעבדים על-ידי פולסים קצרים עד לקבלת תערובת פירורית. לא לעבד יותר מדי!  בכדי לבדוק האם יש מספיק מים – לוקחים מעט מהתערובת ולוחצים אותה ביד. אם היא נדבקת לבצק זה מצוין. אם לא, מוסיפים עוד כף או שתיים של מים.

מעבירים את הפירורים למשטח נקי ומאגדים אותם לכדור בצק.

*לא לדאוג אם עדיין נראים גושישי חמאה בבצק. אלו רק יהפכו אותו לפריך יותר.

מרדדים על משטח מקומח לצורה עגולה (אין צורך שיהיה מדויק) של כ- 32 ס"מ.

מעבירים לתבנית אפיה מרופדת בנייר אפיה. קחו בחשבון שהדפנות מתקפלות פנימה, כך שהבצק יכול בשלב הזה להיות רחב מהתבנית. מורחים את הריבה במרכז הבצק כ- 5 ס"מ מהצדדים ומפזרים מעל את הפרי. זורים את כף הסוכר וחותכים את כף החמאה לחתיכות קטנות אותן מפזרים מעל. מקפלים את שולי הבצק הנקיים כלפי פנימה ומהדקים בעדינות ע"מ שלא יפתחו.  

מורחים את דפנות הבצק במעט שמנת מתוקה, חלב או ביצה ומפזרים מעל את כף הסוכר הנותרת. זה יתן תוספת קראנצ'ית לדפנות.

אופים כ- 60 דקות או עד שהבצק משחים.

יום ראשון של בי"ס. נמברטו התחיל 'קינדרגארדן' שזה מה שנקרא בארץ א' גנית. אנחנו יורדים לבית הספר ברגל ונכנסים להמולת הילדים-הורים. שנינו לא אוהבים את זה. לה, שדומה לאבא, ממש לא אכפת. הקטנים עומדים בשורות והמורים עושים מן השבעה- כל ההורים מרימים יד וחוזרים אחריהם: "אני מבטיח… להיות כאן… בדיוק ב-2:15 …בכדי לאסוף את הילד שלי… ואם לא אוכל… אדאג שמישהו אחר יבוא…" הקטנים בתורם מרימים יד  "אני מבטיח…להיות מוכן… בדיוק ב- 2:15 …ומבטיח… שיהיה לי יום מקסים.." זה מביא חיוך ומוריד קצת מהמתח שאני קולטת על הפנים שלו. והוא כזה עדין ורזה ובעיני קצת שברירי למרות שהוא לא ממש. הוא מחזיק לשתינו את היד חזק ואח"כ מתמלא באומץ, אומר ביי ונכנס לכיתה. האדלריסטית שלנו אומרת שיש לי רגישות אליו כי הוא דומה לי. תמיד הוא נראה לי שברירי נורא. ואז כשהוא מפתיע בחוזק שלו זה נורא מרגש. הרבה יותר מרגש מהחזקים שפשוט הולכים בלי היסוס.

אחר-כך אני קולטת ששכחתי את המפתח. אני מחכה לדיאן השכנה שתברר עם קת'י איפה הספייר שלי. בינתיים אני נקלעת לקבלת פנים לכבוד תחילת השנה, מכינה לי קפה ומתחפרת בפינה. אני שונאת את המינגלים האלו, מרגישה זרה. אחרי 35 דקות אני נזכרת באופציית החלון. בעליה הביתה, אני חושבת לעצמי כמה קשה לגוף ללמוד ובאיזו קלות הוא שוכח. מגיעה הביתה, גוררת כסא ונכנסת דרך החלון. הבית הזה פרוץ לגמרי. מצד שני אין ממש מה לגנוב.

היום אני מבשלת לי קינואה. גם כי  כ ו ל ם מדברים קינואה. שמעתי את גידי גוב אומר שקינואה זה לא למאכל אדם. צחקתי. פעם הייתי לגמרי מסכימה. עכשיו אני מבינה שזה בריא וגם התרגלתי לטעם.  מ' שהיא בשלנית קינואה ידועה אומרת שהאדומה הכי טעימה והיא גם אומרת ש'קינואה לוקחת הכל'.  ואם מ' אומרת היא יודעת..

סלט בריאות של קינואה

יצא אחלה סלט. לימוני וטיפטיפה מתקתק ובעיקר כזה שצריך ללעוס.

אם משאירים את הקינואה והרוטב- שבאמת באמת מוצלח לאללה, יכולים להכניס לשם מה שבא… ואפילו עוד קצת! (וכן.. אני יודעת שמתבקש גם  'ואם מוציאים גם את הקינואה אז בכלל מקבלים סלט מעולה '!)

אפשר לבשל אותה בשתי דרכים. דרך הספגטי ודרך האורז. בספגטי מבשלים בהרבה מים ומסננים החוצה גם את חלק מהסיבות שבגללן מלכתחילה אנחנו אוכלים קינואה ולכן עדיפה בעיני שיטת האורז. 

1/2  1 כוס קינואה אדומה (ובטוח שרגילה תעבוד אף היא)

1/2  1 כוס מים

1/3 כפית קינמון

1/2 כפית מלח

1 שן שום בקליפתה- מחורצת עם סכין

מביאים לרתיחה, מכסים ומבשלים על אש קטנטנה כ- 25 דקות, עד שכל הנוזלים נספגים בקינואה וחלק מהגרגרים נפתחים ומגלים את תוכם הלבנבן. משאירים מכוסה כ- 10 דקות ואז מסירים את המכסה ע"מ שתתקרר.  מוציאים את שן השום ואומרים לה שלום.

3 ענפי בצל ירוק קצוצים

2-3 חופני ענבים (אם הם גדולים רצוי לחצות)

חופן צנוברים קלויים

1/2 כפית גרירת לימון

1 פלפל אדום קטן קצוץ דק

פטה מפוררת -כשאהבה נפשכם (אני שמתי משהו כמו 70 גר.)

לרוטב:

2 ענפי סלרי קצוצים קטן קטן

1 כף חומץ שרי

1 כפית דבש

1/2 כפית מלח

1/2 כפית חרדל

1/4 כוס שמן

מערבבים סלרי, מלח וחומץ בקערית ומשאירים ל- 5 דקות. מוסיפים חרדל ודבש ואז את שמן הזית באיטיות תוך כדי בחישה, עד לקבלת ויניגרט. מערבבים את הקינואה עם שאר המרכיבים והרוטב.

וסוף עונת הענבים בגינה

מאחלת לכולכם יום ראשון קליל …

 אני רוצה להזמין אתכם למכירת ראש השנה של חברתי המוכשרת מיכל הקדרית

ואני מציינת זאת קבל עם ועדה, לא רק על שום עשרות הכלים שהעניקה לי ברוחב לב במתנה ("נו קרציה, קחי מה שאת רוצה") , אלא משום שחלק מהכלים המצולמים בבלוג הזה, כמו זה או זה הם  ש ל ה .

ומשזה נאמר, אני מצרפת את וואלה! האחרון בתקוה שתרוצו בהמונכם (לא לפני שרכשתם מתנות חג אצל הזכורה מעלה) ותמנגלו לכם פיצה- 

אז מה מביא בן-אדם לגמוע מרחק של חמש שעות נסיעה, לשכור בית של מישהו אחר ולבלות שם שבוע?!

חשבתי על זה הרבה, בעיקר במשך הנסיעה הארוכה. כי לא אוהבת נסיעות ארוכות. התשובה שלי לעצמי היא 'יציאה מהשגרה'. אתה מגיע למקום אחר עם נופים וריחות אחרים, מנתק עצמך מהיומיום עטור הכביסות ואינספור הסידורים. ופתאום מרגיש שאתה נושם אחרת.

הבית ששכרנו באגם שאסטה, ממוקם באמצע היער. שום דבר מסביב חוץ מעצים. זה בית הנופש של זוג אחר, שהופך להיות לנו לבית נופש חד-פעמי. מסביב טבע, עצים והמון מים. אין אינטרנט. אין טלפון. אנחנו מבלים את הימים בזריקת אבנים למים (האיש יודע להקפיץ אותן, אנחנו רק להטביע), קצת סירה וקיאק, קצת הליכה וקצת בישול ביחד.

הילדים רוצים פיצה. למה לא? המטבח ענקי. בטח כפול משלי, לא שזו בעיה גדולה. הם יושבים שלושתם ליד הדלפק הגבוה ולשים את הבצק. קמח עף לכל עבר. הקטקט מגלה שאם מוחאים כפיים, עוד יותר טוב, חתיכות בצק עפות. זה יכול להלחיץ אבל האמת היא, שזה מתנקה אח"כ במהירות מפתיעה.

לא לדאוג.   בסוף זה נהיה לבצק. עם קצת עזרה..

את הפיצות של היום הראשון, אני אופה בתנור, על גבי תבנית והן יוצאות סבירות. מה שחשוב- הילדים מאושרים.  ביום שאחרי, אני מחליטה לנסות לאפות אותן על הגריל הענקי והחדש שעומד במרפסת וזו הפיצה הכי שווה שאי פעם אפיתי!  בלי תנור, בלי אבן שמוט, בלי תוספות אנינות של גבינת עזים ושמן כמהין… רק רוטב אדום של ילדים, גבינ"צ, בצל, זיתים ופטריות.  הבצק שחום ופריך בתחתית בלי שמץ של 'קירשיות' אבל רך ומתמסר בחלקים האחרים ומה שחשוב- האמא מאושרת. 

 חשוב לפני שמתחילים!

* ברוב המנגלים, החום הישיר מלמטה יהיה חזק מדי ויכול לשרוף את תחתית הבצק בטרם הספיקה הפיצה להיות מה שהיא אמורה להיות. בכדי למגר את התופעה, רצוי להניח על המנגל רשת נוספת (אפילו כזו של תנור), ע"מ להגביה ולהפריד מעט בין הבצק ללהבות. אם הפיצה הראשונה נחרכת מעט- אל יאוש! הנמיכו את הלהבה ונסו להערים עוד רשת אחת. 

לבצק:

1 שקית שמרים יבשים= 1/2  2 כפיות (שזה כמעט שוה לשקית שמרית)

1/2  1 כוסות מים חמימים

1/2 כפית סוכר

4 כוסות קמח

1 כפית מעוגלת של מלח

4 כפות שמן-זית

מערבבים שמרים עם סוכר וחצי כוס של מים.

בידיים:  בקערה גדולה מערבבים קמח ומלח יחד. יוצרים גומה , שופכים את הנוזלים ומערבבים עם המזלג עד שמקבלים בצק 'מבולגן'. מעבירים למשטח נקי ומתחילים לאחד את הבצק. משנוצר גוש, מתחילים ללוש את הבצק (כל אחד בטכניקת הלישה שלו כי הרי לא נעבור על זה כאן ועכשיו), עד לקבלת בצק אחיד וחלק למראה.

במעבד מזון:  מערבבים קמח ומלח ומוסיפים תוך כדי פעולת המנוע את המים, השמרים ובסוף את שמן הזית. נותנים למכשיר ללוש את הבצק דקה נוספת. מוציאים למשטח נקי ולשים דקותיים עד לקבלת בצק רך וחלק.

משמנים במעט שמן- זית קערה גדולה. מגלגלים מעט את כדור הבצק בקערה, מכסים ומניחים במקום חמים לתפוח כשעה. אם יום חם בחוץ, אפשר להניח ליד הדלת ל30-40 דקות ואז לבדוק. הבצק אמור להכפיל את נפחו. דרך נוספת לבדיקת מוכנות הבצק, היא לתקוע בו אצבע אחת- אם החור שיצרה נשאר והבצק אינו 'קופץ' חזרה למעלה הוא מוכן. מחלקים ל4-5 חלקים, תלוי בגודל הרצוי של הפיצות.

רוטב עגבניות פשוט פשוט

2 שיני שום כתושות

4-5 כפות שמן- זית

מלח + 1 כפית סוכר

אורגנו יבש, בזיליקום טרי קצוץ 

1 קופסא קטנה של מיץ עגבניות או עגבניות מרוסקות או אפילו רסק עגבניות ואם מתעקשים על אנינות- עגבניות טריות, קלופות ומרוסקות

מאדים קלות את השום והמלח בשמן- הזית. לא משחימים שלא יהיה מריר.

מוסיפים את העגבניות ועשבי התיבול ומבשלים על אש קטנה. כמה?~! תלוי בכמות העגבניות. עד מתי? עד שהרוטב מסמיך ומקבל גוון בורדואי. אם משתמשים ברסק עגבניות, יש למלא את הקופסא הריקה במים, להוסיף לסיר ולערבב היטב. כשהרוטב מוכן- מקררים!

מחממים את הגריל ומשמנים את הרשת במסורת המנגל הרגילה- חצי בצל טבול במעט שמן. סוגרים מכסה ועוברים ל: הרכבת הפיצה:

מכינים גבינה צהובה מגוררת (או כל גבינה אחרת שרוצים) וירקות פרוסים דק. לוקחים את אחת מחתיכות בצק ומרדדים דק. מקמחים את המרדה בנדיבות ומעבירים את הבצק המרודד. לא חייב להיות עגול, זה בסדר.

רוטב. גבינה. ירקות.

מאד מועיל להעביר סכין גדולה מתחת לפיצה, רק בכדי לודא שמאומה לא נדבק… והופ.. 'מגלישים' לרשת. סוגרים את המכסה ונותנים לה להתאפות בין 6 ל-10 דקות, תלוי במנגל.  * ראו הערה למעלה!

באחת העליות הביתה, יש בית אחד, שכל קדמתו הם שיחי לבנדר. רוב השנה מראה משמים ואז פתאום, בעונה, פרובנס קטנה!

אני עוברת שם לפחות פעם ביום ומתכננת מה אכין מהפרחים הקטנים והמקסימים  האלו. הלבנדר שלי, לעומת הפרובנס, ביצע התאבדות דרמטית לא מכבר ואני מתכננת להתכבד בזה של השכן.

אני באמת מתכננת לחזור אליו אבל איכשהו הימים נוזלים בין האצבעות ודברים אחרים מתבשלים. אני רואה איך הסגול דוהה עם כל יום שחולף ובסוף, קוטפת שם פרחי לבנדר שהתייבשו לגמרי ומכינה קרם ברולה משמנת שנותרה מיותמת במקרר.  אני ממירה חלק מהשמנת בחלב ומרגישה עם זה טוב, גם אם זה בא במעט על חשבון המרקם השמנתי הכבד.

למרות התדמית המרשימה שיש לקינוח הזה, הכנתו היא קלי-קלות. צריך רק לדאוג שלא לאפות יותר מדי וצריך, ממש אי אפשר בלי- מבער. הקטנים שניתן לקנות בחנויות המתמחות טובים בהחלט למשימה.

לבנדר מזכיר לי תמיד את סבוני ה- Yardley , שהורי הביאו מטיול 'אירופה הקלאסית' בשנות השמונים. אלו היו סבונים מהודרים, עטופים בנייר וחתומים עם מדבקה ואמא שלי הניחה אותם בארון המצעים והמגבות. עבורי זה היה ריח של חוצלארץ ומפעם לפעם הייתי מתגנבת לארון לרחרח אותם. עד היום אני טומנת סבונים בארונות המגבות והמצעים שלי… ודווקא בגלל שהלבנדר מזוהה כל-כך עם הסבון, יש להקפיד מאד שלא להפריז בשימוש איתו. מעט, במקרה הזה, עושה המון.

טיפונת של פרחי לבנדר מיובשים וקצוצים תוסיף יחודיות ואופי לעוגיות, עוגות ותה וגם לזה ולזה. (ב'זה' ו'זה' מרתיחים עם החלב או השמנת, מקררים מעט ומסננים).

קרם ברולה          4 מנות

1/4  1 כוסות שמנת מתוקה

1/2 כוס חלב מלא

3 חלמונים

4 כפות סוכר

1/2 כפית פרחי לבנדר מיובשים

1/2 מקל וניל חצוי (לא חובה)

מחממים תנור ל-100 מעחות צלסיוס\ 200 פרנהייט.

מעבירים לסיר את השמנת, החלב ופרחי הלבנדר. מביאים לסף רתיחה, מכבים את האש ונותנים לזה לעמוד 5 דקות- לספיגת טעמים. אם משתמשים במקל וניל, מגרדים את תוכו ומוסיפים לסיר.

מערבבים חלמונים וסוכר בקערה.

מתחילים לאחד בין שתי התערבות באיטיות (טימפור). מוסיפים בכל פעם, מעט מתערובת החלב לביצים ומערבבים היטב. מסננים ויוצקים לקעריות. מניחים את הקעריות התבנית מרווחת בעלת דפנות עבות ויוצקים מים רותחים עש למחצית מגובה הקעריות. מכסים היטב בנייר כסף.

מעבירים בזהירות לתנור המחומם ואופים כ- 50 דקות. איך זה נראה כשזה מוכן?! מנענעים את אחת הקעריות בעדינות- הצדדים אמורים להיות יציבים למדי, בעוד שמרכז הקרם אמור להתנועע קלות. בהמשך, עד לקרור מלא, כל העסק יתייצב.

מוציאים מהמים ומקררים. מעבירים למקרר ושומרים מכוסה. עד כאן- ניתן להכין כיומיים מראש. 

לפני ההגשה, מפזרים כף סוכר *Turbinado מעל לכל קערית ומנענעים מעט ע"מ שפיזור הסוכר יהיה אחיד. בעזרת המבער ממיסים את הסוכר בעדינות. מכניסים את הקעריות לדקותיים למקפיא- זה עוזר לצינון מהיר של הקראמל- ומגישים.    * מכל סוגי הסוכר, אני מוצאת שזה 'מתקרמל' הכי טוב. בצר לכם – תשתמשו בסוכר רגיל.

 יאם.

איזו תקופה נחמדה להיות כאן. בפתח חג ההלואין על דלעותיו, שלדיו ועכבישיו (לא סתם זהו אחד מסמלי החג- הגינה מ ל א ה בהם. בבוקר צריך מטאטא או משהו לפלס את הדרך, אחרת כל האבו-אגלה שלך 'מתקרה'),  כמה עצים שאיבדו את הצפון והחלו להוריד עלים וגם, סופסוף מעט קרירות.

נסענו לטייל ב- Half  Moon Bay,  שזהו המקום האידאלי לתקופה הזו של השנה. בדרך אינספור חוות מלאות בדלעות- סינדרלה בכל הגדלים ומכל המינים וגם דוכני מכירה של פירות וירקות טריים. איכשהו, הדוכנים האלו תמיד נותנים לי הבטחה של בריאות וטוב. נזכרתי, איך כשהיינו צעירים, נקלענו פעם בטעות לכפר ערבי עם פיסות קרעי דגלי פלסטין מתדלדלים מחוטי החשמל. בעוד האיש מנסה לצאת מהמקום בבהילות קלטתי אני, בזוית העין, אישה זקנה יושבת לצד הכביש עם סלים. "השתגעת?!" הוא רשף עלי,  "תיכף הורגים אותנו פה ואת צריכה בדיוק עכשיו לדעת מה יש לה בסל?!!". כידוע לכל, יצאנו משם בשלום אבל נשבעת לכם, שעד היום תוהה לפעמים מה היה לה שם בסל.

ואפרופו צעירים, השבוע חגגנו האיש ואני 14 שנות נישואין. זה על עוד כמה וכמה שלפני. לכבוד המאורע נסענו ל-3/4 יום חופש בנאפה וחישבתי:

אנחנו עדיין שמחים זה בזה. ומצליחים להצחיק אחד את השני. ולעצבן, זה ברור.

הוא רואה אותי עם ספר ותוכנית. אני רואה אותו בנובל.  יפה.

(תמונות הנאפה יכלו להיות מזהירות יותר, באם לא גילינו לפתע שאנחנו באיחור לאיסוף דרדסים)

אני מצרפת את מתכון השבוע מהטור ב 'וואלה!', בו כתבתי על הסרט 'ג'ולי וג'וליה'. אני לא יכולה להפסיק לראות למול עיני את הסצנה בה ג'וליה (סטריפ המהממת), יושבת במסעדה וחושבת מה לעשות עם חייה…  "מה את אוהבת לעשות?"  שואל אותה בעלה.  "לאכול! ", היא אומרת.  "ואת כ"כ טובה בזה!!!" הוא עונה.

גם אני.

קטעים שנחמד לראות:

ג'וליה בקטנה על המזלג: http://www.youtube.com/watch?v=-OP08hW602U

חיקוי שלה ב  -Saturday nightlive     -מסתבר שאי אפשר לראות את זה בישראל. אנטישמים כולם, אני אומרת לכם.

 צלי בקר ביין- לחגים שיבואו עלינו לטובה

I enjoy cooking with wine, sometimes I even put it in the food I'm cooking.   Julia Child

ביף בורגונדי- הוא תבשיל צרפתי  של בקר ביין. התבשיל המסורתי מכיל בדרך-כלל גזר, בצל, בוקה גרני (צרור של עשבי תיבול) ולרוב גם פטריות ובצלצלי פנינה. הסרט עשה לי חשק אבל בהלת הספרים שבעקבות הסרט, גרמה לכך שלא הצלחתי למצוא את המתכון המקורי של ג'וליה. זוהי גירסתי לצלי בקר ביין- שמתקבל אפוף ריחות ובעל טעם עמוק ומשכר של בקר שבושל שעות רבות ביין. פשוט, ביתי ומפנק.

לבישול ארוך מתאים נתח בשר 'משויש' (שפסי שומן לבנים עוברים בו)- אשר מבטיח שהבשר לא יתיבש בבישול.  אני משתמשת בבשר short ribs ללא העצם, הנקרא בישראל 'אסאדו'. הוא מאד שמן וג'לטיני ולכן יוצא רך ביותר בבישול הארוך. נתח של כתף, שהוא גם נתח זול יותר- יעשה אף הוא עבודה נפלאה. 

ובקשר לירקות- בתום הבישול הכל מקבל גוון שחום כהה מהיין, כך שהצבע לא ממש משנה… אני בחרתי בסוגי גזרים קטנים ובצנוניות אבל ניתן כמובן להשתמש בגזרים רגילים חתוכים גס ובירקות שורש מכל סוג שהוא. 

ניתן להכין יום לפני- כך שהנה תבשיל שיכול להוריד במעט מהלחץ שבאירוח גדול משתתפים. 

2 קילו בשר בקר- חתוך לקוביות גדולות

6-7 כפות שמן קנולה

ירקות שורש- אני השתמשתי בערך ב- 26 יחידות של גזרונים קטנים וצנוניות- שטופים היטב

4 בצלים קטנים- קלופים וחתוכים לרבעים

2 מקלות קינמון

2 ענפי רוזמרין טרי

1 ראש שום שלם חצוי לרוחבו

1/2 בקבוק יין אדום יבש

2 כפות רסק עגבניות

2 כוסות מרק עוף טרי (ניתן להחליף במים ועדיין יצא טעים)

מלח ופלפל טחון טרי

מניחים את פיסות הבשר על נייר מגבת לספיגת הנוזלים ומתבלים במלח ופלפל. מחממים סיר גדול (כזה שמתאים לתנור) על אש גבוהה ומוסיפים כמחצית מהשמן. בשמן חם מאד, צולים את קוביות הבקר (סביר להניח שבשלוש פעמים נפרדות, ע"מ שחום המחבת ישאר גבוה ופיסות הבשר יושחמו כהלכה), עד שהן שחומות למשעי משני צידהן. מוציאים לקערה.

לאחר שכל הבשר הושחם, מוסיפים לסיר את שארית השמן וצולים בו את כל הירקות. מוסיפים מלח ופלפל ומערבבים קלות. כשירקות משחימים מעט, מוסיפים את היין ומבשלים כמה דקות בביעבוע. בעזרת כף עץ, מגרדים היטב את תחתית הסיר.

מוסיפים את מרק העוף, רסק העגבניות, מקלות הקינמון והרוזמרין. מערבבים היטב ומביאים שוב לרתיחה. מכסים ומעבירים לתנור שחומם ל- 130 מעלות צלסיוס לכשעה. מורידים את טמ"פ התנור ל- 100 מעלות וממשיכים לאפות בחום נמוך כשעתיים- שלוש, עד אשר הבשר רך למשעי.

יש לשים לב שבסיר ישנם תמיד נוזלים. במקרה וחסרים, מוסיפים מעט מים. אם מכינים את התבשיל יום לפני, ניתן לבשלו לא עד הסוף ולסיים ביום שאחרי.

שבת אחרונה בהחלט בלי אבא שמלמד. אנחנו נשארים בפיג'מות ומעבירים את היום בבית. אוכלים טוסטים עם דבש ותותים ובננות לארוחת בוקר, בונים סוכה קצת באיחור (אני על הסולם ונמברטו מתקרצץ מלמטה) ומכינים עוד קצת קישוטים (אין על שרשראות צבעוניות).

הברז של האמבטיה דולף כבר כמה ימים. "מושה", אני אומרת לאיש "תנסה לראות מה זה..". אני חושדת בו שהוא מסוגל להרבה יותר ממה שהוא חושף אבל מורשת האבות וגם התאוריה שכל אחד בעולם הזה צריך לעשות את מה שהוא טוב בו (יעני 'התמקצעות') מנצחת. "תקראי לאסים" הוא אומר לי כמו תמיד. 

אסים זה השם של איש התיקונים שלי. אם זה היה תלוי בבן-זוגי, אסים היה גם בא להחליף מנורות שרופות. הוא לא היה פה ימבה זמן אבל זה רק בגלל שאני מתביישת לטרטר אותו על שטויות ובסוף מצליחה או לנג'ס מספיק או לעשות את זה לבד. הפעם אין ברירה. קוראת לאסים.

בואו נכין פסטו, אני אומרת לגמדים כשארוחת הצהריים מתקרבת. הילדים, נתנו בהם סימנים כמו בארבעת המינים, רק שהם שלושה. היא לא רוצה לעשות וגם לא לאכול את זה. האמצעי רוצה לעשות אבל לא בא לו לאכול את זה והקטן, כמו אמא, רוצה לעשות ורוצה אף רוצה לאכול את זה (וגם את כל השאר). אנחנו קוטפים בזיליקום מהעציץ (לא מצליח לי בגינה. תמיד אוכלים לי אותו) ולפני שאני מספיקה לשטוף ההם מתחילים לדפוק עליו. אורחים בפסטו או שלא, זאת אין כבר לדעת.

אסים מגיע ב ד י ו ק כשמתחילה הארוחה. מיסיס הילה, הוא אומר לי, גוד טו סי יו, לונג טיים. אני מאד אוהבת את האיש  הזה. הוא מהאנשים האלו שרואים להם את הטוב בעיניים וחוץ מזה שנינו זרים בארץ לא לנו. כמה דקות אחרי, בעוד שנינו מתדיינים באמבט, שישו ושימחו בפינת האוכל. החיות הקטנות מרימות דציבלים. אני זונחת את אסים ומוצאת אותם שמחים ומתפרעים כשסביבם חתיכות פסטה פזורות והדפסי פסטו ירקרק על הקיר. בכל פעם מחדש אני מופתעת מהמרחק הזעיר שבין שליטה ורוגע ובין כאוס מושלם . 

אני שואלת את אסים אם הוא רוצה פסטה. יס מיסיס הילה, איי ריממבר יו אר אה ורי גוד קוק. (הוא לא ראה את הסלט שהבאתי אתמול לארוחת ערב אצל חברים. בואו נגיד- נסיון לא מבריק) בינו וביני והילדים הולכת כמעט חבילת פסטה.

אני מלווה אותו לדלת. 'עשית בחוכמה' הוא אומר לי כל ביקור בעודו מסתכל על הילדים. לו עצמו יש רק ילד אחד 'מעודף חישובים', כך הוא מסביר. הפעם, בזמן שהוא אומר את זה, אנחנו שומעים דפיקות מחרידות מאחורי -הקטקט מצא שימוש חדש ומאד הגיוני ליויו: הוא אוחז בחוט ורץ במהירות ברחבי הבית, מה שמאפשר לגוף של היויו לדפוק ולחרב כל מה שפוגע בו.

אנחנו נפרדים עד הפעם הבאה.

בואו נגיד, שאם זה תלוי באיש, אז עד שבוע הבא…

פסטו    לפסטה עם פסטו ושעועית דקה   

*אופס… שכחתי לכתוב את השמן זית והשום! סליחה…          

טוב, אני מניחה שאף אחד פה לא מ מ ש צריך שאסביר לו איך מכינים פסטו. זו יותר תזכורת ל: ' אוי.. מזמן לא הכנתי פסטו'. פסטו טרי זה מעדן והכמויות כאן הן בערך- צריך לזרום עם זה בהכנה. כמות הפסטו הזו הספיקה לי למחציתה של חבילת פסטה. 

רעיון- קראתי פעם איפושהו המלצה לשים מעט חמאה בסיום ההכנה. לא ניסיתי אבל זה אמור ל'החליק' ולעדן את הפסטו.

2 חופנים נאים של עלי בזיליקום טריים

1 שן שום

חופן קטן של עלי פטרוזיליה

חופן גדוש של צנוברים

1/4 כוס גבינת פרמזן מגוררת

מלח ופלפל גרוס טרי

1 שפריץ של מיץ לימון טרי

בערך  1/2 כוס שמן זית

כותשים הכל יחד וטועמים להשלמת חסרים.

את השעועית מאדים  אך משאירים מעט קריספית. אני, כמו שניתן לראות שמה ה ר ב ה שעועית .